יש להסתפק אם זמן הדלקה שקבעו חז"ל הוא בלילה ככל מצוות הנוהגות בלילה, או שקבעוהו בזמן זה משום שהוא זמן של חושך.
ואפרש שיחתי.
הפמ"ג הק' על מה שכתב השו"ע דזמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים ואין להקדים זמן זה, דאמאי לא יקדים כמה דקות, דהא זמן בין השמשות הוי ספק לילה וספיקא דרבנן לקולא. ושלח לעי' בסימן תפט', וכונתו דשם מבואר דאין עושים ספיקא דרבנן לקולא לכתחילה לענין ספירת העומר.
והנה לולי דברי קדשו של הפמ"ג, אמינא דיש ליישב קושייתו מעיקרא. דנראה לומר דהא דקבעו חז"ל לפי השו"ע דזמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, אין זה משום שאז הוי לילה, רק משום שרצו חז"ל לפרסם הנס ע"י ההדלקה, ובזמן שיש אור שרגא בטיהרא מאי מהני, ולפיכך קבעו שזמן ההדלקה יהיה בזמן שיש חושך שאז יתפרסם הנס. וקבעו דרגת חושך כזאת של צאת הכוכבים, וא"כ מה שייך להדליק בזמן בין השמשות, דאף שהוא ספק לילה מ"מ לא הגיע הכמות המספקת של החושך לפרסומי ניסא.
וסייעתא לדברי בתרתי.
א. להני שיטות דזמן ההדלקה הוא לכתחילה בשקיעה. הרי שאכתי לא מטא לילה בודאי ואיך קבעו חז"ל לכתחילה בזמן שהוא ספק לילה. וע"כ דבאמת לא תלוי בדין לילה כלל. ולא מסתבר שהשו"ע פליג על זה רק פליג בפירוש דברי הגמ' מהו משתשקע החמה.
ב. כתב הטור דאם לא הדליק בלילה אין מדליקין ביום משום דשרגא בטיהרא מאי מהני. ואם תקנת חז"ל היה להדליק בלילה, מאי שיאטיה דהדלקת יום, דהא יום אינו זמן ההדלקה. ומוכח דהתקנה לא היתה בלילה, רק התקנה היתה להדליק נר חנוכה בימי חנוכה. ומה שלא מדליקים ביום הוא משום דאין בו תועלת.
אמנם נראה שהרשב"א לא ס"ל ככל הנ"ל. דהרשב"א כתב דאם לא הדליק בזמן דעד שתכלה רגל מן השוק דמדליק אף אחר זמן זה משום דכל מצות הנוהגות בלילה כשרות כל הלילה ומשמע דהוא מדין לילה