מתי להדליק את השמש?

[אליהו בן עמרם]

בבאה"ל סימן תרע"א איתא:
וצריך נר אחר להשתמש לאורה: פי' רש"י משום הכירא ור"ל שאפילו אם לא ירצה כלל להשתמש לאורה מ"מ צריך נר אחר שיהיה היכולת בידו להשתמש לאורה ועי"ז מינכר שהנר הראשון הוא לשם מצוה דאל"ה כיון שעומד על השולחן יאמרו שלצרכו הדליקה. ונראה דוקא במניחה על שולחנו אבל כל שמניחה סמוך לפתח א"צ לנר אחרת אע"פ שעומד לו לשם הואיל ואינו בא להשתמש לאורה לאיזה תשמיש. אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת אפילו לא היה צריך לתשמיש שלא יאמרו לצרכו הדליקה וכן אני נוהג למעשה כ"כ המאירי עי"ש
העולה מן הדברים לכאורה, שעיקר עניינו של השמש, "שלא יאמרו לצרכו הדליקה".

ולפ"ז לכאורה קשה על מנהג ישראל להדליק השמש לאחר שמדליק את נרות המצוה.
ולמה כך? הרי בעת שמדליק את נר המצוה (בייחוד בלילה הראשון, שיש רק נר מצוה אחד) עדיין לא ניכר שלצורך מצוה הדליקה, ויאמרו שלצרכו הדליקה, ו"הדלקה עושה מצוה", ולא מהני מה שתיקן אחר כך בהדלקת השמש.
ואדרבה, נימא שידליק קודם את השמש, ורק אחר כך את ה"נר מצוה", ואז בשעת הדלקת נר המצוה מינכר שלצורך מצוה הוא מדליק.

[עתניאל בן קנז]

לצורך הדיוק.
אתה וודאי מתכוון לאלו שנוהגין להדליק 'נר נוסף'
למנהג האשכנזים (כמובא ברמ"א) שאין מדליקין נר נוסף, אלא ה'שמש' (הנר שבו מדליקין את הנרות) הוא הוא הנר הנוסף. כמובן שאין מקום לשאלה.
שכן הסדר פשוט, מדליקין את ה'שמש', מדליקין על ידו את הנרות. ואח"כ מניחין אותו בצד הנרות (או מעליהם, כמובא בב"ח).


וכן המקום לשאול מדוע באמת נדו הרבה קהילות אשכנזים ממנהג המפורש ברמ"א, האם יש סיבה לדבר, או מסיבות טכניות (שאין מקום להעמיד את ה'שמש' בתוך בית המנורה הקטן. או מחמת שהוא נמס מחום הנרות...

[ר' יונה]

וכן המקום לשאול מדוע באמת נדו הרבה קהילות אשכנזים ממנהג המפורש ברמ"א, האם יש סיבה לדבר, או מסיבות טכניות (שאין מקום להעמיד את ה'שמש' בתוך בית המנורה הקטן. או מחמת שהוא נמס מחום הנרות...

א"א להדליק עם נר בצלוחית של שמן, וכנראה משום זה אלי ואנוהו עשו את כל הנרות שוים.

[עתניאל בן קנז]

וכן המקום לשאול מדוע באמת נדו הרבה קהילות אשכנזים ממנהג המפורש ברמ"א, האם יש סיבה לדבר, או מסיבות טכניות (שאין מקום להעמיד את ה'שמש' בתוך בית המנורה הקטן. או מחמת שהוא נמס מחום הנרות...

א"א להדליק עם נר בצלוחית של שמן, וכנראה משום זה אלי ואנוהו עשו את כל הנרות שוים.

מריה דאברהם, מהו הענין לעשות 'את כל הנרות שוים', הלא בפוסקים מובא כמה אופנים להיכר שיהיה נראה בעליל שה'נר הנוסף' אינו ממנין הנרות. ואתה בא לעשות 'ענין' ו'אנוהו' דוקא שיהיה שוה ודומה לשאר הנרות, אתמהה.

[החושב]

וכן המקום לשאול מדוע באמת נדו הרבה קהילות אשכנזים ממנהג המפורש ברמ"א, האם יש סיבה לדבר, או מסיבות טכניות (שאין מקום להעמיד את ה'שמש' בתוך בית המנורה הקטן. או מחמת שהוא נמס מחום הנרות...

א"א להדליק עם נר בצלוחית של שמן, וכנראה משום זה אלי ואנוהו עשו את כל הנרות שוים.

מריה דאברהם, מהו הענין לעשות 'את כל הנרות שוים', הלא בפוסקים מובא כמה אופנים להיכר שיהיה נראה בעליל שה'נר הנוסף' אינו ממנין הנרות. ואתה בא לעשות 'ענין' ו'אנוהו' דוקא שיהיה שוה ודומה לשאר הנרות, אתמהה.

לפי הגמרא, ואפילו לפי טעמי המנהגים המבוארים בפוסקים, לכאורה, היום אין צריך להדליק שמש כלל.
פעם היו משתמשים עם הנרות לתאורה, ולכן מי שמדליק נר חנוכה בתוך הבית - היה אפשר לחשוב שהוא הדליק לצורכו. ולכן היה צריך שמש.
היה אולי צד לומר שחז"ל תיקנו להדליק 'נר אחרת' גם כשאין טעם לה. אבל מה נעשה שבגמרא מבואר להיפך. למשל, אם יש מדורה אין צריך להדליק. כמדומה, תאורת חשמל של היום - זה לא פחות ממדורה. ואיך שלא יהיה, מבחינה מציאותית, לא שייך היום חשש שיאמרו לצורכו הדליק.
אז למה עם כל זה מדליקים שמש היום? כנראה שהוא משום חביבות המסורת והמנהגים.
ויש לציין עוד, שהיום מדליקים שמש גם כאשר מדליקים נרות ברחוב - שלזה, כמדומה, אין שום מקור כלל. וכמבואר בביאור הלכה: "אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת". ועל כורחך שהוא לא מטעמים הלכתיים, אלא משום חיבוב המסורת.
ואם כך, אז השמש הזה הוא גם בבחינה של נר מצוה.

כך נראה לבאר את דעת העולם.

[עתניאל בן קנז]

מריה דאברהם, מהו הענין לעשות 'את כל הנרות שוים', הלא בפוסקים מובא כמה אופנים להיכר שיהיה נראה בעליל שה'נר הנוסף' אינו ממנין הנרות. ואתה בא לעשות 'ענין' ו'אנוהו' דוקא שיהיה שוה ודומה לשאר הנרות, אתמהה.

לפי הגמרא, ואפילו לפי טעמי המנהגים המבוארים בפוסקים, לכאורה, היום אין צריך להדליק שמש כלל.
פעם היו משתמשים עם הנרות לתאורה, ולכן מי שמדליק נר חנוכה בתוך הבית - היה אפשר לחשוב שהוא הדליק לצורכו. ולכן היה צריך שמש.
היה אולי צד לומר שחז"ל תיקנו להדליק 'נר אחרת' גם כשאין טעם לה. אבל מה נעשה שבגמרא מבואר להיפך. למשל, אם יש מדורה אין צריך להדליק. כמדומה, תאורת חשמל של היום - זה לא פחות ממדורה. ואיך שלא יהיה, מבחינה מציאותית, לא שייך היום חשש שיאמרו לצורכו הדליק.
אז למה עם כל זה מדליקים שמש היום? כנראה שהוא משום חביבות המסורת והמנהגים.
ויש לציין עוד, שהיום מדליקים שמש גם כאשר מדליקים נרות ברחוב - שלזה, כמדומה, אין שום מקור כלל. וכמבואר בביאור הלכה: "אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת". ועל כורחך שהוא לא מטעמים הלכתיים, אלא משום חיבוב המסורת.
ואם כך, אז השמש הזה הוא גם בבחינה של נר מצוה.

כך נראה לבאר את דעת העולם.

יישר כוחך על דבריך הנכונים. אבל דומני שעדיין לא עלה ארוכה. שכן תמיהתי לא הייתה על 'העדר השמש' באופן שהציעו הפוסקים, שעל זה שפיר ענית שאין בכלל צורך לשמש.
אכן תמיהתי הייתה, על הצבת 'שמש', שהוא למעשה נר נוסף הדומה לשאר הנרות.
ועל זה הקשיתי, דהניחה לספרדים, והנוהגים כדעת הב"י אשר אכן סבר לנהוג כן. אבל הרמ"א כתב "הגה: ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבהן מדליק הנרות, והוא עדיף טפי". וכפי שמתבאר בנו"כ שנהגו שלא להוסיף נר נוסף סתם, שזה יכול להראות כאילו הוא נר נוסף ממספר הנרות. ולכן הוסיפו דייקא נר השמש, שהיה ניכר שהוא לתשמיש ולא ממנין הנרות.
ולכן, אשכנזי כיום. אם אכן רוצה לקיים הישן, ו'חיבוב המסורת' כדבריך, עליו לעשות כפי שהוא מסורת הפוסקים מגדולי לאשכנז, שלא להדליק נר נוסף, אלא להניח דייקא את השמש.

[אליהו בן עמרם]

בבאה"ל סימן תרע"א איתא:
וצריך נר אחר להשתמש לאורה: פי' רש"י משום הכירא ור"ל שאפילו אם לא ירצה כלל להשתמש לאורה מ"מ צריך נר אחר שיהיה היכולת בידו להשתמש לאורה ועי"ז מינכר שהנר הראשון הוא לשם מצוה דאל"ה כיון שעומד על השולחן יאמרו שלצרכו הדליקה. ונראה דוקא במניחה על שולחנו אבל כל שמניחה סמוך לפתח א"צ לנר אחרת אע"פ שעומד לו לשם הואיל ואינו בא להשתמש לאורה לאיזה תשמיש. אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת אפילו לא היה צריך לתשמיש שלא יאמרו לצרכו הדליקה וכן אני נוהג למעשה כ"כ המאירי עי"ש
העולה מן הדברים לכאורה, שעיקר עניינו של השמש, "שלא יאמרו לצרכו הדליקה".

ולפ"ז לכאורה קשה על מנהג ישראל להדליק השמש לאחר שמדליק את נרות המצוה.
ולמה כך? הרי בעת שמדליק את נר המצוה (בייחוד בלילה הראשון, שיש רק נר מצוה אחד) עדיין לא ניכר שלצורך מצוה הדליקה, ויאמרו שלצרכו הדליקה, ו"הדלקה עושה מצוה", ולא מהני מה שתיקן אחר כך בהדלקת השמש.
ואדרבה, נימא שידליק קודם את השמש, ורק אחר כך את ה"נר מצוה", ואז בשעת הדלקת נר המצוה מינכר שלצורך מצוה הוא מדליק.

שמעתי מצאצאי הגרי"מ חרל"פ זצ"ל שנוהגים להדליק את ה"נר הנוסף" שאינו של מצוה לפני הברכה ולפני הדלקת נרות המצוה.
כלומר, שנהגו שלא כמו הרמ"א (להציב את ה"שמש" שעמו מדליקים כ"נר נוסף"), אך כן להדליק את הנר הנוסף לפני הכל, ואולי הוא מהטעם שכתבתי.

[אוהב עמו]

אם המנהג היום שהנר הנוסף לא מדליקים בו את שאר הנרות, א"כ שוב לכאורה יאין ענין להדליקו אחר הנרות אלא אדרבה לפניהם ובזה מינכר טפי שמדליק לשם מצוה, וכמו שכתבו כאן לפניי.
וכן המנהג הפשוט בביתי שקודם הברכה מדליקים את נר השמש.

ומעשה שהיה השנה, שחזר בני עם מבחן בדיני חנוכה ובו היתה שאלה איזה נר מדליקים ראשון, ובני השיב: " את השמש" ולא הבין מדוע פסל המלמד את התשובה.

ואאל"ט היה ע"ז משהו בקובץ בית אהרן וישראל בחנוכה אשתקדיים מהו הזמן הנכון להדליק את השמש, אחפש ואעלה בלי נדר.

[פרנקל תאומים]

בבאה"ל סימן תרע"א איתא:
וצריך נר אחר להשתמש לאורה: פי' רש"י משום הכירא ור"ל שאפילו אם לא ירצה כלל להשתמש לאורה מ"מ צריך נר אחר שיהיה היכולת בידו להשתמש לאורה ועי"ז מינכר שהנר הראשון הוא לשם מצוה דאל"ה כיון שעומד על השולחן יאמרו שלצרכו הדליקה. ונראה דוקא במניחה על שולחנו אבל כל שמניחה סמוך לפתח א"צ לנר אחרת אע"פ שעומד לו לשם הואיל ואינו בא להשתמש לאורה לאיזה תשמיש. אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת אפילו לא היה צריך לתשמיש שלא יאמרו לצרכו הדליקה וכן אני נוהג למעשה כ"כ המאירי עי"ש
העולה מן הדברים לכאורה, שעיקר עניינו של השמש, "שלא יאמרו לצרכו הדליקה".

ולפ"ז לכאורה קשה על מנהג ישראל להדליק השמש לאחר שמדליק את נרות המצוה.
ולמה כך? הרי בעת שמדליק את נר המצוה (בייחוד בלילה הראשון, שיש רק נר מצוה אחד) עדיין לא ניכר שלצורך מצוה הדליקה, ויאמרו שלצרכו הדליקה, ו"הדלקה עושה מצוה", ולא מהני מה שתיקן אחר כך בהדלקת השמש.
ואדרבה, נימא שידליק קודם את השמש, ורק אחר כך את ה"נר מצוה", ואז בשעת הדלקת נר המצוה מינכר שלצורך מצוה הוא מדליק.

שמעתי מצאצאי הגרי"מ חרל"פ זצ"ל שנוהגים להדליק את ה"נר הנוסף" שאינו של מצוה לפני הברכה ולפני הדלקת נרות המצוה.
כלומר, שנהגו שלא כמו הרמ"א (להציב את ה"שמש" שעמו מדליקים כ"נר נוסף"), אך כן להדליק את הנר הנוסף לפני הכל, ואולי הוא מהטעם שכתבתי.

יתכן שהטעם שהם מדליקים את הנר הנוסף לפני הברכה, הוא מפני שאם מדליקים אותו לאחר הברכה ולאחר הדלקת נרות המצווה, נראה כמוסיף על מניין הנרות (אבי מורי שליט''א עושה כן מטעם זה). אמנם אין הכ''נ שמרוויחים בזה גם את דבריך.
אמנם לעצמי הסתפקתי האם כשעושה כן, דהיינו כשמדליק בזמן הדלקת נרות את הנר הנוסף קודם הברכה, האם אין בזה חשש שכבר יוצא בזה יד''ח הדלקת נר חנוכה ושוב כבר לא יוכל לברך. (אולי צריך להתנות במפורש שאינו רוצה לצאת בו יד''ח).
לכן, אני נוהג לברך ולהדליק את הנרות, ומיד לאחר שאני מסיים להדליק את נרות המצווה, אני מפסיק באמירת ''הנרות הללו'', ורק לאחר ההפסק, אני מדליק את הנר הנוסף, וכמדומה שבאופן זה ניכר שאינו ממניין הנרות דאל''ה למה הפסקתי בדיבור אחרי הברכה. אמנם את דבריך אינני מרוויח באופן זה. אבל על עיקר דבריך חושבני לומר, שהיות והוא מחזיק בידו את השמש, הרי שהשמש גופיה מאיר לצורכו, וממילא ברור שהנר שהוא מדליק עם השמש, הוא נר לצורך מצווה. וכל החשש של ''יאמרו לצרכו הדליקה'' הוא רק לאחר ההדלקה כשכבר כיבה את השמש, דאם לא יהיה נר נוסף יאמרו הרואים דלצרכו הדליק את נרות המצווה.

[אוהב עמו]

ואאל"ט היה ע"ז משהו בקובץ בית אהרן וישראל בחנוכה אשתקדיים מהו הזמן הנכון להדליק את השמש, אחפש ואעלה בלי נדר.

קבלתי את הדברים הבאים שנתפרסמו בשעתו בבאו"י מהכותב

שאלה: יש לדון מי שברך על הדלקת נרות חנוכה ומיד בסיום הברכה קודם שהדליק את נרות המצווה הדליק את ה"שמש" היינו נר של חול שמדליקים אותו בנוסף לנרות של מצווה האם חשיב הפסק וצריך לברך שנית על הדלקת נרות חנוכה או לא. ואת"ל שצריך לחזור ולברך האם רק יחזור על ברכת אקב"ו להדליק נר חנוכה או גם על שעשה ניסים ושהחיינו.
והנה שאלה זו בדיוק נשאל הגאון רבי אברהם מיוחס זצוק"ל בשו"ת שדה הארץ או"ח סי' ל"ח, וכ' השדה הארץ שבברכות מ,א אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר אפי' גביל לתורי נמי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. הבית יוסף קסז,ו כ' שבדברי רש"י מבואר שאע"פ ששח מצורכי הסעודה אם אינו דבר ששייך לפרוסת המוציא הוי הפסק שפי' רש"י ד"ה הביאו מלח שאין צריך לברך שאף זו צורך ברכה היא שתהיה פרוסה של ברכה נאכלת בטעם. וכן משמע בלשון המרדכי שכ' שאם סח בדברים אחרים דלא שייכי להמוציא צריך לחזור ולברך, וכן נראה מדברי תוד"ה הבא שכ' שאנו שאין רגילים להביא מלח או לפתן משום דפת שלנו חשוב ומשמע דהוי הפסק לדידן מדהעמידו דבריהם על תחילת הסוגיא דמיירי בדין הפסק ולא גבי מעשה דרבא בר שמואל שאמר שפת נקיה א"צ מלח.
אבל הרמב"ם פ"א מברכות ה"ח פליג וסובר שאם הפסיק בדברים שהם מעניין דבר שמברכים עליו אינו צריך לברך שנית וכו' ונראה בדבריו שכל שהשיחה היא מעניין הסעודה לא הויא הפסק וא"צ שתהיה השיחה מעניין פרוסת המוציא דווקא.
ובראש יוסף בי' דמחלוקת רש"י והרמב"ם תלויה בגי' הגמ', דרש"י גרס טול ברוך דהיינו קח מפרוסת המוציא וא"כ הוי דווקא בהפסק לצורך ברכת המוציא, ואילו הרמב"ם גרס טול כרוך כלומר אמר לפלוני לאכול עימו וכו' וסבר הרמב"ם דשרי לטעום קודם שמאכיל לבהמתו וא"כ מוכח דצורכי סעודה נמי לא הוי הפסק. א"נ סבר הרמב"ם דע"כ מיירי בפת נקי ולכן סבר שהביאו מלח הוי הפסק שהרי פת נקי א"צ מלח ור' יוחנן סבר שאע"פ שא"צ מלח לברכה מ"מ הוי מצורכי הסעודה ולכן ל"ה הפסק.
וביאר בשדה הארץ דלדברי רש"י שכל הפסק הנצרך לברכת המוציא לא הוי הפסק אבל הפסק אחר לצורך הסעודה הוי הפסק הכא הדלקת ה"שמש" תהיה הפסק, אך לרמב"ם שכל שהפסיק לצורך הסעודה אע"ג שאי"ז צורך ברכת המוציא לא הוי הפסק הוא הדין שאין בהדלקת ה"שמש" הפסק כיוון שיש בו קצת צורך לנרות של מצווה, שהרי מדליקים אותו לסייג לנרות של מצווה שלא ישתמש לאורם, ועוד שהרי כבר נהגו להדליקו לא חשיב הפסק.
והסיק לדינא השדה הארץ שספק ברכות להקל, והנהגת יראי ההוראה להקל ולא להצריך שוב ברכה דח"ו אפשר לישא שם שמיים לבטלה.
ויש לעיין בעיקר הדלקת ה"שמש" מהו מקורה וגדרה, והנה בגמ' שבת כא,ב אמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא צריך ואי אדם חשוב הוא אע"ג שאיכא מדורה צריך נר אחרת.
ופי' רש"י שצריך להניח נר אחרת כדי לעשות היכר לדבר, ולכאורה כוונתו כדי שתהיה הדלקת נרות חנוכה ניכרת שנעשתה לשם מצווה ולא לשם הנאתו וצורכו צריך להעמיד נר אחר לצורכו ועי"ז מוכיח שלא נתכוון בהדלקת נרות חנוכה אלא לשם מצווה .
אבל רבנו ירוחם והטור תרע"ג כ' שמפני שאסור להשתמש לאורה מוסיפין נר אחר שאם ישתמש לאורה יהיה השימוש לאו אותו הנר, ומבואר שטעמו של רבא הוא להסיר מכשול מהאדם שלא יבוא להשתמש בנרות החנוכה משו"ה הוצרך להניח עוד נר של היתר שאם יבוא להשתמש יהיה השימוש בנר של ההיתר ולא בנרות החנוכה שאסור להשתמש לאורם.
והשתא ניחזי אנן, דלפו"ר לפי' רש"י הרי הדלקת הנר הנוסף הרי יש בה צורך המצווה, שאם לא ידליק את הנר הנוסף לא יהיה היכר שמדליק לשם מצווה, וא"כ שפיר יש לומר דלא גרע מהביאו מלח וכדו' שאינו הפסק דחשיב כצורך הברכה, ה"ה הדלקת ה"שמש" לא תהיה הפסק שתחשב כצורך המצווה. אך לדברי רבנו ירוחם והטור אין בהדלקת הנר הנוסף איזה צורך לקיום המצווה, אלא הדלקת הנר הנוסף היא לצורך האדם שלא יבוא לידי תקלה להשתמש בנרות החנוכה וא"כ לכאורה הוי הפסק .
אך אכתי יש לומר שאם לא יניח נר נוסף ויבוא להשתמש בנרות החנוכה, א"כ לא יהיה ניכר כלל שהדליקם לשם מצווה, מלבד האיסור להשתמש לאורה, ועי"ז שמניח עוד נר נוסף לא יבוא להשתמש בנרות החנוכה, וא"כ תהיה ניכרת שהדלקתם הייתה לשם מצווה, ויש להעמיס ביאור זה בדברי השדה הארץ.
והיה מקום לומר באופן נוסף דהנה כ' הדרכי משה שכאשר מונח ה"שמש" מותר להשתמש לאור כל הנרות כיוון שיש נר של היתר ביניהם, ובב"ח הביא מהצידה לדרך שחולק ע"ז וס"ל שדווקא מותר להשתמש לאור הנר הנוסף, אבל אין להשתמש לאור נרות החנוכה. וע"ע בט"ז ובמ"א ובמאמ"ר כאן משכ"ב.
וא"כ יש לומר שאם ע"י הנר הנוסף שרי להשתמש לאור של נרות החנוכה, הרי חשיבא הדלקתו לצורך הנרות ומשו"ה לא הוי הפסק, שהרי ע"י הדלקת ה"שמש" שוב מותר להשתמש לאור נרות חנוכה, אך לכאורה זה אינו שהרי אין בכלל המצווה דין שיהיה היתר תשמיש וא"כ הדלקת הנר הנוסף בין הברכה למצווה תהיה הפסק, שמה שגורמת היתר השתמשות לאור הנרות אין לה שייכות כלל למצווה.

[עזריאל ברגר]

סברא להדליק את השמש בתחילה:
כדי שאם יכבה הנר שבו מדליק את הנרות - יהיה מהיכן להדליקו במהירות.
(נכתב מניסיון)

[גביר]

גם מנסיוני כך.

[כדכד]

בבאה"ל סימן תרע"א איתא:
וצריך נר אחר להשתמש לאורה: פי' רש"י משום הכירא ור"ל שאפילו אם לא ירצה כלל להשתמש לאורה מ"מ צריך נר אחר שיהיה היכולת בידו להשתמש לאורה ועי"ז מינכר שהנר הראשון הוא לשם מצוה דאל"ה כיון שעומד על השולחן יאמרו שלצרכו הדליקה. ונראה דוקא במניחה על שולחנו אבל כל שמניחה סמוך לפתח א"צ לנר אחרת אע"פ שעומד לו לשם הואיל ואינו בא להשתמש לאורה לאיזה תשמיש. אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת אפילו לא היה צריך לתשמיש שלא יאמרו לצרכו הדליקה וכן אני נוהג למעשה כ"כ המאירי עי"ש
העולה מן הדברים לכאורה, שעיקר עניינו של השמש, "שלא יאמרו לצרכו הדליקה".

ולפ"ז לכאורה קשה על מנהג ישראל להדליק השמש לאחר שמדליק את נרות המצוה.
ולמה כך? הרי בעת שמדליק את נר המצוה (בייחוד בלילה הראשון, שיש רק נר מצוה אחד) עדיין לא ניכר שלצורך מצוה הדליקה, ויאמרו שלצרכו הדליקה, ו"הדלקה עושה מצוה", ולא מהני מה שתיקן אחר כך בהדלקת השמש.
ואדרבה, נימא שידליק קודם את השמש, ורק אחר כך את ה"נר מצוה", ואז בשעת הדלקת נר המצוה מינכר שלצורך מצוה הוא מדליק.

שמעתי מצאצאי הגרי"מ חרל"פ זצ"ל שנוהגים להדליק את ה"נר הנוסף" שאינו של מצוה לפני הברכה ולפני הדלקת נרות המצוה.
כלומר, שנהגו שלא כמו הרמ"א (להציב את ה"שמש" שעמו מדליקים כ"נר נוסף"), אך כן להדליק את הנר הנוסף לפני הכל, ואולי הוא מהטעם שכתבתי.

יתכן שהטעם שהם מדליקים את הנר הנוסף לפני הברכה, הוא מפני שאם מדליקים אותו לאחר הברכה ולאחר הדלקת נרות המצווה, נראה כמוסיף על מניין הנרות (אבי מורי שליט''א עושה כן מטעם זה). אמנם אין הכ''נ שמרוויחים בזה גם את דבריך.
אמנם לעצמי הסתפקתי האם כשעושה כן, דהיינו כשמדליק בזמן הדלקת נרות את הנר הנוסף קודם הברכה, האם אין בזה חשש שכבר יוצא בזה יד''ח הדלקת נר חנוכה ושוב כבר לא יוכל לברך. (אולי צריך להתנות במפורש שאינו רוצה לצאת בו יד''ח).
לכן, אני נוהג לברך ולהדליק את הנרות, ומיד לאחר שאני מסיים להדליק את נרות המצווה, אני מפסיק באמירת ''הנרות הללו'', ורק לאחר ההפסק, אני מדליק את הנר הנוסף, וכמדומה שבאופן זה ניכר שאינו ממניין הנרות דאל''ה למה הפסקתי בדיבור אחרי הברכה. אמנם את דבריך אינני מרוויח באופן זה. אבל על עיקר דבריך חושבני לומר, שהיות והוא מחזיק בידו את השמש, הרי שהשמש גופיה מאיר לצורכו, וממילא ברור שהנר שהוא מדליק עם השמש, הוא נר לצורך מצווה. וכל החשש של ''יאמרו לצרכו הדליקה'' הוא רק לאחר ההדלקה כשכבר כיבה את השמש, דאם לא יהיה נר נוסף יאמרו הרואים דלצרכו הדליק את נרות המצווה.

פשוט שאין חשש כזה שהרי הכל יודעים שמדליקו לשמש שהרי מדליקו קודם הברכה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ולא גרע מההיפך בדברי החיי אדם שהנכנס לבית הכנסת לשמוע תקיעות שופר בר"ה יצא ידי חובה גם כשלא כיוון.

[כדכד]

לצורך הדיוק.
אתה וודאי מתכוון לאלו שנוהגין להדליק 'נר נוסף'
למנהג האשכנזים (כמובא ברמ"א) שאין מדליקין נר נוסף, אלא ה'שמש' (הנר שבו מדליקין את הנרות) הוא הוא הנר הנוסף. כמובן שאין מקום לשאלה.
שכן הסדר פשוט, מדליקין את ה'שמש', מדליקין על ידו את הנרות. ואח"כ מניחין אותו בצד הנרות (או מעליהם, כמובא בב"ח).


וכן המקום לשאול מדוע באמת נדו הרבה קהילות אשכנזים ממנהג המפורש ברמ"א, האם יש סיבה לדבר, או מסיבות טכניות (שאין מקום להעמיד את ה'שמש' בתוך בית המנורה הקטן. או מחמת שהוא נמס מחום הנרות...

אפשר להדליק נר בתחילה ולהדליק ממנו נר אחר שעל ידו יודלקו שאר הנרות