מכאן
http://shtaygen.co.il/?CategoryID=890&ArticleID=12162סופגניות ולביבות בחנוכה – מנין?
מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'
במאמר שלפנינו ננסה לחקור בקצרה אחר המנהג הנפוץ בעם ישראל לאכול סופגניות וכן לביבות (לאטקע"ס) בחנוכה, האם יש מקור לכך. ישנם מאכלים הנאכלים במועדים שונים ומקורם בספרי ההלכה והמנהג ואפי' מפורשים בגמ' (כגון סימנים בראש השנה) אך מהיכן נובע מנהג זה?
הרבה ספרים הביאו מקור לכך מדברי רבינו מיימון אבי הרמב"ם (בכ"י. נדפס בקובץ שריד ופליט – ירושלים תש"ה. מובא בס' נטעי גבריאל עמ' שיא'. ובס' שיעורי הלכות חנוכה. ובס' מנהג ישראל תורה סי' עת"ר. ועוד ספרים) וז"ל: אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל. ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומעשים לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין הנקראים בערבי אלספינ"ג והם הצפיחית בדבש ובתרגום האיסקריטין. והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלוים בשמן זכר לברכתו. וכתב רבינו נסים במגילת סתרים כי כל מנהגי האומה באים המנהגות כמו זה. והראש בראש השנה, החלב בפורים ובמוצאי פסח, והפולים ביום הושענא רבה. ואותם המנהגים אין לנו לבזותם ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא כי הם מעיקרים נעשים. ולא יבוזו במנהג האומה וכבר אמר הנביא ע"ה ואל תטוש תורת אמך, דת אומתך אל תעזוב, עכ"ל.
וכן מובא בהרבה ספרים שהמקור לאכילת סופגניות בחנוכה משום שהן מטוגנות בשמן וזכר לנס שנעשה בשמן. בספר חנוכה (לר' צבי כהן שליט"א עמ' כ') כתב: לא ידוע מהיכן נובעת אכילת סופגניות בחנוכה ויתכן שמקורה מאכילת עוגות ממולאות בגבינה (עי' ברמ"א סי' תער' סעי' ב'. ועי' בספר זיו המנהגים) או שנהגו בהם לזכר נס פך השמן שהרי הן מטוגנות בשמן.
הגרש"ז אויערבך (מובא בספר הליכות שלמה – חנוכה פי"ז, אורחות הלכה) נתן עוד טעם למנהג אכילת הסופגניות בחנוכה, לפי שבחנוכת בית חשמונאי טיהרו את כל המקדש. ואילו את אבני המזבח ששקצום היוונים לא ידעו לטהרם וגנזום (עי במסכת ע"ז דף נב' ע"ב) והצטערו על כך. ולכן נהגו במאכלים שמברכים עליהם ברכת מעין שלוש, שבה מזכירין 'ועל מזבחך', משא"כ בברכת המזון שאין מוזכר בה המזבח ביחוד. (א"ה: סופגניות גם אם קובע עליהם סעודה מברך 'מזונות' ו'על המחיה', (עי' שו"ע סי' קסח' יג' ומ"ב ס"ק עה') דאין שם פת עליו כיון שלא אפו אותם, נחשבות הם למעשה קדירה. ולכן נראה שקבעו דוקא על דבר שתמיד ברכתו האחרונה תהיה מעין שלוש. אמנם בשו"ע שם מבוא' שירא שמים יזהר מלאכול סופגניות בשיעור קבעת סעודה, וע"ש. וכן לגבי הפרשת חלה, אם עשה עיסה עבה (מקמח כשיעור) עבור סופגניות לטגנן פטור מהפרשת חלה – שו"ע יור"ד סי' שכט' סעי' ג'. אמנם בש"ך שם כתב, שיש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה).
ומעניין הוא הדבר שלגבי אכילת לביבות בחנוכה אחד המקורות לכך הוא בכדי להימנע מלומר ברכה מעין שלוש בחנוכה, וכך כתב בספר מועדים וזמנים (חלק ח', ליקוטי הערות עמ' לו') וז"ל: דהנה הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל ובנו הרב אברהם זצ"ל העלו בספרם, שיש לחוש בחנוכה שצריך להזכיר במעין שלוש על הניסים, ולכן דקדקו לא לאכול מזונות כלל בחנוכה, כדי לא ליכנס לספק בברכה אחרונה, ולפי"ז שפיר מצאנו טעם לאכול מאכלים מתפוחי אדמה כעין מזונות, כיון שלא אוכלים מזונות שלא ליכנס לספק בברכה אחרונה, ולמעשה כבר הכריעו הפוסקים (עי' מ"ב סי' תרפב' ס"ק ב') שאין צריך להזכיר במעין שלש את חנוכה, ועי"ש.
ויש אומרים שהטעם לאכילת לאטקעס – על שם י"ג פרצות שפרצו היוונים בעזרה של בית המקדש, וכשבדקו החשמונאים את הבית ותקנו זמנית את הפרצות היו התיקונים כמו טלאי על בגד קרוע (לאטע – טלאי).
חסידים מספרים: מעשה ברבי מאיר מפרמישלאן ששלח שליח מיוחד לרבי ישראל מרוזין לשאול את פיו: מנהג ישראל לאכול לביבות בחנוכה כיצד אקיים מנהג זה לביבה אחת לאו שמיה אכילה שתים הרי הן זוגות שלש עדיין אין בהן כדי שביעה ארבע ושוב יש בהן משום כדי זוגות חמש כבר יש בזה משום אכילה גסה? שלח והשיב לו ע"י שליחו, צא ואמור לרבך שיצווה ללבב לו לביבה אחת שיש בה כדי ארבע ונמצא יוצא ידי חובתו אליבא דכל הדעות... (ס' ברכת חיים)
אכלו משמנים וסולת רבוכה – רך טוב ושמן (מתוך זמר לשבת חנוכה – עי' בסדור בית יעקב)
---
אגב נושא שאיננו הלכתי כלל.
יוצאי אירופה קוראים "לאטקעס" ללביבות תפו"א, ואילו בני ירושלים קוראים "לאטקעס" לסופגניה העשויה מקמח, והטעם לזה לפי שבירושלים של אותן שנים כמעט ולא היו תפוחי אדמה בנמצא, ולכן הכינו את המאכלים מקמח שהיה יותר בנמצא, וזהו הטעם שבירושלים קראו לסופגניה "לאטקע", בעוד שבאירופה נעשתה מתפו"א, וכן קוגל ירושלמי העשוי מאטריות מקמח לעומת קוגל תפו"א, ומצאתי במכתב מאת רבי יהוסף שווארץ בו הוא אכן כותב שאין כמעט בנמצא בארץ ישראל תפו"א, ואילו קמח חיטה נפוץ יותר.