בפיוט 'מעוז צור' בבית הפותח במילים 'כרות קומת ברוש' (גלות מדי) נאמר בסופו: 'רוב בניו וקניניו על העץ תלית', והנה ידוע הקושיה היכן מצינו שנתלו גם קניניו של המן, ונאמרו בזה כמה וכמה תירוצים (או שקאי על גנזיו שהיו חקוקים לו על לבו, או על בניו שהם קניניו למוכרם, או על אשתו).
אולם מזה זמן קשה לי לכל התירוצים: שהרי המן מכר את עצמו למרדכי, ואם כן נמצא שלא היו לו קנינים משל עצמו, ואם כן איך שייך לומר 'וקניניו על העץ תלית'?