'ואחר כן באו בניך לדביר ביתך', בזמן סמוך או מופלג?
פורסם: ג' דצמבר 23, 2014 9:41 pm
בתפילת על הניסים: ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם... ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך.
והנה בפשטות 'ואחר כן' היינו סמוך מיד לתשועה הגדולה, שהרי כבר נחלקו רבותינו במדרש (ב"ר לך לך פר' מד, טו; אסת"ר פר' ה, ב, וראה בתו"כ בהר פר' ג) אם כל מקום שנאמר 'אחר' סמוך או מופלג, ורש"י ז"ל בפירושו עה"ת בכמה מקומות (בראשית טו, א; שם לט, ו; משלי כח, כג) הכריע דאחר היינו סמוך.
ברם, הנה איתא במגילת תענית, בתרין בשבט... בעשרין ותמניה ביה אתנטיל אנטיוכוס מלכא מן ירושלם. ובמדרש חנוכה (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד 189),
ולפי זה נמצא שהתשועה הגדולה והפורקן בבריחת אנטיוכוס ושרי החיל אשר עמו היו זמן מופלג קודם ביאת בני חשמונאי להיכל וטיהורו וכו', אלא א"כ נאמר שביאתם היתה סמוכה ממש, אלא שפינוי ההיכל וטיהור המקדש ארכו זמן רב.
אולם יעויין בספר יוחסין (מאמר ראשון) תיאור אחר בכל הענין, לפיו אנטיוכוס כלל לא ברח מירושלים אלא מת במקום, וז"ל,
אגב, יצויין כי בנוסח המורחב של מגילת אנטיוכוס (ראה מאמרו המקיף של ר' נתן פריד זצ"ל, שחלקים שונים ממנו נדפסו במקומות שונים, ומהם בקובץ בית אהרן וישראל קרלין גליון לח; צפונות גליון יז) מופיע איזה תיאור מורכב המשלב בתוכו את שתי הגירסאות, מודגשת הבריחה של אנטיוכוס בספינה למדינת הים, ושבכל מקום אשר ישכון שם הרשע ינודוהו, ולך לך בורח קראו למו, ועם זאת ניתן ביטוי למיתה באופן של שפיכת המעיים בתחלואים רעים.
והנה בפשטות 'ואחר כן' היינו סמוך מיד לתשועה הגדולה, שהרי כבר נחלקו רבותינו במדרש (ב"ר לך לך פר' מד, טו; אסת"ר פר' ה, ב, וראה בתו"כ בהר פר' ג) אם כל מקום שנאמר 'אחר' סמוך או מופלג, ורש"י ז"ל בפירושו עה"ת בכמה מקומות (בראשית טו, א; שם לט, ו; משלי כח, כג) הכריע דאחר היינו סמוך.
ברם, הנה איתא במגילת תענית, בתרין בשבט... בעשרין ותמניה ביה אתנטיל אנטיוכוס מלכא מן ירושלם. ובמדרש חנוכה (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד 189),
ואז המלך אנטיוכוס כאשר שמע אשר נהרגו בגריס הרשע וכל שרי החיל אשר עמו נכנס בספינה וינס למדינת הים. ויהי כל מקום אשר היה בא שמה מורדים בו וקורין אותו הבורח: (ס"ו) אחרי כן באו בני חשמונאי לבית המקדש ויבנו את השערים הנשברים ויסגרו הפרצות ויטהרו את העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות: (ס"ז) ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה ולא מצאו כי אם צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת כהן גדול וידעו כי היתה טהורה. והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד: (ס"ח) ואלהי השמים אשר שכן שמו שם נתן ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים.
ולפי זה נמצא שהתשועה הגדולה והפורקן בבריחת אנטיוכוס ושרי החיל אשר עמו היו זמן מופלג קודם ביאת בני חשמונאי להיכל וטיהורו וכו', אלא א"כ נאמר שביאתם היתה סמוכה ממש, אלא שפינוי ההיכל וטיהור המקדש ארכו זמן רב.
אולם יעויין בספר יוחסין (מאמר ראשון) תיאור אחר בכל הענין, לפיו אנטיוכוס כלל לא ברח מירושלים אלא מת במקום, וז"ל,
ואחר שמת אלעזר הישיש אז מלך מתתיה שנה אחת, ומשח לבנו יהודה הגבור למשיח שר צבא ובימיו בא נקנור לירושלים ונהרג וגם בא אנטיוכוס מלך יון ונצחו יהודה ונפל מעל המרכבה ותשברנה כל עצמותיו כי היה כבד, וגם הוסיף לו ה' מכה שהיה ריחו מוסרח כנבלה עד שאנשיו ברחו ממנו, ונדר לימול בשר ערלתו הצורר המבטל ברית מילה ולא שמע ה' תפלתו ונפלו מעיו ארצה וימת. ואז בא יהודה וכל החסידים ויטהרו הבית ויביאו עצים ואש הקדש לא מצאו, ויקראו אל ה' ותצא אש מן האבן אשר על המזבח ויתנו עצים עליה ותהי האש ההיא עד הגולה השלישית. ובית דינו של חשמונאי גזרו על הגויה משום נשג"ז, ובית שמאי ובית הלל גזרו אפילו על ייחוד דגויה על שאר התקנות. ויעשו חנוכת המזבח בחדש כסלו בכ"ה יום בו. וישימו את לחם הפנים וידליקו הנרות ונעשה נס גדול בשמן כמו שקבלו רבותינו ז"ל כדאיתא בפ' במה מדליקין (שבת דף כא ב). ויהללו לי"י שמנה ימים.
אגב, יצויין כי בנוסח המורחב של מגילת אנטיוכוס (ראה מאמרו המקיף של ר' נתן פריד זצ"ל, שחלקים שונים ממנו נדפסו במקומות שונים, ומהם בקובץ בית אהרן וישראל קרלין גליון לח; צפונות גליון יז) מופיע איזה תיאור מורכב המשלב בתוכו את שתי הגירסאות, מודגשת הבריחה של אנטיוכוס בספינה למדינת הים, ושבכל מקום אשר ישכון שם הרשע ינודוהו, ולך לך בורח קראו למו, ועם זאת ניתן ביטוי למיתה באופן של שפיכת המעיים בתחלואים רעים.