פורום אוצר החכמה

מורה צדק כתב:בספרי התלמוד המצויים בידי, בבלי, ירושלמי, זהר וכל מדרשים הזמן האחרון של החיתום הוא הושענא רבא.

לערוך כתב:מצאתי בספרי האחרונים בזה"ל

מובא בספרים הקדושים שיום זאת חנוכה הוא גמר החתימה של יום הכפורים (לקוטי מהרי"ל) ויש מי שנהג שביום זאת חנוכה היו קוראים לפניו כל מכתבי ואגרות ברכה, עם אחולי כתיבה וחתימה טובה, שנשלחו אליו לימי ראש השנה ויום הכפורים.
הגה"צ רבי שמעון סופר מערלוי הי"ד בעל שו"ת התעוררות תשובה.

עוד שם, כתב בעל בני יששכר דמה שאומרים רבותינו הקדמונים שחנוכה הוא זמן לעורר פקידתן של עקרות כמו ראש השנה הרי עיקר הסגולה לזה הוא ביום האחרון של חנוכה.

טרחתי ולא מצאתי כן בלקוטי מהרי"ל

חכם באשי כתב:

מורה צדק כתב:בספרי התלמוד המצויים בידי, בבלי, ירושלמי, זהר וכל מדרשים הזמן האחרון של החיתום הוא הושענא רבא.

מה?!?!?!
תציין בבקשה היכן בדיוק זה מופיע בבבלי, בירושלמי (אגב, הסדר צריך להיות הפוך!), ובמדרשים.
נו, 'בכבוד'!

סוקר כתב:כבר הלכו בו נמושות והעלו שאין זכר בחז"ל בראשונים ובאר"י שזאת חנוכה הוא יום החיתום.
השוע"ר כיום החיתום נזכר בזוה"ק והיותו יום דין נזכר גם בראשונים.
זאת חנוכה. זה חידוש חסידי, עם כל הכבוד ויש הרבה.
ןזה שבבת עין מביא כן בשם האר"י, זה לא הופך את זה לאר"י, כי באר"י אין.
למי יש ענין לזרוע את הערפל הזה שוב ושוב?

ערער בערבה כתב:ראה כאן מש"כ ר' חיים הכהן מאר"צ תלמיד מהרח"ו. [מסומן בחץ].

מורה צדק כתב:טוב שאתה סולח לי על טעות כזאת,
הדין בר"ה ויוה"כ מצויין פעמים רבות בירושלמי ובבלי ובמדרשים.
ואם אתה כל כך מדייק בדברי, כתבתי שעד הושענא רבה, ולא רק הושענא רבה.

אברהם כתב:באשי,
אמנם בפירוש לא נמצא הדבר בגמרא, מ"מ רמזים עבים נמצאים בתלמוד ששורשי יום הושענא רבא שייכי לסתרי תורה. ואילו לשמיני של חנוכה לא שמענו כלום.

[למשל, המשנה אומרת שהיו מקיפים באותו היום ז' פעמים וכו', והגמ' לא שואלת כדרכה מאי טעמא, או מנא הני מילי, וכדו', כאילו הדבר חוק לישראל כפרה אדומה. יתירה מכך, לעיל מינה איתא שערבה אינה דוחה את השבת אלא ביום שביעי, וביארה הגמ' שביקשו לקבוע יום אחד שתדחה בו ערבה את השבת כדי לפרסמה שהיא מן התורה, והטעם שבחרו דוקא ביום שביעי הוא משום שביום הראשון לא יהיה עי"ז פרסום מפני שיאמרו לולב הוא דקא דחי, ומעתה שאלה הגמ' ולידחו בחד מהנך [למה דוקא בשביעי] ותירצה 'כיון דקא מפקת לה מראשון אוקמה אשביעי' ופרש"י יום מסויים או ראשון או אחרון. והפלא זועק, הלא ביום השביעי היו מקיפין עם הערבות (למ"ד) שבע פעמים וע"כ שהוא יום מיוחד למצות ערבה, יהיה מה שיהיה הטעם, וא"כ נימא שמאותו טעם עצמו נבחר יום זה שידחה את השבת, ומה הוצרכה הגמ' לסברת יום מסויים. וחזינן, שבאמת הטעם שמקיפים ז' פעמים וכו' הוא מסתרי תורה, ולכן לא ביארה הגמ' עניינו וטעמו, ולפיכך גם א"א להשתמש בטעמים הללו כדי לקבוע הלכות בנגלה אימתי ידחה השבת, אם לא שיש גם טעם בנגלה מצד מה שביארה הגמ'. עוד יש להוסיף שגם מה שמצות ערבה בזה"ז ממנהג נביאים הוא ביום השביעי –ולא ביום אחר מסוכות- לא נזכר בתלמוד, והוא פלאי. וקיצרתי].

לערוך כתב:טרחתי ולא מצאתי כן בלקוטי מהרי"ל

אברהם כתב:באשי,
אמנם בפירוש לא נמצא הדבר בגמרא, מ"מ רמזים עבים נמצאים בתלמוד ששורשי יום הושענא רבא שייכי לסתרי תורה. ואילו לשמיני של חנוכה לא שמענו כלום.

[למשל, המשנה אומרת שהיו מקיפים באותו היום ז' פעמים וכו', והגמ' לא שואלת כדרכה מאי טעמא, או מנא הני מילי, וכדו', כאילו הדבר חוק לישראל כפרה אדומה. יתירה מכך, לעיל מינה איתא שערבה אינה דוחה את השבת אלא ביום שביעי, וביארה הגמ' שביקשו לקבוע יום אחד שתדחה בו ערבה את השבת כדי לפרסמה שהיא מן התורה, והטעם שבחרו דוקא ביום שביעי הוא משום שביום הראשון לא יהיה עי"ז פרסום מפני שיאמרו לולב הוא דקא דחי, ומעתה שאלה הגמ' ולידחו בחד מהנך [למה דוקא בשביעי] ותירצה 'כיון דקא מפקת לה מראשון אוקמה אשביעי' ופרש"י יום מסויים או ראשון או אחרון. והפלא זועק, הלא ביום השביעי היו מקיפין עם הערבות (למ"ד) שבע פעמים וע"כ שהוא יום מיוחד למצות ערבה, יהיה מה שיהיה הטעם, וא"כ נימא שמאותו טעם עצמו נבחר יום זה שידחה את השבת, ומה הוצרכה הגמ' לסברת יום מסויים. וחזינן, שבאמת הטעם שמקיפים ז' פעמים וכו' הוא מסתרי תורה, ולכן לא ביארה הגמ' עניינו וטעמו, ולפיכך גם א"א להשתמש בטעמים הללו כדי לקבוע הלכות בנגלה אימתי ידחה השבת, אם לא שיש גם טעם בנגלה מצד מה שביארה הגמ'. עוד יש להוסיף שגם מה שמצות ערבה בזה"ז ממנהג נביאים הוא ביום השביעי –ולא ביום אחר מסוכות- לא נזכר בתלמוד, והוא פלאי. וקיצרתי].

פרוזבול כתב:

אברהם כתב:באשי,
אמנם בפירוש לא נמצא הדבר בגמרא, מ"מ רמזים עבים נמצאים בתלמוד ששורשי יום הושענא רבא שייכי לסתרי תורה. ואילו לשמיני של חנוכה לא שמענו כלום.

[למשל, המשנה אומרת שהיו מקיפים באותו היום ז' פעמים וכו', והגמ' לא שואלת כדרכה מאי טעמא, או מנא הני מילי, וכדו', כאילו הדבר חוק לישראל כפרה אדומה. יתירה מכך, לעיל מינה איתא שערבה אינה דוחה את השבת אלא ביום שביעי, וביארה הגמ' שביקשו לקבוע יום אחד שתדחה בו ערבה את השבת כדי לפרסמה שהיא מן התורה, והטעם שבחרו דוקא ביום שביעי הוא משום שביום הראשון לא יהיה עי"ז פרסום מפני שיאמרו לולב הוא דקא דחי, ומעתה שאלה הגמ' ולידחו בחד מהנך [למה דוקא בשביעי] ותירצה 'כיון דקא מפקת לה מראשון אוקמה אשביעי' ופרש"י יום מסויים או ראשון או אחרון. והפלא זועק, הלא ביום השביעי היו מקיפין עם הערבות (למ"ד) שבע פעמים וע"כ שהוא יום מיוחד למצות ערבה, יהיה מה שיהיה הטעם, וא"כ נימא שמאותו טעם עצמו נבחר יום זה שידחה את השבת, ומה הוצרכה הגמ' לסברת יום מסויים. וחזינן, שבאמת הטעם שמקיפים ז' פעמים וכו' הוא מסתרי תורה, ולכן לא ביארה הגמ' עניינו וטעמו, ולפיכך גם א"א להשתמש בטעמים הללו כדי לקבוע הלכות בנגלה אימתי ידחה השבת, אם לא שיש גם טעם בנגלה מצד מה שביארה הגמ'. עוד יש להוסיף שגם מה שמצות ערבה בזה"ז ממנהג נביאים הוא ביום השביעי –ולא ביום אחר מסוכות- לא נזכר בתלמוד, והוא פלאי. וקיצרתי].

לא כ"כ מדוייק.
הלא בהמשך דבריך הערת בעצמך מדוע בזה"ז בחרו דייקא את היום השביעי, ובאמת הפוסקים עמדו על כך, והנה הט"ז כתב כי טעם הדבר הוא משום שהיו מקיפין בו שבע פעמים, ולכן נקבע לדורות ליום ערבה.

אברהם כתב:החילוק ברור, הט"ז כתב שהטעם שאנו עושים זכר למקדש דוקא ביום ז' הוא משום שביום זה היה במקדש מצוה יתירה [יהיה הטעם מה שיהיה] וא"כ בעי טפי זכירה משאר ימים. ומאי אכפ"ל שהטעם לתוספת ההקפות הוא מסתרי תורה, סוף סוף כך היה המצוה להקיף ז' פעמים ועבדינן זכר לזה.
ואילו אני שאלתי למה הגמ' לא אומרת שמאותו הטעם והשורש שגורם לתוספת ההקפות תדחה גם השבת, [שהרי עצם תוספת ההקפות אינם סיבה לדיחוי השבת, אלא הטעם שהביא לתוספת זו] וע"ז כתבתי שכיון שטעם זה הוא מסתרי תורה לא שייך שנדחה את השבת מחמתו בלא תוספת טעם עפ"י נגלה.

נוטר הכרמים כתב:היום שאלתי את אחד ממקובלי דורינו על הדבר, לטענתו ענין החיתום של זאת חנוכה מופיע בכתבי גורי האריז"ל!

אקוה שבימים הקרובים ימציא לי את הדברים.

יאיר כתב:http://www.otzar.org/aspcrops/60725_54_-7345311496-9122011.asp