אגב הנושא בספר חשמונאים אין איזכור לנס פך השמן

[אבא יודן]

תמול נידון דבריי לשריפה, ואכן ביצעו המשפט ויצא לשריפה.
שאלתי היא למה שזה קרה [וכמובן בכדי שלא אעשה עוד חטאה גדולה כמוהו]
א]דברי אפקורסים והמינים למיניהם הובאו פה בפורום למאות ואפשר אפילו לאלפים וכמובן בכבוד.. הראוי להם, וכשם שעשיתי כן גם אני.
ב]הספר ממני הצטטי עומד בשיא גובהו באוצרנו כאן
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?157252&page=PP0001
והאוצר זה הקנה מדה שלי מה לעקל ומה לעכל.
איפה אם כן מה חטאתי כי דלקתם אחריי?

[חובב_ספרים]

יש הבדל גדול בין הבאת ספר גדול עבור דברים הטובים שבו אע"פ שיש בו קצת דברים רעים ובין הבאת הדברים רעים במיוחד.
אגב יש אנשים המשתמשים רק במהדורת בני תורה מחמת ספרים כגון זה שציית.

[ש. ספראי]

אגב הדיון שננעל (ואיני רוצה לפותחו שוב, בגלל האג'נדות הנסתרות וכו'... אך כיון שלענ"ד ישנם תשובות טובות, חבל להשאירנו בשאלות ללא תשובות), ראיתי 2 תשובות יפות בענין:

במקומות רבים מוזכר שס' חשמונאים נכתב במקורו בלשון הקודש, בעוד שלנו יש, כידוע, רק את תרגומו היווני.
אם כן, יתכן מאד שהמתרגם היווני, (גוי??) שכפר בניסים, פשוט מחק את הקטעים העוסקים בעניני נס פך השמן. ומי כמו חברי פורום אוצה"ח מכירים השמטות מכוונות או הוספות לא נכונות, שנמחקו או הוכנסו ע"י עורכים, מגיהים, מתרגמים או בחורס' זעצערס' למיניהם.

תירוץ נוסף ראיתי בשם הגר"י מקוטנא זצ"ל, שאכן נס פך השמן צויין אך ורק לאחר חורבן ביהמ"ק, משום שאת נס פך השמן ציינו במקדש בעצם הדלקת הנרות במקדש גופא, ואז ציינו רק את נס המלחמה וחנוכת המזבח.

כעת ניתן לנעול שוב את הנושא (אג'נדות...).

[אום אני חומה]

מדברי הרב אביגדור מילר (הובא כאן: http://www.hidabroot.org/he/question/17869):

לאחר שלש שנות מלחמה, בא היום בו נכנסו מחדש לירושלים העזובה. הם קרעו את בגדיהם ושמו אדמה על ראשיהם בקינה מרה בגין מקדש ה` המחולל. תקעו בשופר ונפלו על פניהם, ובכי חרטתם בקע לשמים. אבני מזבח ה` המחולל הושמו בצד להמתין לזמן בו יקום נביא להורות להם כיצד להתנהג. בכ"ה בכסליו ערכו את חנוכת המזבח, באותו יום בו חולל לראשונה בידי אויביהם [ככל עניני עם ישראל המרכזיים שיש סמליות רבה במועד המאורע].

עכשיו התרחש דבר שהיווה את שיא שאיפותיהם.

זמן לא רב חלף מתקופת הנבואה, והעם היה קרוב מאוד ברוחו לימים גדולים אלו. הם ערגו עדיין לנוכחות ה` אשר נראתה בצורה גלוייה בימים הקדומים., ודבר זה היה עדיין רצון העם היקר ביותר. "ישקני מנשיקות פיהו!... על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי [שיר השירים], אמת. הם ידעו היטב כי ה` נחה את דרכם ומעשי גבורתם המופלאים בשדה הקרב מול צבא אנטיוכוס וקלגסיו, וכל הגבורות לא היו רק תוצאות כח הנשק, אך הם כמהו לסימן כלשהו, כפי שאירע זמן לא רב לפני כן, לראות כי השכינה מצויה ביניהם.

תנאי לראיית ניסים, היא מסירת הנפש על קדושת השם, כמו שאמרו חז"ל במסכת ברכות [כ א], מכיון שאש תורת ה` בערה בחום כה רב בלבותיהם, הראתה השכינה עתה את נוכחותה בישראל.

במשך שלוש שנים נכנסו רק המתיוונים והיוונים לתוך בית המקדש השומם. כל חפצי בית המקדש נבזזו, והמעט שנותר נטמא ולא היה ראוי לשימוש. אך מכיון שהחשמונאים מצאו עתה כלי חתום ובו שמן זית אשר עדיין נשא את חותם פקידי המקדש הקודם ללא מגע יד, הזדרזו על כן להדליק את המנורה אשר היתה כבויה זמן כה רב. מנורת הזהב נבזזה יחד עם כל אוצרות המקדש, עכשיו הציבו מנורת תחליף ארעית, כדי לא להשתהות בביצוע המצוה. הם מיהרו להכין עוד מן השמן הדורש תהליכי יצור מיוחדים [מנחות פו א], כי הכד החתום הכיל שמן שהספיק ליום אחד בלבד. עם תום היום הראשון נותר השמן מבלי שאוכל. לתדהמת ועונג העם, המשיכו הלהבות לבעור עד סוף שמונת הימים של חנוכת המזבח. יכולים אנו לשער כיצד פשטה כאש ההתרגשות לשמע בשורות אלו, בקרב יהודים בכל מקום, וכיצד היה מאורע זה נושא שיחתם העיקרי, העם הצדיק מעודן ומזוכך על ידי הסבל הנוראי למען תורת ה`, ערג לחסד ה` יותר מאשר שאפו לחירות ושלום. עתה ראו כיצד קיבל ה` במידת מה את תשובתם על חטאי אחיהם הרשעים, אשר גרמו למורת רוח ה` כלפיהם.

העם הושחת על ידי השפעת המוכסים הרעה, ורבים מבני המעמד הנחות התדרדרו תחת ממשלם שארך 40 שנים. באם אי אפשר היה לזכות מחדש בגדולת תקופת הנבואה, הנה ניתנה להם עתה לפחות סיבה לשמוח על שובם של ימי שמעון הצדיק, לפני שהחל יוסף בן טוביה לדרדר מוסרית את העם. בימי שמעון הצדיק ניתן היה לחזות בנס דומה, כאשר הנר המערבי דלק תמיד מעבר לזמן הטבעי [יומא לט א], ודבר זה שירת כעדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל [שבת כב ב], עתה, במשך שמונה ימים דלקו כל הנרות. ללא נוכחות השכינה היה המקדש עבורם כגוף ללא חיים, כי תכליתו היחידה של בית זה הושמעה כבר מראשיתו `ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם` [שמות כה ח].

הם תיקנו, בשנה הבאה, כי שמונת ימי החנוכה יישמרו מידי שנה כזמן של הודאה והלל לה`, כאשר המאפיין הבולט ביותר לימים אלו היה נרות החנוכה.

המסורת המקורית של ישראל, שהשתמרה בתורה שבעל פה, מסבירה את האופי האמיתי של חג החנוכה. מאי חנוכה [רש"י: בגלל איזה נס קבעוה?] דתנו רבנן ...נעשה בו נס והדליקו [את המנורה] ממנו [מפך השמן] שמונה ימים [שבת כא ב]. נס הנרות היה הסיבה העיקרית לחג, כי המלחמות היו רחוקות מלהסתיים, כי מיד אחר כך עברה השליטה לחלוטין לידי המתיוונים, לאחר מות יהודה המכבי הצדיק, והחל השמד הגרוע ביותר, ובעבותיו באו 25 שנות מלחמה. ברור איפוא כי חג החנוכה לא היה בגלל ניצחון כל שהוא אלא בגלל שמחתם על ראיית השכינה בקרבם.

מאורעות חנוכה, לא ניתנו לכתוב [לא ניתנה רשות לכתוב אותן] (יומא כט א). וודאי כי אף אחד מחז"ל לא הזכיר מעולם את ספר חשמונאים [ספר מכבים], וספר זה לא היה ביד עמינו במהלך אלפיים השנים האחרונות, לא הותר ליהודים להחזיק שום כתובים הנוגעים לציבור מלבד כתבי הקודש. כל הסיפורים החילוניים נאסרו כספרים חיצוניים [סנהדרין צ א], ולא הותרו שום כתבי קודש למעט 24 ספרי התנ"ך. היה אסור לכתוב אפילו ספרי תפילה [שבת קטו ב], ואין שום איזכור למשנה או תלמוד כתובים עד לימי רבנן סבוראי, לאחר אחרון האמוראים. כל דברי ימי עמינו מצויים במסורת שבעל פה, בצורת הברייתות שאותן דאגו לזכור טוב מאוד, עד כדי דיוק של אותיות, וכידוע לכל הלומד תלמוד. חלקן של הברייתות נכללו בתלמוד ואחרות נאספו בחיבורים אחרים כמו סדר עולם וספרי מדרשי חז"ל. אבל כמו המסורת שבעל פה כולה היה אסור להעתיק אותם בכתב. אפילו יוסיפוס כותב `אין לנו מספר בלתי מוגבל של ספרים, אלא רק את כתבי הקודש` [נגד אפיון א ח]. והוא כותב `לא מתירים לכל אחד החפץ בכך להיות סופר` [שם א ז]. יוסיפוס כתב את ספריו שלו לא עבור היהודים. ספר חשמונאים [כולל חשמונאים ב] בוודאי לא חובר בידי מישהו מחז"ל או מתלמידיהם, אשר היוו את מרבית העם כפי שמעיד יוסיפוס [קדמוניות יג, י ה].

סיפור המעשה של ספר החשמונאים מסתיים מיד לאחרי תקופת יוחנן הורקנוס [חשמונאים א, יז כה], מאחר והוא מסתיים שם, ברור כי הוא חובר באותו זמן, [ואילו היה רוצה רק לספר על מלחמות הסוריות היה מסיים את תיאורו לפני יוחנן הורקנוס], הדבר מוכיח כי הוא נכתב תחת ממשל הצדוקים-חשמונאים אשר יוחנן הורקנוס היה הראשון להם, והכותב היה נתון לשליטתם. מאחר והמשטר הצדוקי של יוחנן הורקנוס אסר על קיום דיני חז"ל כלשהם, והטיל עונש [בכמה מקרים, מוות] על אלו שקיימו הלכות אלו [קדמוניות יג י ו], נזהר הכותב להשמיט כל איזכור של תקנת חז"ל על מצוות הדלקת נר חנוכה. על כן לא היה יכול להזכיר בצורה כל שהיא את נס המנורה עליו ידע העם כולו כסיבה לתקנת חז"ל זו. לא אסרו בתקופתו של יוחנן הורקונוס על שמירת חנוכה, חרף היותו תקנת חז"ל, כי היא היתה המזכרת לתהילת משפחת החשמונאים, וההצדקה היחידה לסמכותם. יוסיפוס, אשר כל ספריו הונחו מן הכתוב בדברי ימי הצדוקים, השמיט אף הוא את נס המנורה, אך לא היה באפשרותו להדחיק את העובדה כי העם כולו הדליק את נרות החנוכה, ועל כן הזכיר את החג הקרוי `נרות` [קדמוניות יב, ז ז], הוא מספק הסבר צולע, `אני משער כי הסיבה [לשם זה של נרות] היא אותה חירות שלא קיווינו לה וזכינו בה` [שם].

חרף נסיונות הצדוקים להדחיק את תהילת נס המנורה וקיום המצוה, עשו חז"ל והעם כמיטב יכולתם לפרסם את הנס, ומנהג העם כולו היה להדליק את נרות החנוכה בפתחי בתיהם, ברחובות, [שבת כב א, בבא קמא סב ב].

[עתניאל בן קנז]

בשבת זו שמעתי רעיון נחמד לביאור הענין, ואצטט בקיצור.

בזמן הבית, לא 'עשו עסק' מעצם נס פך השמן. במקדש היו 'מלומדים בניסים'. וניסים של שמן הבוער זמן רב יותר מהרגיל היו בכל יום בנר מערבי (עד ארבעים שנה לפני החרבן).
ולכן עיקר ההודאה היה על הנצחון במלחמה על כל ההיבטים. (האפשרות לקיום מצוות, ולאו דוקא הנצחון הלאומי). ואכן נוסח זה נקבע בסדר ההודאה של 'ועל הניסים', שנקבע על ידי מתקני התפילות - התנאים.
נס 'פך השמן' שימש בעיקר בכדי לקבוע את כמות ימי החג. -- כלומר היה צורך לקבוע חג להודאה על ניסי המלחמה וחנוכת המזבח. ולשנה האחרת קבוע שחג זה ימשך שמונה ימים, זכר לנס 'פך השמן' שהיה שמונה ימים.
והדלקת נרות חנוכה, שהיו לזכר נס זה. לא שמשו כמטרה העיקרית בזכרון החג.
ואכן בכתבים מדורות ההם, לא מתייחסים במיוחד לנס זה.
וכן במשנה, מוזכר ענין הדלקת נר חנוכה רק כבדרך אגב.
ורק בדורות המאוחרים, קבעו את נס פך השמן כעיקר הזכר לניסי הימים ההם, אכן במטרה לעשות זכר לניסים 'שלא כדרך הטבע' ששמשו במקדש.

לשיפוט החברים...

[יעקובי]

ר' עתניאל, מהודעה הבאה ואילך
viewtopic.php?f=24&t=2839&start=40#p20740

[אבא יודן]

הקדמה קצרה
הנה אנכי שולך לכם תורה אחת ממיטב פרשנותו של הרה"ק מסטמר זצ"ל.
באמת מהיבט הסטורי זהו יסודית ביותר, אך דא עקא שבד בבד הוא משלב בו כדרכו עפ"י שאר חלקי פרדס. אבל מצד הסטורי זהו מן החידוש שיש בו, וזה באמת מתמיה איך זה כבר יותר לאחר 2000 שנה מנס חנוכה ועדיין לא היה מי שנושא ונותן בדברים הגלויים כאלו, והרב'ה ממש מפליא לעשות,
בהנאה.
תוכן הענינים
~מביא התלמוד בע"ז ח א, שמבואר שם שהאיד "קרטסים" כיום שתפסה בו רומי מלכות בימי יוונים, ובהמשך שם שלשים ושנים מלחמות עשו הרומאים עם היוונים ולא יכלו להם עד שהשתתפו לישראל יחדיו ואז השתעבדו ליוונים ונצחו אותם, והשוה זה עם נצחון המקבים.
~יפלפל בנוסח ה"על הניסים" הא הנצחון היה רק ע"י שיתוף פעולה של הרומאים.
~מסיק שהעיקר היו המקבים, והרומאים עשו כן בערמה והשתמטו מהם.
~יבאר שמכיון שעשו הרומאים יום הנצחון כיום קרטסים לשם הע"ז שלהם, תו לא רצו החכמים לקבעו כיו"ט שלא יסלפו שמו של הקב"ה לתלותו בע"ז [והשוה השמטת שם הויה במגילת אסתר].
~אולם כל זה בשנה ההוא אך לשנה אחרת כבר יש הפרש בין האיד קרטסים לכ"ה בכסלו בהפרש של 11 יום
ומשהוא כך תו לא חששו לעשותו כיום מועד.
~אבל בכל זאת חששו לעשותו בפרהסיא כיום הנצחון המלחמה שזה כבר יהיה מעין פגיעה במלכות רומא לכן עשאוהו בתחפושת פך שמן.
~או יאמר שרק ע"י נס פך שמן נתברר שבאמת היה כאן נס והרומאים רק עמדו מן הצד ולא ע"י כוחם כלל וכלל.
[הערת הכותב לפי זה פשוט, שבני חו"ל שהיו תחת ידי שלטון הרומאים הם פחדו ולא דברו בגלוי מעצם הנצחון כלל רק בהתחפשות של פך שמן משא"כ בארץ שם היה המצב טוב יותר והחזיקו שרק להם נעשה נסים ונצחו הם לבדם ולכם חגגו שם בגלוי חג המקבים "חג החנוכה".]
הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

IMG_20151206_0001_NEW.jpg (383.39 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0004_NEW.jpg (402.49 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0005_NEW.jpg (421.22 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0006_NEW.jpg (411.45 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0009_NEW.jpg (423.27 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0010_NEW.jpg (411.44 KiB) נצפה 5197 פעמים

רנג.jpg (405.46 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0012_NEW.jpg (417.25 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0013_NEW.jpg (415.18 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0014_NEW.jpg (409.08 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0015_NEW.jpg (403.86 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0016_NEW.jpg (395.33 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0017_NEW.jpg (412.09 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0018_NEW.jpg (417.38 KiB) נצפה 5197 פעמים

IMG_20151206_0019_NEW.jpg (408.89 KiB) נצפה 5197 פעמים

[בברכה המשולשת]

אלא שרוב בני חו"ל (בימי החשמונאים לשנה אחרת) היו אז תחת שלטון מלכויות אחרות ולא תחת רומי וגם בני א"י לא היו תחת מלכות רומי עד זמן רב אח"כ

[אפרקסתא דעניא]

הקשר בין חג האור המוזכר בע"ז לחנוכה מופיע כבר במהר"ל, וייתכן שעוד לפניו.

[ברזילי]

הקדמה קצרה
הנה אנכי שולך לכם תורה אחת ממיטב פרשנותו של הרה"ק מסטמר זצ"ל.
באמת מהיבט הסטורי זהו יסודית ביותר, אך דא עקא שבד בבד הוא משלב בו כדרכו עפ"י שאר חלקי פרדס. אבל מצד הסטורי זהו מן החידוש שיש בו, וזה באמת מתמיה איך זה כבר יותר לאחר 2000 שנה מנס חנוכה ועדיין לא היה מי שנושא ונותן בדברים הגלויים כאלו, והרב'ה ממש מפליא לעשות,
בהנאה.
תוכן הענינים
~מביא התלמוד בע"ז ח א, שמבואר שם שהאיד "קרטסים" כיום שתפסה בו רומי מלכות בימי יוונים, ובהמשך שם שלשים ושנים מלחמות עשו הרומאים עם היוונים ולא יכלו להם עד שהשתתפו לישראל יחדיו ואז השתעבדו ליוונים ונצחו אותם, והשוה זה עם נצחון המקבים.
~יפלפל בנוסח ה"על הניסים" הא הנצחון היה רק ע"י שיתוף פעולה של הרומאים.
~מסיק שהעיקר היו המקבים, והרומאים עשו כן בערמה והשתמטו מהם.
~יבאר שמכיון שעשו הרומאים יום הנצחון כיום קרטסים לשם הע"ז שלהם, תו לא רצו החכמים לקבעו כיו"ט שלא יסלפו שמו של הקב"ה לתלותו בע"ז [והשוה השמטת שם הויה במגילת אסתר].
~אולם כל זה בשנה ההוא אך לשנה אחרת כבר יש הפרש בין האיד קרטסים לכ"ה בכסלו בהפרש של 11 יום
ומשהוא כך תו לא חששו לעשותו כיום מועד.
~אבל בכל זאת חששו לעשותו בפרהסיא כיום הנצחון המלחמה שזה כבר יהיה מעין פגיעה במלכות רומא לכן עשאוהו בתחפושת פך שמן.
~או יאמר שרק ע"י נס פך שמן נתברר שבאמת היה כאן נס והרומאים רק עמדו מן הצד ולא ע"י כוחם כלל וכלל.

אין משיבין על הדרוש, אבל אם רוצים לראות בזה בירור היסטורי יש להעיר שחג החנוכה נקבע על הנצחון שהביא לטיהור המקדש בכ"ה בכסלו בשנת קמ"ח לשטרות. לאחריו נמשכו עוד קרבות עם היונים לאורך זמן, ורק כמה שנים לאחר מכן כרת יהודה המכבי ברית עם רומא.

אינני יודע לזהות איזה חג רומי קראו חז"ל קרטסים, אבל ההכרעה הסופית של הרומאים כנגד היוונים (של יון, לא הסלבקים של נס חנוכה) היתה בקרב קורינתוס, כעשרים שנה אחרי נס חנוכה. הקרב הגדול נגד המוקדונים שהיה פחות או יותר בתקופת חנוכה הוא קרב פידנה, אבל זה קדם לקשר בין רומא ליהודה המכבי (ספר חשמונאים מתאר כי שמע הצלחותיה של רומי נגד פוליפוס ופרזיוס הוא זה שהביא את יהודה המכבי לפנות לרומא. אלה הם המלכים המקדוניים שהפסידו לרומא בקרבות המלחמה המוקדונית השניה ובקרב פידנה, בהתאמה).

את הרעיון שהצניעו את ענין הנצחון הלאומי מעינא בישא של הרומאים אפשר לקיים גם בלי ההנחות ההיסטוריות הללו, ולומר שדעתם של הרומאים בתקופת הנציבות לא היתה נוחה מציון חג של מרד בשלטון, וכפי שהציע ר"ר מרגליות.

[אוצר החכמה]

לאחריו נמשכו עוד קרבות עם היונים לאורך זמן, ורק כמה שנים לאחר מכן כרת יהודה המכבי ברית עם רומא.

אולי זה ההסבר לדברי הגמרא, שקבעו את ההלל בגלל נס פך השמן. כי על המלחמה עוד לא יכלו לקבוע שכן היו עדיין באמצע המלחמה ולא הוברר נצחונם?

[ברזילי]

לאחריו נמשכו עוד קרבות עם היונים לאורך זמן, ורק כמה שנים לאחר מכן כרת יהודה המכבי ברית עם רומא.

אולי זה ההסבר לדברי הגמרא, שקבעו את ההלל בגלל נס פך השמן. כי על המלחמה עוד לא יכלו לקבוע שכן היו עדיין באמצע המלחמה ולא הוברר נצחונם?

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. (נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. (נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. (נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. (נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. (נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. (נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

וברור שהסיבה לקביעת החג היא חנוכת המזבח, אבל כלול בזה גם הודאה על העוז והתשועה ועל שנגולה חרפת הגויים מעליהם, למרות שלא באו אל המנוחה ואל הנחלה. סיום הקרבות ועצמאות מדינית הושגו רק בימי שמעון, 170 לשטרות (22 שנה אחרי חנוכת המזבח ו-25 שנה אחרי פרוץ המרד), אחרי שארבעת אחיו נהרגו או נרצחו בידי האויב, וגם זה לא היה בזכות נצחון צבאי גרידא, אלא כתוצאה של מגעים מדיניים עם דימיטריוס

ויהי בשנת שבעים ומאה, וישבר עול הגויים מעל בני ישראל. ומאז החלו לכתוב בדברי הימים ובכל ספריהם, בשנה הראשונה לשמעון הכהן הגדול שר ונשיא ליהודים.

[אבא יודן]

בראי הרוגוצ'בי

צפנת פענח.jpg (611.61 KiB) נצפה 5069 פעמים

[ההוא גברא]

כל מי שקרא את ספר חשמונאים ב' רואה שהמחבר משתדל בכל כוחו לשכנע את קוראיו להאמין בתחיית המתים. כידוע הצדוקים כפרו בתחיית המתים, (וגם בעלי מגילות ים המלח), ולכן הוא אמור להיות פרושי.
ולא ידעתי מה כח יש לנוצרים לקבוע לנו מה נקרא ספרים חיצוניים. זה בסך הכל ספר היסטוריה של יהודי חוצניק מאותה תקופה, שלא נכתב בעברית, ואין בו שום בעיה.
יוספוס משמיט כל מה שקורטאין הגוים לא יאהבו, ואפילו דברים שכתובים בתורה. הסיפור היה נראה מוזר ולכן השמיט אותו

[פרי יהושע]

בשבת זו שמעתי רעיון נחמד לביאור הענין, ואצטט בקיצור.

בזמן הבית, לא 'עשו עסק' מעצם נס פך השמן. במקדש היו 'מלומדים בניסים'. וניסים של שמן הבוער זמן רב יותר מהרגיל היו בכל יום בנר מערבי (עד ארבעים שנה לפני החרבן).
ולכן עיקר ההודאה היה על הנצחון במלחמה על כל ההיבטים. (האפשרות לקיום מצוות, ולאו דוקא הנצחון הלאומי). ואכן נוסח זה נקבע בסדר ההודאה של 'ועל הניסים', שנקבע על ידי מתקני התפילות - התנאים.
נס 'פך השמן' שימש בעיקר בכדי לקבוע את כמות ימי החג. -- כלומר היה צורך לקבוע חג להודאה על ניסי המלחמה וחנוכת המזבח. ולשנה האחרת קבוע שחג זה ימשך שמונה ימים, זכר לנס 'פך השמן' שהיה שמונה ימים.
והדלקת נרות חנוכה, שהיו לזכר נס זה. לא שמשו כמטרה העיקרית בזכרון החג.
ואכן בכתבים מדורות ההם, לא מתייחסים במיוחד לנס זה.
וכן במשנה, מוזכר ענין הדלקת נר חנוכה רק כבדרך אגב.
ורק בדורות המאוחרים, קבעו את נס פך השמן כעיקר הזכר לניסי הימים ההם, אכן במטרה לעשות זכר לניסים 'שלא כדרך הטבע' ששמשו במקדש.

לשיפוט החברים...

כתבתי זאת לפני שנים, והבאתי לכך עוד מקור שבספר יוסיפון הביא בכלל נס אחר שירדה להם אש על המזבח עי' שם, וגם זה לא בהתפעלות יתירה אלא אגב אורחא הוא מצין שבכך הרגישו כעין הארה אלוקית, כנראה שהדברים לא היו כ"כ ידועים עד שהתחילו להדליק זכר לנס כפי מסורת חז"ל.

[ישראל אליהו]

סיני סד
"נוסח חדש של מגילת אנטיוכוס"