מהו החידוש שהדליקו ממנו ח' ימים?

[בן אדם]

הרבה התקשיתי בזה ולא מצאתי מישהו שעוסק בה, מצינו במדרש תנחומא פרשת תצוה עדות מכלי ראשון - ר' חנינא סגן הכהנים - שמעיד על הנסים שהיה בביהמ"ק ממה שראה במו עיניו, וכך כתוב במדרש:

ואתה תצוה את בני ישראל, מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך, מנחות שהן לאכילה אינו דין שיהיו טעונין שמן זית זך ת"ל זך כתית למאור ולא זך כתית למנחות.
א"ר חנינא סגן הכהנים: אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה נסים היה במנורה, משהיו מדליקין אותה מראש השנה, לא היתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכהנים לכבות (ס"א לבכות).
ואמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני הייתי בבית המקדש, ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה.
ראה מעשה נסים. לכך נאמר 'כתית למאור' ולא 'למנחות', ולמה כן, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה, לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית, אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום לא, לכך נאמר בה שמן זית זך כתית.

ולכאורה אם כן מהו גודל הנס המיוחד שהיה בימי החנוכה שדלקה ח' ימים, ומהו גודל החידוש בזה, הרי בכל שנה ושנה דלקו שס"ה ימים ולא רק ח'?
עוד תמוה, הרי מצותה להדליק בכל יום, ואיך יתכן שלא קיימו מצות הדלקת המנורה? ואיזה צורך יש בנס המבטלת מצות עשה? בשלמא בימי החנוכה הרי לא היה שמן אחר טהור, ולכן היו צריכים שיידלק כל שמונה, אבל כשיש שמן לאיזה צורך נעשה הנס?

[קו ירוק]

ומדוע לא נשאל הרי בכל יום ויום עד סוף ימי שמעון הצדיק היה נר מערבי דולק עד הלילה, ובו היה מדליק.
והתירוץ הוא (מלבד שאחרי ימי שמעון הצדיק זה פסק וכאן חזר הנס) שכאן היה חידוש שמהשמים הראום שחפצץ ה' בריצוי העבודה, שהשמן נשאר כבתחילה, וכיבו הנרות והדליקום בנר מערבי (ע"ד שאמרו בגמ' שבת כב:)

[בן אדם]

אכן יש לשאול גם כך, אבל כמו שכתבת, לא מדובר כאן בימי שמעון הצדיק אלא אחריה, ולכן היה אפשר לומר שבימי החשמונאים כבר לא זכו לנסים נגליים כל כך, כעין מה שמצינו שהנסים שהיו בבית ראשון לא כולם המשיכו לבית שני. אבל מעדותו של חנינא סגן הכהנים רואים שהנסים - ובפרט בשמן שבמנורה - לא היו נדירים.

התירוץ שכתבת נראה לי יותר כדרך דרוש, בודאי שבדרך פשט טמון כאן אי-הבנה כלשהי בהתייחסות שלנו לנס של חנוכה. לדידי נראה (וכמו שכתבתי כבר במקו"א) ובקיצור: שביהדות (בשונה מהנצרות) לא מצינו שמציינים את עצם הנסים, גם בפסח אין מציינים את העשר מכות או קריעת ים סוף, אלא עצם היציאה ממצרים והחירות, וכן בשבועות זמן מתן תורתינו אין מציינים אלא קבלת התורה עצמה ולא על התופעות לוואי שמעמד קבלה"ת היה מלווה בנסים על-טבעיות של קולות וברקים. גם חנוכה חוגגים על חנוכת הבית והמזבח ועל חידוש עבודת ביהמ"ק, הא ותו לא. ונראה שאילו נס הנרות לא היה חלק מחידוש העבודה, אלא נס צדדי, כנראה שלא היו מציינים זאת בכלל, כדרך שאר הנסים שהיו מנת חלקם ולא ראו צורך לעשות מזה 'עסק' לדורות, כי אין הנס העיקר אלא החנוכה היא העיקר. (ונראה לי גם מזה תשובה לאלו המערערים איך יתכן שלא מצינו זכרון לנס ריבוי השמן בשאר מקומות, ואיך יתכן התעלמות מוחלטת כ"כ, ודוק ואכמל"ב.)

עכ"פ איך שלא נפתור את הבעיה, עיקר פליאתי היא ע"ז שלא מצאתי מאן דהו שדן בזה.

[קו ירוק]

בפסח מציינים גם את הניסים ולכן ביום השביעי שבתון. בפורים מציינים לא רק את ההצלה אלא את פור המן שנהפך לפורנו. וה"ה בחנוכה.
ולהדיא תקנו בגלל הנס של שמונה ימים, והודאה מיוחדת שניצחו גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים.
אילו לא היו מציינים נס השמן לא היה במנורה שום יחוד ותופסת, יותר מחינוך המזבח החדש וחידוש העבודה כולה, שבטלה ג' שנים כליל.

מה פשר לשון המדרש שהובא בפתיחת האשכול שדלקה המנורה משנה לשנה. איך יתכן, הרי מצווה לכבותה בכל יום (להראשונים דלא כהרמב"ם), ומה נס היה בזמן שמעון הצדיק שדלק מערב עד ערב? שמא ט"ס יש במדרש הזה? לא עיינתי.

[בקרו טלה]

הרבה התקשיתי בזה ולא מצאתי מישהו שעוסק בה, מצינו במדרש תנחומא פרשת תצוה עדות מכלי ראשון - ר' חנינא סגן הכהנים - שמעיד על הנסים שהיה בביהמ"ק ממה שראה במו עיניו, וכך כתוב במדרש:

ואתה תצוה את בני ישראל, מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך, מנחות שהן לאכילה אינו דין שיהיו טעונין שמן זית זך ת"ל זך כתית למאור ולא זך כתית למנחות.
א"ר חנינא סגן הכהנים: אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה נסים היה במנורה, משהיו מדליקין אותה מראש השנה, לא היתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכהנים לכבות (ס"א לבכות).
ואמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני הייתי בבית המקדש, ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה.
ראה מעשה נסים. לכך נאמר 'כתית למאור' ולא 'למנחות', ולמה כן, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה, לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית, אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום לא, לכך נאמר בה שמן זית זך כתית.

עוד תמוה, הרי מצותה להדליק בכל יום, ואיך יתכן שלא קיימו מצות הדלקת המנורה?

עי' בסידור ליקוט"י בשם מרן האמרי אמת ומציין שכבר הקשה כן הגר"מ אריק באמרי יושר ח"ב סי' קצ"ה.
[ומענין לענין עי' במכתבי תורה (להאמרי אמת) מכ' יח (טו)]

[בן אדם]

א. בפסח מציינים גם את הניסים ולכן ביום השביעי שבתון. ב. בפורים מציינים לא רק את ההצלה אלא את פור המן שנהפך לפורנו. וה"ה בחנוכה.
ג. ולהדיא תקנו בגלל הנס של שמונה ימים, ד. והודאה מיוחדת שניצחו גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים.
ה. אילו לא היו מציינים נס השמן לא היה במנורה שום יחוד ותופסת, יותר מחינוך המזבח החדש וחידוש העבודה כולה, שבטלה ג' שנים כליל.

א. ביום השביעי שבתון בפסח אינו מחמת קריעת ים סוף, אלא משום שתחילתו וסופו של החג היא מקרא קודש, כשם שבסוכות ביום השמיני מקרא קודש.
ב. פור המן לא היה בחודש אדר כלל, אלא בחודש ניסן, חוגגים ביום שנחו מאויביהם.
ג. בגלל הנס תיקנו הדלקת המנורה ולא את עצם קביעת החג, כמש"כ רבנו יונתן על הרי"ף וכן המהרש"א שם (וכן לשון השאילתות היא 'מאי נר חנוכה').
ד. הודאה המיוחדת של הניצחון, אינו על עצם המלחמה, שהרי המלחמות המשיכו עוד הרבה שנים, אלא שנצחו בזה שהצליחו לחדש את עבודת ביהמ"ק ולחנכו מחדש.
ה. אכן כמו שאמרתי, ודאי שתקנת הדלקת הנרות היה בגלל נס הנרות, אבל לא זו בלבד, אלא דוקא בגלל שנס הנרות היה חלק מחידוש העבודה. דוגמא לדבר בעל ה'על הנסים' בחר לציין דוקא את 'והדליקו נרות בחצרות קדשיך' ולא שום עבודה אחרת, ואעפ"כ אינו מציין שום נס, וברור שמשום שהנס נעשה בנרות בחר בזה, אבל הנס אינו אלא דבר צדדי שבעקבותיו מציינים את חידוש עבודת הדלקת המנורה שהיא חלק מחידוש כל עבודת הבית, אבל כאמור, אין הנס העיקר אלא חידוש ההדלקה היא העיקר.

[בברכה המשולשת]

ומדוע לא נשאל הרי בכל יום ויום עד סוף ימי שמעון הצדיק היה נר מערבי דולק עד הלילה, ובו היה מדליק.
והתירוץ הוא (מלבד שאחרי ימי שמעון הצדיק זה פסק וכאן חזר הנס) שכאן היה חידוש שמהשמים הראום שחפצץ ה' בריצוי העבודה, שהשמן נשאר כבתחילה, וכיבו הנרות והדליקום בנר מערבי (ע"ד שאמרו בגמ' שבת כב:)

כך אני הקטן מסביר כל שנה בשיעורים לפני חנוכה, על בסיס דברי מרנא המהר"ל, וברך שכיוונתי (ובדוגמא שהעלו מהמהדורה הנפלאה לספר מקבים א', העלו עמוד שהרה"ג המהדיר שליט"א הביא לזה מקורות, ושמחתי מאוד)

[סעדיה]

דוגמא לדבר בעל ה'על הנסים' בחר לציין דוקא את 'והדליקו נרות בחצרות קדשיך' ולא שום עבודה אחרת, ואעפ"כ אינו מציין שום נס, וברור שמשום שהנס נעשה בנרות בחר בזה.

אינו ברור, יתכן שחוץ מהדלקת המנורה לא הקריבו שום קרבנות עד שבנו מזבח חדש, [ובכלל אם נימא שנכנסו למקדש בלילה הרי שהעבודה היחידה שיכלו לעשות היא הדלקת המנורה].

[בן אדם]

דוגמא לדבר בעל ה'על הנסים' בחר לציין דוקא את 'והדליקו נרות בחצרות קדשיך' ולא שום עבודה אחרת, ואעפ"כ אינו מציין שום נס, וברור שמשום שהנס נעשה בנרות בחר בזה.

אינו ברור, יתכן שחוץ מהדלקת המנורה לא הקריבו שום קרבנות עד שבנו מזבח חדש, [ובכלל אם נימא שנכנסו למקדש בלילה הרי שהעבודה היחידה שיכלו לעשות היא הדלקת המנורה].

ודאי שבנו מזבח חדש, אבל בכ"ה כסליו כבר התחילו בעבודת המזבח, שהרי ע"ש זה נקראה חנוכה, ע"ש חנוכת המזבח. (ובל נשכח שבמגילת תענית נקראת חג זה "חנוכת המזבח"). וידועים דברי המדרש שמלאכת המשכן במדבר נגמרה בכ"ה כסלו והמתין הקב"ה עד חודש ניסן, ותמורתו ניתנה חנוכת המזבח בימי החשמונאים. וראה עוד מש"כ האור זרוע:

ולפיכך נקרא חנוכה על שם חנוכת המזבח שנסתר ובנאוהו. והיינו נמי דאמרי' במדרש למה נסמכה פרשת בהעלותך לחנוכת נשיאים לפי שהיה לוי מתרעם על שלא [זכה] להקריב ואמר לו הקדוש ברוך הוא שלהם לא היה אלא יום אחד לנשיא ולפי שעה וחנוכה שלך תהיה ח' ימים ולדורות משמע שגם הוא היה נקרא ע"ש חנוכת המזבח כמו אותן של נשיאים.

ואולי מן הראוי לצטט כאן את התיאור שמתאר בספר מקבים-א את סדר חנוכת הבית:

(מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. (מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. (מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. (נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. (נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. (נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. (נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. (נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. (נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. (נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. (נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

יעוייין עוד בשבלי הלקט, שמבאר למה אומרים הלל בימי חנוכה, כיון שאז היתה חנוכת המזבח, ואין קרבן בלא הלל.

[אש משמים]

הרבה התקשיתי בזה ולא מצאתי מישהו שעוסק בה, מצינו במדרש תנחומא פרשת תצוה עדות מכלי ראשון - ר' חנינא סגן הכהנים - שמעיד על הנסים שהיה בביהמ"ק ממה שראה במו עיניו, וכך כתוב במדרש:

ואתה תצוה את בני ישראל, מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך, מנחות שהן לאכילה אינו דין שיהיו טעונין שמן זית זך ת"ל זך כתית למאור ולא זך כתית למנחות.
א"ר חנינא סגן הכהנים: אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה נסים היה במנורה, משהיו מדליקין אותה מראש השנה, לא היתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכהנים לכבות (ס"א לבכות).
ואמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני הייתי בבית המקדש, ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה.
ראה מעשה נסים. לכך נאמר 'כתית למאור' ולא 'למנחות', ולמה כן, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה, לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית, אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום לא, לכך נאמר בה שמן זית זך כתית.

ולכאורה אם כן מהו גודל הנס המיוחד שהיה בימי החנוכה שדלקה ח' ימים, ומהו גודל החידוש בזה, הרי בכל שנה ושנה דלקו שס"ה ימים ולא רק ח'?
עוד תמוה, הרי מצותה להדליק בכל יום, ואיך יתכן שלא קיימו מצות הדלקת המנורה? ואיזה צורך יש בנס המבטלת מצות עשה? בשלמא בימי החנוכה הרי לא היה שמן אחר טהור, ולכן היו צריכים שיידלק כל שמונה, אבל כשיש שמן לאיזה צורך נעשה הנס?

א. מהציטוט שכבודו הביא אין להקשות משום שלא נאמר בו שאותו שמן דלק הרבה זמן אלא שלא קרה שכבתה המנורה משום שהוסיפו שמן כל יום והנס הוא רק מה שלא קרה שאעפ"כ כבה הנר במשך כל השנה ואילו בחנוכה אותו שמן דלק 8 ימים רצוף.
ב. אין מצוות הדלקתה בכל יום אלא יש מצוות הטבתה כל יום. (וזה אינו סותר להדלקתה הארוכה)
ג. הצורך היה להודיע חביבות המקום לעמ"י כפי שכתבו לעיל.

[בן אדם]

א. מהציטוט שכבודו הביא אין להקשות משום שלא נאמר בו שאותו שמן דלק הרבה זמן אלא שלא קרה שכבתה המנורה משום שהוסיפו שמן כל יום והנס הוא רק מה שלא קרה שאעפ"כ כבה הנר במשך כל השנה ואילו בחנוכה אותו שמן דלק 8 ימים רצוף.
ב. אין מצוות הדלקתה בכל יום אלא יש מצוות הטבתה כל יום. (וזה אינו סותר להדלקתה הארוכה)
ג. הצורך היה להודיע חביבות המקום לעמ"י כפי שכתבו לעיל.

הפשט הזה נשמע טוב, אבל עדיין יש מקום לתמוה -
א. לזה הכוונה "מעשה נסים היה במנורה"? למה שזה יכבה? היו רוחות בהיכל? (לגבי המזבח שהיה במקום פתוח מובן דברי המשנה שלא כבו גשמים אש של עצי המערכה ולא נצחה הרוח את עמוד העשן)
ב. איך יתכן שזה אינו סותר את הדלקתה?
ג. אם זה אכן לא סתר שום מצות עשה יובן, אבל אם עי"ז מתבטלת עיקר מצותה, הרי זה דומה כמי ששפך רבו קיתון על פניו, ואמר לו אי אפשי בשמושך.

[קו ירוק]

גם בנר מערבי והסמוך לו שהיה דולק עד הלילה (עד סוף ימי שמעון הצדיק), מצווה להוציא השמן והפתילות והיא כבה מאליה, ומדליקים בפתילות חדשות.
והטבה זו מחוייבת שתיעשה ע"י כהן, ואילו ההדלקה כשרה בזר (אם הוציאוה לחוץ).

[חלמישצור]

(ב) ד' המד"ת שם, במה דאמר אר"ח סגן הכהנים, אני הייתי משמש בבה"מ, ומעשה נסים הי' במנורה, משהי' מדליקין אותה מר"ה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת, וקשה הרי מבואר בתשו' הרשב"א (בסי' ע"ט וש"ט) דבשעת העלאה, היינו בין הערבים, אפי' כלן דולקין, מדשנן ומדליקן, דכתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר עיין שם. וראיתי בתשו' אמרי יושר [ח"ב סוס"י קצ"ה] דהביא ד' המד"ת הנ"ל, והעיר בזה דהוא פלאי, דהא מצוה להטיב הנרות ולהדליק בכל יום עיין שם, וחידוש שלא הביא ד' הרשב"א הנ"ל, דמבואר להדיא דאפי' דולק מכבה, ולחומר הנושא, הי' אפ"ל, לפי"ד הספרי בריש בהעלותך יאירו שבעת הנרות, שומע אני שיהי' דולקין לעולם, ת"ל מערב עד בוקר, אי מערב עד בוקר, יכול יכבם, ת"ל יאירו שבעת הנרות וכו' עיין שם, ומובא ברמב"ן (על התורה פ' תצוה), ובתשו' הרשב"א שם, והוא פי' דאיסור כיבוי הוא רק עד בין הערבים עיין שם, ובזה י"ל, דר"ח סגן הכהנים ס"ל, דאיסור כיבוי הוי לעולם, וגם עפי"ד ס' פענח רזא (פ' תצוה בסוף הפרשה בד"ה בהטיבו את הנרות) כ' בזה"ל, וקשה האיך הי' מכבה אש המנורה, הא אמרי' (בפ' טרף בקלפי) אמר אביי מכבה אש המנורה ומחתה חייב, וי"ל דלתקון מצוה שאני, א"נ כיון שכבר מצותה נעשית עכ"ל, וא"כ אין הדבר רחוק מלומר שר"ח סה"כ לא סבירא לי' התי' הנ"ל, ונהי' צריכים לדחוק, דהטבת הנרות בכל יום, נאמר רק היכא שמצא כבויים, עפ"י דרך הטבע, שלא ניתן בו שמן, רק מערב עד בוקר, ועי' בס' חמדת ישראל (במצוה פ"א במפתחות), דפלפל אי יש איסור בכיבוי המנורה בזמן הדלקה, וחידוש שלא הביא מד' הספרי והרמב"ן והרשב"א הנ"ל ואולי כוונת המד"ת, כי ע"י נס הי' דולק הנר תמיד, או אולי כל הנרות עד בין הערבים, ואח"כ הי' מטיב מקצת, ומדליק מן השאר ומטיב השאר, וזה עפ"י דין המבואר בת' הרשב"א שם, ולא היתה מתכבה, הכוונה, כלם ב"א לא הי' מתכבה והבן, ועי' ח"ס (או"ח סי' מ"ג). (מנחת יצחק ב, קכא)

[מענה איש]

אכן יש לשאול גם כך, אבל כמו שכתבת, לא מדובר כאן בימי שמעון הצדיק אלא אחריה, ולכן היה אפשר לומר שבימי החשמונאים כבר לא זכו לנסים נגליים כל כך, כעין מה שמצינו שהנסים שהיו בבית ראשון לא כולם המשיכו לבית שני. אבל מעדותו של חנינא סגן הכהנים רואים שהנסים - ובפרט בשמן שבמנורה - לא היו נדירים.

התירוץ שכתבת נראה לי יותר כדרך דרוש, בודאי שבדרך פשט טמון כאן אי-הבנה כלשהי בהתייחסות שלנו לנס של חנוכה. לדידי נראה (וכמו שכתבתי כבר במקו"א) ובקיצור: שביהדות (בשונה מהנצרות) לא מצינו שמציינים את עצם הנסים, גם בפסח אין מציינים את העשר מכות או קריעת ים סוף, אלא עצם היציאה ממצרים והחירות, וכן בשבועות זמן מתן תורתינו אין מציינים אלא קבלת התורה עצמה ולא על התופעות לוואי שמעמד קבלה"ת היה מלווה בנסים על-טבעיות של קולות וברקים. גם חנוכה חוגגים על חנוכת הבית והמזבח ועל חידוש עבודת ביהמ"ק, הא ותו לא. ונראה שאילו נס הנרות לא היה חלק מחידוש העבודה, אלא נס צדדי, כנראה שלא היו מציינים זאת בכלל, כדרך שאר הנסים שהיו מנת חלקם ולא ראו צורך לעשות מזה 'עסק' לדורות, כי אין הנס העיקר אלא החנוכה היא העיקר. (ונראה לי גם מזה תשובה לאלו המערערים איך יתכן שלא מצינו זכרון לנס ריבוי השמן בשאר מקומות, ואיך יתכן התעלמות מוחלטת כ"כ, ודוק ואכמל"ב.)

עכ"פ איך שלא נפתור את הבעיה, עיקר פליאתי היא ע"ז שלא מצאתי מאן דהו שדן בזה.

מדברי הרמח''ל בדרך ה' נראה שיש עניין מיוחד בנס המנורה והוא אינו פרט בחידוש העבודה

ענין חנוכה ופורים הוא להאיר האור המאיר בימים ההם כפי התקונים שנתקנו בם. חנוכה בתגבורת הכהנים על הרשעים בני יון שהיו מתכונים להסיר ישראל מעבודת ה' ונתחזקו הכהנים ועל ידם שבו לתורה ולעבודה. ובפרט ענין המנורה לפי תיקוניה שהיו הקטרוגים נגד ענינה והחזירום הכהנים על בורים.

[בן אדם]

מה אתה מתכוון להגיד, שמתקני נוסח על הנסים לא התכוונו בזה לנס הנרות אלא לרעיון של הרמח"ל? נו נו...

[מענה איש]

מה אתה מתכוון להגיד, שמתקני נוסח על הנסים לא התכוונו בזה לנס הנרות אלא לרעיון של הרמח"ל? נו נו...

באתי לומר שלדבריו מקבל נס פך השמן משמעות אחרת, ובזכרוני שאנשי כנה''ג ידעו מסודם של דברים וע''פ זה תקנו התפילות
(בהנחה שהם תקנו נוסח על הניסים}

[בן אדם]

הרמח"ל שציטטת לא מדבר מהנס, אלא על עצם חידוש עבודת המנורה. ולגבי העדפת חידוש עבודת המנורה על פני שאר העבודות, פשוט משום שבה נעשה הנס. ולמה אכן נעשה הנס בזה יותר, אית דאמרי טכני כי קרבנות היה להם לרוב, ואית דאמרי כמ"ש הרמח"ל עפ"י סוד, ולא פליגי הא לן והא להו.

ויצויין, שאכנה"ג הרי קדמו למעשה חנוכה, וכמובן שזה לא מיסודם.