פורום אוצר החכמה

בגמרא בשבת (כא ע"ב) מפורש שהמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד.
לגבי המהדרין מן המהדרין, יש מבינים ברמב"ם שבעל הבית הוא שמדליק עבור כל אחד ואחד.

והנקודה שעולה לדיון היא - האם מדליקים גם על הקטנים.

במאירי ובריא"ז על אתר מפורש שהקטנים אינם בכלל. הריא"ז מפנה לקונטרס הראיות שלו על שבת, וחבל על דאבדין.

לאידך, מסידור רס"ג יש לדייק שגם הקטנים בכלל, וז"ל (עמ' רנד-רנה, בתרגום העברי): "והמהדר ישים נר לכל נפש מאנשי הבית". ובאופן פשוט גם הילדים בכלל נפשות הבית (אולם אם היה כותב לכל אדם/איש, נראה שלא היה ניתן ללמוד).
עוד יש לציין לדברי רש"י וכמה ראשונים נוספים שכתבו על אתר: "והמהדרין - אחר המצות, עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית". גם בלשון זאת יש מקום לדייק כמו ברס"ג, אם כי זה יותר עדין.
מסברה יש מקום רב להבנה הזאת, שכן "נר איש וביתו", זה עניין בבית ולא באנשים. ממילא, אם אומרים להדליק כנגד האנשים (של ביתו), נראה שזה כולל את כל בני המשפחה באשר הם, כולל הקטנים. אולם כנגד הסברה הזאת יש להביא את דברי ר"י וראשונים נוספים שכתבו שהמהדרין מן המהדרין לא מדליקים כנגד אנשי הבית, משום שאז יחשבו שבני הבית התרבו או התמעטו, ולא שהימים הם שגורמים. מכך עולה ש"לכל אחד ואחד" היינו האנשים שנמצאים במקום. ואם אדם מדליק כנגד בני הבית הקבועים, על פניו אין סיבה שיתרבו או יתמעטו, וודאי לא יותר מאחד.

אשמח למקורות נוספים מהראשונים בנושא.

מענין לענין באותו ענין.

כ' הראבי"ה בסי' קצט "וקרוב הדבר בעיני דאכסנאי משתתף בפריטי לנר של שבת כמו לנר של חנוכה אם לא מדליקין עליו בגו ביתיה אם מוסר לו בעל הבית ביתו בחנם ואם ב' בעלי בתים דרים ביחד דמי להא דתניא והמהדרין נר לכל אחד ואחד וכל שכן לשאינן קרויין בני ביתו". והנה בד' הפוס' מבו' כמה שי' באיזה אופן ראוי להרבות בנרות, מהם שכ' להדליק ז' כנגד ימי השבוע או כנגד המנורה, ומהם שכ' להדליק י' כנגד עשרת הדברות, עי"ש המנהגים והטעמים. ומנהג ישראל ידוע להדליק כנגד מס' הילדים, ויש שהסבירו הטעם (עי' מ"ה ח"ז סל"ה) משום דהיה מצוי שהיולדת תשכח להדליק בשבת שאחרי הלידה, וממילא צריכה להוסיף כנגד זה עוד נר וכמש"כ המהרי"ל, וצ"ע בטעם זה. ובליקוטי מהרי"ח כ' טעם בזה דכיון דהרגיל בנר זוכה לבנין וחתנין רבנן, (ויש שפי' ד'רגיל' היינו מרבה בנרות), לכן נהגו להדליק כנגד כל בן ובת לזכות בבנין וחתנין רבנן. אמנם בד' הראבי"ה יש טעם חדש להך מנהג, כיון ד'המהדרין נר לכל אחד ואחד', וממילא ראוי להדליק כנגד בני הבית, וכמו דעת הר"מ גם בנר חנוכה דא' מדליק כנגד כולם כן י"ל גם בנר שבת. אלא דאי"ז תלוי במספר הבנים והבנות אלא במי שדר בבית באותה השבת וכנגדו יש להדליק. ואמנם הגר"ז בקו"א אות ה כ' "זה פשוט דבני ביתו אינם צריכים נר לכל אחד ואחד דאפילו בנר חנוכה אמרו איש וביתו והמהדרין שם היינו משום פרסומי ניסא ובנר שבת לא אשכחן הידור זה בגמרא".

אבל לא הועלתי כלום לחקירה בדין קטנים.

יש לציין למה שכתב בסידור הקדמון של ר' שלמה ב"ר נתן (שבעבר נחשב כחכם מרוקאי מסיג'ילמסה, אך כבר הוכח שהיה בארצות המזרח או סמוך לא"י מצפונהּ) שתורגם מערבית (פרק ז' עמ' עג):
"והענין בזה, בשני אופנים. האחד שמדליק הרבה אבוקות לפי מספר בני ביתו וילדיו הגרים עמו...".
ואין ללמוד ש"ילדיו" היינו הקטנים, אלא רק בא לאפוקי מילדיו שאינם גרים עמו, שהיינו יכולים לחשוב שאף הם מ"בני ביתו", וקמ"ל שלא.