פורום אוצר החכמה

ראיתי פעם באחד הספרים שמישהו כתב על החזון איש שלא היה בעל כשרון וכו' ע"ז הדרך, והסטייפלר כתב ע"ז בכתב ידו: שקר והוצאת שם רע.
אם זה היה נכון, נו נו, אבל סתם להמציא, זה ממש לא נכון ולא הוגן.

טוב לי כתב:
מה שאיני מבין מה גנות היא לומר על אחד מגדולי הדור שידוע כענק בתורה שאין מי שדומה לו בזה, שהיה בעל כשרונות חלשים בילדותו. מדוע כשמספרים את זה על גדולים בדורות קודמים כמהר"מ שיק או רבי פסח פרוסקין או הנצי"ב [למרות שזה שנוי במחלוקת] זה בסדר, ואילו על גאון דורנו זה פשע?

חשוב לדעת תמונת עולם נכונה, אין נסים ולא מופתים, כל הגאונים האדירים היו כך מילדותם.
ובאמת יש בזה חשייבות גם לתפיסת העולם הרוחנית, שלא כל האנשים נולדים עם אפשריות שוות, ואכמ"ל.

מאידך ראוי לזכור את מכתבו של הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל שהצר על כך שכיום בכל הספרים על גדולי ישראל מייפים את נערותם כביכול לא היו להם ניסיונות וקשיים, ולא היא.
אין ספק שגדולי ישראל הגיעו למה שהגיעו מבחירתם האישית, אך כל אחד קיבל כלים אחרים ממשנהו, ואין אחד נכווה מחופתו של חבירו.

גם זו לטובה כתב:

טוב לי כתב:
מה שאיני מבין מה גנות היא לומר על אחד מגדולי הדור שידוע כענק בתורה שאין מי שדומה לו בזה, שהיה בעל כשרונות חלשים בילדותו. מדוע כשמספרים את זה על גדולים בדורות קודמים כמהר"מ שיק או רבי פסח פרוסקין או הנצי"ב [למרות שזה שנוי במחלוקת] זה בסדר, ואילו על גאון דורנו זה פשע?

חשוב לדעת תמונת עולם נכונה, אין נסים ולא מופתים, כל הגאונים האדירים היו כך מילדותם.
ובאמת יש בזה חשיבות גם לתפיסת העולם הרוחנית, שלא כל האנשים נולדים עם אפשריות שוות, ואכמ"ל.

כך אמנם נראה מהמציאות, אך מה נעשה לדברי הרמב"ם שכתב (פ"ה מהל' תשובה ה"ב) שכל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו, ומאידך אמרו חז"ל (ר"ה דף כ"א ע"ב) בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת.

האם יש היכן שהוא משנה ברורה בשאלה זו.

כמדומני שהעניין הוא שכל אחד יכול להיות כמו משה רבינו בזה שהוא מיצה את כל הכוחות שלו ושיעבדם להקב"ה ובזה כל אחד יכול להיות כמשה שהגיע לפסגת שלמותו שיכול היה להגיע.
אך אין הכוונה שכל אחד יכול להיות משה ולעלות לשמים וכו' וכו', שזה תלוי בכלים שמקבלים מהרבש"ע.

איך נפרש את דברי הרמב"ם בפ"י מתנות עניים ה"ח

ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אא"כ יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע לנהוג כשורה כחנניה בן תרדיון

וכי ימצא היום דוגמת חנניה בן תרדיון?

על ד' הר"מ שכל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, (וראה עוד כאן), שמעתי פעם מהגרמ"צ ברגמן שליט"א שהביא מקור לזה מדברי הגמ' "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא וכו' אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא", ודו"ק.

בענין יכולתו של כל אדם להדמות למשה רבינו
עיין קובץ הערות למסכת יבמות, עמ' רעב.
דוגמאות לביאורים ע"ד הפשט, סימן ט'.
(ניסיתי להדביק ולא עלתה בידי,עם הקוראים הסליחה)
ומי שיוכל לצרפו כאן, תע"ב.

עושה חדשות כתב:על ד' הר"מ שכל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, (וראה עוד כאן), שמעתי פעם מהגרמ"צ ברגמן שליט"א שהביא מקור לזה מדברי הגמ' "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא וכו' אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא", ודו"ק.

כבר קדמו בנמוקי מהרא"י בס' הלקוטים

האם יש היכן שהוא משנה ברורה בשאלה זו.[/quote]
יעוין הקדמת המבי"ט לבית אלוקים שלו

מחולת המחנים כתב: כך אמנם נראה מהמציאות, אך מה נעשה לדברי הרמב"ם שכתב (פ"ה מהל' תשובה ה"ב) שכל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו, ומאידך אמרו חז"ל (ר"ה דף כ"א ע"ב) בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת.
האם יש היכן שהוא משנה ברורה בשאלה זו.

הרמב"ם עצמו סייג את הדברים הללו. כך כתב במו"נ (א, לד; תרגום הרב קאפח):

והסיבה הרביעית ההכנות הטבעיות, והוא, כבר נתבאר ואף הוכח כי המעלות המדותיות הם מצעים למעלות ההגיוניות, ולא יתכן שיושגו הגיוניות אמיתיות כלומר: מושכלות שלמות כי אם לאדם בעל מדות מוכשרות מאוד, אדם נוח ומיושב. ויש בני אדם רבים שיש בהם מתחילת הוייתם תכונה מזגית שאי אפשר עמה להיות שלם כלל, כגון מי שהוא בטבע חם לבב מאוד וחזק הרי אינו פלט מן הכעס ואפילו יכשיר את עצמו ככל האפשר. וכמי שמזג האשכים שלו חם ולח חזקי הבניה ואברי הזרע מרבים להוליד זרע הנה זה רחוק שיהיה פרוש ואפילו יכשיר את עצמו ככל האפשר. וכן תמצא בבני אדם אנשים בעלי פעלתנות וחירוף נפש ותנועותיהם פזיזות מאוד בלתי מסודרות מורים על לקוי הרכבה ורוע מזג ואי אפשר להביאם בחשבון. הנה אלה לא תמצא בהם שלמות לעולם, והטפול בהם עם מצבים כאלה סכלות מוחלטת מן המטפל, לפי שהמדע הזה כפי שידעת אינו מדע רפואה ולא מדע הנדסה, ולא כל אדם מעותד לו מצד האופנים שכבר אמרנו, ולפיכך אי אפשר בלי שיקדמו המצעים המדוחיים, עד שיהא האדם בתכלית התקינות והשלמות, כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו.

לכן יש לחלק בין להיות צדיק כמשה, ש"צדיק" הוא מבחינת כוח הרצון, לעומת המעלות ההגיוניות שהן צד של החכמה, ולה לא הכל יכולים, וזהו טבע האדם. האדם נצטווה להיות צדיק, ולהיות חכם בעניינים רוחניים עמוקים זה רק למעותדים לכך (עיין היטב שמונה פרקים ג, וכן שם ב - החלק הזן - שעל הלחויות, כלומר על טבע הנפש, אין ציווי).

ראיתי בקונטרס פנינים והנהגות מהגרח"ש ליבוביץ

זקני היה מביא את המעשה הידוע עם הנצי"ב דכשחיבר ספרו העמק שאלה עשה סעודה גדולה וכל זמן הסעודה חיבק הספר ונישקו, ושאלו אותו לסיבת הדבר, ואמר שבצעירותו לא הצליח כל כך בלימודו וחשבו הוריו לשלחו לעבוד, ואמר דגם אם היה כן מסתמא היה נעשה לחייט, ולא סתם חייט אלא חייט יר"ש ולא כמו החייטים דאז שהיו גונבים מה שנשאר מהבד, והיה עושה הרבה צדקה והיה קובע עתים לתורה ולא רק זה אלא גם היה מוסר שיעור לפני הבעלי בתים, אבל מ"מ כשהיה מגיע לב"ד של מעלה היו תובעין אותו דהיכן ההעמק שאלה שלך, והיינו דאפי' דהיה נוהג כשורה בכל דרכיו מ"מ כל אדם נתבע לפי מה שהיה הייעוד שלו, אבל עכשיו אחרי שב"ה חברתי את הספר עמק שאלה אם ישאלו בב"ד של מעלה היכן העמק שאלה שלך אני רק יראה להם את הספר ודי, ולכך אני שמח שמחה גדולה.
אמר הגרב"ד שיש ללמוד מהמעשה הנ"ל שיתבעו מכאו"א לא רק על קיום המצוות ולימוד התורה, אלא גם על הייעוד שהיה צריך לעשות בעולם, והביא בשם הגר"י מסלנט זצ"ל דכשיבוא למעלה יראו לו כמין תמונה מה היה יכול לצאת ממנו. וזה הביאור במה שאומרים בר"ה בזכרונות, כי זכר כל היצור לפניך בא "מעשה איש ופקודתו" דמעשה איש הוא על מעשיו, ופקודתו היינו מה שהפקידו אותו לעשות.

גם זו לטובה כתב:

טוב לי כתב:
מה שאיני מבין מה גנות היא לומר על אחד מגדולי הדור שידוע כענק בתורה שאין מי שדומה לו בזה, שהיה בעל כשרונות חלשים בילדותו. מדוע כשמספרים את זה על גדולים בדורות קודמים כמהר"מ שיק או רבי פסח פרוסקין או הנצי"ב [למרות שזה שנוי במחלוקת] זה בסדר, ואילו על גאון דורנו זה פשע?

חשוב לדעת תמונת עולם נכונה, אין נסים ולא מופתים, כל הגאונים האדירים היו כך מילדותם.
ובאמת יש בזה חשייבות גם לתפיסת העולם הרוחנית, שלא כל האנשים נולדים עם אפשריות שוות, ואכמ"ל.

טעות בידך!
הסטייפלר הכחיש כי על החזון איש זה לא היה נכון, שמעתי דרשן שסיפר זאת על הגר"ח קנייבסקי וזה לא נכון לגביו.
אבל היו גדולי ישראל שזה נכון, היו ראשים חלשים וגאונותם הגיעה בעמל רב.
אני אישית מכיר מילדות ת"ח עצום גאון פה מפיק מרגליות, חריף ובקי. כילד הוא היה קשה הבנה, לא הבין את הנלמד בחיידר ונזקק לשיעורי עזר, והיה מהחלשים בכיתה. בישיבה קטנה הוא היה מתמיד עצום היה לומד כ 15-16 שעות ביממה, אני זוכר אחד הר"מים שדיבר עליו ברחמים על שהוא כל כך מתאמץ ובכל זאת נשאר בינוני. בישיבה גדולה כבר הכירו אותו כאחד מהשפיצים של הישיבה ומי שהכיר אותו מאותו זמן לא יכל להעלות בדעתו שהיה בעל ראש חלש, הוא עקף והשאיר מאחור בעלי ראשים טובים.
כי העיקר זה העמל, גם הבנה וגם זכרון ניתן לקנות בעמל.

יש לך דוגמא מגאון שכולנו מכירים, שלא היה גאון מלידה?

על המהר"ם שיק ידוע כי בילדותו היה קשה תפיסה, ומסופר כי התקשה ללמוד אפילו דף גמרא אחד. במאמצים רבים ובהתמדה התקדם בלימודו, עד שעשה חיל. ולגביו אין מי שערער על כך.
אלא מאי? לך תוכיח. כך גם על גאון בן דורינו רק מי שמכירו מילדות יכול להעיד, ומי שלא רוצה להאמין לא יאמין, ויש גם סיבה לא לרצות להאמין, זה נוח יותר עבור המצפון לחשוב שאני לא הייתי מסוגל לזה. לצערי לי אין את הפריווילגיה הזאת כי איתי למד מי שכישוריו היו הרבה פחות ממני, והוא הגיע להרבה יותר.
אני מדבר על בן גילי שהוא ת"ח עצום ומרביץ תורה, וסביר שאם היה בישיבה ליטאית היה מפורסם יותר.
אצל חסידים מתפרסמים האדמו"ר ובניו שנושאים בתפקידים יותר מאשר מג"ש, רק בתוך החוג יודעים שר"מ פלוני גאון פי כמה מרה"י או הרב שזכה בתפקיד כי הוא בן או חתב"נ.

מצאתי קטע בחזו"א בו הוא מבאר את החסרונות המצויים אצל בעלי תפיסה מהירה.
ז"ל בקונטרס ח"י שעות -
...ומטבע בני אדם לקרוא את הכתוב בספר בשטחיות ובמהירות כקורא אגרת ומקניני החכמה להתרגל לדקדק בלשון חכמים כי דבריהם נכתבו בדקדוק עיוני, וקריאת המהירות וקריאת העיון הן הפכיות על הרוב ותוצאותיהן נגדיות, ובשביל נטיית האדם אל החפזון וביחוד לבעלי תפישה מהירה, יקרה שחכמים יקראו בספרים וייחסו להם דברים שלא חשבו ולא פללו, או שלא ימצאו את הדייקנות שבהם, וביחוד בדברים שבאמת הם עמוקים והכתב נפגש בקושיים להבליט את עומקם...

(מיתד נאמן השבוע)

משיב כתב:על המהר"ם שיק ידוע כי בילדותו היה קשה תפיסה, ומסופר כי התקשה ללמוד אפילו דף גמרא אחד. במאמצים רבים ובהתמדה התקדם בלימודו, עד שעשה חיל. ולגביו אין מי שערער על כך.

הסיפורים על המהר"ם שיק בילדותו ידועים מאוד, אבל 'לצערי' בהחלט יש מי שמערער על נכונותם וככל הנראה להד"ם.

ראה בספרו של רי"י גרינוואלד ז"ל 'המהר"ם שיק וזמנו' עמודים 9-11 שם מסופר על ילדותו של המהר"ם שיק, ומצטייר תמונה קלאסית של גדול-בישראל בילדותו כפי שאנו מכירים מספרי התולדות הקלאסיים. כשרונות עצומים. התמדה מבהילה. עילוי גדול. [לדוג' - שם עמ' 10 'בהיותו בן עשר שנה היה בקי בתורה, נביאים וכתובים ובששה סדרי משנה.'!] וניכרים דברי אמת, בהיות שהוא מביא את הסיפורים ממקורות אמינים ומתוך כתבי המהר"ם שיק עצמו. אבי המחבר אף היה מתלמידי המהר"ם שיק.

מעיתון הצפה [11.4.1960]

גם זו לטובה כתב:יש לך דוגמא מגאון שכולנו מכירים, שלא היה גאון מלידה?

שמעתי מנין הגר"א קוטלר זצ"ל שהרבנית חנה פעריל אשת הגרא"ק סיפרה בהתפעלות על הרב שך "ער איז געווען א פשוטער קאפ! ניט סתם א פשוטער קאפ נאר גאר א פשוטער קאפ!!"

יהיו מי שיכחישו (ובפרט מיו"ח וד"ב ואכמ"ל) ואין לי ענין כל שהוא לכאן או לכאן, רק מוסר עדות ממי שהכירה אותו מבית אביה הגרא"ז. (ואולי כלפי כשרונות שהיו במשפחה אמרה, -וגם זה יכחישו- אך לא משמע כן)

אך הא מיהא, הרי בפירוש אמרו ז"ל במשנה באבות "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר" ואם נקבל מילתא דמסתברא <שיצא מפי מרן הגר"ח ברו"ח שכ׳ > דה"ה בכשרונות <(כמדומני)> (שוב בדקתי ואינו שם, ואולי הראשון שאמר כן היה המהריל"ד שהביא הרב אליסף למטה בסמוך עיין עליו), ודאי שהרב שך זי"ע הוא זה שהיה ראוי שתתקיים בו.

איטשע טבריאנער כתב:מעיתון הצפה [11.4.1960]

אפשר המשך הסיפור עם רח"ע?

על הגרי"ז הוטנר מאיישישוק מסופר שלא היה כשרוני
הוא נשוא הסיפור שספר ר' יצחק הוטנר לר' אהרן קוטלר שעליו אמר הגריל"ד מי שמקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר

אליסף כתב:על הגרי"ז הוטנר מאיישישוק מסופר שלא היה כשרוני
הוא נשוא הסיפור שספר ר' יצחק הוטנר לר' אהרן קוטלר שעליו אמר הגריל"ד מי שמקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר

ייש"כ על שהעמדתני על טעותי, מקור הסיפור כנראה בס' זכרון להגר"י הוטנר (ע' פ"ט) אך זאת מנין לך שנשוא הסיפור היה זה ר' זונדל?

הסיפור "יצחק אלחנן, שמאלה!" - הוא שקר גמור!!
שמעתי שכאשר סיפרו להגרי"ש אלישיב, את הסיפור כפי שסופר ב"סעודה שלישית" בישיבה בבית וגן. הגיב הגרי"ש על כך בזעזוע ואמר כי זאת ממש עלילה, ובאמת רבי יצחק אלחנן היה בעל כשרונות גאוניים מילדותו.
אפשר גם לראות בספר הביוגרפיה של מזכירו רבי יצחק ליפשיץ - "תולדות יצחק" - סיפורים רבים המלמדים על תפיסה מהירה, גאונית ועמוקה. זכרון מדהים של זכירת קולות של אנשים מלפני עשרות שנים. זכירת כל אלפי השמות שבאו לפניו לתפילה.
ידועים סיפורים רבים של שנינות וחריפות מרבי יצחק אלחנן. פקחות נדירה והבנה נדירה בסוגיות ההלכה ובדעת בני אדם.
רק אציין עובדה אחת פשוטה: רבי יצחק אלחנן בגיל 16-17 למד בחברותא עם רעו הבחור יהושע ליב דיסקין (המהרי"ל דיסקין), שהיה ידוע בתפיסתו הגאונית, והם למדו יחד בישיבתו של רבי בנימין דיסקין מהורודנא, שבה למדו טובי החריפים של צורבי ליטא.

שמעתי שהגרב"מ שליט"א עצמו התנצל, ואמר כי כל הסיפור הוא רק משל, שסיפר רבי בער'ע הירש המשגיח בסלבודקה (רבי דוב צבי הלר - חותנם של רבי אברהם גרודזנסקי ושל רבי יעקב קמנצקי).
כל בר דעת מבין שלמרות ההתנצלות - האמת צריכה להתחדד. וכבר נערכו עפ"י סיפור זה הצגות בבתי ספר אשר בהם ביזו וביזו את הילד המטומטם שלא יכל ללמוד...
הסיפור התגלגל ממסַפר למסַפר עד כדי שהגיע למחוזות של ביזוי גאון גאוני ישראל - רבי יצחק אלחנן.

מישהו חשב שזה לא המצאה של הגרב"מ?

גיורא בשמי שמיא כתב:

אליסף כתב:על הגרי"ז הוטנר מאיישישוק מסופר שלא היה כשרוני
הוא נשוא הסיפור שספר ר' יצחק הוטנר לר' אהרן קוטלר שעליו אמר הגריל"ד מי שמקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר

ייש"כ על שהעמדתני על טעותי, מקור הסיפור כנראה בס' זכרון להגר"י הוטנר (ע' פ"ט) אך זאת מנין לך שנשוא הסיפור היה זה ר' זונדל?

לא זוכר. אך ראיתי את זה כתוב. אולי ברשימות לב לתלמיד ר"י הוטנר

הרב"מ אזרחי לא 'התנצל', אלא מדגיש ומודיע לפני תחלת הסיפור שלדעתו "גם כשרונותיו היו גאוניים. כך אני רואה בספריו. אבאאלל (כך במקור) כך דברו באותו דור".

גם זו לטובה כתב:יש לך דוגמא מגאון שכולנו מכירים, שלא היה גאון מלידה?

יש ויש כמה דוגמאות. אבל מכיון שזה גובל באיסור לשון הרע, אז אם הדבר לתועלת למישהו, אפשר לפנות אלי באישי, לבירור עובדות מהימנות על אנשים בעלי כשרון פשוט שנפתח ליבם בתורה, עד כדי שהתפרסמו בשיעורים עמוקים ובתלמידים מובהקים שהעמידו לדורות.

(אמנם אין איסור לשוה"ר על המתים, אבל מ"מ אין הדבר ראוי לפרסום בפרהסיא, ובפרט כשהדבר נוגע לכבודם של תלמידי חכמים).

מתפעל כתב:קראתי ושכחתי היכן, על הגאון רי"א ספקטור מקובנא שכאשר היה נער קטן לא הצליח בלימודו ושמע את אביו אומר לאמו שאולי ישלחו אותו להיות שוליא לאופה או לחייט וכך ילמד מקצוע.
כאשר שמע את התכנית של הוריו, התמרמר מאד והחליט לקחת את הלימודים ביתר רצינות והפך למתמיד גדול.
כעת כשאני כותב זאת, אני מתחיל לחשוב שאולי סיפור זה קראתי על הרידב"ז ולא רי"א.
יש למישהו מידע?

הסיפור עם הרידב"ז עי' בשמחת הלוי להגרממ"ש

איטשע טבריאנער כתב:מעיתון הצפה [11.4.1960]

בספר זכרונותיו של חיים שאשקעס (שלא היה שות"צ) סיפר שהיה בגימנסיה באושמינא, ור׳ מרדכי מאשמינא היה בא לפעמים ליד הנחל בשבת בצהריים, והתרה בהצעירים שלא ללכת על הסירות בשבת. הוא מביא שם שר׳ מרדכי התרה אותם שיכול לקרות משהו. הם לא היו מאמינים, ובכ"ז פחדו ללכת אח"כ, וכולם התביישו זמ"ז ולא דברו על הנושא.

על החלק השני של הציטוט. בלוויית הערוך השלחן, דרש מאנדהוא שהערוך השלחן, בשעותיו האחרונות, היה עסוק בהיתר עגונה. לאחמ"כ סיפר הסבא מנובהרדוק לתלמידיו שכולם ידעו שהסיפור הוא שקר. הערוך השלחן לא היה בדעתו בימים האחרונות, ולא היה יכול לעשות כלום. רק שבאמצע השינה הוא מלמל משהו שחשבו שתרגומו הוא "ומה עם האשה?", ומזה נולד בנים ונכדים עד שהיה היתר עגונה. וכ"ז כמין ימא לטיגנא. הרב יצחק וויינשטיין היה שם בשעת מעשה וסיפר את הדברים, ושמעתי מנכדו בן הרי"ד מבריסק. (כל מי ששומע סיפור זה, מגיב באותם מלים. נראה אם תוכלו להתאפק)

מה שנכון נכון כתב:הרב"מ אזרחי לא 'התנצל', אלא מדגיש ומודיע לפני תחלת הסיפור שלדעתו "גם כשרונותיו היו גאוניים. כך אני רואה בספריו. אבאאלל (כך במקור) כך דברו באותו דור".

הגרב"מ אזרחי לא מתנצל והוא גם לא אומר שכך דיברו באותו דור. הוא מקדים ואומר במפורש כי רבי יצחק אלחנן היה גאון הגאונים וסיפור זה הוא רק משל שסיפר המשגיח של הישיבה השניה בסלבודקא, וכיון ששמו של רבי יצחק אלחנן עדיין נישא אז בפי כל כגאון עצום וכגדול הדור המשל נסוב עליו. ותו לא מידי.

טוב לי כתב:

מה שנכון נכון כתב:הרב"מ אזרחי לא 'התנצל', אלא מדגיש ומודיע לפני תחלת הסיפור שלדעתו "גם כשרונותיו היו גאוניים. כך אני רואה בספריו. אבאאלל (כך במקור) כך דברו באותו דור".

הגרב"מ אזרחי לא מתנצל והוא גם לא אומר שכך דיברו באותו דור. הוא מקדים ואומר במפורש כי רבי יצחק אלחנן היה גאון הגאונים וסיפור זה הוא רק משל שסיפר המשגיח של הישיבה השניה בסלבודקא, וכיון ששמו של רבי יצחק אלחנן עדיין נישא אז בפי כל כגאון עצום וכגדול הדור המשל נסוב עליו. ותו לא מידי.

מה שכתבתי הוא את לשונו המדוייקת כפי ששמעתי באזני. ותו לא מידי.

מה שנכון נכון כתב:

טוב לי כתב:

מה שנכון נכון כתב:הרב"מ אזרחי לא 'התנצל', אלא מדגיש ומודיע לפני תחלת הסיפור שלדעתו "גם כשרונותיו היו גאוניים. כך אני רואה בספריו. אבאאלל (כך במקור) כך דברו באותו דור".

הגרב"מ אזרחי לא מתנצל והוא גם לא אומר שכך דיברו באותו דור. הוא מקדים ואומר במפורש כי רבי יצחק אלחנן היה גאון הגאונים וסיפור זה הוא רק משל שסיפר המשגיח של הישיבה השניה בסלבודקא, וכיון ששמו של רבי יצחק אלחנן עדיין נישא אז בפי כל כגאון עצום וכגדול הדור המשל נסוב עליו. ותו לא מידי.

מה שכתבתי הוא את לשונו המדוייקת כפי ששמעתי באזני. ותו לא מידי.

גם אני מצטט את מה ששמעתי באזני ויותר מפעם אחד.
יש בידי גם את ההקלטה אלא שהיא על קלטת ואיני יכול להעלותה.

גם זו לטובה כתב:

שנדע אשר לא נדע כתב:הגרב"מ עצמו אמר באחד הפעמים שסיפר את הסיפור, כי מי שמכיר את ספרי מרן הגרי"א, אינו יכול להעלות על דעתו אפשרות שהוא לא היה עילוי וגאון.
ולכן כמו שנכתב כאן, הסיפור הוא אלגוריה מוסרית, ומוטב היה אם לא היו מדביקים את זה על גאון הגאונים.
גם על מרן הגרח"ק יש שמספרים את מה שאמרו על ר' יצחק אלחנן, ואני בעצמי שמעתי מתלמיד של הגר"ד לנדו, שהגר"ד אמר לו שהוא זוכר את הגרח"ק בצעירותו שהיה לו זיכרון פנומנלי.
ואגב, האם זה כ"כ ברור שבחור חלש בכישרונות יכול להפוך לרעק"א? וכל אחד יכול להיות מתמיד כמו הרב אלישיב?
לי זה נראה תיאוריה של משגיחים בישיבות קטנות שמשום מה גם הם לא הפכו לגדולי ישראל למרות השאיפות.

יש הרבה סוגי כישורים, הגרי"ש היה מתמיד מילדותו, הגרח"ק היה מתמיד וזכרן וכו' וידעו כולם שיהיה בקיא, אבל לא ציפו שיצא "דרך אמונה", ואכן שמעתי מזקן חכם שהכיר היטב את הגרח"ק מילדותו, ואמר שלדעתו המופת הגדול ביותר הוא הגרח"ק בעצמו, וכידוע שאף הגרח"ג התפעל והופתע כשראה את הדרך אמונה.

בדומה לכך שמעתי מהגאון רבי יחזקאל ברטלר שליט"א על הדרך אמונה ואין ספק שבהתמדה ובהשקעה גדולה מגיעים לדרגות גבוהות

מה שנכון נכון כתב:תולדות ר' יצחק אלחנן בנעוריו אינן כתובות בספר זכרון יעקב, אלא בספר אחר שכתב ר"י ליפשיץ בשם תולדות יצחק [ועוד ספר באידיש בשם גאון יצחק].
והרוצה לראות דברים על דיוקם יעיין שם.

על החזו"א - מובא בארחות רבנו שבעל הקה"י כתב על גליון ספר בנין עולם שכ' בשם ר' מאיר קרליץ שהחזו"א היה 'בינוני' ונתעלה רק ע"י יגיעה ועמל נפלאים: "זה שקר ולשה"ר". [וצ"ב]. (בבנין עולם הכניס את המשפט הנ"ל בסוגריים, וראה בפאר הדור ח"א עמ' רפז).

מישהו יכול להסביר מדוע לומר על אחד מגדולי ישראל שלא היה גאון נורא בכשרונתיו והגיע למדרגתו ע''י עמל זה לה''ר וכי הכשרונות הם לעיכובא בעבודת ה'

גם לי הוקשה מעודי. ויתכן ליישב דנפקא מינה על רוב בנים הדומים לאחי האם...
ועוד יתכן קצת שכשרון גדול מראה על נשמה מיוחדת ויעוד גדול. מה שאין כן מי שהיה בעל כשרונות פשוטים, אף אם נתעלה הרי אינו עיקר מידתו (ועיין ליקוטי אמרים תניא בסוף פרק יד).

אגב, מיהו הפתי שיאמין שהחזון איש היה 'בינוני'...

יש קלא דלא פסיק וקצת יותר דהגר''ח קמיל זצ''ל לא נראה בשנות צעירותו כבעל כשרון גדול. אמנם כל רואיו בגדלותו עמדו נפעמים לגודל ידיעותיו בבקיאות ובעומק העיון בכל חלקי התורה ואולי גם עליו יש מי שיכתוב שפתי מי שיאמין. אבל כל מקרא מפורש הוא מחכימת פתי ופשוט שאפשר להתחכם טובא ע''י עמל בלתי פוסק.

גיורא בשמי שמיא כתב:

אליסף כתב:על הגרי"ז הוטנר מאיישישוק מסופר שלא היה כשרוני
הוא נשוא הסיפור שספר ר' יצחק הוטנר לר' אהרן קוטלר שעליו אמר הגריל"ד מי שמקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר

ייש"כ על שהעמדתני על טעותי, מקור הסיפור כנראה בס' זכרון להגר"י הוטנר (ע' פ"ט) אך זאת מנין לך שנשוא הסיפור היה זה ר' זונדל?

מצאתי! בaround the maggids table מר' פסח קראהן

מציאה גדולה!!!
בביוגרפיה של ר' שלמה פרייפלד באנגלית יש צלום דף יומן מבקורו בא"י בתש"י
שם מצטט דברים ששמע מהחזו"א
וז"ל: בינונים שנעשו לגדולים: ר' יצחק אלחנן והנצי"ב.
Reb Shlomo עמ' 120