כמה חכמים הסתפקו בדבר, אם אפשר לברך ברכת הרואה בליל שבת, שאולי כיון שאינו זמן הדלקה אינו זמן לברכת הרואה
ובמכתבי תורה לאמ"א הביא מבנו ר' ישראל שהוסיף להסתפק שמא לאידך גיסא, א"א לברך ברכת הרואה על הנר בער"ש עד שתחשך (לדברי תרה"ד כמובן שההדלקה בער"ש היא כמכשירי מצוה וכו', ומה שהמדליק מברך צ"ל שכך נתקן שיברכו בשעת הדלקה וכו').
והראני חכ"א מציאה יפה במ"ב
משנה ברורה סימן תרעט ס"ק א: אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ וכ"ז באיש המדליק אבל אשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקתה א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך אקב"ו להדליק בשבילה [ג] אבל ברכת שעשה נסים וכן שהחיינו ביום א' יכולה בעצמה לברך:
שעה"צ ס"ק ג: פרי מגדים דלא גרעא מרואה נרות אצל אחר:
הרי שמברכים ברכת הרואה על נר בער"ש (ואם המדובר שהדליקה סמוך לשקיעה ממש הו"ל לפרושי) ומברכים בזמן שא"א להדליק (וזה אפשר לחלק שאע"פ שהיא אסורה להדליק מ"מ הוא זמן הדלקה לכל).