פורום אוצר החכמה

מעשה שאירע במוצ''ש חנוכה ש''ז, באחד שהדליק השמש ובירך להדליק ושעשה ניסים,
ונזכר שלא אמר אתה חוננתנו ולא ברוך המבדיל,
האם ידליק או יאמר ברוך המבדיל?
ואם אמר ברוך המבדיל, האם חשוב הפסק וצריך לחזור ולברך?
ואת"ל דחשיב הפסק, ואחר שם, האם יכול להוציא אותו בברוך המבדיל בלא שיחשב הפסק?
ואם אין שם אחר אלא אשתו?

הושענא נפש מבהלה

הסברא נוטה שיהרהר ברוך המבדיל וימשיך להדליק.

תוכן כתב:הסברא נוטה שיהרהר ברוך המבדיל וימשיך להדליק.

הנני ממש מתרשם בכח סברתו העצום של מר. אבל אולי בכל זאת בגדר "דע מה שתשיב" יוכל מר לשתפנו בשיקוליו?

שכחתי לציין לאפשרות זו, אך להלכה שוברו בצידו.
חדא, מעיקר דינא נקטינן דהרהור לאו כדיבור.
ועוד, ממ''נ לא מהני מידי דא''כ חשיב נמי הפסק.
ואין להוכיח משמיעת קדושה בהרהור, דהתם לא בעינן לצאת יד''ח ממש אלא לזכות בקדושה בדרגא מסויימת, ובודאי אינו כדיבור ממש,
ותדע כנ''ל, חדא מדקיי''ל איפכא בשאר דוכתי לבר מהא, ועוד דא''כ הוה חשיב נמי הפסק וכקו' הראשונים שם.

אולי יש לדמותו למי ששכח וברך ביום התענית ונזכר לפני שאכל

התם אין סיבה להתיר רק מצד שלא תהא ברכתו לבטלה,
אך הכא לבר מהכי שפיר י''ל דדמי לגביל לתורא דחשיב צרכי סעודה,
ומיהו במג''א סי' רע''א ס''ק י''ב מבואר דכל שאינו אלא איסור דרביע עליה ל''ח צרכי סעודה,
ורק גביל לתורא התירו משום דהוא מה"ת ומשא''כ באיסור דרבנן כי הכא חשיב הפסק,
ובעיקר הנידון יעויין פלוג' רמ''א שם ס''ה והמג''א הנ''ל ויל"ע אם מצינו לחלק ביניהן ודו''ק.
ועכ''פ חזינן דלא אמרו להרהר.

איך שזכור לי מלאכה קלה אינה איסור גמור.
כך שיכול להדליק בלי כלום

פנימי כתב:איך שזכור לי מלאכה קלה אינה איסור גמור.
כך שיכול להדליק בלי כלום

יש דיעה שמותר לעשות מלאכה קלה כמו הדלקת הנר אבל לא פוסקים כך.
לכאורה ידליק נר אחד ואח"כ יאמר ברוך המבדיל.

בס"ד
ידליק כל הנרות ויאמר ברוך המבדיל.


ידליק רק נר אחד, ברוך המבדיל, וימשיך.


להאחרון עכ"פ יהרהר ברוך המבדיל.

יהרהר בליבו (בשאלה דומה מאד).

המגדנות אליהו לא אומר להדליק את כל הנרות אלא מסתפק.

ייש''כ להרב בעל קולמוס הסופר שליט''א.