פורום אוצר החכמה

שלח כתב:בדרך כלל מדליקים בצאת הכוכבים או בשקיעה, אבל לגבי שבת למשל היה מנהג בחו"ל לקבל ולהוציא שבת בזמן ר"ת, האם היה מנהג כזה או יש מנהג היום להדליק נרות חנוכה בזמן ר"ת?כמו כן מוכיחים הרבה מהפוסקים שהשו"ע הולך לפי שיטת ר"ת, האם רבי יוסף קארו בעצמו נהג את כל הזמנים כמו קריאת שמע ,שבת ,חנוכה, ועוד , לפי ר"ת?

שלח כתב:בדרך כלל מדליקים בצאת הכוכבים או בשקיעה, אבל לגבי שבת למשל היה מנהג בחו"ל לקבל ולהוציא שבת בזמן ר"ת, האם היה מנהג כזה או יש מנהג היום להדליק נרות חנוכה בזמן ר"ת?כמו כן מוכיחים הרבה מהפוסקים שהשו"ע הולך לפי שיטת ר"ת, האם רבי יוסף קארו בעצמו נהג את כל הזמנים כמו קריאת שמע ,שבת ,חנוכה, ועוד , לפי ר"ת?

ידידיה כתב:

שלח כתב:בדרך כלל מדליקים בצאת הכוכבים או בשקיעה, אבל לגבי שבת למשל היה מנהג בחו"ל לקבל ולהוציא שבת בזמן ר"ת, האם היה מנהג כזה או יש מנהג היום להדליק נרות חנוכה בזמן ר"ת?כמו כן מוכיחים הרבה מהפוסקים שהשו"ע הולך לפי שיטת ר"ת, האם רבי יוסף קארו בעצמו נהג את כל הזמנים כמו קריאת שמע ,שבת ,חנוכה, ועוד , לפי ר"ת?

השו"ע במפורש פסק כר"ת, אמנם לפני הבנת המנחת כהן והחפץ חיים (בביאור הלכה), מרן הבין שכשיש ג' כוכבים הוי לילה גם לר"ת.
ואם כן לענ"ד ממילא בא"י לא מסתבר שהמתין על מה שאנו קוראים "זמן ר"ת" שהרי חושך לפני כן.

וראה בארוכה,
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=5781

לייבעדיג יענקל כתב:

ידידיה כתב:

שלח כתב:בדרך כלל מדליקים בצאת הכוכבים או בשקיעה, אבל לגבי שבת למשל היה מנהג בחו"ל לקבל ולהוציא שבת בזמן ר"ת, האם היה מנהג כזה או יש מנהג היום להדליק נרות חנוכה בזמן ר"ת?כמו כן מוכיחים הרבה מהפוסקים שהשו"ע הולך לפי שיטת ר"ת, האם רבי יוסף קארו בעצמו נהג את כל הזמנים כמו קריאת שמע ,שבת ,חנוכה, ועוד , לפי ר"ת?

השו"ע במפורש פסק כר"ת, אמנם לפני הבנת המנחת כהן והחפץ חיים (בביאור הלכה), מרן הבין שכשיש ג' כוכבים הוי לילה גם לר"ת.
ואם כן לענ"ד ממילא בא"י לא מסתבר שהמתין על מה שאנו קוראים "זמן ר"ת" שהרי חושך לפני כן.

וראה בארוכה,
viewtopic.php?f=17&t=5781

המעיין במנחת כהן גופיה רואה שהיה פשוט אצלו שבא"י לא שייך שיהיה לילה לפני שיעבור שיעור ד"מ שלמים, וכמבואר בגמרא, וכל דבריו נאמרו רק על חו"ל. מה שכתבתי עד כאן מפורש במנ"כ ולא מליבי הוצאתי זאת, ויש להוסיף ע"ז שברור שאילו היה המנ"כ רואה את המציאות בא"י היה מבין שגדר כוכבים בינונים שונה לגמרי ממה שהיה סבור לומר, ומינה דתו לא שייכא סברתו גם בחו"ל. (ולגבי מה שכתבתם בארוכה, כבר גם התווכחנו ע"ז בארוכה, ואין לי עתה כח ופנאי לכפול הדברים.)

עוד רגע אדבר על מה שהזכירו כאן אודות ה'סתירה' בין פסקי מרן המחבר בסי' רס"א ובסי' רצ"ג. ובעוניי לא הבנתי אף פעם מהי הקושיא. ואם יש בזה סתירה הרי הו"ל להקשות על הגמרא שהזכירה גם שיעור ד"מ וגם סימן ג' כוכבים. ומאי אית לך למימר (אליבא דר"ת וכל קדושים דעימיה), שכל הכוכבים הנראים לפני שיעור ד"מ הם כוכבים גדולים, כוכבי יום, ובתום ד"מ מופיעים ג' כוכבים בינונים [שצריך בקיאות ע"מ לידע היכן הם ומה גדלם, וכבר לפני מאות שנים הורו מגדולי הפוסקים שאין לנו בקיאות זו, וא"א להוציא את השבת מבלי לידע (ע"י השעון) שכבר עברו ד"מ]. ופשוט שכ"ז עולה לנכון גם לשיטת מרן המחבר. אלא שבכ"ז יש שישאלו מדוע בסי' רס"א השתמש המחבר בשיעור המילין ובסי' רצ"ג בסימן הכוכבים. ותשובתם בצידם, שעליהם לעיין בב"י בסי' רצ"ג ויראו שלא בא המחבר בכלל ליתן סימן לזמן יציאת היום (שהרי אין צורך בזה, דהא כבר נתבאר כה"ע בסי' רס"א), ולא בא אלא לומר דין של תוספת שבת שאין די להמתין עד שיראו ג' כוכבים בינונים (ובאופן המבואר לעיל), אלא יש להוסיף מחול על הקודש ולהמתין עד שיראו ג' כוכבים קטנים רצופים. וז"ל הב"י בסי' רצ"ג: "פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן, שעור תוספת שצריך להוסיף מחול על הקדש. כבר כתבתי בסימן רס"א דלרבי יהודה אחר סוף שקיעת החמה אלף וחמש מאות אמה הוי בין השמשות ... וכתב (רבינו יונה) וכיון שאין הכל בקיאים בין גדולים לבינונים צריך ליזהר שלא לעשות שום מלאכה עד שיראו שלשה כוכבים קטנים" (עייש"ע). והיינו מ"ש מרן בשולחנו הטהור: "צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים".

לייבעדיג יענקל כתב:המו"מ בינינו אינו באשכול שאליו קישרתם כאן, אלא באשכול 'בזמן הגאונים עשו מלאכות בערב שבת אחר השקיעה'. שם (באמצע עמ' 2) הארכתי בענין ד"מ שלמים, ובין השאר התייחסתי לשינוי בלשונות המחבר, וז"ל שם:

עוד רגע אדבר על מה שהזכירו כאן אודות ה'סתירה' בין פסקי מרן המחבר בסי' רס"א ובסי' רצ"ג. ובעוניי לא הבנתי אף פעם מהי הקושיא. ואם יש בזה סתירה הרי הו"ל להקשות על הגמרא שהזכירה גם שיעור ד"מ וגם סימן ג' כוכבים. ומאי אית לך למימר (אליבא דר"ת וכל קדושים דעימיה), שכל הכוכבים הנראים לפני שיעור ד"מ הם כוכבים גדולים, כוכבי יום, ובתום ד"מ מופיעים ג' כוכבים בינונים [שצריך בקיאות ע"מ לידע היכן הם ומה גדלם, וכבר לפני מאות שנים הורו מגדולי הפוסקים שאין לנו בקיאות זו, וא"א להוציא את השבת מבלי לידע (ע"י השעון) שכבר עברו ד"מ]. ופשוט שכ"ז עולה לנכון גם לשיטת מרן המחבר. אלא שבכ"ז יש שישאלו מדוע בסי' רס"א השתמש המחבר בשיעור המילין ובסי' רצ"ג בסימן הכוכבים. ותשובתם בצידם, שעליהם לעיין בב"י בסי' רצ"ג ויראו שלא בא המחבר בכלל ליתן סימן לזמן יציאת היום (שהרי אין צורך בזה, דהא כבר נתבאר כה"ע בסי' רס"א), ולא בא אלא לומר דין של תוספת שבת שאין די להמתין עד שיראו ג' כוכבים בינונים (ובאופן המבואר לעיל), אלא יש להוסיף מחול על הקודש ולהמתין עד שיראו ג' כוכבים קטנים רצופים. וז"ל הב"י בסי' רצ"ג: "פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן, שעור תוספת שצריך להוסיף מחול על הקדש. כבר כתבתי בסימן רס"א דלרבי יהודה אחר סוף שקיעת החמה אלף וחמש מאות אמה הוי בין השמשות ... וכתב (רבינו יונה) וכיון שאין הכל בקיאים בין גדולים לבינונים צריך ליזהר שלא לעשות שום מלאכה עד שיראו שלשה כוכבים קטנים" (עייש"ע). והיינו מ"ש מרן בשולחנו הטהור: "צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים".

אליעזר שלום כתב:עוד רגע אדבר על מה שהזכירו כאן אודות ה'סתירה' בין פסקי מרן המחבר בסי' רס"א ובסי' רצ"ג.