מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' דצמבר 19, 2011 10:13 pm

לאור ההתענינות הרבה במאמר הקודם על הישיבה אצל הנרות אחר ההדלקה, מאמר נוסף, אף הוא מאותה אכסניה - 'שטייגען'.

הסעודות בחנוכה
מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'

מסיבות חנוכה הנהוגות בתפוצות ישראל. האם דינם הם סעודות מצוה, או דינם כסעודות רשות? והאם יש דין שמחה בחנוכה?

[ברור הדבר, שאם בסעודה מדברים בדברי תורה, או אומרים שירות ותשבחות להקב"ה, ונותן שבח ומפרסם הניסים של הקב"ה לכו"ע סעודת מצוה היא גם בסעודות של שאר ימות השנה].

בשאלה זו נחלקו הפוסקים. דעת הר"מ מרוטנבורג (מובא בטור סי' תרע') והשו"ע (סי' תרע' סעי' ב') שהסעודות שמרבים בהם בחנוכה סעודות רשות הם. דמה שקבעו הוא להודות ולהלל דהיינו לומר הלל ועל הניסים בהודאה ולא למשתה ושמחה.

ובספר תשב"ץ קטן (סימן קע') כתב: בחנוכה במשתאות לאכול זהו סעודת הרשות כדאמרינן במסכת שבת פרק במה מדליקין (דף כא) עשאום י"ט להלל ולהודאה. ואומר מהר"ם (מרוטנבורג) ז"ל דוקא להלל ולהודות אבל לא למשתה ולשמחה וכל שכן לחנוך הבית שהוא סעודת הרשות.

וכן מבואר בדברי המרדכי (פסחים פ"ד סי' תרה') שכתב: וסעודת הרשות, נראה דלא מיקרי אלא היכא דאיכא בלא מצוה, כגון בשמחת מריעות או בחנוכה שמרבים סעודות אלו לאלו ואלו לאלו, עכ"ל. אמנם בחידושי אנשי שם (שם) הביא בשם מרדכי הארוך שכתב: ואף על פי כן נראה דהואיל וחנוכה הוא ימים שנתחייב בהם באכילה שהרי אסור להתענות בהם (עי' שו"ע סי' תע"ר א'), אין בהם משום סעודת הרשות. ועוד הרי בכל סעודה אומר 'על הניסים' ומהללין להקב"ה על נסיו ועל גבורותיו והוא פרסום, ע"כ. והביא שם עוד מהמרדכי הארוך במס' שבת בפרק במה מדליקין (בסוגיית חנוכה) שכתב, דבמגילת תענית אמרו דנקבע (חנוכה) ליו"ט משום חנוכת המזבח, ובגמ' שם אמרינן דנקבע יו"ט משום הנס (פח השמן)? וי"ל דמשתה קבעו משום חנוכת המזבח, אבל הלל והודאה קבעו בשביל הנס, וכן משמע מלשון רש"י דפי' אהא דאמרינן בגמ' 'לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' ופי' רש"י, לא (ש-ימי חנוכה) אסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הניסים בהודאה. משמע שרק לגבי מלאכה לא עשאום לימים אלו כיו"ט אבל למשתה עשאום יו"ט.

כתב הרמב"ם (בפ"ג מהלכות חנוכה ה"ג) וז"ל: ומפני זה התקינוה חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן נרות וכו', ע"כ. (לא הזכיר 'משתה') ובפירוש בנין שלמה (לרבי שלמה קלוגר) כתב: הנה מדברי הרמב"ם הללו מבואר מפורש דס"ל דחנוכה הוי ימי שמחה והוי מצוה לאכול בו, דאין לומר דלשמחה לבד ולא למשתה דודאי זה תלוי בזה דבמה ישמח והרי ביו"ט אמרו חז"ל דאין שמחה אלא בבשר וכו' ומכש"כ בשאר הימים, ובלשון הטוש"ע אמר שלא קבעוהו למשתה ושמחה והרי מפורש ברמב"ם שקבעוהו לשמחה ולכן תימא שלא הביאו הפוסקים דעת הרמב"ם בזה. וכ"כ בספר מטה משה (סי' תתקצג'): ומורי הגאון ז"ל כתב דמצוה לשמוח משום הכי קראו י"ט והם ימי שמחה וכן פסק הרמב"ם והמרדכי ארוך ואנו נוהגין לזמר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם והוי סעודת מצוה לדעת כולם ועיי"ש.

במגילת אנטיוכוס כתוב: על כן קימו בני חשמונאי קיום ואסרו איסר ובני ישראל עמהם לעשות את שמונת הימים האלה ימי משתה ושמחה כימי המועדים הכתובים בתורה, וע"ש. וכ"מ בתוס' בתענית (יח' ע"ב בד"ה הלכה) וז"ל: דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב, עכ"ל. ובהגה' חשק שלמה (שם) הקשה על תוס', צ"ע דהא בחנוכה לא מצינו שקבעום למשתה ושמחה? ונראה דהתוס' ס"ל כדעת המרדכי הארוך, שקבעו (חז"ל לחנוכה) למשתה ושמחה ג"כ מפני שהיה אז חנוכת המזבח וכן מבואר ברמב"ם, ע"ש.

בספר כלבו (סימן מד') כתב: ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו עושין אלה הימים בכל שנה ושנה ימי משתה ושמחה והלל, וע"ש.

כתב המהרש"ל (בבא קמא פרק ז'): ואותן הסעודות שעושים בימי חנוכה, נראה שהן סעודות מצוה, ולא כדברי מהר"ם (מרוטנבורג - מובא בטור שהבאנו לעיל) דלהודות ולהלל נתקנו, ולא למשתה ושמחה, אלא כדברי הרמב"ם (הלכות חנוכה פרק ג' הלכה ג'.) שהן ימי משתה ושמחה והלל. וכן נמצא במרדכי הארוך (חידושי אנשי שם פסחים פ"ד אות ה'.) דלהודות ולהלל נקבעו משום הנס. וימי משתה ושמחה נמי נקבעו כדאיתא במגילת תענית דקבעו יו"ט, משום חנוכת המזבח, ובלתמודא משמע דנתקנו נמי למשתה ושמחה, מדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת כא', ע"ב.) לשנה אחרת קבעו ועשאום יו"ט בהלל ובהודאה ומדאמר יו"ט, ולא קאמר קבעו ח' ימים להלל ולהודאה, ש"מ דיו"ט נמי בפשוטו והוא למשתה ושמחה. ואף רש"י פי' שם, לא שאסרום במלאכה, אלא להלל ולהודאה. משמע דלא אפיק רק עשיית מלאכה. וכן מצאתי. ועוד נ"ל, דקל וחומר הוא. דהא לא גרע מבי ישוע הבן, דע"כ סעודות מצוה נינהו. מדאזיל רב להתם. והיינו טעמא, מאחר שהוא לפרסם מצוה, או הנס, כדי ליתן שבח והודיה למקום, נקרא מצוה. ק"ו ימי חנוכה, דניתנו לשבח והודיה, ולפרסם בהן הנס. (וזהו עוד טעם מדוע הסעודות בחנוכה הם סעודות מצוה)

ובב"ח (סי' תרע'.) כתב: ולענין הלכה נראה לענ"ד דלא כמהר"ם (מרוטנבורג), דמנהג זה שמרבים בסעודה כבר נהגו בו גדולי הדור הקדמונים והמהרש"ל וכו', וז"ל מהר"ש מאוסטרייך (מנהגי מהר"ש סי' תקמ'.) דבחנוכה יש לנהוג שמחה ומשתה וכו' והוכיח קצת מרבינו יואל (ראבי"ה סוף הלכות חנוכה) שפסק בברכת המזון אם לא אמר 'על הניסים' מחזירין אותו, ש"מ דשאנו משאר הימים ולא סגי בלא פת. עכ"ל. ובסי' תרפב' (א' באה"ד) כתב הב"ח: ותו דלמנהגנו דלא קיימא לן כמהר"ם מרוטנבורג) בסעודות חנוכה דרשות היא, אלא קיי"ל (סי' תרע' ס"ד ד"ב והיה אומר) דיום טוב הוא וסעודת מצוה היא ולא סגי בלא פת (ועיי"ש מה שכתב)

וברמ"א (סי' תרע' סעי' ב') כתב: וי"א שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפראג). פירוש: בכ"ה בכסלו כדאיתא במדרש דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו אלא שהמתין הקב"ה בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לכסליו ושילם לו חנוכת בית חשמונאי. וגם שם בימי אנטיוכוס טמאו ההיכל ועשו חנוכת הבית בשמנה ימים אלו בבית (מ"ב שם – א"כ לפי דברי הרמ"א לפי' השני במ"ב יש מצוה בריבוי הסעודות מפני חנוכת המזבח שהיה בחנוכה, ודו"ק).

רבי יעקב עמדין בסידורו כותב: וכן מצוה לעשותן יום טוב בשמחת סעודה. ובכף החיים (סי' תרע' אות יג') כתב: ומנהג מקומות הללו לעשות הסעודה בראש חודש (טבת) ונכון הוא, והעושה סעודה בכל יום של חנוכה הרי זה משובח. (ועיי"ש עוד)

ולאלו הסוברים שהסעודות שמרבים בהם בחנוכה הם סעודות הרשות הקשו המפרשים, מאי שנא חנוכה מפורים? במ"ב (תרע' ס"ק ו') ביאר הדבר עפ"י דברי הלבוש: ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים כי בפורים היה הגזירה להשמיד ולהרוג את הגופות שהוא בטול משתה ושמחה ולא את הנפשות שאפילו המירו דתם ח"ו לא היה מקבל אותם לכך כשהצילם הקב"ה ממנו קבעו להללו ולשבחו ית' ג"כ ע"י משתה ושמחה משא"כ במעשה דאנטיוכוס שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם [כמו שאנו אומרים להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך] ואם היו ישראל מכניעים להם להיות כבושים תחת ידם ולהעלות להם מס וחוזרין לאמונתם ח"ו לא היו מבקשים יותר אלא שהגביר הקב"ה יד ישראל ונצחום לכך לא קבעום אלא להלל ולהודות לבד כלומר כיון שהם רצו למנוע אותנו מזה לכפור בדתו ח"ו ובעזרתו ית' לא הפיקו זממם וגברה ידינו לכך אנו מודים ומשבחים לו על שהיה לנו לאלהים ולא עזבנו מעבודתו. ע"כ. ועל דברי הלבוש הקשה הט"ז (תרע' ס"ק ג'): ואין זה נכון דהא פרש"י בפ' כי תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מן ההורגו ? ובאליה רבה (סי' תרע' ס"ק יד') תירץ, ולעניות דעתי לא קשה מידי דשם מחטיאו ברצון הוי, משא"כ הכא דהוי ע"י אונס, ועוד דקיי"ל ביור"ד (סי' קנז') כל מקום שנא' יהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג אע"פ שחילל השם מכל מקום נקרא אונס ופטור, וא"כ לא שייך באונס טעם דמחטיא קשה שמוציאו מעולם הזה ומעולם הבא. (ועי' בשו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן סג')

והט"ז (שם) חילק בין חנוכה ופורים: ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים דבפורים הי' הנס מפורסם להצלת נפשות וע"ז יש שמחה בעוה"ז, משא"כ בחנוכה דאע"ג דהיתה ישועה ממנו יתברך במלחמה מ"מ לא היה מפורסם ע"ז הנס רק בנרות היה הנס מפורסם, ע"כ קבעו להלל ולהודות כי אין מזה שמחה בעה"ז והצלת נפשות היה טפל בזה ע"כ עשו עיקר מן הנס המפורסם שהוא מורה על הודיה כי כן ראו רצונו יתברך.

והב"ח חילק: ונראה דבפורים עיקר הגזירה היתה לפי שנהנו מסעודתו של אותו הרשע (מגילה יב א) ועל כן נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתייה של איסור ושמחה ומשתה של איסור וכשעשו תשובה עינו נפשותם וכמו שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים [וגו'] ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו' (אסתר ד טז) ולפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור עיקר הנס אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה ועל כן היתה הגזירה לבטל מהם העבודה כדתניא בברייתא (אוצר מדרשים [אייזנשטיין] עמ' 193 ד"ה דור) שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד ועוד אמר להם מצוה אחת יש בידם אם אתם מבטלין אותה מידם כבר הם אבודין ואיזה זה הדלקת מנורה שכתוב בה (שמות כז כ) להעלות נר תמיד כל זמן שמדליקין אותן תמיד הם עומדין כו' עמדו וטימאו כל השמנים וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם יי' על ידי כהנים עובדי העבודה בבית יי' ע"כ נעשה הנס גם כן בנרות תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא העבודה שבלב:

והנה על הטעם שאין להרבות בסעודות בחנוכה, משום שהגזירה הייתה להעבירם על דתם ע"כ קבעו לשבח ולהודות שהשאיר לנו את תורתו. יש שהקשו [מובא בס' מועדים לשמחה עמ' רלה'] על כך, דלכאורה מאי שנא מחג השבועות זמן מתן תורה דאמרינן בגמ' [פסחים ס"ח ע"ב] הכל מודים בעצרת דבעינן לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא, וא"כ יש ללמוד מכאן שגם על מתן תורה יש לשמוח באכילה ושתיה, וא"כ מ"ש חנוכה מחג מתן תורתנו? וביאר לחלק בין חנוכה לשבועות עפ"ד רבינו דוד [שם בפסחים] בחידושיו שכתב: הכל חייבים לשמוח ביום שניתנה בו תורה, כדי לראות את עצמו שהוא שמח במתן תורה – ואינה כעול על צווארו ואינו מראה עצמו שמח אלא באכילה ושתיה, וביאור הדברים הוא שכיון שהתורה ניתנה בחג השבועות ע"י כפיה שכפה עליהם הר כגיגית, לכן כדי להפגין ביטולה של כפיה זו עלינו להראות ע"י אכילה ושתיה שאנו מרוצים מקבלת התורה, אבל בימי החשמונאים שנלחמו בלב ובנפש על קיומה של תורה אין צריך להפגין את הניצחון במאכל ומשתה אלא בהלל ובהודיה.

ויש שחילקו בין חנוכה לשבועות, שיש לחלק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ, וכן חילק ר' צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק [חנוכה אות ט'] שחנוכה מייצגת נצחונה של תורה שבע"פ וע"ז לא תקנו משתה משום דאיתא באבות [ו' ד'] כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ואיתא במדרש תנחומא [נח' ג'] שכל מי שאוהב תענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה, משא"כ עצרת שהוא יום מתן תורה שבכתב. [מועדים לשמחה שם, ועי"ש.]

שמחה בחנוכה

והנה יש לדון האם יש דין שמחה בחנוכה, ולכאו' אין לתלות זה במחלוקת שהבאינו לעיל האם הסעודות שמרבים בהם בחנוכה הם מצוה או רשות, דהא מצינו לגבי שבת דחייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת (שבת קיז' ע"ב, ועי' שם בדף קיח'. וע"ע בספר היראים מצוה צב' ובמ"ב ריש סי' רצא') וסעודות אלו הם סעודות מצוה ומדין עונג שבת הם ולא מדין שמחה (דהא הרבה פוסקים ס"ל דליכא דין שמחה בשבת, ואכ"מ) וכך מבוא' להדיא ברעק"א (בהשמטות לשו"ת סי' א') שכתב, דנראה דאכילת פת אינו מצד חיוב שמחה, דהא בשבת ליכא חיוב שמחה, ובחול המועד דאיכא חיוב שמחה מ"מ אין חיוב לאכול פת, וע"ש.

מלשון הרמב"ם שהבאינו לעיל וכן במגילת אנטיוכוס מבוא' להדיא שיש דין שמחה. וכ"כ התוס' בתענית (יח' ע"ב בד"ה הלכה) וכ"כ הרא"ש (מו"ק פ"ג סי' פז') וכ"מ במהרש"ל ובב"ח שהבאינו לעיל.

בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תרצט) כתב: שאלת עוד, מי שנשבע או נדר על דרך חוץ ממועדים וימים טובים. אם חנוכה ופורים בכלל ימים טובים או לא? דהא משמע דאינן בכלל ימים טובים מדאמרינן במגלה (דף ה' ב') שמחה קבלו עליהם יום טוב לא קבלו עלייהו. או דילמא הא יום טוב מקרי כדמעיקרא דכתיב שמחה ומשתה ויום טוב. שכל יום שיש בו תוספת שמחה ומשתה יקרא יום טוב כדאמרי' עבידנא יומא טבא לרבנן. ובמקרא (שמואל א' כ"ה) על יום טוב באנו. ואם אמר שבדעתו היה כשנדר להוציא חנוכה ופורים מכלל הנדר אם שומעין לו כיון שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם? וכמו דאמרינן הנודר בחרם ואמר לא נדרתי אלא וכו'

תשובה, בנדרים ובשבועות הלך אחר לשון בני אדם. ויש דברים שבררו אי זה דבר יכנס בכלל הלשון. כל זמן שהוא לא ברר תנתן בלשון הנודר מן הים מן הערלים מן הנמולים וכיוצא באלו ואמר בכלן הולכין אחר פירושן להקל. כמו ששנינו (נדרים דף י"ח ע"ב) סתם נדרים להקל ולהחמיר ופירושן להקל. כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך וכו'. אם של עבודה זרה מותר ואם סתם אסור. כלומר אם סתם ולא ידע על מה נתכוין אסור. אבל אם פי' שהיה בדעתו בשעת נדרו על של ע"ז מותר. ולפיכך אם זה הנדון שלפנינו אינו יודע במה נתכוין מחמירין עליו. שאין ימים אלו מבוררין בלשון בני אדם לקרותם ימים טובים ולא מועדים. אבל אם פי' שאומר שאף עליהם היה בדעתו נאמן, שאף אלו יש בהם שמחה ועונג שאפי' שבכללן אינן בכלל מועדות ובכלל ימים טובים, ועי"ש.

בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת מקץ) כתב: 'שהם ימי שמחה'. ובשו"ת מהרש"ל (סימן פה') כתב: מצוה לשמוח בחנוכה ומשום הכי קראו י"ט והן ימי שמחה וכן פסקו הרמב"ם והמרדכ"י ארוך ונהגו לאכול גבינה על פי הנס וראה שהשמחה תהא מעורבה ובלולה בשמחת תורה ואל תבטל מקביעותם.

(בפירוש אבן עזרא (במדבר י' י') עה"פ 'וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' פירש: ששבתם מארץ אויב או נצחתם האויב הבא עליכם. וקבעתם יום שמחה כימי פורים ושבעת ימי חזקי"ה (ס"א חנוכה) שמחה.)

ובספר סדר היום כתב: ימי חנוכה אין להתעצב בהם כי אם להראות ששון ושמחה על כל הטוב שעשה עמנו אלהינו בימים האלו וכו'. וענין מצות חנוכה זו אל תהי קלה בעיניך מפני שהיא מד"ס כי היא מן הגדולות ונוראות כי בזמן הזה הקב"ה גמלנו רב טוב והציל את נפשינו ממות ולא נתן למוט רגלינו ביד מבקשי רעתינו וכל המזלזל בענין זה נראה שכופר בטוב שהיטיב עמנו אלהינו ית' ויתברך ואינו משמח בשמחת ישראל ואינו חושש בגאולת' ובנחמתם ח"ו וכן הענין בענין מצות פורים שהיא מדברי סופרים.

ובערוך השולחן (סי' תע"ר סעי' ט') כתב: ריבוי הסעודות שמרבין בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה כפורים משום דגזירת המן היתה על הגופים להשמיד להרוג ולאבד לכך צריכין לשמח הגוף אבל גזירות אנטיוכס היתה ביטול תורה ומצות ואף שזה גרוע מגזירת הגוף מ"מ סוף סוף הם גזירות הנפש לכך צריכין לשמח הנפש בהלל ותודה וזמירות ושירות ותשבחות ואין להגוף עניין בזה [ומתורץ קושית הט"ז סק"ג] ומ"מ י"א שיש קצת מצוה להרבות בסעודות חדא דשמחת הנפש תלוי קצת ג"כ בשמחת הגוף כמושג בחוש, ועי"ש עוד.

(הטור והשו"ע כתבו: שלא קבעום אלא להודות ולהלל ולא למשתה ושמחה. אמנם גם הם כתבו דבחנוכה אסור בהספד ותענית. ועי"ש במ"ב.)

גוראריה
הודעות: 1546
הצטרף: ב' אוגוסט 23, 2010 5:59 pm

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי גוראריה » ב' דצמבר 19, 2011 10:57 pm

ומן הראוי להעיר מד' רבי צדוק הכהן שעל אף שמתחילה לא הוקבעו לסעודות אבל כבר פשט המנהג.
ותולה זה בהא דהנס היה נס תושבע"פ כידוע דאינו מלובש באותיות [גופים] אבל כשניתנה תושבע"פ ליכתב ונתלבשה בגוף יש גם מקום לסעודות.

עושה חדשות
הודעות: 12563
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' דצמבר 11, 2015 12:33 pm

דרש' מהר"ח או"ז סי' יט:
וצריך אדם לייסר עצמו בייסורין ולדקדק בדברי תורה שידמה דומה לדומה ומשום דכת' לא תמצא בארץ החיים היינו שמחייה עצמו.
ואעפ"כ נתן לנו הקדוש ברוך הוא זמן להתענג כגון שבתות וימים טובים ור"ח וחנוכה ופורים,
כי כאשר מזונותיו של אדם קצובי' לו מר"ה לר"ה כך חיסרונו, לבד מהוצאות בניו לתלמוד תורה ושבת וי"ט וחנוכה ופורים כל המוסיף מוסיפי' לו.

עושה חדשות
הודעות: 12563
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' מרץ 22, 2016 9:02 pm

כעת ראיתי דמצינו את ענין התענוג גם לגבי פורים.
ז"ל מגיד מישרים פרשת ויקהל -
אור י"ג לאדר השני, הלא לך למינדע כי בימי הפורים ובליל פסח מותר לשתות כל יין שירצה האדם ולהתענג ולהתפנק, ומפני שסמאל וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות. ואח"כ עולה ומסטין, וזהו סוד התענית שמתענין בי"ג באדר, והוא להכניע כחו מלהשטין, וזהו סוד ג"כ שמתענין הבכורות והאיסטניסין וקצת בני אדם אחרים בערב פסח, והטעם מפני שישראל חייבים לשתות ארבע כוסות בליל פסח וכדי שלא ישטינו עליהם סמאל ונחש נוהגים להתענות בערב פסח להכניע כחם. ולהורות כשישראל שמחים ושותים בימים אלו אינו ח"ו להשלים תאות היצה"ר אלא לעבודת קונינו שהרי הם מקדימים להתענות קודם לכן להכניע תאות היצה"ר


===

דבר נוסף:
פירוש רבי חיים פלטיאל פ' אמור כתב:צו את בני ישראל. מיכאן רמז לחנוכה דכתיב וידבר משה את מועדי יי וכתיב ויקחו אליך שמן זית זך, וסמיך ליה ולקחת סלת ואפית, רמז לסעודת פורים, וכן במזמור הצילה מחרב נפשי ובסיפיה דקרא יאכלו ענוים וישבעו.

עושה חדשות
הודעות: 12563
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' דצמבר 20, 2016 11:11 pm

על החילוק בין חנוכה/פורים - נפשות/גופים וכו' ציינתי בעבר (בפורום על פורים כאן) לעיין במאמרו הנפלא של הגר"י ארנברג, שפתי רננות ג, עמוד קעג והלאה.

רעואל המדייני
הודעות: 409
הצטרף: א' אוקטובר 30, 2016 6:14 pm

מסיבות חנוכה לאור ההלכה

הודעהעל ידי רעואל המדייני » ד' נובמבר 29, 2017 2:04 pm

מזה מאות שנים, וכנראה אף אלפי שנים, נוהגים ישראל קדושים להרבות בסעודות בימי החנוכה. נחלקו הדעות, האם סעודות חנוכה הינן דבר ראוי - מעשה מצוה, או שמא אינן אלא בטלה והוללות – סעודות הרשות.
מתוך לימוד במשנה ברורה עולה לכאורה כי מעיקר הדין אין כאן מצוה אלא 'קצת מצוה', ולמעוניין יש דרך להפוך את הסעודות לסעודות מצוה – על ידי אמירת שירות ותשבחות, אך אין צורך כלל לעשות את הסעודה.
כלום כך הם הדברים, ובחינם פשט מנהג שאינו שווה את הזמן אשר משקיעים בו?
לאחר עיון וחיפוש בראשונים עולה כי רבים מן הקדמונים סוברים להיפך, ולדעתם יש חיוב או מצוה בסעודות חנוכה. באופן כללי ניתן לומר שרוב הראשונים סברו שהסעודה היא חלק ממצות ימי החנוכה, ומיעוטם [בעיקר מהר"ם ותלמידיו] חלקו על המנהג וסברו שהסעודות הינן סעודות הרשות.
כמו כן, לאחר עיון במקורות הדין מתברר כי רבינו בעל 'משנה ברורה' החשיב את סעודות חנוכה יותר ממה שנראה על פי קריאה שטחית במשנה ברורה.

עד כאן מפתיחת המאמר. ההמשך נמצא בקובץ המצורף בזה
מסיבות חנוכה לאור ההלכה.docx
(23.68 KiB) הורד 490 פעמים

מי שיכול להוסיף עוד שיטות ראשונים/סיכום דעות האחרונים/כל מידע נוסף - אנא יגיב כאן לתועלת הציבור, ושכרו כפול מן השמים.

בברכה המשולשת
הודעות: 14118
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: מסיבות חנוכה לאור ההלכה

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ד' נובמבר 29, 2017 2:06 pm

יעויין במנהג"י של שפרבר, ח"ה (יש באוצר).
(וכמובן שאין בהפניה בכדי להוות הסכמה למחבר הנ"ל. אבל יש שם עושר גדול של מקורות)

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי גביר » ד' נובמבר 29, 2017 3:07 pm

אעיר את ששמתי אליו לב אתמול בלימוד 'מגילת אנטיוכוס' - בעוד שבנוסח שהדפיס קדרי נכתב בשלהי המגילה שחנוכה נקבע ל'חדוותא' ותו לא בנוסח העברי שבסידור אישי ישראל נכתב 'ויקראו להם ימי משתה ושמחה' אפשר שהגרסאות חלוקות בשאלת הסעודה בחנוכה.

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי גביר » א' דצמבר 03, 2017 10:41 am

ויעוין גם כאן [מתוך פרויקט השו"ת]
שו"ת לבושי מרדכי מהדורה רביעאי סימן קיט
שו"ת לבושי מרדכי מהדורה רביעאי סימן קיטשו"ת לבושי מרדכי מהדורה רביעאי סימן קיט

[א] משתה ושמחה בימי חנוכה. [ב] קבלת התורה בימי אחשורוש ואסתר ברוה"ק נאמרה
ב"ה, אור ליום ג' פ' וארא תרפ"ו לפ"ק מאד יצ"ו.
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה שלמה צוקער שליט"א אבד"ק האלאס יצ"ו
א
אחרי מבוא דרך ברכה כו', והנה באמת מציאה מצא במגילת אנטיוכוס כי ביומי דחנוכה ג"כ קבעו למשתה ושמחה, כמשמעות הרמב"ם [פ"ג מהל' חנוכה ה"ג] ותשו' מהרש"ל [סי' פ"ה].
אלא דצ"ע בתוס' במס' מגילה דף ו' ע"ב [ד"ה ור"א] במאי דאמרו אין בין אדר ראשון וכו' הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין, שהשיבו למי שנוהגין משתה ושמחה בי"ד דאדר א', דא"כ למה נאמר הספד ותענית, לימא משתה ושמחה, ממילא נדע הנ"ל, דהא כל מה שכתוב במגילת תענית אינם מחויבים במשתה ושמחה, עם כל זה אסורים בהספד ותענית. א"כ משמע דגם חנוכה בכלל שנאמר במגילת תענית. וגם צ"ע בלשון הגמ' דף ה' [ע"ב] שם שמחה שאסורים בהספד משתה שאסור בתענית ויו"ט שאסור בעשיית מלאכה, ומאיזה מקרא ילפינן משתה ושמחה ממש כלומר אכילה ושתייה. ולקמן דף ז' [ע"ב] אמר רב מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו', וכן אמר שם סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו, מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב. וצ"ל דילפינן ממתנות לאביונים ומשלוח מנות דכולם לצורך סעודה, כמ"ש בסימן תרצ"ד [במג"א סק"א] וסימן תרצ"ה [סעי' ד'] וכמ"ש הרא"ש [מגילה פ"א סי' ח'] ובעל המאור [שם ד' ע"ב מדפי הרי"ף] כידוע, ובימי חנוכה מנא לן.
ודאי הלשון שהביא הדר"ג משמי' דמגילה הנ"ל, כימי מועדים, היינו משתה ושמחה ממש. וטעמו של הדר"ג טעם מתוק, דהוה כיום מתן תוה"ק, דלכו"ע בעינן לכם, כמו שאיתא בפסחים דף ס"ח ע"ב.

יש להעיר עוד שמשתה ושמחה נזכר, למשל בנוסח העברי שנדפס בסידור עבודת ישראל, אבל לא בכל הנוסחים האחרים, למשל בסידור רומי ונציה [כמדומה תעז, אינו כרגע תח"י] לא נזכר משתה.

בקרו טלה
הודעות: 3931
הצטרף: ה' יוני 26, 2014 5:23 pm

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי בקרו טלה » ו' דצמבר 08, 2017 2:23 am

מהרש"א תענית דף כח.
פעם אחת נגזרה כו' שלא יביאו עצים כו' ושלא יביאו בכורים כו'. יש לתת טעם שגזרו על ב' דברים אלו לפי ששני דברים האלו היו מביאין בשמחה דבקרבן עצים כ"א עשה ביומו יום שמחה ויו"ט וכן בכורים היו מביאין בשמחה כמו ששנינו בספ"ב דבכורים החליל היה מכה כו' וע"כ גזרה אז מלכות יון לבטל מהם השמחה והיה זה בבית שני שידם היה תקיפה עלינו כדאמרינן פ"ק דע"ז ק"פ שנים קודם שנחרב הבית פשטה מלכות יון כו' ולא היה להם עדיין יד וכח לבטל עבודת קרבן בירושלים אבל מחוץ לירושלים על הדרכים רצו לבטל ב' דברים אלו לגמרי:

הרה"צ ר' מיילעך שליט"א מסביר לפי"ז מה שהרמב"ם כותב שהם ימי שמחה.
[לפנינו בגמ' כתוב המלכות, ותו לא אמנם במגילת תענית פרק ה' (ברוב הנוסחאות) אי' מלכות יון הרשעה]
נערך לאחרונה על ידי בקרו טלה ב ה' דצמבר 14, 2017 3:49 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

אורח
הודעות: 627
הצטרף: ה' יולי 21, 2011 8:14 pm

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי אורח » ו' דצמבר 08, 2017 4:46 am

מספר חוקי רצונך ח"א סי' ח' מהגרי"ח סופר שליט"א

בענין ימי החנוכה אם ימי משתה ושמחה

כתב מרן בשלחן ערוך או"ח (סימן תר"ע סעיף ב'): "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום לימי שמחה ומשתה". [ובא לידי בהשאלה לזמן קצר מאד שו"ת ויאסף שלמה לגאון רבי שלמה הכהן זצ"ל מעיר הכהנים דבדו שבמרוקו, וראיתי שם (דף ה' סע"א) שכתב: "הלא בראש חודש וחנוכה ופורים מצוה להרבות באכילה ושתיה", וצ"ע].

וראיתי לחד מן רבותינו הראשונים שנעלם מאתנו שמו ז"ל בספר ארחות צדיקים (סוף שער השמחה) שכה כתב: "וגם צריך לשמוח בשבתות וימים טובים, ובפורים כי כולם זכר ליציאת מצרים, ולזכר הנסים שהפליא עם בחיריו, ולכן ישמח בלבו בזכרו חסדי המקום וגודל טובותיו עם עושי רצונו, ובעבור כן מתקנים מטעמים ומלבושים יקרים ושותים יין כדי לשמח הלב" ע"כ. והנה מדנחית לכתוב הימים שיש לשמוח בהם דהיינו שבתות וימים טובים ופורים, ושביק חנוכה, יש לנו ללמוד דסובר הוא דימי החנוכה אינם ימי שמחה, וכדברי השלחן ערוך דלעיל. [ומה שיש להבין בדבריו נתבאר בחיבורי הנכחי בסימן הבא עיין שם וצרף לכאן].

אבל כידוע דרבו הראשונים ז"ל הסוברים שגם ימי חנוכה ימי שמחה הם, וכמפורש בדברי הרמב"ם הלכות חנוכה (פ"ג ה"ג) שכתב: "שיהיו שמונת ימים אלו ימי שמחה והלל", ומקור דבריו במגילת אנטיוכוס, עיין בהגהות מעשה רוקח שם, ובספר עלי תמר לירושלמי תענית (פ"ב הי"ב דשכ"ח ע"ב), ועיין בשו"ת מהרש"ל (ס"ס פ"ה) שכתב: "מצוה לשמוח בימי החנוכה ומשום הכי קראו ימים טובים והם ימי שמחה וכן פסקו הרמב"ם והמרדכי הארוך" ע"ש. וכן הוא בדברי בעלי התוספות תענית (י"ח ב') שכה כתבו: "בחנוכה ופורים אינו יכול להתענות, דימי משתה ושמחה כתיב" ע"ש.

ובס"ד מצאתי עוד לרבינו שלמה פרחון ז"ל בספרו מחברת הערוך (ערך חנך) שכתב: "ויחנכו את בית ה' (מלכים א' ה') חנוכת הבית (תהלים ל'), פירושו אכילה בבית חדש בשמחה, ומזה נקראו ימי החנוכה שאוכלין בהן ושותין ושמחין", ומפורש דסובר דימי החנוכה ימי שמחה וכרמב"ם, ותלמיד הרמב"ן ז"ל ר"י ן' שועייב ז"ל בספר דרשותיו (ס"פ מקץ) כתב: "ותקנו חז"ל שלא להתענות ושלא לספוד באלו הימים, ולעשותן כמועדין שהם ימי שמחה", ובספר מנהגי רבינו שלום ז"ל מנוישטאט (סימן תק"מ) כתב: "ורבינו שלום אמר שבחנוכה יש לנהוג שמחה ומשתה, וכן הוכיח קצת מדברי הרמב"ם", ועיין בהערות שם.

ובספר מנהגי מהר"ם מרונטברג (הלכות חנוכה דף ע"א) כתב: "וכל ישראל נהגו לשמוח בחנוכה לעשות משתה ושמחה, ויש שקורין אותו סעודת רשות, וראייתם מדאמר לשנה אחרת עשאום ימים טובים להלל ולהודאה, משמע אבל לא למשתה וליום טוב, ועוד ראיה מנוסח על הנסים וקבעו ימי חנוכה להודות ולהלל ולא למשתה ויום טוב" עכ"ל. ועיין בהערות שם. הרי שעם שהוכיח דימי חנוכה אינם ימי שמחה מכל מקום העיד שכל ישראל נהגו לשמוח בחנוכה ולעשותם ימי משתה ושמחה, ופוק חזי מאי עמא דבר היא הכרעה רבתי ודוק.

ובספר סדר היום (עניני חנוכה דף רל"ד) כתב: "והתנו שאותם שמונה ימים יהיו ימים קבועים בכל שנה ושנה ימי ששון ושמחה" וכו', ושם (דף רל"ו) הוסיף וכתב: "ימי החנוכה אין להתעצב בהם כי אם להראות ששון ושמחה על כל הטוב שעשה עמנו אלהינו בימים האלו", והנה אף שכתב שימי החנוכה ימי ששון ושמחה לא הדגיש ענין הסעודה רק שלא להתענות ושלא להתעצב ודוק.

ובהוספות שבשלחן ערוך הגר"ז ז"ל (סימן עת"ר סעיף ג') ראיתי שכתב: "יש חולקים ואומרים שגם למשתה ולשמחה נקבעו" וכו', ושם במראה מקומות (אות י"ג) ציין: מרדכי הארוך, רש"ל, רמ"א, ב"ח, מגן אברהם על פי מדרש ומגלת תענית, ועיין בה"ג, וכן דעת כלבו, וכן משמע ברמב"ם, ובשו"ת הרשב"א (סימן תרצ"ט), וברא"ש, וטור (ס"ס ת"כ) עכ"ל. ולפי זה רוב הראשונים ומכללם תרי עמודי ההוראה סוברים שימי החנוכה ימי משתה ושמחה וגם לאכילה ושתיה, ויש להבין מדוע נטה מרן ז"ל אחר דברי מהר"ם ושביק לכל הני רברבי, ועיין במאמרי הנדפס בקובץ זכרון יהודה ח"ב וצרף לכאן ודוק היטב.

וראיתי בשו"ת מהר"י ברונא (סימן קל"ז) שכתב: "עוד הגידו לי שמהר"ר אברהם הכהן לא רצה להניח הבחורים לנגן הזמר "אכלו משמנים" על השלחן, לפי שמשמע כאילו נתקן על ידי תלמיד חכם, וזה אינו כלל, שהרי כתב מהר"ם שסעודת חנוכה אינה סעודת מצוה והזמר מתחיל אכלו משמנים עד תמכור לצורך חנוכה, משמע דסעודת מצוה היא", ופיוט זה איני יודע היכן נמצא, ומי מחברו, ובספר אוצר התפילות ובסדור עבודת ישראל לא ראיתי שהזכירוהו, ואין לי הספרים הנחוצים ואוצרות השירים לחפש אחריו, אבל להאמור יש לומר דאף הפייט סבר כדעת רוב הראשונים שימי חנוכה נקבעו גם למשתה ולשמחה בסעודה, וכהלכה פייט ודוק.

ומריש אמינא דבכלל יש להבין טענת רבי אברהם הכהן ז"ל, וכי אם לא פייט הפייטן כהלכה אזי אין לומר הפיוט, והלא כך מנהגם של רבותינו הפייטנים לפייט כהלכה ושלא כהלכה, ומעולם לא נמנעו בית ישראל מלומר הפיוטים, ועיין מה שכתבו בענין זה דהפייטנים הקדמונים לא דקדקו שיהיו דבריהם מכוונים עם ההלכה, בתוספות יומא (ח' א' ד"ה דכ"ע), ונדה (ל' א' ד"ה ש"מ), ועיין פסקי תוספות מגילה (אות פ"ד), ושו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה (ח"א ס"ס ק"כ), ושו"ת זכר יהוסף (ס"ס כ') עיין שם נפלאות מתורתו, ועיין לגרי"פ פרלא ז"ל בביאורו לספר המצוות דרס"ג ח"ג (דקפ"א ע"א), ומשך חכמה וירא (כ"ב כ"ח), ועיין שו"ת שבות יעקב ח"א (ס"ס נ"ט), ובחיבורי כרם יעקב (סימן י"ז אות נ"ט) וחיבורי זכות יצחק ח"ב (סימן ג' דף י"ב) מה שכתבנו בזה בס"ד.

ובס"ד כעת מצאתי לפיוט זה של "אכלו משמנים", בסדור מגן אברהם דחסידי סלונים (דף תע"ה), ושם יחסוהו לרבי אברהם אבן עזרא זצ"ל, אם כן מאן דרב גובריה ונפיש חיליה בתורה יסדו, עיין עליו בשם הגדולים, ובמאמר מיוחד על הראב"ע הארכתי להביא עדויות גדולי ישראל על רום מעלת הראב"ע ועזוז תהילותיו, ושקראוהו והכתירוהו בתואר "גאון", ואכמ"ל.

והתבוננתי וראיתי ששם נוסח הפיוט כך הוא: "אכלו משמנים וסולת רבוכה, תורים ובני יונה שבת וחנוכה, האי האי בית כור תמכור, תחכור, תשכור בית כור לצורך שבת חנוכה", ולא כגירסה המובאת בשו"ת מהר"י ברונא לצורך "חנוכה", אלא שם הגירסה לצורך "שבת חנוכה", ובהכי אתי שפיר, ונראה דהיא תוספת שהוסיפו לתרץ דברי הפייט, ולהעלות דבריו בקנה אחד עם הסוברים דימי החנוכה אינם ימי משתה ושמחה, אבל לדרכינו ניחא אף הגירסה ל"צורך חנוכה", והפייט סבר כרוב הראשונים וכנ"ל, וכבר כתבתי דאין לי הספרים הנחוצים לבירור דברי הפייט, ואתה תחזה.

ובסדור הגאון יעב"ץ ז"ל עמודי שמים (דקמ"ז ע"ב אות ג') פסיק ותני: "מצוה לעשותן ימים טובים בשמחת סעודה עיין לחם שמים", ואינו תחת ידי כדי לראות מה סמוכות שלו לחלוק על שלחן ערוך, ולקבוע דמצוה לעשות סעודה בימי החנוכה, ואפשר הביא מדברי הראשונים שזכרנו בס"ד, ועוד יתבאר בעזר האל וישועתו.

רעואל המדייני
הודעות: 409
הצטרף: א' אוקטובר 30, 2016 6:14 pm

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי רעואל המדייני » ה' דצמבר 14, 2017 2:35 pm

גירסה משופרת למאמר שלמעלה: בירור דעת הקדמונים אודות השמחה והמשתה בחנוכה.
קבצים מצורפים
מסיבות חנוכה לאור ההלכה.docx
(27.17 KiB) הורד 377 פעמים

לי א רוזן
הודעות: 81
הצטרף: ב' ספטמבר 07, 2020 9:52 pm

Re: השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי לי א רוזן » ד' דצמבר 16, 2020 2:46 am

בלקוטי שיחות חלק י' שיחת חנוכה עמ' 142 ואילך, ביאר בשיטת הרמב"ם שבחנוכה איכא ב' ענינים - "ימי שמחה" מצד נצחון המלחמה, ו"ימי הלל" משום נס פך השמן. עיין שם באורך.
בהמשך לזה אמר (שיחת מוצאי חנוכה תשל"ד) באופן מחודש שיתכן לדעת הרמב"ם ד'ימי שמחה' קבעו החכמים בשנה ההיא, ובשנה אחרת קבעוה ל'ימי הלל' כדברי הגמרא.
יש כזה בעוד מקום?
הנה הקטע בתמונות (מתוך חוברת 'התוועדויות' שיצא לאור השבוע):
עמוד 1.jpg
עמוד 1.jpg (70.93 KiB) נצפה 3437 פעמים

עמוד 2.jpg
עמוד 2.jpg (217.93 KiB) נצפה 3437 פעמים

מעיין
הודעות: 1949
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 10:41 pm

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי מעיין » א' נובמבר 28, 2021 9:39 pm

ספר החיים - ספר פרנסה וכלכלה פ"ג
וראוי לאדם לקרב שכניו ומיודעיו אפילו הן עשירים יכניסם לפעמים לביתו כדי לכבדם, וזהו מצות הכנסת האורחים שמנו חז"ל מכלל המצוות שהאדם אוכל פרותיהם בעוה"ז והקרן קימת לו לעוה"ב, שהנותן אכסניא לאורח הבא, לא מקרי הכנסת אורחים, כי האורח מאליו הוא בא והוא לא הכניסו. ומעתה אל תהא סעודת המרעים קל בעיניך בזמן שאין שחוק וקלות ראש ולא לחנם אמרו חז"ל לענין הסעודה שאם התחיל כבר שאין מפסיקין אף לתפלה, כי גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים, ומחזקת את האהבה שבין איש לרעהו, וכן היה המנהג אף מימים הקדמונים, להיות לכל משפחה ומשפחה יום מיוחד בשנה שהיה להם משתה ולשמחה, כמו שאמר דוד כי זבח משפחה לנו בעיר.
והנה הקב"ה קדש את בית הבחירה ויכולין אנחנו עכשיו ג"כ לקדש את בתי הכנסיות....
הקב"ה קדש את הכהנים קדןשת הבטן וכל איש ישראל יוכל לקדש את עצמו בקדשת הנזיר....
והקב"ה קדש את יום השבת וביד ישראל לקבע מועדים ולעבר את השנים, וכשנעשה נס אף לאדם אחד יכול לקבוע לו זבח משפחה ולהקריב קרבן ולשבות ממלאכה ולפי דעתי שעל שבת זה אמרו רבותינו ז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.... אבל על יום הקבוע לו לזבח משפחה שלו שהוא רגיל לעשותו שבת ע"ז אמר שיותר טוב שביטלנו ולא יצטרך לבריות.....
וכל הסעודות שאנו נוהגים לעשות בחנוכה נראה דאינם רק דרך זבח משפחה על הנסים שנעשו לאבותינו בזמן הזה, ומה שנקראו סעודות הרשות, זהו לפי שכל מי שעושה סעודה שהוא מחויב בה כגון סעודת הנשואין והמילה , אין מחזיקים לו עליה כל כך טובה אחר שהוא דרך החיוב, אבל העושה סעודת מרעים בזה ניכר נדבתו הואין ועושה אותה אע"ג שאינו מחויב בה... ומשו"ה קורא לסעודה זו סעודת הרשות....

יוסף חיים אוהב ציון
הודעות: 4658
הצטרף: א' אוגוסט 18, 2019 2:34 pm
מיקום: ירושלים תובב"א
שם מלא: יוסף חיים

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי יוסף חיים אוהב ציון » ב' נובמבר 29, 2021 12:08 am

ויעויין שו"ת אורל"צ חלק ד' מש"כ בזה בדעת הרמב"ם.

דורשי יחודך
הודעות: 1520
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 3:06 pm

Re: מסיבות חנוכה -סעודות מצוה או רשות? -השמחה בחנוכה בכלל

הודעהעל ידי דורשי יחודך » ש' דצמבר 04, 2021 6:25 pm

בענין הקושיא שהקשו גדולי האחרונים ז"ל מ"ש חנוכה מפורים שבחנוכה לא תיקנו משתה ושמחה:
לכאורה השאילה היא מכל המועדים שיש חיוב סעודה ושמחה מה שלדעת מהר"ם והרמ"א (לפחות) לא תיקנו בחנוכה, ומאי שנא מכל הימים הטובים.
וחשבתי להסביר שבעצם אין כח לחז"ל לתקן מועד חדש כעין דאורייתא, שהוא בשמחה וסעודה ככל מועד. ובפורים הדבר נאמר בדברי קבלה של המגילה ואסתר ברוה"ק נאמרה כו'. אבל בחנוכה שכל כולו מדרבנן, אין כח (או שלא רצו) להוסיף כעין דאורייתא, ועל כן תיקנו סוג חדש של מועד "בהלל והודאה" שלא מצינו דוגמתו במועדים דאורייתא.
אשמח לחוו"ד חו"ר הפורום בעניין.


חזור אל “חנוכה”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים