– גזירות ותקנות הקשורות - בית חשמונאי .
ואלו הן :
1. חנוכה- המפורסם ביותר.
התקנה הידועה ביותר של בית דינם של החשמונאים היא תקנת ימי החנוכה:
ויקיים יהודה ואחיו וכל קהל ישראל להיות ימי חנוכת המזבח נעשים במועדם שנה בשנה ימים שמונה, מיום חמישה ועשרים לחודש כסלו בשמחה וגיל (מקבים א', ד', נ"ח; ובהרחבה במכתב הוראה ליהודי מצרים בתחילת מקבים ב').
וזה כולל גם הכרעות בהלכה שעלו תוך כדי החנוכה : מה דינם של אבני המזבח והמנורה המחוללים, ואיך נוהגים כשאין מנורת זהב להדלקה ןעוד .
2. . המאבק נגד הנכריות
כאן המקור בגמרא ל"בית דינו של חשמונאי".
כי אתא רב דימי אמר: בית דינו של חשמונאי גזרו: הבא על הנכרית חייב עליה משום נידה, שפחה, גויה, אשת איש. כי אתא רבין אמר: משום נשג"ז - נידה, שפחה, גויה, זונה ( סנהדרין דף פב.).
כבר מהתורה נאסר חיתון עם נכריות. והוסיף ע"כ בית דינו של חשמונאי בעילה ללא חיתון.
ולרן גם בעלה בצנעה אסורה מהתורה, ומה שנתחדש - הוא העונש של המלקות.
ובעצם מדובר כאן על המשך המאבק על ברית המילה - המאבק על קדושת הנישואין והמשפחה היהודיים, היינו נגד ההתבוללות והתייוונות.
3. הלכות קנאות,
וירץ ויזבחהו על הבמה. ואת איש המלך המאלץ לזבוח המית בעת ההיא ואת הבמה הרס. ויקנא לתורה כאשר עשה פינחס לזמרי בן סלוא. ויקרא מתתיהו בעיר בקול גדול לאמור: כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחריי (שם, כ"ג-כ"ח, עמ' קו).
מתתיהו הרשה לעצמו להרוג ללא דין וללא משפט, ללא התראה וללא סנהדרין, יהודי הזובח לע"ז. הוא עשה זאת על פי הלכת קנאות, הלכה שנלמדה ממעשה פינחס בן אלעזר בזמרי, בעת שהלה קרב את המדיינית אליו בדרך בחטא בעל פעור.
תיאור נוסף במגילת תענית מספר על "כב אלול ש תבו לקטלא משמדיא..ונמנו עליהם והרגום" שהרגו המשומדים\ המתייונים , גם כאן לא לא היה זה הכללים הרגילים בעדים והתראה וכו. ושם בדיון בגמרא על מעשים שבהם בי"ד עונשין שלא מן התורה..שהשעה צריכה לכך.
4. כפיית ברית מילה,
ויסב מתתיהו ואוהביו ויהרסו את הבמות. וימולו את הבנים אשר לא נימולו אשר מצאו בגבול ישראל בחוזקה (שם, מ"ד-מ"ה, עמ' קז-קח).
מתתיהו ואוהביו כפו בכוח את מצוות המילה על העם. לאלה שלא מלו את בניהם רק מפחד השלטון הסלווקי שנהג באלימות ובאכזריות לנימולים. אבל כפו את המילה גם למתייונים - שלא מלו, מבחירה בתרבות יוון, וכדי שיוכלו להשתתף בתחרויות הספורט בגימנסיון והנימולים שבהם 'משכו בעורלתם'. להיראות ערלים.
וכך זה מתואר במקבים: ואת הנשים אשר מלו את בניהן המיתו על פי הפקודה. ויתלו את העוללים בצוואריהן ואת בני בתיהן ואת המלים אותם המיתו ... ויבחרו למות ... ולבלתי חלל ברית קודש וימותו (מקבים א', א', ס'-ס"ג, עמ' קג).
.5..הלכות מלחמה
..וייוועצו ביום ההוא לאמור: כל אדם אשר יבוא אלינו למלחמה ביום השבת נילחם בו, ולא נמות כולנו כאשר מתו אחינו במחבואים. אז נאסף עליהם קהל חסידים גיבורי חיל מישראל, כל המתנדב לתורה (מקבים א', ב', ).
מיותר להיכנס כאן לפולמוס על משמעות הפיסקה לעיל. ודאי שההיתר להילחם בשבת ידוע היה מאז ומתמיד , מצד שני ידוע היה שיש הגבלות וסייגים להיתר זה. ועל אחד מהפרטים [ הועלו הצעות רבות ] שלא היה ברור ,או מצב שהתחדש ולא ידעו להכריע עד שקבעום בי"ד של חשמונאי.
והמקטרגים כדרכם - מצאו להם עילה לניגוח. ואין משיבין את המקנטרין לשמה.
כך גם לעניין שחרור הנושא אישה ובוני בתים -למרות שהיתה זו מלחמת מצווה ? רבו התירוצים והדיונים בכך, וכנל הדיון מתרכז במצבים ופרטים -ולא על עיקרו של הלכה זו.
6. ירושת הבת.
ועוד בהלכות הקשורות לבית חשמונאי, במגילת תענית " ... וכשגברה ידם של בית חשמונאי בטלום חזרו לדון בדיני ישראל ואותו היום שבטלום עשאוהו יום טוב. שהיו הצדוקין דנין בדיניהם לאמר הבת יורשת עם בת הבן". .
נכון - הדין הוא כבר בתורה, והויכוח היה עם הצדוקים . אבל לפי הכתוב ביטול ההלכה של הצדוקים , היה בזמן ובהכרעות שיצא בזמן[ומבית דין של] החשמונאים.
7. כתיבת שם השם.
.חידוש נוסף ההיתר [הזמני] לכתיבת אזכרות (שם ה') בשטרות. כביטוי נגדי לאיסור הזכרת שם השם , וגרוע מכך על החובה לכתוב "אין לו חלק ונחלה באלוקי ישראל". ומשום כך תיקנו זאת בית חשמונאי לשם ה', סמל לעמידתם כנגד היוונים והמתיוונים ( בדומה לבעז שתיקן לברך בשם ה', רות רבה ד ה, ). אבלתקנה זו בוטלה לאחר זמן .ואולי כיון שפחת הצורך בכך.
8.[/b השתחויות.
השתחוייה כנגד הסורג \השערים שנפרץ על ידי היוונים כמפורט במידות ,חזרו וגדרום וגזרו כנגדם 13 השתחויות .
[b]9. סתימת החלון
בסוכה פ"ה מ"ח.בילגה לעולם חולקת בדרום ,וטבעתה קבועהףוחלונה סתומה". ולרשי ור חננאל הכוונה לאותם טבעות הקבועות ברצפה ושנעשו על פי תקנתו של יוחנן כהן גדול- החשמונאי.[ ויל"ע בקושי הכרונולוגי שבילגה היתה כשלושים שנה לפני יוחנן כהג].
מבוסס בחלקו על מאמרו של י.מ.