פורום אוצר החכמה

למה היה צורך להמתין ח' ימים שיהיה להם שמן טהור?

הב"י בסי' תר"ע כתב הטעם שהוצרכו להדליק ח' ימים מאותו פך, מפני שכל ישראל היו בחזקת טמאי מתים וא"א להתקין שמן טהור עד שיעברו עליהם ז' ימים מיום טומאתם ויום אחד לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור. והר"ן כתב שהיה להם שמן טהור רחוק ד' ימים והוצרכו ח' ימים בין הליכה וחזרה עכ"ל הב"י. וכתירוץ הר"ן תירצו האשכול והמאירי והאבודרהם וארחות חיים, ובאשכול ואבודרהם כתבו כן בשם הירושלמי.

לכאורה קשה, כי כשמצאו פך השמן הטהור בחותמו של כהן-גדול, הרי טמאו אותו תיכף ומיד, כיון שכל ישראל היו בחזקת טמאי מתים. ואם היה שם אחד שהיה בחזקת טהור, הרי הוא יכול היה לכתוש זתים ולהוציא שמן חדש.

א. מסתבר שהפך היה מחרס שאינו מקבל טומאה מגבו.
ב. שמעתי שהדליקו את המנורה ע"י פשוטי כלי-עץ (והמנורה עצמה - היתה גולמי-כלי-מתכת).
ג. ייתכן לומר שהיה כהן אחד טהור שהוא עסק בעבודות המקדש (וככה מסתבר, דאלת"ה - מה הרווח הגדול להדליק בשמן טהור ע"י אדם טמא?!), אבל ייתכן שלא היתה לו האפשרות לעסוק בכתישת הזיתים. אולי הוא היה טרוד כמעט כל היום בעבודות המקדש, החל מהכנת המנחות וכלה בשחיטה וזריקה והפשט וניתוח והקטרה, ואכילת הקרבנות הראויים לאכילה (שעיר ר"ח).

ג. תירוץ דחוק.

עי' במאירי שהיו כותשים את הזיתים בתקוע שהיה מהלך ארבע ימים, ובאותו יום הכינו, ומהלך חזור ארבע ימים, נמצא שמונה ימים זמן עשיית השמן.
ומה שכתב שהדליקו בכלי חרס שאינו מטמא מגבו, ושהמנורה היה מעץ - כן הוא בהרבה ספרים.