viewtopic.php?f=17&t=30563
באור הצפון של חסידי בעלזא [בחודש זה] הופיע כמה ציטוטים. אודות אלו שנהגו בפתילת פשתן לנרות חנוכה
על פי המובא בשולחן ערוך הרב (רסד, א; על פי הבנתו בדברי הדרכי משה שם) 'פשתה נפוצה יותר טובה מכולם' .
באירופה , שבו הפשתן מצוי, ומעובד יפה, היו נוהגים רבים לעשות הפתילות לנרות חנוכה מפשתן.
ובהערות שם (לא הצלחתי להעתיק לפי הסדר, אקווה שיובן)
כן הוא באופן כללי (עכ"פ בדורות האחרונים). אם כי מצאתי גם בקהילות אחרות שנהגו בפתילות פשתן. [כגון בתיאור מנהג קהילות טוניס (בילקוט מנהגים - ורסטייל, עמ' 511; סימן ח, מס' 1)].
ובדורות הקודמים. מצאנו התייחסות לכך אף בדברי הקדמונים. בפיוט לרבי פנחס הכהן (מקדמוני הפייטנים, בתקופת הגאונים [מובא קטעים ממנו בקובץ מחניים נב, עמ' 58]) בו מוזכרים הלכות חנוכה, ורמזיה, מובא כך: "נֵר חֲנוּכָּה גִיהוֹ בִּפְתִילַת פִּשְׁתָּן יִתְכַּוָן; דַּעַת כִּי דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה קְהִלּוֹת יָוָן" [כמה ביאורים: 'גיהו' - היינו אורו כמו 'יגיה חשכי' (תהילים יח, כט), 'דעכו כפשתה' - הוא מלשון הפסוק (ישעיה מג, יז). הפיוט הוא לפי א', ב' (עיי"ש קטעים נוספים), קטע זה הוא אות ג' (גיהו), וד' (דעת)].
על כל פנים לעניננו מצאנו בקדמונים שרמזו, שפתילות הפשתן, מרמזים על 'דעכו כפשתה' כוחות התנגדות דקדושה.
ראה למשל בספר זכרון 'ליז'נסק' (עמו' 150) תיאור מעיירה זו לפני שנות המלחמה. ובתוך הדברים אודות חנוכה - "... הגוים זכרו את מועד החג, ובימים שלפניו באו העירה עם פתילות פשתן וכדי שמן למכירה. היו אבות עומדים ושוזרים פתילות מתוך פקלים של פשתה, ואומרים בשעת מעשה דברי ברכה בהתלהבות ופרקי תהילים...".
וראיתי בקובץ 'שערי זבול' (לחסידי זוועהיל, קובץ א' עמו' יב), שבו מתואר מנהגו של הרה"ק ר' שלמה'קה מזוועהיל זי"ע, שהיה נוהג אף כאן בארץ ישראל כמנהגו, להדליק בחוטי פשתן דייקא, למרות שמחמת טבעם לא השמן נמשך שם כהוגן, ואעפ"כ הנרות דלקו כראוי וכיאות. ומי יוכל להתדמות לצדיק נפלא זה - המלומד בניסים, והיה בבחינת רחב"ד (תענית כה.) ש'מי שאמר לשמן וידלוק, יאמר לחומץ וידלוק'.