פלגינן כתב:פלגינן כתב:גונבה שמועה לאוזניי כי עומד להתפרסם מאמר רציני שעושה סדר ב'מעשה יהודית', מקורותיו, נוסחאותיו והשתלשלותו במהלך הדורות.
קיבלתי הודעה מהכותב:
לקראת ימי החנוכה הממשמשים ובאים בהם נהגו רבים לאכול תבשילי גבינה ומאכלי חלב לזכר הנסים שעשה ה' לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, הנני מצרף בזה כמנחת ידידות תקציר קטעים נבחרים ממאמרי "מעשה יהודית" שהיה אמור לצאת לאור בימים אלו, ויראה אור בעז"ה לאחר ימי החנוכה בקובץ "תבונות" חלק ב'.
התקציר כולל רק ראשי פרקים מהדיון ואת מסקנותיי העולות ממחקר מקורות הסיפור בימי הביניים בספרי רבותינו הראשונים והשתלשלותם, כדי להנות את הוגי השעשועות בימים אלו. המאמר השלם יישלח בשלמותו לכל המעוניין לאחר שיצא הקובץ מתחת מכבש הדפוס ויופץ ברבים.
אשמח מאוד לקבל הערות מחכימות והארות מועילות.
אני מוסר הודעה מכותב המאמר האחר שהזכרתי למעלה (
http://gavrielreads.blogspot.co.il/):
"מן התקציר ברור שהוא נטל מעמלם של אחרים, בעיקר מגרינץ. (במאמר שבפורום אוצר החכמה לא אמר דבר בשם אומרו, ועד שיצא תבונות נדון אותו לכף זכות שהזכיר במאמר המלא). את מאמרי לא הכיר, אבל פיוטו של ר' יצחק בן שמואל הוא תגלית שלי, חלק מפרוייקט של כל פיוטי ר' יצחק בן שמואל שלא נחקרו מעולם כי הם מפוזרים ומפורדים בין מנהגי אירופה. הפיוט היה גנוז במחזורי צרפת, שרק חוקרים בודדים כד"ר גולדשמידט ומשפחתו עסקו בהם. הפיוט במהדורתי לא נדפס מעולם, ואנשים בודדים קיבלו אותו ממני, ביניהם ידידי ד"ר גבריאל ווסרמן ופרופ' דבורה לוין-גרא. לפי הנראה המחבר ראה רק את מהדורת ספר יהודית האנגלית של לוין-גרא, שבה כתוב נכון שר' יצחק בן שמואל הכיר את הוולגטה עצמה ולא את התרגום, ולא הבין מה כתוב ורק העתיק את השם לאפושי גברי.
ד"ר ווסרמן הקדיש את הדוקטורט שלו לפיוטי חנוכה, וההדיר מחדש את הפיוט הנ"ל עם פיוטים רבים אחרים שכוללים מעשה יהודית, ובמבואו למהדורה הוא דן במקורותיו של כל פיוט. אין ספק שהכותב לא הכיר את מבואו של ווסרמן, שאילו כן היה יודע שפיוט אודך כי אנפת השתמש במעשה בשתי נשים בשלושה נוסחים ובמעשה יהודית בנוסח אחד ובוולגטה עצמה, ואין צורך להניח שום שלב אבוד.
יחסו של הכותב לנוסחאות השונות של רב נסים הוא דקדוקי עניות. יש תרגום/עיבוד אחד קדום של חיבור יפה מישועה, שנמצא בכתבי יד רבים. יש הבדלים קטנים ביניהם, לפעמים בעלי משמעות, וצריך בהחלט להציג אותם בתור שינויי נוסחאות, אבל אין כאן נוסח חדש בכל כתב יד. כ"י וטיקן הנ"ל כולל בהמשך חיבור יפה מישועה, והכותב בסך הכל העביר את הסיפור מתוך חיבור יפה למקום אחר. מאידך, גם הנוסח הערבי הנדפס שממנו תרגם הירשברג הוא מעובד כמו שהוכיח אברמסון על פי קטעי גניזה.
הכותב אינו מציין, ואולי אינו מודע כלל, שהנוסח הלטיני אינו זהה לנוסח היווני. הירונימוס שילב שני נוסחים, היווני שלפנינו וארמי אבוד, והחוקרים משערים שהנוסח הארמי מיקם את הסיפור בירושלים עצמה ולא בבתול והירונימוס ניסה לפשר ביניהם, ובשום מקום אין בו לשון שמוכיחה שבתול אינה ירושלים. לפיכך נוסח הוולגטה האמיתי אינו ראיה שהמעשה לא אירע בירושלים אלא להיפך. כל התרגומים הקדומים היו מלטינית אבל כל התרגומים החדשים הם מיוונית.
הערה 27 תמוהה מאוד. ד"ר מרטין לותר שר"י השתמש בנוסח היווני ובנוסח הלטיני לסירוגין, ולכן תרגומו אינו נאמן לאף אחד מהם ואף הוסיף שגיאות . היהודים האשכנזים הדפיסו את מכבים ויהודית מתוך תרגומו מעובדים קצת. לא כללתי במאמרי את הנוסחים ביידיש, אבל אחד העיבודים נדפס בסוף צאינה וראינה בדפוסים רבים. בשלב מסוים שינו מדפיסי צאינה וראינה את שמו של הכהן הגדול מאליקים למתתיה, וכן הוא בדפוס הצילום המצוי ועל פיו כתבה מרת שרה שנירר זצ"ל את המחזה על יהודית.
כבר הכירו מזמן שהנוסח בחמדת ימים הוא עיבוד של התרגום הנדפס, אלא שגרינץ עדיין לא ידע שהתרגום הנדפס הוא מאוחר. אמנם המחבר אינו מכיר את המחקרים בצרפתית של הגלח Dubarle ולכן הוא חושב שזה חידוש
עכ"ל