הלכות חנוכה להרמב"ם יש בהן חשיבות מיוחדת, שכן זו הפעם הראשונה שבה נכתבו הלכות חנוכה בצורה מרוכזת ומסודרת (שהרי במשניות אין מסכת חנוכה).
אחד הדברים המופלאים בהלכות אלו הוא העובדה שהרמב"ם מאריך מאוד בכל פרטי הלכות ההלל, למרות שהלל אינו מיוחד רק לחנוכה אלא אומרים אותו גם בשמונת ימי חג הסוכות וכו' וכו'. בכל זאת בחר הרמב"ם להכניס את הלכות ההלל כולן (כולל ההתייחסות להלל בר"ה, יוהכ"פ ופורים) בתוך הלכות חנוכה דוקא.
אולם אם רק זה - החרשתי. השאלה היותר גדולה בעיניי היא הסדר:
הרמב"ם מתחיל (פרק ג) בתיאור הנס של חנוכה.
ממשיך בכמה מלים כלליות על תקנת חכמים בקשר לחג זה.
לאחר מכן הוא כותב איזה ברכות מברכים על הדלקת נר חנוכה.
הוא אינו ממשיך לפרט שום פרט בהלכות ההדלקה, אלא פונה במעבר חד לפרטי אמירת הלכות ההלל עד לאחרון שבהם.
רק לאחר שהוא מסיים את כל עניני ההלל (שכאמור אינם מיוחדים לחנוכה דוקא), הוא חוזר ו'נזכר' להמשיך ולפרט את הלכות ההדלקה על כל פרטיהן (בפרק נפרד, פרק ד).
והשאלה רבה וגדולה, ממה נפשך? אם ברצונו לדבר על ההלל לפני הדלקת הנר - למה את ברכות ההדלקה כן הזכיר? ואם חשוב לו לדבר על ההדלקה לפני שהוא מדבר על ההלל - למה לא המשיך לפרטן ודחה את כל הלכות ההלל לפרק הבא?
[לפני שמנסים לתרץ כדי לעיין קצת בתוך הרמב"ם...]