דעת היערות דבש- האם החשמונאים יכלו לנצח בדרך הטבע?

[גם זו לטובה]

יערות דבש (א,ח) מה היה הנס, הלא לא נעשה בו דבר מה שהוא מפלאות הטבע וסדרן של עולם, כי אם גברו מעוטי חשמונאים ליונים רבים, מקרה הוא זה במלכויות הלוחמים, ושכיח שמעוטים, אם הם גבורים ואבירי לבב, לא יחתו מקול מלחמה והגפת תריסין, ינצחו לרבי רכי לבב, ואין לך דור ממש שלא ימצא מלכים אשר הם במתי מעט, וכובשים למלכים שיש להם חיל רב
אבל האמת העיקר נס שהיה בחנוכה, כי בכל צרות שבאו לישראל, בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב, ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם, אבל בגלות אנטיוכוס ימ"ש, גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה, והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל, ועיין בספורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז, והם היו סיבה לביאת יונים לארץ ישראל, והם לא שבו ועמדו במרדם כנודע, ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו, הם לא היו מעולם בעדת החטאים: ואם כן אין זה מגדר להושיע לישראל, רק ה' חס על עמו והושיעם אפילו בלי תשובה כלל, וזהו הנס שהוא כנגד חק אלהים עכ"ל

[עושה חדשות]

עי' בספר הנפלא הזה מאמר טז ומאמר יח.

[פרי יהושע]

יערות דבש (א,ח) מה היה הנס, הלא לא נעשה בו דבר מה שהוא מפלאות הטבע וסדרן של עולם, כי אם גברו מעוטי חשמונאים ליונים רבים, מקרה הוא זה במלכויות הלוחמים, ושכיח שמעוטים, אם הם גבורים ואבירי לבב, לא יחתו מקול מלחמה והגפת תריסין, ינצחו לרבי רכי לבב, ואין לך דור ממש שלא ימצא מלכים אשר הם במתי מעט, וכובשים למלכים שיש להם חיל רב
אבל האמת העיקר נס שהיה בחנוכה, כי בכל צרות שבאו לישראל, בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב, ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם, אבל בגלות אנטיוכוס ימ"ש, גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה, והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל, ועיין בספורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז, והם היו סיבה לביאת יונים לארץ ישראל, והם לא שבו ועמדו במרדם כנודע, ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו, הם לא היו מעולם בעדת החטאים: ואם כן אין זה מגדר להושיע לישראל, רק ה' חס על עמו והושיעם אפילו בלי תשובה כלל, וזהו הנס שהוא כנגד חק אלהים עכ"ל

עדין לא שמענו כאן יחס לגופם של דברים המופלאים האלו, אמנם הם מיישבים את הנא' כחלק מעל הניסים צדיקים ביד רשעים שרבים תמהו עליהם, ולדבריו י"ל שבא לומר שאף שהצדיקים היו מועטים, או אפשר ע"ד אחרת שעכ"פ כיון והיו צדיקים אלו ומכלל הן נשמע לאו.
אבל עכ"פ הסברו צריך עיון, אם נלך אחר מה שהרבה מקרים בעולם כבשו מועטים את הרבים, האם לא היה כן גם כשהיו רשעים, ולדבריו הרי אינו מחוק האלהים, ואולי כוונתו כלפי ישראל, או שכיון וכבר הייתה מידת הדין מתוחה עליהם מכבר, בהכרח ראו כאן יד ה' בהצלתם ע"י הצדיקים המועטים.

[עושה חדשות]

מענין לענין,
ז"ל הר"מ באיגרת השמד:...וידוע הוא מה שקרה על ישראל בימי נבוכדנאצר הרשע, ושכל מי שהיה בבבל סגד לצלם, מלבד חנניה מישאל ועזריה, כמו שאמר האל יתברך עליהם (ישעיה כ"ט כ"ב): "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו", ואולי החרש והמסגר היו בכלל מי שסגד אם היו אז בבבל, ואולם לא ראינו מעולם מי שקראם לא רשעים ולא גוים ולא פסולי עדות, ולא חשב ה' יתברך עליהם עון עובדי עבודה זרה מפני שהיו אנוסים, וכך אמרו עליהם השלום (מגילה י"ב א'): הם עשו לפנים - אף אני אעשה עמהם לפנים בימי המן! ואולם האיש ההוא אין ספק שהוא ירא האל "הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חמר ליוצרו מה תעשה" (ישעיה מ"ה ט'). וידוע הוא כמו כן מה שקרה לישראל במלכות יון הרשעה מגזרת קשות ורעות, ומכללן היה שלא יסגור אדם את פתח ביתו, כדי שלא יתיחד להתעסק בשום מצוה, ועם כל זה לא קראום חכמינו זכרונם לברכה לא גוים ולא רשעים אלא צדיקים גמורים, והתחננו בעדם, והוסיפו בימי חנוכה "על הנסים" עד "ורשעים ביד צדיקים"...

[לעומקו של דבר]

מענין לענין,
ז"ל הר"מ באיגרת השמד:...וידוע הוא מה שקרה על ישראל בימי נבוכדנאצר הרשע, ושכל מי שהיה בבבל סגד לצלם, מלבד חנניה מישאל ועזריה, כמו שאמר האל יתברך עליהם (ישעיה כ"ט כ"ב): "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו", ואולי החרש והמסגר היו בכלל מי שסגד אם היו אז בבבל, ואולם לא ראינו מעולם מי שקראם לא רשעים ולא גוים ולא פסולי עדות, ולא חשב ה' יתברך עליהם עון עובדי עבודה זרה מפני שהיו אנוסים, וכך אמרו עליהם השלום (מגילה י"ב א'): הם עשו לפנים - אף אני אעשה עמהם לפנים בימי המן! ואולם האיש ההוא אין ספק שהוא ירא האל "הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חמר ליוצרו מה תעשה" (ישעיה מ"ה ט'). וידוע הוא כמו כן מה שקרה לישראל במלכות יון הרשעה מגזרת קשות ורעות, ומכללן היה שלא יסגור אדם את פתח ביתו, כדי שלא יתיחד להתעסק בשום מצוה, ועם כל זה לא קראום חכמינו זכרונם לברכה לא גוים ולא רשעים אלא צדיקים גמורים, והתחננו בעדם, והוסיפו בימי חנוכה "על הנסים" עד "ורשעים ביד צדיקים"...

פלא. לו יהיבנא שגם הלוחמים חטאו מתחילה, עכ"פ כשנלחמו שבו בתשובה.
ומאי דכתיב " צדיקים גמורים"?

[עושה חדשות]

באמת צ"ע ד' הר"מ, מנ"ל שהלוחמים מעיקרא חטאו. ואולי ס"ל שבעצם מה שלא יצאו למלחמה מיד בתחילה כבר יש חיסרון. ועצ"ע הרי שבו בתשובה.

איך שלא יהיה, כ"ז מהווה נקודת פתיחה לדברי הח"ח המפו', מה היה צריך לעשות עם הגזירות ברוסיה. לצאת למלחמה, למסור נפש, וכן הלאה. מה שעשו לכאו' ודאי הסתיים בכישלון מוחץ, מיליוני יהודים מנותקים רח"ל. גם אם נאמר שלא היה אפשר לצאת למלחמה כשהסיכוי הטבעי לא קיים בכלל, מ"מ שמא היה צריך למסור נפש לגמרי, ותל"מ, גם אם זה היה נגמר במוות של כולם.

===

על השאילה מה היה הנס הרי וכו', חשבתי להוסיף כאן נקודה בזוית אחרת. העתק הרשום אצלי:

ידוע מה שהק' למה קבעו חג מיוחד על ניסי החנוכה, ולא קבעו על נס דסנחריב וכו'. ובאמת יש לשאול טפי, מה לימדנו מעשה דחנוכה שלא ידענו עד אליו. הרי בוגרי יציאת מצרים אנחנו, ראינו בעינינו ניסים מופלאים פי כמה, מעשרת המכות דרך קרי"ס ועד ניסי המדבר. א"כ מה מתווסף לנו בכך שהחשמונאים ניצחו את היוונים.
ויתכן שאי"ז קו' כלל, גם אם לא התווסף, מ"מ ראוי להודות ולהלל על כל נס שקרה. וכמו שאדם מברך הגומל וכו', גם אם זה לא הוסיף לו ידיעה בגדלות ה'. אמנם אז תיקשי מנס דסנחריב וכד'.
ונראה פשוט, אמנם ידענו שהקב"ה גדול, יכול להפוך מים לדם ולקרוע את הים, אבל לא ידענו שאנחנו גדולים. ז"א בחנוכה אנחנו לומדים את הכח של עם ישראל לנצח במלחמתו בעד דתו, רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים. כמובן הכל מן שמיא רבת את ריבם וכו', אבל ה' לא היכה את מחנה היוונים בלילה, אלא מסר את הגיבורים ביד החלשים. זה הלימוד הנרצה בחנוכה, שהוא תוספת גדולה על הלימוד מחג הפסח ושאר הניסים. החלש יאמר גיבור אני.

מוצא חן בעיניכם?

[בברכה המשולשת]

על השאילה מה היה הנס הרי וכו', חשבתי להוסיף כאן נקודה בזוית אחרת. העתק הרשום אצלי:

ידוע מה שהק' למה קבעו חג מיוחד על ניסי החנוכה, ולא קבעו על נס דסנחריב וכו'. ובאמת יש לשאול טפי, מה לימדנו מעשה דחנוכה שלא ידענו עד אליו. הרי בוגרי יציאת מצרים אנחנו, ראינו בעינינו ניסים מופלאים פי כמה, מעשרת המכות דרך קרי"ס ועד ניסי המדבר. א"כ מה מתווסף לנו בכך שהחשמונאים ניצחו את היוונים.
ויתכן שאי"ז קו' כלל, גם אם לא התווסף, מ"מ ראוי להודות ולהלל על כל נס שקרה. וכמו שאדם מברך הגומל וכו', גם אם זה לא הוסיף לו ידיעה בגדלות ה'. אמנם אז תיקשי מנס דסנחריב וכד'.
ונראה פשוט, אמנם ידענו שהקב"ה גדול, יכול להפוך מים לדם ולקרוע את הים, אבל לא ידענו שאנחנו גדולים. ז"א בחנוכה אנחנו לומדים את הכח של עם ישראל לנצח במלחמתו בעד דתו, רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים. כמובן הכל מן שמיא רבת את ריבם וכו', אבל ה' לא היכה את מחנה היוונים בלילה, אלא מסר את הגיבורים ביד החלשים. זה הלימוד הנרצה בחנוכה, שהוא תוספת גדולה על הלימוד מחג הפסח ושאר הניסים. החלש יאמר גיבור אני.

מוצא חן בעיניכם?

יעויין בדברי מרנא המהר"ל בנר מצוה ובהרחבה רבה בשיעור של הרה"צ יהושע הכהן שפירא הקרוי יתרון האור (מופץ גם כחוברת)

[לעומקו של דבר]

באמת צ"ע ד' הר"מ, מנ"ל שהלוחמים מעיקרא חטאו. ואולי ס"ל שבעצם מה שלא יצאו למלחמה מיד בתחילה כבר יש חיסרון. ועצ"ע הרי שבו בתשובה.

איך שלא יהיה, כ"ז מהווה נקודת פתיחה לדברי הח"ח המפו', מה היה צריך לעשות עם הגזירות ברוסיה. לצאת למלחמה, למסור נפש, וכן הלאה. מה שעשו לכאו' ודאי הסתיים בכישלון מוחץ, מיליוני יהודים מנותקים רח"ל. גם אם נאמר שלא היה אפשר לצאת למלחמה כשהסיכוי הטבעי לא קיים בכלל, מ"מ שמא היה צריך למסור נפש לגמרי, ותל"מ, גם אם זה היה נגמר במוות של כולם.

===

על השאילה מה היה הנס הרי וכו', חשבתי להוסיף כאן נקודה בזוית אחרת. העתק הרשום אצלי:

ידוע מה שהק' למה קבעו חג מיוחד על ניסי החנוכה, ולא קבעו על נס דסנחריב וכו'. ובאמת יש לשאול טפי, מה לימדנו מעשה דחנוכה שלא ידענו עד אליו. הרי בוגרי יציאת מצרים אנחנו, ראינו בעינינו ניסים מופלאים פי כמה, מעשרת המכות דרך קרי"ס ועד ניסי המדבר. א"כ מה מתווסף לנו בכך שהחשמונאים ניצחו את היוונים.
ויתכן שאי"ז קו' כלל, גם אם לא התווסף, מ"מ ראוי להודות ולהלל על כל נס שקרה. וכמו שאדם מברך הגומל וכו', גם אם זה לא הוסיף לו ידיעה בגדלות ה'. אמנם אז תיקשי מנס דסנחריב וכד'.
ונראה פשוט, אמנם ידענו שהקב"ה גדול, יכול להפוך מים לדם ולקרוע את הים, אבל לא ידענו שאנחנו גדולים. ז"א בחנוכה אנחנו לומדים את הכח של עם ישראל לנצח במלחמתו בעד דתו, רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים. כמובן הכל מן שמיא רבת את ריבם וכו', אבל ה' לא היכה את מחנה היוונים בלילה, אלא מסר את הגיבורים ביד החלשים. זה הלימוד הנרצה בחנוכה, שהוא תוספת גדולה על הלימוד מחג הפסח ושאר הניסים. החלש יאמר גיבור אני.

מוצא חן בעיניכם?

בעיני כן, ובפירוש לתפילה מר"ש קלוגר הנדפס בסידור בית יעקב כתוב (בעל הניסים) שבמלחמת דת נתן השי"ת כביכול הניצחון בידיהם של ישראל, שאין בזה "תנאי" שיעשו תשובה כבצרה גשמית (וכבפורים), אלא הכל תלוי בהאם ישראל ילחמו, ולכן כל הניסים והישועות למעשה היו מתוכננים אצל קורא הדורות מראש, אבל חנוכה כביכול לא היה מתוכנן כיוון שהיה תלוי בבחירה של ישראל אם תהיה ישועה. מבהיל.

[יודע_ספר]

יערות דבש (א,ח) מה היה הנס, הלא לא נעשה בו דבר מה שהוא מפלאות הטבע וסדרן של עולם, כי אם גברו מעוטי חשמונאים ליונים רבים, מקרה הוא זה במלכויות הלוחמים, ושכיח שמעוטים, אם הם גבורים ואבירי לבב, לא יחתו מקול מלחמה והגפת תריסין, ינצחו לרבי רכי לבב, ואין לך דור ממש שלא ימצא מלכים אשר הם במתי מעט, וכובשים למלכים שיש להם חיל רב
אבל האמת העיקר נס שהיה בחנוכה, כי בכל צרות שבאו לישראל, בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב, ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם, אבל בגלות אנטיוכוס ימ"ש, גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה, והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל, ועיין בספורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז, והם היו סיבה לביאת יונים לארץ ישראל, והם לא שבו ועמדו במרדם כנודע, ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו, הם לא היו מעולם בעדת החטאים: ואם כן אין זה מגדר להושיע לישראל, רק ה' חס על עמו והושיעם אפילו בלי תשובה כלל, וזהו הנס שהוא כנגד חק אלהים עכ"ל

ראוי לציין את דברי הרוקח בפירושו ל'על הניסים', שכתב ורשעים ביד צדיקים - שנפל הרשעים ביד שעשו תשובה (ובכת"י ביד עושי תשובה) וזה דלא כדברי היערות דבש הנ"ל.

[נוטר הכרמים]

אעתיק בזה מן הרשום עמדי בכינוי החשמונאים 'חסידים', ומתוכו דברים בענין התמיהה שעלתה בדברי 'יודע ספר' מדברי הרוקח.

החשמונאים – חסידי עליון

[א] כתב הרמב"ן בפרשת ויחי (מט, י), וז"ל,

וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב.

מודגש בדבריו שהחשמונאים נקראים 'חסידים', וראה עוד בספר בני יששכר (מאמרי חודש כסלו מאמר ה אות ז), וז"ל,

והן היום בנס דחנוכה הנה התנבא דוד עליהם [תהלים קלב טז] וכהניה אלביש ישע (כהניה משבט לוי) אלביש ישע שהישועה באת על ידן, וחסידיה (משבט יששכר תלמידי חכמים כי לא עם הארץ חסיד [אבות פ"ב מ"ה], ותמצא ביוסיפון אשר העם אשר היו עם החשמונאים קרא אותן בכל מקום עדת החסידים, וכן הגוים והמוסרים קראו אותן עדת החסידים) רנן ירננו

.
והנה בספר יערות דבש (ח"א דרוש ח) כתב וז"ל,

כי בכל הצרות שבאו לישראל בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב, ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם, אבל בגלות אנטיוכוס ימ"ש, גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה, והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל, ועיין בסיפורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז, והם היו סיבה לביאת יונים לארץ ישראל, והם לא שבו ועמדו במרדם כנודע, ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו, הם לא היו מעולם בעדת החטאים.

והעירו בזה דדברי היע"ד עולים יפה עם דברי רש"י בסוכה (נג, א ד"ה אלו חסידים), 'כל חסיד הוי חסיד מעיקרו', וזהו שכתב היע"ד שהחשמונאים שהינם 'עדת חסידים' לא היו מעולם בעדת החטאים.

ברם, בפירושי סידור התפילה לרוקח בביאור על הנסים כתב וז"ל,

ורשעים ביד צדיקים שנפלו הרשעים ביד שעשו [נ"א עושי] תשובה,

ובודאי שאין זה עולה בקנה אחד עם דברי היערות דבש.

[ב] אכן בעיקר דברי רש"י בהגדרת חסיד כחסיד מעיקרו, יש להעיר ממה שכתב בספר אבודרהם (סדר תפילת שמונה עשרה ברכת על הצדיקים), וז"ל,

פרוש אלו הצדיקים שהם גדולים מכולם שלא חטאו מעולם ולא נצטרכו להיות בעלי תשובה ולקרותם חסידים... וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה. פי' אלו חסידים שיש בהם קצת יראה על העבירות שעשו, וכן אמר דוד (תהילים פו, ב) שמרה נפשי כי חסיד אני, כלומר כי בעל תשובה אני, שלא היה רשאי לקרות עצמו חסיד.

וכ"כ בפי' רבינו יהודה בר יקר (פי' התפילות עמ' נד), שצדיקים היא המעלה העליונה, והמעלה השניה, חסידים והם בעלי תשובה.
ובאליה רבה (סימן קיח) הביא דברי האבודרהם הנ"ל והקשה על דבריו, וז"ל,

וצ"ע בברכות [ד ע"א] דפריך מי קרא נפשיה חסיד, ועוד דמשמע גבי הרי סלע לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור [פסחים ח ע"א] דחסיד עדיף מצדיק. וכן במו"ק דף י"ח ע"א שורפן חסיד, קוברן צדיק. ואפשר שזה טעם הרמב"ם בסוף ספר אהבה [אות יג] בנוסחתו על החסידים ברישא ואח"כ על הצדיקים.

ועל דברי רש"י הנ"ל, האחרונים הקשו עוד מדברי הגמ' בב"ק (קג, ב) דאיתא שם, לקח משני בני אדם ואינו יודע מאיזה מהם לקח, דלר"ע חייב לכל אחד ואחד, ומבואר התם בגמ' לחד מ"ד דזה רק בגזילה או בשבועת כפירת ממון, ומקשה הגמ' דאי נימא דרק בכה"ג נחלקו אבל במקח לכו"ע מניח ביניהם ומסתלק, שהרי מעשה בחסיד אחד שלקח משני בני אדם בא לפני ר"ע אמר לו אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד, ואי ס"ד דמשתבע חסיד מי מישתבע לשיקרא, וכי תימא דמישתבע והדר הוה חסיד, והא כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי והם חסידים דמעיקרא הוו, הרי חזינן דדוקא אלו חסידים מעיקרא הוו, אבל סתם חסיד הכתוב בגמ' לאו חסידים דמעיקרא הוו ורק התם קשיא כיון דידעינן שחסיד הכוונה לאחד משני אלו.

[ג] ובכתב סופר עה"ת בסוף הספר הביא קושיה זו בשם אביו החתם סופר, וכתב הכתב סופר ליישב, דודאי הדין עם רש"י שחסיד היינו רק שאינו פגום מעיקרא וכל מעשיו מתוקנים. אלא דגם אם פגם וחוזר תשובה שלימה מאהבה עד שכל הזדונות נעשה זכויות, א"כ למפרע כל מעשיו מתוקנים וזכויות ושפיר קרינן ליה חסיד והיינו חסיד המוזכר בב"ק. אלא דכבר אחז"ל (ע"ז יט, א) אשרי האיש כל זמן שהוא איש, דלא נקרא תשובה מעולה רק בשב כשיצרו עדיין בתוקפו אבל השב בזקנותו אינו תשובתו שלמה ואינו ראוי ליקרא חסיד, וזה כוונת רש"י כאן דאותם האומרים אשרי לזקנותינו שכפרה את ילדותינו אינם קרוים חסידים, דלא שבו רק בזקנותם, אבל חסידים היינו חסידים דמעיקרא שאין ילדותם מביישת זקנותם דשבו בילדותם ועקרו כל פגם ע"י תשובה, ושפיר הוו כחסידים דמעיקרא. ומסיים הכתב סופר שאמר פירוש זה לאביו החת"ס זצ"ל וקילסהו.
[ועוד בענין קושיא זו, יעויין בספר ארעא דרבנן (למהר"י אלגזי לשון חכמים אות חי"ת ובשו"ת נוכח השולחן אה"ע סי' יב]

ולפי דברי הכת"ס מצינו ליישב, דהחשמונאים נקראו חסידים כי שבו מילדותם בתשובה מאהבה ועקרו כל פגם ע"י תשובה, ושפיר הוו כחסידים מעיקרא. [ויש להאריך בזה בדברי דרוש מענין אהבת ד' שנתגלה אצל החשמונאים שמסרו נפשם על העבודה].

[ד] ובאמת מצינו בזה דברים מאת אביו רבינו החתם סופר זצ"ל בדרשותיו לסוכות (נ' ע"א), וז"ל, ו

דבריו [של רש"י בסוכה הנ"ל] צע"ג בש"ס פ' הגוזל דקאמר דאשתבע בשיקרא והדר הוי חסיד, אף על גב דדחי ליה התם משום דר"י בן בבא ור"י בר אילעאי חסידים מעיקרא הוה מ"מ לאו מהאי טעמא דחינן ליה. ונראה אפילו בעל תשובה מחמת שחלאים ויסורים באים עליו נמי נקרא חסיד אח"כ, והיינו תרי מיני חסידים דקרא תהלתו בקהל חסידים מעיקרא ועליהם נאמר ישמח ישראל בעושיו כי מעיקרא הוו חסידים מתחלת עשייתם ויצירתם, ושוב מיירי מחסידים ע"י חולי ומכאוב היינו יעלזו חסידים בכבוד שכיפרה על ילדותם ירננו על משכבות מטת חולי ומכאוב ועי"ז חרב פיפיות בידם להוציא ניצוצות מהקליפה ואין להאריך.

וכדברי החת"ס דתרי מיני חסידים איתנייהו, יעויין בליקוטים שבסו"ס דגל מחנה אפרים, וז"ל,

לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם (יומא פ"ה ב). והנה כפי הענין נראה לי שיש כת חסידים קו הימין קו החכמה והחסד שלא חטאו מעולם ויש שחטאו ועשו תשובה כמו שפירש רש"י בסוכה (נ"ג א) בענין שמחת בית השואבה ונגד כת חסידים אמר לפני מי אתם מטהרין על דרך לפני מי אתם מתפללים שכתב בספר פרי עץ חיים יעוין שם, ונגד כת אחת ומי מטהר אתכם והבן.

[ה] ובפרי מגדים (אשל אברהם סימן קיח) הביא קושיות האליהו רבה הנ"ל, וכתב וז"ל,

והנה י"ל צדיק מעיקרא משמע שלא חטא, אבל חסיד הוא שורשו תוספת, כמו שכתב הקונקורדנסיוס [מאיר נתיב] בשורש חסד שפירושו תוספת, (יהיה) טוב או רע. ובעל תשובה צריך לתוספת, כי צריך סייגים וגדרים יותר מצדיק, וכן חסיד גמור עושה לפנים משורה, וזה שאמר "שמרה נפשי" כי חסיד אני כי הבריא אין צריך כל כך שמירה כמו החולה שנתרפא, ואתי שפיר הטעם, ואי"ה בספר המגיד יבואר עוד.

וכדברי הפמ"ג מבואר להדיא בדברי הראשונים.
בנימוקי יוסף בבבא קמא (יד, א מדפי הרי"ף), וז"ל,

מילי דנזיקין. תלתא בבי דשייך בהו נזקין וגזל ומשיב אבדה ואונאה ורבית משום דלא מיקרי חסיד אלא מאן דעביד לפנים משורת הדין בין לקדש עצמו במותר לו בדברים שבינו לבין המקום בין למעבד הרחקה יתירא דלא ליגע באיסור גזל ונזקין וכיוצא בהן ואף על גב דבשאר מילי מוקים נפשיה אדין תורה וד"ס חסידא הוה.

וכ"כ האור זרוע (ח"ב הלכות אבילות סוף סימן תכב), וז"ל,

ואומר לי לבי אני יצחק המחבר כשם שאין קוברין רשע קל אצל רשע חמור כך אין קוברין צדיק אצל חסיד דצדיק היינו שמקיים את התורה כדינה שנוהג היתר בהיתר ואיסור באיסור וחסיד היינו שמקדש עצמו במותר לו וראיה לדבר מפ' אלו מגלחין גבי ההוא דעבד כר' אילעאי דעיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני קבלוהו ופירש"י דדייני ב"ד וחסידי מעלו מנייהו אלמא מערתא דצדיקי לבר והחסידי לבד דראשי ב"ד צדיקי אינון וקבלוהו לההיא דעבד כר' אילעאי משום דע"פ הלכה עשה והאי לישנא עיקר ולא ההוא לישנא דעבר אדר' אלעאי דא"כ מ"ט קבלוהו במערתא דדייני והלא צדיקי אינון. והאי דשמתיה רב יהודה משום כבוד תורה שלא נזהר משם רע וה"נ אמרי' בפ' השוכר את הפועלים גבי בריה דראב"ש אמטיוה למערתא דאבוה הוה הדרי ליה עכנא למערתא אמרי ליה עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו לא פחתה כסבורין העם לומר שזה גדול מזה יצא בת קול ואמרה לא שזה גדול מזה אלא זה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה הרי משמע להדיא שאין קוברין צדיק אצל מי שידוע שזה צדיק יותר ממנו וגם משמע משם שקוברין בעל תשובה אצל מי שהוא צדיק מעיקר

ו.
הרי יוצא מדבריהם דהגדרת חסיד היא מי שעושה התוספת ומקדש עצמו בראוי לו. וכן מפורש בפירושי סידור התפילה לרוקח (בפי' ברוך שאמר),

חסידים הם עושי רצונו ומחמירים על עצמן אף במותר.

[ועל דבר הנידון אי הגדרת המקדש עצמו במותר כחסיד או כקדוש, ראה בספר הכתב והקבלה תחילת פר' קדושים, ובספר מסילת ישרים (פרק יג), וז"ל, הפרישות היא תחלת החסידות. ותראה שכל מה שביארנו עד עתה הוא מה שמצטרך אל האדם לשיהיה צדיק ומכאן ולהלאה הוא לשיהיה חסיד. ונמצא הפרישות עם החסידות הוא כמו הזהירות עם הזריזות, שזה בסור מרע וזה בעשה טוב. והנה כלל הפרישות הוא מה שאמרו ז"ל (יבמות כ): קדש עצמך במותר לך, וזאת היא הוראתה של המלה עצמה, פרישות, רוצה לומר, להיות פורש ומרחיק עצמו מן הדבר, והיינו, שאוסר על עצמו דבר היתר, והכונה בזה לשלא יפגע באיסור עצמו].

ולפי הגדרה זו יש לומר שגם החשמונאים היו בכלל הגדרת חסידים, לפי שעשו לפנים משורת הדין, שע"פ שורת הדין לא היו מחויבים לסכן עצמם ולמסור נפשם במלחמה כזאת.

[ו] ועוד יש לומר בביאור התואר 'חסידי עליון' לחשמונאים הקדושים ע"פ מה שנתבאר בדברי הזוה"ק (רעיא מהימנא פרשת פנחס דף רכב עמוד ב) הנפלאים, וז"ל,

ועוד (תהלים פו) שמרה נפשי כי חסיד אני אף על גב דאוקמוה בגמ' ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ד' שעות ואני (שם קיט) חצות לילה אקום להודות לך ולא עוד אלא שכל מלכי מזרח ומערב וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה, מיד אזדמן ליה צפרדע ואמר ליה למה את משבח גרמך למימר חצות לילה אקום להודות לך ואנא כל ליליא לא שכיבנא לשבחא ליה ולנגנא קמיה, אמר דוד ווי לממנא דההוא צפרדע דלא ידע מאי דאנא אמינא דלא אמינא כי חסיד אני בגין דאוקמוה רבנן ולא עם הארץ חסיד, דאורייתא אתיהיבת מימינא דקודשא בריך הוא דאיהו חסד ובגין דא מאן דאתעסק באורייתא אתקרי חסיד בגין דא אמינא לקודשא בריך הוא שמרה נפשי ולא תדון לה כעובדי אלין עמי הארצות דאתמר בהו ולא עם הארץ חסיד, ואי תימא כמה עמי הארצות אינון דעבדו חסד אלא הכי אוקמוה אי זהו חסיד זה המתחסד עם קונו כגון דוד דהוה מחבר ומאי הוה מחבר אורייתא דלעילא הוה מחבר עם קודשא בריך הוא ובגין דא שמרה נפשי כי חסיד אני.

והיינו שעסק התורה זהו ענין החסידות היותר גדול, וכבר נתכנו החשמונאים בתפילת על הנסים בתואר 'עוסקי תורתך', כי הם החזיקו עסק התורה שבע"פ, [וכנודע בזה, ואכ"מ].

וכן נראה לעיקר בכוונת הרמב"ן שכינה את החשמונאים כן על שם שהינם מזרע אהרן הכהן משבט לוי שנאמר בו (דברים לג, ח), 'וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ', ואיתא במדרש תהלים (מזמור קד)

ישבעו עצי ה' ארזי לבנון... ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון... אשר שם צפרים יקננו. אלו הלוים. חסידה ברושים ביתה... ר' יהודה בר סימון אמר אינו מדבר אלא בשבטו של לוי שנקראו חסידים, שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך.

והנה המשך המקרא הוא (שם לג, י-יא),

יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ: בָּרֵ֤ךְ ה' חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֪יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן.

וכל זה נתקיים בחשמונאים הכהנים הקדושים, שהרימו קרן עטרת תורה שבע"פ, ומסרו נפשם על העבודה בבית המקדש, ועליהם הוא שנדרש מקרא זה, כמבואר בדברי רש"י שם,

דבר אחר ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה.

[עושה חדשות]

תודה לכולם, ובפרט להרב נוטר.
כהשלמה לכל זה, הר"מ באיגרת השמד והרוקח בפי' התפילה,
ז"ל רבי עמרם אפרתי בן מרואם (השואל בשו"ת הריב"ש סי' יא) - "כי מה שכתב הר"ם ז"ל באגרת השמד, שאולי החרש והמסגר היו בכלל מי שסגד לצלם, זולתי חנניה מישאל ועזריה, ולא ראינו מעולם שקראם לא רשעים ולא פסולי עדות וכו'; אולי כוונת הר"ם ז"ל היא, לאחר שחזרו בתשובה".

===

ולמה באמת לא מסרו נפש מתחילה על גזירת תבעל להגמון? דבר משונה לכאו' נמצא בספר חסידים, ז"ל בסי' תרצט - "ובימי חשמונאים עשו ברע שהי' נותנים להגמון תחלה, אלא שחשבו אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, אעפ"כ לא היה להם לתת להגמון".

===

במש"כ לבאר התוספת של נס ניצחון חנוכה על פני ניסי יציאת מצרים וכד', עדיין לא נתבאר מה היחודיות של נס פך השמן לעומת שאר ניסים שנעשו במקדש או לר"ח בן דוסא כשדלק לו החומץ וכד'.

[עושה חדשות]

-גם מד' הרוקח וגם מד' הרמב"ם אין הכרח שהנידון הוא על החשמונאים, אולי "עשו תשובה" היינו כל אלו שנצטרפו אליהם.
-לגבי מש"כ בס"ח, מלבד הנימוק המחודש, יל"ע מד' הגמ' כתובות ג:
-האם מוזכר במדרשים משהו על התנאים שהיו באותו הזמן (יוסי בן יועזר וכו'), כיצד הורו להתנהג?

[יואל משה]

וראוי לעיין בספר על הגאולה ועל התמורה שמאריך לבאר ממקורות שניצחון המלחמה של החשמונאים לא היה בו נס, בעיקר בעניין של רבים ביד מעטים.

[עושה חדשות]

אם באמת לא יכלו לנצח בדרך הטבע, וכמו שלמד מכאן הח"ח על יציאה למלחמה עם רוסיה, אזי באמת צ"ב מה הענין להילחם מלחמה חסרת סיכוי.

והראני חכ"א דוג' לזה ממעשה דיהונתן, וביאורו של המלבי"ם שם, שמואל א פרק יד, ז"ל -
ויאמר. בכ"ז נחה עליו רוח גבורה מאת ה' עד שהתעורר ליפול במחנה: ויאמר לנערו לכה ונעברה אל מצב הערלים. ר"ל אליהם ממש. והגם שא"א שננצחם בדרך הטבע, אולי יעשה ה' לנו, בדרך נס: כי אין לה' מעצור. ר"ל כי בכחות הטבעיים צריך שכח המתגבר יגדל מן הכח השני המנוצח, שאם לא כן יעצר הכח המתפעל בעד הכח הפועל וינגד אליו, ולכן לפי גודל כח המתפעל צריך שיגדל ביתר שאת כח הפועל המנצח. לא כן אצל ה', שאין שום כח טבעי יעצור בעדו וינגד אליו עד שיצטרך הוא כח גדול כנגד כח העוצר, וז"ש כי אין לה' מעצור, וא"כ אין הבדל שיושיע ברב או במעט:
ויאמר לו. נושא כליו הבין כי א"א שיתעורר לפעולה כזאת הרחוקה מן הטבע, שישליך נפשו מנגד במקום שהסכנה גלויה וידועה, אם לא בשכח אלהי מניע אותו ומעורר את לבו בל יפחד, וע"כ אמר עשה כל אשר בלבבך, כי הלב הוא החוזה האלהי בענינים גדולים כאלה, ואיש הרוח יוכל לסמוך על חזיון לבו בזה, ואף על גב דהוא לא חזא מזליה חזא, וא"כ נטה לך, ר"ל שיטה אל הצד לרדת מן הסלע אל בין המעברות, ואני הנני עמך, הגם שלבי אינו רואה את כל מאומה, הנני כלבבך:

[דרומי]

בהמשך לרעיון היפה של הרב עו"ח וכו', יש להעיר גם מהמבואר בספרים על יחודיותו של נס חנוכה שהוא בחורף (בשונה מרוב הניסים של עם ישראל שהם באביב ובקיץ), זמן של חשכה, ובפרט שהוא בזמן שהלבנה הולכת ומתמעטת (בסוף החודש), דלא כנס פסח ופורים שהיו בחלקו הראשון של החודש. ודו"ק.