יל"ע למ"ד באחרונים (הגר"א ועוד) ש"מעלין בקודש" עומד בפני עצמו, גם בלי היכר לימים, האם מי שנמצא במצב שאין לו להעלות, ואפילו אין לו די נירות כדי להשאר כאתמול, האם לפחות ידליק כל מה שיש לו, כדי "להוריד בקודש מה שפחות".
ונראה ממגילה לקמן, שעדיף כלום מאשר להוריד בקודש, ולפ"ז גם כאן עדיף שידליק אחד כחיוב, ויצא לגמרי מ"הקודש" של הידור מצוה.
מסכת מגילה דף ט עמוד ב:
"תניא: אירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו - ראשון חוזר לעבודתו, שני - כל מצות כהונה גדולה עליו, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. ואמר רבי יוסי: מעשה ברבי יוסף בן אולם מציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו תחתיו, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. כהן גדול - משום איבה, כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין".