שמעתי אמש מיהודי ת"ח חשוב שנולד בפפד"מ עוד לפני המלחמה וכילד ברח עם משפחתו, כי אחד הזכרונות היותר חזקים שלו מחנוכה היה הדלקת הנרות בבית הכנסת. לדבריו בית הכנסת היה מלא כמו בנעילה, עזרת הנשים היתה מלאה, בית הכנסת היה גדוש באנשים וילדים, הנרות היו גדולים ויפים, והתחושה היתה דרמתית מאד.
אצלינו ההדלקה נעשית די כלאחר יד, יש מהדרים שבכלל משתמטים מלהדליק ולברך.
האם מנהג פפד"מ המתואר הוא מנהג ותיקין או שהתחדש ברוח הזמן ולאהבת הטקסיות והדרמה...?