בנוסח תפלת חנוכה (נוסח 'ועל הניסים') 'מסרת גבורים ביד חלשים'. חלש נקרא על שם דהוא חלש בדעתו אולי ינצח חבירו, ומחמת זה מתירא ללחום, אם כן הוא שקלא וטריא בדעתו אולי ינצח הוא או חבירו, והיה בשקלא וטריא, ו'שקלא וטריא' הוא גורל, דגורל גם כן שקלא וטריא, או שיהיה כך או כך, לכן נקרא 'חלש' מלשון גורל, לשון משנה (שבת קמח, ב) היה מטילין 'חלשין' כו'.
והנה, מסרת גבורים גדולים ביד חלשים. לכאורה הלא היה גבורים גדולים חשמונאי ובניו, כנזכר בספר יוסיפון (פרקים כ, כו). אלא הכוונה, דהיו כל כך צדיקים דלא תלו נצחונם מחמת גבורתם, רק 'מאת ה' היתה זאת'. וזהו מאמרם 'חלשים', שהיו חלשים בדעתם, שידעו שמחמתם לא ינצחו רק מחמת עזר הטוב.
והנה בכל הגאולות לא היה פעולת ישראל, רק הקדוש ברוך הוא בעצמו נצח, והכניע הקליפות בלי פעולת ישראל, וגם גבי המן עיקר הנס היה רק על ידי אלהים. אמנם בגאולת חשמונאי ובניו היה פעולה מישראל, דעשו מלחמה, ובדבר שאדם עושה פעולה הוא נסיון גדול להאמין שלא פועל ידו גרם, רק מאתו ברוך הוא עוזר האמיתי, ולזה צריכין הסתכלות בבורא ברוך הוא, שמחמת הסתכלותם באדון כל רואה שהכל הוא מאתו, שעל ידי כן זכה להנס ההוא. ומדליקין נרות חנוכה, דנר הוא אור, רמז להסתכלות, שמחמת הסתכלותם בבורא ידעו כי ה' הוא נצח קרבין.
ובדומה לזה כתב הגר"י מלצאן בפי' שיח יצחק, וז"ל,
גבורים ביד חלשים, הכוונה שהיו כ"כ צדיקים שלא תלו נצחונם מחמת גבורתם רק מאת ה' היתה זאת, וזהו מאמרם חלשים שהיו חלשים בדעתם, שידעו שמחמתם לא ינצחו רק מחמת עזרת ה'.
ובאמת כן מפורש בדברי רבינו בחיי בספר כד הקמח (ערך נר חנוכה) שהיו החשמונאים גבורים, וז"ל,
כשם שמצינו שנעשה נס גדול בזמן הזה בנרות מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיתה תשועה גדולה לישראל על ידו והרג במלכות יון אלף אלפים הוא ובניו שהיו גבורים גדולים וגבורתם הגדולה נתפרסמה באומות ופחדם נפל על כל העמים.
ועל דרך זה ביאר ר' צדוק הכהן מלובלין בהוספות לספר שיחת מלאכי השרת, וז"ל,
וזה ענין שנס חנוכה לא ניתן לכתוב כי לא היה נס מופלא בשידוד הטבע שבכח הניצוח אשר ברא השם יתברך לנצח ולהתגבר על זולתו נצחו החשמונאים לבני יון ועם היותם מועטים כבר יארע זה על דרך המקרה שינצחו מועטים למרובים וגם בהיות המעט גבורים. ואינו אלא נס נסתר.