מצאנו ראינו שנהגו בכל תפוצות ישראל לשחק בימי החנוכה בסביבון, ומעודי תמהתי הרי חז"ל פסלו לעדות המשחקים בקוביא, והרי נפסק בש"ע כשיטות הראשונים שאפילו המשחק באופן חד-פעמי ג"כ בכלל האי פסולא, כיון שטעם הפסול היא משום גזל דאינו אלא אסמכתא ונמצא שהכסף אינו שלו, ודלא כשיטות הראשונים שסוברים דהיינו רק במי שדרכו ואומנתו בכך, וא"כ איך לא חששו לכך. ובכלל, רואים בכל הספרים שלמרות שתיקנו תקנות בקהילות ישראל ואסרו לשחק קלפים, לא אסרו לשחק בימי החנוכה (או בכל יומי דפגרא), איך לא חששו לחשש גזל?
ודרך אגב, מה ההבדל בין קלפים שלא בא זכרו ועקרו את המנהג לגמרי לשחק בימי חנוכה, ולעומת זאת משחק הסביבון קידשו והכלילו אותו בכלל מנהגי ישראל, הלא שניהם אינם אלא משחקי הימורים, זה בקלפים וזה בקוביא (קוביה גרמני)?