מן הדרום כתב:ברמב"ם פ"ג ה"ג כתב:" וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים והדלקת הנרות בהם מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה" ודייק הגרי"ד [בן הגרי"ז] סולובייציק :" דמוכח מזה דאיכא בהימים חלות שם מיוחד דנקראים ימי חנוכה ומשום זה אסורים בהספד ותענית ויש בהם מצוה דהדלקת הנרות" [עדת יעקב סימן ו'] , וזה תואם לרשב"א ולפשט הגמרא בר"ה י"ח ע"ב המקשרים בין היום למצוה.
לעומת זאת בשיעורי הגרמ"ד הלוי על התורה עמוד רצ"ז כתב שהדלקת הנרות אינם דין בעצם ימי החנוכה "ונראה שכך מבואר בלשון הרמב"ם שכתב תקנו חכמים ..ימי שמחה והלל, ומדליקין בהם נרות, ולכאורה היה הרמב"ם צ"ל ימי שמחה והלל והדלקת נרות,..מבואר כנ"ל שמהות היו"ט חנוכה הוא שמחה והלל ובנוסף יש דין שמדליקין את הנרות" ואז מקשר זאת לתוס' בר"ה שם שטוען שגם אם חנוכה נתבטל עדין שיך שידליקו נרות זכר לנס, כלומר כל אחד מהאחים מדיק ברמב"ם כדעה הפוכה במחלוקת התוס' והרשב"א, מעניין!
א. "דהחפצא של הימים הם ימי שמחה והלל, והדלקת הנרות אינן מעיקר דיני ומצות היום, אלא רק דבאותן הימים מצוה להדליק בהן הנרות וכו',
ב. די"ל דבאופן שאין ימים של חנוכה ממילא לא תיקנו מצות נרות ג"כ, דמצות הנרות היא להדליקן בימי חנוכה.
ג. ובאמת עיי"ש בתוד"ה וירד שכ' ז"ל דלעולם לא חשיביו"ט ואפ"ה מדליקין הנרות זכר לנס עכ"ל. ומבואר דאין מצות ההדלקה מדיני היום שהוא להלל והודאה, אלא שבימים אלו תקנו חכמים להדליק הנרות וכמש"כ.
פרי יהושע כתב:באופן מיוחד הרמב"ם מכנה הלכות אלו 'חנוכה'
בשונה מהלכות חמץ ומצה, שביתת עשור, שופר, סוכה, מגילה.
מה פשר הדבר?
סימן ו'
מאי חנוכה
א
מאי חנוכה דת"ר יומי דחנוכה תמניא אינן דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים בהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום וכו' לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה. וכבר הקשה בהג' הרא"ם על הסמ"ג שצ"ע למה השמיט נר חנוכה שהוא עיקר. אמנם נראה פשוט שדיבר הכא על קביעות הימים כמו שהק' "מאי חנוכה" ולא על המצות שיש בהם, ובא לבאר שקביעות הימים אינם לענין אסור מלאכה אלא להלל והודאה וכדפרש"י, אבל הדלקת הנר מצוה היא בהם אבל אינה מעצם קביעות הימים.
ונראה עוד בזה, דהנה יעויין בדברי א"ז זצ"ל בספר משנת יעב"ץ שבאר בישוב קושיא זו עפ"י מה שבאר בדעת הרמב"ם שהדלקת הנר גופא היא ההודאה שנזכרה כאן, וכלשון הרמב"ם בפ"ד הל' י"ב "מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו". ודלא כרש"י שבאר דקאי על אמירת "על הנסים בהודאה" שההוא אינה אלא הזכרת מעין המאורע בתפילה עי"ש. אלא שאכתי יש לעי' אף לפי דבריו הנחמדים למה לא אמרו בפירוש הדלקת הנר אלא הודאה, אלא שנראה שמזה מבואר כנ"ל שהדלקת הנר אינה אלא היכי תמצי של ההודאה, אבל קביעות היום היא ההודאה עצמה וכמש"נ.
ויש להוסיף בזה, דהנה העירו כבר על הרמב"ם שקרא להלכות הל' חנוכה ושלא כדרכו בכל מקום לקרוא ע"ש המצות הנהוגות, וכהלכות סוכה והל' חו"מ והל' מגילה, ונראה עפ"י מה שנתבאר דהכא אין המצות נוספות על עצם קביעות הימים אלא המצות נובעות מעצם קביעות הימים להלל והודאה, דאף נר חנוכה כדבאר או"ז אינו אלא היכי תמצי להודאה, וע"כ לא קרא להל' אלו אלא הל' חנוכה בלבד וכמש"נ. ויש להוסיף שע"כ באר הרמב"ם הל' הלל דוקא בחנוכה שאין עוד כחנוכה שאין בו עוד מצות זולת קביעותו להלל והודאה. וע' עוד לשון רש"י דף כ"ד א' "דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה" והיינו כמש"נ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 46 אורחים