עמוד 1 מתוך 1

בקושיית התוספות על לימוד 'מותר להשתמש לאורה'

פורסם: ה' דצמבר 06, 2018 7:52 pm
על ידי עדיאל ברויאר
ידועה קושיית התוספות (שבת כא ע"א-ע"ב ד"ה ומותר) כיצד מסיק רבא שמותר להשתמש לאור הנרות מדברי רב הונא, שאמר פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת, "דילמא הא דאמר אין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת". והתוספות מיישבים שאם כך לא היה צריך לומר "בין בחול בין בשבת, כיון דחד טעמא הוא".
תירוצם לא כל כך מתיישב על ליבי, שהרי אריכות הלשון עשויה להיות סגנונית ומסיבות נוספות (ובפרט שהדבר נצרך בשביל הדעות שלאחר מכן). ולכן חשבתי שאפשר לתרץ שבשבת, כיוון שלא יכול לחזור ולהדליק, הוא מקיים את המצווה אף אם כבתה גם למ"ד כבתה זקוק לה, ולכן דווקא האיסור להדליק בחול מלמד. (אבל הרי"ף כתב בהדיא להפך). אחד מהחברים זוכר מקור שהעלה כיוון דומה?

Re: בקושיית התוספות על לימוד 'מותר להשתמש לאורה'

פורסם: ו' דצמבר 07, 2018 12:32 am
על ידי עדיאל ברויאר
עכשיו אני רואה שזכיתי בס"ד לכוון לדעת הרמב"ן (שבת כא ע"א):
הא דאמרינן כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ק"ל מנ"ל שמותר להשתמש לאורה דלמא אף בשבת אין מדליקין בהן לפי שכבתה זקוק לה ובשבת אי אפשר להזקק לה, ואיכא למימר דס"ל לתלמודא כיון דבשבת א"א להזקק לה לא חיישינן ומדליקין בכל השמנים דכיון שאפשר שלא יכבו אף על פי שפעמים שכבין לא איכפת לן, ושבת למ"ד כבתה זקוק לה דינו שוה לחול למ"ד כבתה אין זקוק לה כשם שבחול מותר להדליק בשמנים הללו ואם כבו אין זקוק לה אף בשבת כן לדברי הכל, ואין מחזרין להדליק בפתילות ושמנים אחרים, שבשבת לדברי הכל כבתה אין זקוק לה ואין לך בה אלא מצות הדלקה בלבד, אבל קשיא לן מה שפי' רבינו הגדול ז"ל ש"מ כבתה אין זקוק לה מדקאמר מדליקין בהן בשבת דאי כביא לא מצי מדליק לה, ולפי פירושנו אין ראיה משבת דלכ"ע אין זקוק לה אלא מחול מדלא חיישינן דלמא פשע כדפרש"י ז"ל, ולפי דברי רבינו אלפסי ז"ל יש לדחוק ולומר דהא דאמרינן קסבר מותר להשתמש לאורה לאו דוקא על כרחין אלא אפשר דסבר מותר להשתמש לאורה, ומשום דלא ליפלוג אדרב חסדא אלא בחדא אמרינן הכי כלומר בדכבתה ודאי פליגי בלהשתמש לאורה לא פליגי דמותר הוא.

Re: בקושיית התוספות על לימוד 'מותר להשתמש לאורה'

פורסם: ו' דצמבר 07, 2018 10:41 pm
על ידי מיללער
השו"מ במהדו"ת ח"ב סי' כד, מתרץ ג"כ קושית התוס' כמ"ש לעיל בשם הרמב"ן, דבשבת לכו"ע לא אמרי' כבתה זקוק לה, עפ"י דברי הנמוק"י הידועים באשו משום חציו דלכאורה איך אפשר להדליק נר בער"ש ולא אמרי' שעושה מלאכה בשבת ע"י חציו, וכל תירוצו של הנמוק"י הוא שכל הפעולה מתחשב בעשייתו ובהדלקתו, אולם אם היה דין של כבתה זקוק לה היינו שאינו יוצא בהדלקה לחוד, נמצא שאנו צריכים בע"כ לחשב שבנר חנוכה כל מה שדולק אח"כ הוא כמי שבפועל הוא עומד ומדליק בשבת, עיי"ש דבריו באורך בפלפול נעים כדרכו.

ויש לפלפל בדבריו, וקוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא.