כבר דנו רבים בשאלה מי חיבר את מגילת אנטיוכוס (בהגיית בני תימן: אנטיוכס - הקדמת ר"י קאפח למהדורתו), הקרויה גם בשם "מגילת בני חשמונאי".
כולם מצטטים בעניין את רס"ג בספר הגלוי הכותב שהמגילה התחברה על ידי בני חשמונאי, יהודה ושמעון ויוחנן ויונתן ואלעזר בני מתתיה, ואת בה"ג (סי' עה) הכותב: 'זקני בית שמאי וזקני בית הילל הם כתבו מגלת בית חשמונאי'.
הרב נתן פריד כותב במאמרו "מגלת אנטיוכוס מורחבת" שברור שכוונת רס"ג למגילה זו, כי הוא גם מצטט פסוק מתוכה. הכוונה לפסוק כב המצוטט בהמשך "וכמו שהשתמשו בספר בני חשמונאי, ואביא ממנו כתוב אחד, שהצדיקים בעת שיתפללו אל אדוניהם, שיעניש את הכופרים, ואמרו, למען שלא יחשבו שגבורתם היא מאליליהם. כמו שאמר יוחנן בן מתתיהו מנקנור 'די הן יקטול יתי יהך וישתבח בבית דגון, ויאמר, טעותי מסרתיה בידי'". וכן כותבים גם הרב יצחק רצאבי ב"שמן למאור" (אינו באוצר?) ורנ"ד רבינוביץ ב"בינו שנות דור ודור" (אינו באוצר).
ולכאורה דברי רס"ג תמוהים, כפי שתמהו הרבנים הנ"ל, שיהודה ואלעזר נהרגו לפני הנצחון המבואר במגילה, ואיך כתבו את המגילה. עוד תמהו, שהרי בסוף המגילה (פסוק סז לפיסוק רס"ג, מהדורת הרב קאפח) נאמר "וקבילו מלכותא בני חשמונאי ובני בניהון ומן עדנא דנא ועד חרבן בית אלהא דין מאתן ושית שנין", ואיך יתייחסו בני חשמונאי לחורבן הבית. והרב רצאבי כותב שבכמה כתבי יד לא מופיעים ארבעת הפסוקים האחרונים הללו ותרגומם, והם לבדם הוספה מאוחרת, וע"ש עוד.
אך המעיין בגוף לשון רס"ג ימצא דבר מעניין.
בהקדמתו זו לספר הגלוי (נדפסה ע"י הרכבי ב"זכרון לראשונים וגם לאחרונים") מפרט רס"ג מספר תקדימים לחיבורים שנכתבו אחרי חיתום כתבי הקודש: בן סירא, חיבורו של אלעזר בן עיראי, מגילת בני חשמונאי וחיבור אנשי קירואן ממה שנמצא אצלם מן שעדי הנוצרי.
והנה, אף שבתרגומו של הרכבי מופיעה המילה "כתב" ביחס לכל החיבורים, במקור הערבי יש הבדל מעניין. על בן סירא כותב רס"ג "אלף כתאב", וכן על אלעזר בן עיראי - "אלף כתאב", וכן על בני קירואן - "אלפי כתאבא", וכן על עצמו: "אלפת כתאבא". התרגום למונח זה הוא: חיבר ספר.
אך ביחס לבני חשמונאי הוא כותב "את'בתו כתאבא". הפועל "את'בת" אין משמעו חיבור ספר, אלא קביעה או רישום. מכך שרס"ג שינה לשונו, ברור למדי שאכן מדובר כאן במשהו אחר, לא בספר שחובר והושלם בזמנם, אלא ברישומים שהם העלו על הכתב, שמאוחר יותר נערכו וחוברו בספר.
נמצא שגם לדעת רס"ג לא חוברה מגילת אנטיוכוס על ידי בני חשמונאי אלא בזמן מאוחר יותר (ואולי אף אחרי ימי זקני בית שמאי ובית הלל, ואולי... אולי ע"י רס"ג עצמו, וכתשובה לקראים, וכפי שכבר היו ששיערו אלא שדברי רס"ג לפי פשוטם עמדו לנגדם), אלא שהיא מבוססת על דברים שנרשמו על ידם. מעתה אין תימה שאלעזר ויהודה אף הם השתתפו בהעלאת רשמי הקרבות שניהלו, וגם אין תימה בכך שהמגילה מזכירה את חורבן בית שני.