פורום אוצר החכמה

בתוס' סוכה דף מ"ו ע"א הקשו מדוע בשאר מצוות כגון לולב וסוכה לא תיקנו לרואה לברך.
ותי' שדוקא נר חנוכה משום חביבות הנס ועוד שיש בני אדם שאין להם בית ואין בידם לקיים המצוה.

ולא הבנתי פירוש פשוט בקושייתם שהרי ברכת הרואה היא ברכת שעשה ניסים שמברכים אותה בכל מקרה בנר חנוכה
ואמרו שגם הרואה מברך אותה
אולם מה שייך לברך בלולב ברכת הרואה והרי אין ברכת שעשה ניסים בלולב וכו'.

ולהקשות שיתקנו ברכה חדשה אינו מובן שזה מהיכי תיתי הרי גם בחנוכה לא תקנו כזאת ברכה חדשה לרואה.

אולי כוונת התוס' היא לברכת שהחינו בלבד?

התוס' מסיימים "ועוד יש לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין העושה מברך", ועי' מהרש"ל ומהרש"א.

עיין ס' מאורות נתן חנוכה סימן ס' מש"כ בארוכה.

מעודי תמהתי על דברי התוס'
וקצת כתבתי כאן:

ובאמת שכן היא להדיא דעת התוס' בסוכה מ"ו א' שהקשו שבכל המצות יתקנו ברכה לרואה עי"ש, ובאמת שקושייתם תמוהה טובא דמה שייך ראיה בכל המצות שאינן מחמת פרסומי ניסא, אמנם עכ"פ מוכח מדבריהם דלא סברי שברכת הרואה היא ברכת השבח כהרמב"ם והמאירי, וגם לא סברי שיש בראייתו מצוה מיוחדת שאין בשאר מצות, וע"כ דאין כאן אלא תקנה בעלמא למי שלא יכול לצאת את המצוה [או לברך] שיוכל מ"מ לברך ע"י ראית המצוה ודו"ק.

מש"כ הרב עו"ח צדקו דבריו אולם תוס' כותב זאת בתורת תירוץ ואילו לכאו' אין כאן קושיא
וצ"ל שמשום מה יש קושיא אבל התו' מ"מ כתבו לתרץ וכמובן צ"ב.
להרב פרי יהושע
יש שתי הערות על התוס'
מה שכתבת אתה לתמוה שלכאו' כל ענין הראיה מתאים רק לנר חנוכה שהוא בא לפרסומי ניסא ולא בשאר מקומות
אני תמהתי תמיהה אחרת שגם אם נקבל שמתאים ראיה בכל מקום
אבל הרי גם בחנוכה נאמר דין ראיה רק לענין ברכת שעשה ניסים
שאע"ג שלא הדליק מיהו ברכה זו הוא יכול עדיין לברך
אבל לא מצינו דינים חדשים במצות חנוכה מכח דין רואה
וא"כ קשה הרי בשאר מקומות לא מצינו ברכת שעשה ניסים
והרי התו' לא הקשו שנתקן ברכת שעשה ניסים בכל מקום