הגאון רבי משה הלוי סולובייציק זצ"ל

[ארי שבחבורה]

הגר"ח כידוע היה אוהב להגדיר ולשקול אנשים וחכמים [א"ה עיין בספרו של יצחק רפאל...] ואמר: ר' משה היה בעל תפיסה גאונית אלא שלא היה מחדש כמו אחיו הגרי"ז.

מענין מאוד שדווקא בנו של הגרי"ז - הגרמ"ד סולובייצ'יק שליט"א - סבור להיפך, וכעדותו של הגר"א ליכטנשטיין שליט"א שהבאתי לעיל.
אפרופו ענין זה - מאחר שלעיל היו שערערו אודות מידת הבנתו של הרב ליכטנשטיין את דברי ר' משולם דוד בענין זה הריני להביא כאן את לשונו המדוייקת של ר' משולם דוד (באידיש) כפי שהיא מצוטטת ע"י הרב ליכטנשטיין בהספדו הכביר על חותנו הגרי"ד זצ"ל שנדפס ב'מסורה' חוברת ט' אדר תשנ"ד עמ' י"ב:
"איז דער אמת'ן איז דאך דער פעטער געווען א גרעסערער מחדש ווי דער טעטע"

[איש_ספר]

הרב ארי, אם נרצה להוציא הדברים מידי מסורות ועדויות מהופכות, הרי שלמראה עינים נשפוט, הם הדברים שבאו בכתב ובע"פ משני האחים אדירי התורה. ובכגון דא אין שום מקום להסתפק. (אא"כ נימא שמאיזה טעם שהוא כתבי הגר"מ נעלמו/לא נדפסו ושמועות ממנו נשתקעו).
ולמען האמת אני מרגיש מעט בזוי בדיון הזה....

[צh33]

וידועה אמרתו המפורסמת של הגרי"י ויינברג זצ"ל כי למקרא הספדו הידוע של הגרי"ד זצ"ל אודות דודו הגרי"ז זצ"ל מתקבל הרושם כי התורה ניתנה בסיני לא ע"י משה רבינו כי אם ע"י ר' חיים איש בריסק...

ציטוט זה יחד עם הסיפור על הר הגריזי"ם מזכיר את הסיפור על הסניגור במשפט שביקש לתאר את החפץ חיים ותיאר שרץ אחרי הגנב ואמר לו שמוחל לו על התפילין וכו סנט בו השופט וכי אתה מאמין לכזה סיפור!! ענה לו הסניגור אדוני השופט וכי עליך מספרים כאלו סיפורים.....

[מיללער]

קבלתי מחד משפירי ירושלים, חפץ בעילום שמו הטוב וז"ל

שמעתי מר' רפאל
רייכמאן שהגרי"ז אמר, שהתלמיד הכי טוב שיצא מתחכמוני הוא זאוויל כהנא (בן הגרש"ד מווארשא) וכמה צרות יש לנו ממנו...

מיהו זאוויל כהנא זה ?[/quote]

דר. שמואל זאנוויל כהנא מנכ"ל של משרד הדתות בנו של הג"ר שלמה דוד כהנא ממוצ"י וורשה ולאחריו בירושלים חתנו של הגרש"ז קלפפיש ראש הדיינים בוורשה (שע"ש נקרא נכדו שז"ך) דברנו אודותם באשכול על משפחת קלפפיש.

קוים לדמותו:
http://www.moreshet.co.il/kahana/tavnit ... m=2201&pg=
תמונתו

[ארי שבחבורה]

הרב ארי, אם נרצה להוציא הדברים מידי מסורות ועדויות מהופכות, הרי שלמראה עינים נשפוט, הם הדברים שבאו בכתב ובע"פ משני האחים אדירי התורה. ובכגון דא אין שום מקום להסתפק. (אא"כ נימא שמאיזה טעם שהוא כתבי הגר"מ נעלמו/לא נדפסו ושמועות ממנו נשתקעו).
ולמען האמת אני מרגיש מעט בזוי בדיון הזה....

צר לי על כך שכבודו קיבל את הרושם כאילו אני מנסה לפתח דיון בנושא זה - חלילה לי מעשות כדבר הזה, כל מה שעשיתי היה רק הבאת עדות מענינת נוספת בנושא זה בדיוק כפי שכבודו עשה - האם דבר שכזה מהוה פתיחת דיון? דווקא ברגע שכבודו הכניס נימה אישית משלו לנושא אזי הוא הפך ל"דיון", וחבל.
דווקא מה שמעט יותר תמוה בעיני "בדיון הזה" זוהי קביעתו הפסקנית והנחרצת של מר בענין זה. אם כבודו רוצה להביע את דעתו האישית בענין - ניחא, אולם לקבוע זאת במסמרות של ברזל, כביכול אין מקום לבעל-דין לבוא ולחלוק - זאת מנין לו?
לצערי, אין זו הפעם הראשונה שבה אני נוכח לראות שכבודו נוטל לעצמו חירות רבה מדי (לטעמי) בקביעות נחרצות כגון אלו על חידושיו של פלוני ועל חידושיו של אלמוני, וסלח לי אם אוסיף ואומר - עם כל הכבוד וההערכה - שלא על הדרך הזו תהיה תפארתך.
ובכלל, מוטב היה לו היה כבודו נמנע מתגובתו זו ומניח לכל אחד ואחד לשפוט את הדברים בעיני שכלו, ואז אין ספק שכל ה'בזיון' הזה היה נמנע.
ואחתום בברכת יישר-כח על העדויות המענינות שהבאת.

[איש_ספר]

הרב ארי.
דיברתי על תחושתי בעקבות דברי שלי, למדוד בשעל ארזי הלבנון וכו'.
אני כותב את תחושתי והתרשמותי בלבד כמובן, ומכיון שאין מגמתם להתיר אשה לשוק או להתיר כף חולבת וכו', אני לא תמיד מוסיף את כל הבעות ההקטנה והצניעות וכו'.
ועוד משהו, מוסר נעים הוא כזה שאינו מתייחס למקרה ומאורע מסוים, אלא מדבר ככלל. ובכן יהיה יותר מתקבל אם הרגשות הנעלים של כת"ר על שמירת כבודם של גדולים יהיו לא רק בסוגית הגר"מ ובנו הגר"ד.
ותודה על שהותך וכתיבותיך הנעימים.

[ארי שבחבורה]

מכובדי.
לא הבנתי על מה יצא קצפך.
האם היה עלי להתערב לדעתך ב'מלחמת העולם' המכוערת שהתחוללה באשכול אודות יחסי החזו"א והגרא"י קוק? במקרים כאלה 'מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע'.
מעבר לכך לא זכורים לי כעת אשכולות נוספים המכילים דיונים שבהם נאמרו (בפרט לא על ידיך...) דברים הדורשים תגובה מעין זו, ולדעתי זוהי תעודת כבוד אמיתית לפורום מכובד זה.
וחוץ מזה, אודה ואתוודה שאינני עוקב אחר כל תגובה ותגובה בכל אשכול ואשכול.
נכון, אני מודה ב'אשמה' - חביבות עלי ביותר דמויותיהם הנעלות של הגר"מ ובנו הגרי"ד, ושמח אני כמוצא שלל רב בכל דבר שמתפרסם בנוגע אליהם. האם אני ראוי לגינוי בשל כך?
היה סמוך ובטוח, שרגשותי, אשר ללא ספק משותפים גם לך ולכל מי שמכבד את עצמו, ימצאו את ביטויים - אם יהיה צורך - בכל מקום שבו יתנהל דיון מכובד כמו באשכול זה.
ושוב, אחתום בכל הכבוד וההערכה.
א"ש.

[מותיב ומפרק]

רק סיפור קצר ששמעתי פעם מהג' רי"פ שליט"א ר"מ ישיבת פילדלפיא ממה ששמע בעצמו מהגאון המובהק רבי מנדל קפלן זלה"ה שהי' נוכח בביתו של מרן הגרא"ב ווסרמן הי"ד שדיבר אודות הגר"מ אחרי הסיפור של הבי"ד בוורשא. והדבר חרה לו להגרא"ב זלה"ה ואמר כהאי לישנא " סיז קיין ספק נישט, אז בתקופת הסנהדרין וואלט מען עם דאן גיווען אלץ......

[ארי שבחבורה]

רק סיפור קצר ששמעתי פעם מהג' רי"פ שליט"א ר"מ ישיבת פילדלפיא ממה ששמע בעצמו מהגאון המובהק רבי מנדל קפלן זלה"ה שהי' נוכח בביתו של מרן הגרא"ב ווסרמן הי"ד שדיבר אודות הגר"מ אחרי הסיפור של הבי"ד בוורשא. והדבר חרה לו להגרא"ב זלה"ה ואמר כהאי לישנא " סיז קיין ספק נישט, אז בתקופת הסנהדרין וואלט מען עם דאן גיווען אלץ......

א. האם כוונתך לר' יצחק פרמן שליט"א?
ב. מהו 'הסיפור של הבי"ד בוורשא'?
ג. התוכל לתרגם לעברית את דברי הגרא"ב ווסרמן זצ"ל?
תודה רבה.

[יאיר]

ג. התוכל לתרגם לעברית את דברי הגרא"ב ווסרמן זצ"ל?

או! אני רואה שאני לא היחיד...("כל צרה שאינה של יחיד אינה צרה" דב"ר ב כב. ובילק"ש דברים רמז תתכז' "צרה שהיא של רבים אינה צרה"
וכן: "צרת רבים חצי נחמה"-מהרש"א גיטין נח: ד"ה ועליה. (ועוד) ובחינוך מצוה שלא' "צער רבים נחמה").

[איש_ספר]

רק סיפור קצר ששמעתי פעם מהג' רי"פ שליט"א ר"מ ישיבת פילדלפיא ממה ששמע בעצמו מהגאון המובהק רבי מנדל קפלן זלה"ה שהי' נוכח בביתו של מרן הגרא"ב ווסרמן הי"ד שדיבר אודות הגר"מ אחרי הסיפור של הבי"ד בוורשא. והדבר חרה לו להגרא"ב זלה"ה ואמר כהאי לישנא " סיז קיין ספק נישט, אז בתקופת הסנהדרין וואלט מען עם דאן גיווען אלץ......

א. האם כוונתך לר' יצחק פרמן שליט"א?
ב. מהו 'הסיפור של הבי"ד בוורשא'?
ג. התוכל לתרגם לעברית את דברי הגרא"ב ווסרמן זצ"ל?
תודה רבה.

האירוע מן הסתם הוא זה המתואר כאן viewtopic.php?f=19&t=6418#p56333
ר' אלחנן אמר שלו היה כעת סנהדרין היה נידון כדין אותו זקן וכו'. אמרה חריפה ביותר, אבל את הכעס על הגר"מ אפשר לראות גם במאמרו של הלי חמדה שהובא שם.

[ארי שבחבורה]

תודה רבה.

[ארי שבחבורה]

"הגאון בעל ה'אור שמח' שלח מכתבי הזמנה להרבה רבנים שיבואו וישתתפו בכנס בו ידונו אם לסגור את ישיבת וואלאז'ין או לא. ה'חפץ חיים' לא קיבל הזמנה, ואעפ"כ נסע למקום הכנס, ונכנס לחדרו של אותו הגאון להעירו על כך שלא הוזמן לבוא להשתתף בדיון החשוב ההוא. הגאון ה'אור שמח' השיבו שרק שלח הזמנות לרבנים גדולים מעיירות גדולות, והוא - ה'חפץ חיים' - הלא הוא רק רב קטן מעיירה קטנה, ושאין לו להיכנס לחדר הדיונים היות שלא הוזמן. ה'חפץ חיים' נכווה מדבריו החריפים ונכנס אצל הגר"ח לשפוך לפניו צערו על כך שלא יוכל להשתתף בדיון הכה-חשוב, ואשר לפי דעתו שלו צריכים היו לסגור את הישיבה. הגר"ח אמר לו שהוא גם כן נוקט באותה עמדה, ושהוא מבקש ממנו במפגיע שכן יופיע בכנס ויחווה את דעתו - למרות התראת הגאון ה'אור שמח' אשר שלח את ההזמנות - ושגם הוא הגר"ח יתמוך בעמדתו.
וכמדומה לי שבאותו הכנס פתח ה'אור שמח' בדברי-תורה בנושא של 'שומר אבידה' - אם נוהג אצלו הדין של 'בעליו עמו' או אם נוהג אצלו הדין של 'ארבעה נכנסו תחת הבעלים' שהשומר מתחייב לשלם עבור נזקי הבהמה. ואז ביקש הגר"ח מאת בנו הצעיר הבחור ר' משה להגיב על דבריו, כי הקפיד עליו הגר"ח (על ה'אור שמח') על שכה ביזה את הצדיק ה'חפץ חיים'.
וחלק מדברי הבחור הצעיר ר' משה היה, שהתוספות בבבא-קמא (נו,ב בד"ה "פשיטא") כתבו, דטעם ההלכה שהשומרים נכנסים תחת הבעלים איננו מכח הלכות שומרין - שהרי מבואר להדיא בגמרא שאפילו הגנב - אשר אין עליו דין שומר עבור חפץ הגניבה – גם כן נכנס הוא תחת הבעלים להתחייב בשמירת נזקיו. אלא שסברא היא, דכיון שהוציאו - השומר והגזלן - החפץ מרשות הבעלים שהיו חייבים בשמירתו, וכעת – בגלל הוצאתם של אלו – אין הבעלים יכולים לשומרו, ממילא מסתבר לומר שיש על השומר ועל הגזלן לשומרו במקומם. וממילא נראה פשוט, דהיינו דווקא בשומר שנמסר לו הפקדון מרשות הבעלים - שסברא היא שהוא יכנס תחתם לשמירת נזקין, אך בשומר אבידה שבשעה שהגביה האבידה הרי בין כה וכה לא היתה עומדת ברשות הבעלים, וזה שהגביה אותה הרי לא הוציאה מרשות הבעלים - שוב לא שייכא הך סברא לומר שיכנס תחתם להתחייב בשמירת נזקיו.
[ובספרו של רבינר (רבינו מאיר שמחה זצ"ל, עמ' קצ"א) הובא (בשם הגר"א שך) הענין ד'בעליו עמו' בשומר אבידה באופן אחר לגמרי מאשר מה שאמר לנו רבינו]".
(הג"ר הערשל שכטר שליט"א בשם הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, 'דברי הרב' עמ' רט"ו-רט"ז)
אבקש את עזרת החברים הנכבדים בנושאים הבאים:
א. האם ישנם מקורות היסטוריים אמינים (לא שמועות וכיו"ב) שמהם ניתן ללמוד פרטים נוספים אודות אסיפה דרמטית זו, כגון: מתי היא התקיימה? והיכן? ומי היו הרבנים שהשתתפו בה? ומה היתה דעתם של שאר הרבנים (בפרט מענינת אותי דעתם של אישים כמו הנצי"ב – שגם הוא השתתף מן הסתם באסיפה זו – וה'אור שמח' עצמו) ונימוקיהם? ומה התרחש במהלכה? וכיצד נפלה ההכרעה?
ב. האם ישנם מקורות היסטוריים נוספים או עדויות נוספות המאשרים את קיומה של מתיחות כה קשה בין ה'אור שמח' וה'חפץ חיים'? והאם ידוע על איזה רקע היא פרצה?
ג. האם ישנו מקור נוסף לסיפור זה?
ד. האם מישהו יכול להעלות לכאן את הקטע הנ"ל מספרו של רבינר?
תודה רבה.

[פגע רע]

ארי, למה להזדנב בשולי אשכול לעוס? פתח אשכול חדש. סביר שיהיה מרתק.

[גוראריה]

ארי, למה להזדנב בשולי אשכול לעוס? פתח אשכול חדש. סביר שיהיה מרתק.

כשתפתחו העבירו נא גם את התגובה הבאה:
בביה"ל ח"ו סי' תקפ"ה ס"ב בענין תקיעה בצד ימין, הביא המ"ב טעם לדבר משמו של האור שמח. אומרים שזה נעשה להפיג מתיחות או שמועות על מתיחות בין הני תרי אריוותא.
יש קשר? מסתדר עם התאריכים?

[איש_ספר]

ארי שבחבורה.

הספר דברי הרב (כמו קודמיו וכמו סיפורים רבים של הגרי"ד) יש בו סיפורים שאינם 'מתאימים' מבחינה היסטורית בלשון המעטה, אבל אין ספק שבחרת את אחד הסיפורים היותר מופרכים. ותיכף ליציאת הספר שמעתי כבר מגחכים על קטע 'תמוה' זה.

פרט קטן, כשנסגרה ואלאזין (תרנ"ב) ר' משה (שנולד בתרל"ט) היה בשנת השלוש עשרה שלו, באסיפה הדמיונית שהתכנסה לפני הסגירה, היה ר' משה בן שתים עשרה, עד כדי כך בייש ר' חיים את האו"ש כשהביא ילד שיסתור את דברו? עד כדי כך היה גדול ר' משה שבגיל 12 יכל לסתור את דברי האו"ש?

ואיך אומרם בשפה משפטית: אין בדברים אלו משום מיצוי כל הטענות וכו'.

[מותיב ומפרק]

ארי שבחבורה
עד האידנא שהרמת קרנו של הרי"ד לגבהי מעל, נו ממילא! או שהנך תלמידו או ממשפחתו... אבל מזה, ולהפוך את הח"ח לילד בכיין שכאילו נעלב מאי הזמנה, והלך לבכות להגר"ח, תמה אני שיש כאלו שמאמינים לסיפורים מצוצים כאלה! מאז ומתמיד הופיעו סיפורים שונים ומשונים בבית מדרשם שמשום מה לא שמען אוזן מעולם! גם לא ממשפחת הגרי"ז שמענו אותם!
בוא נעשה קצת סדר..
כפי שסיפר הרה"ג ר' ליב שוויי (אבי רבי אלי') יליד דווינסק ובן בית ממש בבית רבינו האו"ש.. מה ששמע מהאו"ש בעצמו.
הסיפור שהאו"ש אמר להח"ח מה שאמר לא שייך כלל לסגירת וולוזין (וכפי שכבר ציין הרב אי"ס) אלא שייך לישיבת רבנים שהי' בפטרבורג בנידון שהממשלה רצה לחייב רבנים ללמוד שפת המדינה.. והועידה לא אורגן כלל ע"י רבי מאיר שמחה.. ולא הוא שישב ושלח הזמנות... אכן האו"ש הי' בעד והח"ח היה נגד. ואף ביקש מהגר"ח להגיע לעזור לו לשכנע את הרבנים לצדו... ואחרי האסיפה ניגש האו"ש להח"ח ואמר מה שאמר..... והח"ח לא נעלב.... אדרבה כהאו"ש סיפר את הסיפור להרב שוויי אמר לו שנתפעל ממידותיו התרומיות של הח"ח שלפני שנפרדו משם ניגש אליו הח"ח ובירכו ונפרד ממנו בחמימות, והאו"ש ראה בזה גדלות של הח"ח..
ובנוגע לווארט על שומר אבידה.. יש בו משום עירוב פרשיות כדרכם תמיד... כל בר דעת מבין שבועידת רבנים על נושא חשוב, שלא דרש שם האו"ש בעוגיא דשומר אבידה!
הסיפור הוא כדלהלן (וגם זה שמע הרב שוויי מהאו"ש בעצמו)
בהזדמנות מסויים פגש הגר"ח את האו"ש.. הגר"ח שאל את האו"ש האם יש לשומר אבידה פטור בעליו עמו.. היות דגבי שאר שומרים פטורא דבעליו עמו מהני רק אם היה עמו בשעת קבלת שמירה (שהיא המחייבו בשמירתו) א"כ גבי שומר אבידה הרי אין משיכתו הראשונה המחייבו בשמירה, אלא כל רגע ורגע היא מחייב בפ"ע מפאת היות אבידה אצלו, ומה שמחייבו היום היא לא משום שהגביהו אתמולץ אלא משום שאבידה נמצא אצלו. א"כ איך יועיל בעליו עמו של אתמול להיום..
ענה לו האו"ש דהוי גמרא מפורשת בב"מ צח,ב גבי שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים וכו' מישך שייכי וכו' ע"ש בסוגיא דמבואר דאף דהוי ב' מחייבים מהני פטורא דבעליו עמו.. ושמו של הגר"מ בכלל לא שייך לסיפור הנ"ל.

[איש_ספר]

בנוגע לבעליו עמו בשומר אבידה: עיין שו"ת מהריל"ד קו"א אות רמ"ז שנסתפק בזה, ובספר בית המדרש הובא מכת"י הגרא"מ שך ששמע מהגאון ר' ירחמיאל בורגמאן מנעשוויז, על פלוגתת הגר"ח והגרמ"ש בזה. וע"ע שערי זיו סי' יב מה שהביא מהגר"ח בענין זה.
------
והובא כבר בבית מדרשנו viewtopic.php?f=19&t=5186
-----
הסיפור המפורסם שהביא גור אריה, אודות המ"ב והזכרת האו"ש לפייס וכו', אף שהוא מובא בשימושה של תורה בשם הגרא"מ זצ"ל, כבר הוכיחו שאינו יכול להיות, שכן המ"ב ח"ו נדפס קודם אותה אסיפת רבנים. אאל"ט.

[ארי שבחבורה]

ארי שבחבורה.

הספר דברי הרב (כמו קודמיו וכמו סיפורים רבים של הגרי"ד) יש בו סיפורים שאינם 'מתאימים' מבחינה היסטורית בלשון המעטה, אבל אין ספק שבחרת את אחד הסיפורים היותר מופרכים. ותיכף ליציאת הספר שמעתי כבר מגחכים על קטע 'תמוה' זה.

פרט קטן, כשנסגרה ואלאזין (תרנ"ב) ר' משה (שנולד בתרל"ט) היה בשנת השלוש עשרה שלו, באסיפה הדמיונית שהתכנסה לפני הסגירה, היה ר' משה בן שתים עשרה, עד כדי כך בייש ר' חיים את האו"ש כשהביא ילד שיסתור את דברו? עד כדי כך היה גדול ר' משה שבגיל 12 יכל לסתור את דברי האו"ש?

ואיך אומרם בשפה משפטית: אין בדברים אלו משום מיצוי כל הטענות וכו'.

יישר כח על דבריך המחכימים.
ואדרבה, אשמח מאוד אם אכן תגיע למיצוי כל הטענות בקשר לסיפור הזה.

[ארי שבחבורה]

ארי שבחבורה
עד האידנא שהרמת קרנו של הרי"ד לגבהי מעל, נו ממילא! או שהנך תלמידו או ממשפחתו... אבל מזה, ולהפוך את הח"ח לילד בכיין שכאילו נעלב מאי הזמנה, והלך לבכות להגר"ח, תמה אני שיש כאלו שמאמינים לסיפורים מצוצים כאלה! מאז ומתמיד הופיעו סיפורים שונים ומשונים בבית מדרשם שמשום מה לא שמען אוזן מעולם! גם לא ממשפחת הגרי"ז שמענו אותם!
בוא נעשה קצת סדר..
כפי שסיפר הרה"ג ר' ליב שוויי (אבי רבי אלי') יליד דווינסק ובן בית ממש בבית רבינו האו"ש.. מה ששמע מהאו"ש בעצמו.
הסיפור שהאו"ש אמר להח"ח מה שאמר לא שייך כלל לסגירת וולוזין (וכפי שכבר ציין הרב אי"ס) אלא שייך לישיבת רבנים שהי' בפטרבורג בנידון שהממשלה רצה לחייב רבנים ללמוד שפת המדינה.. והועידה לא אורגן כלל ע"י רבי מאיר שמחה.. ולא הוא שישב ושלח הזמנות... אכן האו"ש הי' בעד והח"ח היה נגד. ואף ביקש מהגר"ח להגיע לעזור לו לשכנע את הרבנים לצדו... ואחרי האסיפה ניגש האו"ש להח"ח ואמר מה שאמר..... והח"ח לא נעלב.... אדרבה כהאו"ש סיפר את הסיפור להרב שוויי אמר לו שנתפעל ממידותיו התרומיות של הח"ח שלפני שנפרדו משם ניגש אליו הח"ח ובירכו ונפרד ממנו בחמימות, והאו"ש ראה בזה גדלות של הח"ח..
ובנוגע לווארט על שומר אבידה.. יש בו משום עירוב פרשיות כדרכם תמיד... כל בר דעת מבין שבועידת רבנים על נושא חשוב, שלא דרש שם האו"ש בעוגיא דשומר אבידה!
הסיפור הוא כדלהלן (וגם זה שמע הרב שוויי מהאו"ש בעצמו)
בהזדמנות מסויים פגש הגר"ח את האו"ש.. הגר"ח שאל את האו"ש האם יש לשומר אבידה פטור בעליו עמו.. היות דגבי שאר שומרים פטורא דבעליו עמו מהני רק אם היה עמו בשעת קבלת שמירה (שהיא המחייבו בשמירתו) א"כ גבי שומר אבידה הרי אין משיכתו הראשונה המחייבו בשמירה, אלא כל רגע ורגע היא מחייב בפ"ע מפאת היות אבידה אצלו, ומה שמחייבו היום היא לא משום שהגביהו אתמולץ אלא משום שאבידה נמצא אצלו. א"כ איך יועיל בעליו עמו של אתמול להיום..
ענה לו האו"ש דהוי גמרא מפורשת בב"מ צח,ב גבי שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים וכו' מישך שייכי וכו' ע"ש בסוגיא דמבואר דאף דהוי ב' מחייבים מהני פטורא דבעליו עמו.. ושמו של הגר"מ בכלל לא שייך לסיפור הנ"ל.

א. יישר כח על כל המידע.
ב. התקפותיך האישיות עלי אינן במקומן (ונודף מהן ריח לא נעים של 'סגירת חשבון'...). לא אני בעל הסיפור הזה, ואין אני עומד מאחוריו, ואדרבה - לשם כך הבאתי אותו בפני החברים הנכבדים על מנת להעבירו בכור המצרף של האמת ההיסטורית.
ג. קביעתך הנחרצת על כך ש'כל בר-דעת מבין שבועידת רבנים על נושא כה חשוב לא דרש שם האו"ש בסוגיא דשומר אבידה' תמוהה בעיני בלשון המעטה - אדרבה, מסתבר מאוד שאסיפה של גדולי הדור בכל נושא שהוא תיפתח בדברי תורה, ואם כך - מדוע יגרע חלקה של סוגית 'שומר אבידה'? חוששני שלהיטותך לתקוף אותי גרמה לך לכתוב דברים שלא בשיקול הדעת, וחבל.
ד. האם אתה שמעת את כל זה בעצמך מר' אלי' שוויי?
ה. כמדומני שבספר 'בשבילי ראדין' אודות הג"ר משה לונדינסקי זצ"ל ישנה התייחסות נרחבת לנושא זה, אולם אין הספר תחת ידי כרגע ואין אני זוכר מה נאמר שם ומה היו מקורותיו של הסופר, ואשמח אם מישהו יוכל לבדוק זאת ולהשיבני דבר.
ושוב, יישר כח ויום נעים.

[יאיר]

לבקשת ר' ארי:
http://www.otzar.org/aspcrops/145250_19 ... 112011.asp

[תוך כדי דיבור]

רבותינו, אמנם האשכול הזה כבר לעוס כמו שנאמר, אבל לגבי העניין האחרון, ובכן:

1. היתה אסיפת רבנים ידועה בפטרבורג בתרמ"ז, והיתה אסיפת רבנים (בין השאר) ידועה בפטרבורג בתר"ע.
2. בשתי האסיפות דנו (בין השאר) בשאלת לימוד השפה הרוסית.
עד כאן המשותף. ומכאן:
3. האסיפה הראשונה נגעה לישיבת וולוז'ין. השניה - לכלל רבני הקהילות.
4. באסיפה הראשונה לא היה כלום עם האור שמח והחפץ חיים. היה בשניה.
5. כמו שהביאו כאן מספרו של רבינר (נמצא בקטע שלפני זה שהביא יאיר), הך דשומר אבידה נאמר בסמוך לועידת פטרבורג. וכבר העירו זאת אבל חשבו שזהו ראיה לסתור, בעוד שאין זה אלא חסורי מחסרא.

מכאן קצרה המסקנה שבשמועה - יהא טיבה אשר יהא - נפלה טעות פשוטה, ובמקור שעליו נתייסדה היתה הכוונה לועידת תר"ע ולא תרמ"ז. זה הכל. רק שעל הטעות נבנו כמה מגדלים (במה שנוגע לתיאור הנסיבות).
מעכשיו אפשר לדון על כל פרט כשלעצמו, האמנם הגיוני שהגרמ"ס היה זה שאמר את הדרוש, ועוד כמה פרטים מפוקפקים עד שאפשר שפרוץ מרובה על העומד. ומנגד האם מוכרח להבין שהח"ח "נעלב" או שמא הכוונה שהיה מנוי וגמור עמו להשתתף מפני חשיבות הנושא הנידון, ואגב גם האם הדברים המוזרים כאן מוזרים יותר מהשמועה המפורסמת שבעקבות הויכוח בתר"ע הזכיר הח"ח את האו"ש בספרו (שנדפס בתרס"ז...), וכו' וכו'.
אבל במטותא, לא זה המקום ולא זו הדרך לכתוב פרק נוסף בטינה הכבושה שבין לייקווד למשפחת סולובייצ'יק-ארה"ב.

[מותיב ומפרק]

[ד. האם אתה שמעת את כל זה בעצמך מר' אלי' שוויי?
ה. כמדומני שבספר 'בשבילי ראדין' אודות הג"ר משה לונדינסקי זצ"ל ישנה התייחסות נרחבת לנושא זה, אולם אין הספר תחת ידי כרגע ואין אני זוכר מה נאמר שם ומה היו מקורותיו של הסופר, ואשמח אם מישהו יוכל לבדוק זאת ולהשיבני דבר.
ושוב, יישר כח ויום נעים.

לא מר' אלי' כ"א מאביו זה ששמע בעצמו מהאו"ש

[ארי שבחבורה]

1. היתה אסיפת רבנים ידועה בפטרבורג בתרמ"ז, והיתה אסיפת רבנים (בין השאר) ידועה בפטרבורג בתר"ע.
2. בשתי האסיפות דנו (בין השאר) בשאלת לימוד השפה הרוסית.
עד כאן המשותף. ומכאן:
3. האסיפה הראשונה נגעה לישיבת וולוז'ין. השניה - לכלל רבני הקהילות.
4. באסיפה הראשונה לא היה כלום עם האור שמח והחפץ חיים. היה בשניה.
5. כמו שהביאו כאן מספרו של רבינר (נמצא בקטע שלפני זה שהביא יאיר), הך דשומר אבידה נאמר בסמוך לועידת פטרבורג. וכבר העירו זאת אבל חשבו שזהו ראיה לסתור, בעוד שאין זה אלא חסורי מחסרא.

יישר כח על הדברים.
לצערי קיצרת מאוד בדבריך, כך שלא עלתה בידי תשובה ברורה על שאלתי המרכזית, והיא - האם אכן היתה אסיפה של גדולי אותו דור אשר בה נידונה שאלת סגירת ישיבת וולוז'ין לאור דרישותיו הבלתי-אפשריות של השלטון הרוסי או שמא כל זה אינו אלא פרי מעשיה דמיונית כדברי הרב 'איש ספר'? ואם כן, האם זו היתה האסיפה בפטרבורג בשנת תרמ"ז? אתה אמנם כותב שאסיפה זו 'נגעה לישיבת וולוז'ין' אך אינך מפרש באיזה ענין - האם לזה התכוונת? אשמח מאוד אם תואיל בטובך לפרש את שיחתך ולהרחיב את היריעה אודות אסיפה זו.
אבל אולי זה באמת כבר נושא לאשכול חדש...
תודה רבה.

[איש_ספר]

ארי.
מעולם לא היתה ישיבת רבנים, בה עלה שאלה האם להסכים לדרישות הממשלה או לסגור את הישיבה.
בתרמ"ז היתה אסיפה שנכפתה ע"י האינטילגנציה היהודית רוסית והיא עסקה בתיקון החינוך בחדרים ובישיבות, ובכלל זה כמובן גם ישיבת וולאז'ין.
לא ידוע לי שנכחו שם לא האו"ש לא הגר"ח ולא הח"ח.
והנה מספרו של שטמפפר על ישיבת ואלאזין:

7שטמפפר.JPG (197.99 KiB) נצפה 15022 פעמים

[ארי שבחבורה]

יישר כח.
ואם אכן כדבריך אזי יש כאן תמיהה גדולה לענ"ד, והיא: ידוע כי בכל המשברים הגדולים שפקדו את ישיבת וולוז'ין, החל במחלוקות הגדולות וכלה בשריפות הגדולות, היתה התערבות גדולה מאוד של גדולי הדור בנעשה - זאת לאור מעמדה היחודי של ישיבת וולוז'ין, והדברים ידועים, וא"כ כיצד באמת ניתן להבין זאת שדווקא במשבר הגדול ביותר שפקד את ישיבת וולוז'ין מעודה - משבר שנסתיים בסופו של דבר בתוצאה הקשה ביותר שניתן להעלותה על הדעת: סגירת הישיבה - לא היתה כל התערבות של גדולי הדור? או במילים אחרות: הדבר המתבקש ביותר לכאורה היה אסיפת חירום של גדולי הדור בנושא זה - מדוע זה לא קרה?
האם יש למישהו השערה בענין?

[איש_ספר]

[עבר זמ"ר מאז שקראתי את ספרו של שטמפ' (במהדורתו הישנה), ואכתוב כפי שמונח בזכרוני]:
כנראה משום שמעולם לא היה מצב שהממשלה הניחה הצעה כשהמשמעות היתה או לקבל או לסגור. ראשי הישיבה כידוע נטו לקבל חלק מהדרישות וליישם אותם בכל מיני אופנים, רובם למראית עין. בסוף קצרה רוחם של הפקידים מהמשחקים, בצירוף עוד תהליכים המפורטים בספר שם (חשש מתסיסה שמקורה בבני הישיבה, מסירות של משכילים ועוד), והישיבה נסגרה מבלי שום מו"מ.

[ארי שבחבורה]

יישר כח.

[בוסטון]

שלום וברכה

א"א שלא להגיב אז כמה הערות במחילה מכבוד תורתכם

א. הגרי"ד באחד מדרשותיו העיר "כמה אנו כבר יודעים על אבי " בלשון שאלה. [ונדפס בימי זכרון] ואכן יש הרבה שלא ידוע

ב. להעריך את דמותו יש לראות את חדושי תורתו המפוזרים בשעורי הגרי"ד השונים שנדפסו ולא רק את חדושי הגר"מ הנדפס.

ג. ומכיוון שרב השעורים לא נדפסו ממילא עוד אין בידינו להעריך את דמותו הלמדנית במלואה.

ד. איני יודע מדוע נהפכה להיות תחרות בין שני האחים הרי עלינו לשמוח בכל ת"ח שהוא

ה.כמה הערות ביוגרפיות 1. כידוע מר' נתן קמינצקי ר' חיים השתדל שר' משה יתקבל כרב בראסיין ברם הוא עזב לחאסלאביץ לאחר שנים מעטות. האם מישהו יודע מדוע?

2. בתרפ"א עם פטירת ר' רפאל שפירא עלתה הצעה כי הגר"מ יהיה [ כמדומני שיחד עם הגרי"ז] ראש/י ישיבת וולוז'ין אך הדבר לא יצא לפועל האם יש למישהו פרטים נוספים

3. הזכירו את מחלוקתו בתקופת וורשא ומכתב ה'כלי חמדה' האם ידוע למישהו היכן ומי האנשים שבגינם נוצרה מחלוקת זו

4. גם בתקופת ורשא הרי נשמר הקשר בינו לגדולי דורו וכידוע מבקורי ר' אלחנן אצלו [אז חדש הגרי"ד את חדושו בהקדמת הרמב"ם על דברים שבע"פ ] וכן ר' ברוך בער

5. הוא הסמיך בתחכמוני לרבנות רק שלושה אנשים [אחד מהם היה זרח וורהפטיג שידו רב לו בהצלת ישיבת מיר [שמצידה כמסורת הכרת הטוב כבדה אותו בעת פטירתו]

6. קראתי ב'כפר חב"ד ' זכרונות בהעם העידו שבפטירתו כל הישיבות שהיו באותה עת בניו יורק באו ללויתו לבד מ'תומכי תמימים' כיון שהישיבה בדיוק התייסדה אז.

אומנם גדולתו או איגדולתו לא תושפע מחדוש אחד בנוגע לשומר אבידה ברם
כמובן שאי אפשר לא להתייחס לדברי מו"מ שבעקיפין מאשים בשקר את הגר"מ או המרן הגרי"ד. הרי ספור זה [המובא ככל הנראה בנפש הרב שהרי אין ספר דברי הרב] מצוטט אף ברשימות שיעורים לרב הרשל רייכמאן וכן שמעתי מכמה מתלמידיו וקשה לומר שכולם בדו אותן

אלא גופא דעובדה כך הוי הייתה אסיפה בשנת תרעא אודות חיוב רבנים בלמודי רוסית ר' חיים בא לס"פ באיייר של אותה שנה כאשר הוא והרבי רש"ב היו מראשי המתנגדים [באגרות הרבי ריי"צ ישנו דיווח על סעודת יו"ט של שבועות בה ר' חיים התארח אצל הרבי מחב"ד] ובקשו מן הח"ח שיבוא ג"כ בכדי שדעתם תתקבל כנגד המחנה שכנגד בראשו עמד ה 'אור שמח'. לאחר הועידה אמר ר' חייים לבנו ר' משה בא נלך אל אכסנייתו של ר' מאיר שמחה בכדי לפייסו שהרי באופן טבעי ויכוח שכזה יוצר קצת מתיחות משבאו אליו דברו בלימוד ובמרוצת שיחתם שאל האור שמח את הגר"מ בבה הנו עוסק כעת וכך התגלגל הדיון בשומר אבידה

ודעת לנבון נקל שאין בכך סתירה לשמועה הנגדית [ משתדל אני לאחוז בשפולי גלימת מרן הגרי"ד ולכבד את כל המחנות ולהצדיקם] שהאו"ש מסר ויכוח בינו לגר"ח בנוגע לשומר אבידה וכי לאחר כמה זמן שאמר דבר תורה למאן דהוא היה עליו להזכיר כיצד התגלגל ומהיכן התחיל דיון זה. הוא רק ספר שהיה ויכוח בנושא בינו לגר"ח אך האם מכאן ראייה שהגר"מ לא היה שם ? ודאי שלא.

בכדי להפרד בדבר הלכה רק חדוש אחד משמו

בהסבר הספרי שביום שמחתכם-אלו השבתות ביאר שיש חובת שמחה אך ורק במקדש שהרי פסוק זה קאי על הזכרון בהקרבת קרבנות וכך הוסיף לבאר מדוע נוסח אשכנז מזכיר ישמחו במלכותך רק בתפלת מוסף שהיא הרי כנגד קרבן המוסף וממילא קיום השמחה שבמקדש מוזכר רק בה

בברכת התורה

לאחר הועידה

[ארי שבחבורה]

...הרי ספור זה [המובא ככל הנראה בנפש הרב שהרי אין ספר דברי הרב]...

ככל הנראה אינך מודע לעובדה שהג"ר הערשל שכטר שליט"א פרסם שני ספרים נוספים מלבד 'נפש הרב' והם 'פניני הרב' שיצא לאור לפני זמן רב ו'דברי הרב' שיצא לאור לאחרונה ונמצא תחת ידי.
ואגב, כמדומני שבאחד מן הספרים הקודמים ('נפש הרב' או 'פניני הרב') ישנו סיפור בקשר לשאלתך הביוגרפית הראשונה, ואם יואיל בטובו מישהו שספרים אלו בהישג ידו לבדוק זאת ולהשיבנו דבר - תבוא עליו ברכה.

[יאיר]

כמדומני שבספר 'בשבילי ראדין' אודות הג"ר משה לונדינסקי זצ"ל ישנה התייחסות נרחבת לנושא זה, אולם אין הספר תחת ידי כרגע ואין אני זוכר מה נאמר שם ומה היו מקורותיו של הסופר, ואשמח אם מישהו יוכל לבדוק זאת ולהשיבני דבר.
ושוב, יישר כח ויום נעים.

אכן, למי שמעוניין נמצא ע"י ר' ארי, בפרק י"ז "ועידת פטרבורג" (עמ' 188 בדפי האוצר) ובפרט בעמ' 200-209 בדפי האוצר.

[מיללער]

בשנת תרפ"ה התהווה מחלוקת אודות הרבנות בראדום, פוילן ה'אגודת הרבנים' בפוילן פרסמו פסק-דין נגד רב שהיה אמור לבוא להתחרות עם האב"ד דשם ופסקו שזה נכלל בכלל 'ארור משיג גבול רעהו' ר"מ סולבייציק הגיב ע"ז שדברים הם 'עמי הארצות' כי בכלל הארורים לא באו רק איסורים שקדמו להם איסור לאו.

הגאון ר' מאיד דן פלאצקי מדוואהרט ה'כלי חמדה' יצא במאמר ארוך נגד הר"מ להוכיח שצדקו דברי האגוה"ר, המאמר נדפס ב'קובץ דרושים':
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=134

מי היה הרב המתחרה? כמדומני שהאב"ד דאז בראדום היה רי"מ קסטנברג, האם כן?

[מתפעל]

רציתי לשאול מעט על ר' ישראל גרשון, אחיו הגדול של ר' משה.

בחבדפדיה ראיתי כלהלן:

"לרבי חיים היו שלושה בנים. בכור בניו רבי ישראל גרשון, שהיה חתנו של רבי יעקב משה מרדכי הכהן ביאלער, שנודע בשם החיבה ר' משה, נכד החידושי הרי"מ מגור דרך חתנו רבי ישראל".

מה ידוע על הבן הבכור ר' ישראל גרשון הנ"ל? האם היה לו איזה שטעלע רבנית? מדוע פחות התפרסם?
מי היה השווער שלו הנ"ל וכיצד היה נכד החידושי הרי"מ?
האם באמת היה חתן לחידושי הרי"מ בשם ישראל? (אביו נקרא ר' ישראל וזו לא סתירה כמובן).


לרי"ג היה את בנו רבי משה זצ"ל שהיה ראש ישיבה בשוויץ.

[ישעיהו לוריא]

רציתי לשאול מעט על ר' ישראל גרשון, אחיו הגדול של ר' משה.

בחבדפדיה ראיתי כלהלן:

"לרבי חיים היו שלושה בנים. בכור בניו רבי ישראל גרשון, שהיה חתנו של רבי יעקב משה מרדכי הכהן ביאלער, שנודע בשם החיבה ר' משה, נכד החידושי הרי"מ מגור דרך חתנו רבי ישראל".

מה ידוע על הבן הבכור ר' ישראל גרשון הנ"ל? האם היה לו איזה שטעלע רבנית? מדוע פחות התפרסם?
מי היה השווער שלו הנ"ל וכיצד היה נכד החידושי הרי"מ?
האם באמת היה חתן לחידושי הרי"מ בשם ישראל? (אביו נקרא ר' ישראל וזו לא סתירה כמובן).


לרי"ג היה את בנו רבי משה זצ"ל שהיה ראש ישיבה בשוויץ.

אכן לחידושי הרימ היה חתן כזה.
להיסטוריה המדוייקת של ר' ישראל גרשון, עיין בחידושי רבי חיים על בבא קמא החדש, אולי ההוצאה נקראת אורייתא. בהקדמה בהערות למטה באמצע.

[מתפעל]

אולי במטותא תכניס לכאן?
אין לי דרך להגיע לספר הנ"ל.

[ישראל הר כסף]

אולי במטותא תכניס לכאן?
אין לי דרך להגיע לספר הנ"ל.

ח- אורייתא.pdf

(3.06 MiB) הורד 864 פעמים

[בוסטון]

כידוע קשה מאוד לסמוך על מה שכתוב שם הרי את חידושי ר' חיים עצמו שהיה להם ממנו רק העתקה קטועה הם הוסיפו בו תירוצים וקושיות מדיליה והציגו זאת כתורתו.

הג"ר צבי היה קומוניסט [ למותר לציין שלא היה שומר תומ"צ] שתמך בלבנים במהפכה

[גאולה בקרוב]

ידידי היה לאחרונה אצל אחד מגדולי ת"ח בדורנו, ואמר לו מה ששמע מהגרי"ז בשם אחיו הגר"מ, זצ"ל, רעיון נחמד:
בסוכה סוכה דף מא עמוד א, שנינו במשנה:
"בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור".
וכתב שם תוספות:
"ושיהא יום הנף כולו אסור - הרבה תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי, אלא הנך תרתי תיקן יחד, להכי תני הכא יום הנף אגב גררא. ותימה, דבמנחות פרק רבי ישמעאל (דף סח.) לא תני הנך דלולב אגב ההוא דיום הנף!"

ויישב הגר"מ בדרך חידוד נחמדה, ששני תקנות אלו הם זכר למקדש, אלא שתקנת לולב היא קצת עצובה (כלשון בעל המאור על ספירת העומר: לעוגמת נפש לחורבן בית מקדשנו), ותקנת "יום הנף כולו אסור" היא מעודדת: "מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו אשתקד וכו'.

לכן בסוכה ששנינו את התקנה העצובה, ראו לנכון להזכיר בצידה את התקנה המעודדת, ולהיפך במשנה במנחות לא הזכירו את לולב...

[אמרתי אחכמה]

במכירה פומבית של חברת קסטנבוים בניו יורק, שתתקיים ביום ה' קרח הבעל"ט,
תוצג למכירה, מכתב מעניין בכתב-יד של הגאון רבי משה סולובייציק זצ"ל.
מחיר המכתב $8000-10,000.

תוכן המכתב הוא, אודות מינוי בנו הגרי"ד מבוסטון, לרב הראשי של תל-אביב, אחר פטירתו של ר"ש אהרונסון בשנת תרצה לפ"ק. למעשה נתמנה הרב עמיאל במקומו.

בקטלוג המכירה, צולמו 2 עמודים מהמכתב (עמוד א, ועמוד ג):

Auction.GIF (37.62 KiB) נצפה 14433 פעמים

העתקתי ברוב עמל ויגיעה:
[עמוד א]
ב"ה ער"ה תרצו
כבוד ידידי הגאון הגדול המפורסם פאר הדור וכו' מוה"ר ראובן כץ נ"י רב ראשי דפתח תקוה בא"י.

אחדשה"ג באה"ר, בצאת השנה לקראת השנה החדשה, הנני להביע למעכ"ג את ברכתי,
יכתב ויחתם הוא וכא"ל, בספר הצדיקים לאלתר לחיים טובים ארוכים ומאושרים,
והשנה הזאת תהי' שנת גאולה וישועה, וכולנו נזכה לראות בבא לציון גואל,
ולשמוע שופרו של משיח.
מצורף לזה הנני נותן תודה למעכ"ג, שידע לכבד את בני הגאון העצום שיחי', בעת היותו בא"י, אבקשו גם על להבא, להשתדל לטובת הענין,
שבאמת הוא היחיד ומיוחד הראוי לזה בכל הפרטים, גאון הדור בתורה, בהבנתה וידיעתה וחידושה בכל מקצעותי', שכל דיני התורה

[עמוד ג]
והזקנים מהם בשנים, חייו עמהם באהבה גמורה, ונתנו כבוד זל"ז, ואדרבה הן הן גאונותיו, שבשנים אלו נחשב בין הזקנים שבזקנים, איזהו זקן זה שקנה חכמה,
ויכול לומר כמו שאמר ר"א בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה,
וגם הך דדור עשירי לעזרא איכא בי' מכל צד וצד (1).
כשר' יוחנן בן זכאי הי' לו לבקש דבר יחידי, בחר לו מכל מעדני תבל, וגם מהמקדש בתפארתו, תן לי יבנה וחכמי', שבזה תלוי כל קיום עם הישראלי,
ובכל דור ודור חכמה בנתה והגינה את כנסת ישראל, והיתה לה קו ההכרעה.
אבקש את מעכ"ג להשפיע שיעריכו את הדבר בדעת נכונה. וידרשו טובת העם, והאיש אשר יותר ראוי והגון לזה, ובל יתחשבו בדברים צדדיים, ואז יוכחו

-----
(1) סולובייציק, ופיינשטיין.

[איש_ספר]

ידידי היה לאחרונה אצל אחד מגדולי ת"ח בדורנו, ואמר לו מה ששמע מהגרי"ז בשם אחיו הגר"מ, זצ"ל, רעיון נחמד:
בסוכה סוכה דף מא עמוד א, שנינו במשנה:
"בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור".
וכתב שם תוספות:
"ושיהא יום הנף כולו אסור - הרבה תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי, אלא הנך תרתי תיקן יחד, להכי תני הכא יום הנף אגב גררא. ותימה, דבמנחות פרק רבי ישמעאל (דף סח.) לא תני הנך דלולב אגב ההוא דיום הנף!"

ויישב הגר"מ בדרך חידוד נחמדה, ששני תקנות אלו הם זכר למקדש, אלא שתקנת לולב היא קצת עצובה (כלשון בעל המאור על ספירת העומר: לעוגמת נפש לחורבן בית מקדשנו), ותקנת "יום הנף כולו אסור" היא מעודדת: "מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו אשתקד וכו'.

לכן בסוכה ששנינו את התקנה העצובה, ראו לנכון להזכיר בצידה את התקנה המעודדת, ולהיפך במשנה במנחות לא הזכירו את לולב...

הוורט הזה ידוע בשם האמרי אמת.
אמרתי, תודה רבה גדולה.