בחורי ישיבות אשכנזים יוצאים בהדלקת אביהם?

[איש פלוני]

מאמר שקיבלתי שטוען שגם בחורים אשכנזים יוצאים יד"ח בהדלקת אביהם. המחבר ישמח להערות והארות.

[יעקובי]

במטותא, שתי הערות.

[א].
כולם מזכירים את דברי המחזור ויטרי כפי שהובא במאמר, שהבחורים נפטרים בהדלקת הוריהם בביתם, לצד דברי בעל התרומה וספר הפרנס שגם כתבו כך.
אולם זו טעות, והיה מן הראוי שכל אחד יבחין בה מעצמו. מדובר על סימן רלח (בספר מחז"ו). והנה בתחילתו נאמר: "דיני חנוכה כמו שפירש ר' ברוך בספר התרומה". ובסופו: "עד כאן".
מן הסתם כולם יודעים שהמחז"ו נתחבר ע"י ר' שמחה תלמיד רש"י. ואילו ר' ברוך בעל התרומה הינו תלמיד מובהק לר"י הזקן, שהיה בן נכדתו של רש"י. כך שמן הנמנע שר' שמחה בעל המחז"ו יזכיר את דברי ר' ברוך. וכל אחד צריך להבין שאין זו אלא הוספת מעתיק בעלמא (מספר התרומה) בתוך המחז"ו.
אדרבה, המעיין במחז"ו סוף סימן רלו, ימצא כך: "אמר רב ששת אכסנאי דלא נסיב איתתא חייב בנר חנוכה, א"ר זירא מעיקרא כי הוינא בי רב הוינא משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזאי, בתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדלקי עלי בגו ביתאי".
ואכן במהדורת הרב גולדשמידט, מצויין כי סימן רלח הנ"ל מקורו אך ורק בכת"י לונדון - המלא בהוספות מאוחרות; ואילו בשאר כתבי היד (המכילים את הנוסח היותר מקורי של הספר) הקטע אינו מופיע כלל, כמובן. ואילו האמור בסוף סימן רלו הנ"ל, אכן מופיע בשאר כתבי היד.
כך שלמען האמת אין לנו אלא שני ראשונים בלבד, בעל התרומה וספר הפרנס, שכתבו שהבחורים נפטרים בהדלקת הוריהם.
ואילו המחז"ו עומד בשיטת ראשונים רבים מאוד, שבעיקרון ישנו חילוק בין נשוי ללא נשוי. ואבוהון דכולהו, שאילתות דרב אחאי (שאילתא כו): "ואפילו אורח חייב להשתתף בהדי בעל הבית בנר חנוכה, והוא שיהיה רווק, אבל יש לו אשה לא צריך שאנשי ביתו מדליקין עליו". וכן הורה הסמ"ק (ס"ס רפ) בפירוש גבי בחורי ישיבה: "ובחורים שהם בביתם של רבם, או בבית של אחרים, משתתפין עם בעל הבית בפרוטות, ואם יש להם אשה המדלקת בתוך ביתם אינם צריכים". וכאמור כיוצא בזה מתבאר מדברי ראשונים רבים.

[יעקובי]

[ב].
ומה שהוזכר עוד במאמר, שכיום גם שאר הראשונים (כהשאלתות והסמ"ק הנ"ל ועוד רבים) יודו, לפי ש:

משא"כ בימינו שכל הבחורים נחשבים כסמוכים על שולחן אביהם, ואף אם ישנים בפנימיות הישיבה מכ"מ אביהם משלם עליהם מדי חודש להנהלת הישיבה, וכל הוצאות הבחורים מוטלים על אביהם, הרי הם כסמוכים על שולחנו וחשיבי בכלל נר איש וביתו.

תמוה מאוד להחליט שע"י תשלומי האב מידי חודש לקופת הישיבה, נחשבים הבחורים סמוכים על שולחן אביהם; שכן מלבד הוצאות האוכל, ישנן עוד הוצאות מרובות נוספות, ראשית התשלום לצוות רבני הישיבה ולמשגיח וכו', הוצאות חשמל (ומים?), ניקיון ותחזוקה, ופעמים רבות גם תשלום דמי שכירות. כך שגם מה שכבר נכנס לקופת הישיבה ע"י ההורים, מתחלק להרבה מאוד הוצאות, ומן הסתם רק מעט מזה מסייע להוצאות הישיבה עבור האוכל. וקופת הישיבה מגייסת כספים רבים מתרומות ומקורות אחרים. על כן קשה מאוד להחליט שגם במצב כיום הבחורים נקראים סמוכים על שולחן אביהם. אולי צריך לדון בזה ולברר (והיותר מסתבר שלא), אך להחליט בוודאות, תמוה.

ויש עוד להעיר ולברר בכל זה, והדברים אינם פשוטים כלל.