פורום אוצר החכמה

במשנה כלים פי"ז מ"ד 'ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה. שני אין בו טומאה. בשלישי יש בו טומאה. ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה חוץ מכנף העזניה וביצת הנעמית המצופה וכו' וכל שנברא ביום השישי טמא.

ושמעתי רמז נפלא בשם היהודי הקדוש זי"ע דאלו הימים הנזכרים במשנה דיש יום שיש בו טומאה ויש יום שאין בו טומאה הם מורים על יום הכיפורים ויום הפורים. הכלל דיוהכ"פ לעולם ביום דאין בו טומאה ויום הפורים ביום שיש בו טומאה. ולכן ביום הראשון שלישי וששי דיש בהם טומאה חל פורים ולא יוה"כ, ולהיפוך בשני דאין בו טומאה חל בו יוה"כ ולא פורים. אמנם ביום הד' והה' חלים שניהם, משום דבהם אין טומאה מה"ת דכנף העזניה וביצת נעמית מטמאין רק מדרבנן כמש"כ הרמב"ם והרע"ב לכן יוה"כ דהוא מן התורה ומדאורייתא אין בימים אלו טומאה יוכל לחול בהם, ולעומת זאת פורים דהוא רק מדרבנן, ומדרבנן יש הרי כן בימים אלו טומאה, ע"כ גם פורים יוכל לחול בהם, עכד"ק.

ונראה דכיון ז"ל בזה ליישב הקושיא דתמהו למאי נפק"מ סידור זה של ימי הבריאה, אם נברא בהם דבר המטמא או לאו, ולכן פי' דנפק"מ סידור לקביעא דירחא דכתב רש"י ז"ל בפסחים נח,ב דגם בשעה שקידשו ע"פ הראיה היו נזהרין שלא יבואו תרי שבא בהדדי הדדי, וכ"ה בר"ה ב' עיי"ש. ואיתא בתיקוני זוהר דפורים יום כיפורים עיי"ש. אך ההבדל שבשניהם הוא ע"פ המדרש פר' חוקת 'מי יתן טהור מטמא לא אחד' מרדכי משמעי עיי"ש. גילו לנו חז"ל דפורים הוא יום טהור מטמא. אולם יוהכ"פ אי' בתנא דבי אליהו ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יוהכ"פ לישראל. ופי' בסה"ק דהוא כולו במקום טהור ע"ד שאחז"ל בקדושין מ' ע"ב צדיקים נמשלין בעוה"ז שכולו עומד במקום טהרה וכו'. ע"כ ביוהכ"פ דישראל כולם צדיקים ודומים למלאכי השרת בעי יום שכולו במקום טהור, אבל פורים הוא טהור מטמא כנ"ל וזהו הכוונה דקביעות יוה"כ הוא רק בימים שאין בהם טומאה, והיפוכו לפורים דהוא טהור מטמא הוקבע ימים שנברא בהם טמא ונעשה טהור מטמא ע"י מרדכי היהודי כמו שאמרו חז"ל באסתר רבה אל תיקרי יהודי אלא יחידי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם, עיי"ש.

בעלזער כתב:בפורים מתחפש היהודי לגוי והריהו זולל וסובא לשכרה, ואילו ביום הכפורים, מתחפש הגוי ליהודי, וכל בעל עברה מתעטף בטלית של ירא חטא ובא לבית הכנסת.

פורים בנובהרדוק, היה יותר מיום הכיפורים. כי ביום כפור מכפרים על העבר, ובפורים מתחזקים לקראת העתיד. ביום כיפור מתעוררים מהמחזור, ובפורים אנו יוצרים את התפילות.

כרם כתב:כפורים, שרשו כ'פ'ר', והכ"ף אינה כ"ף הדמיון.

ארזי ביתר כתב:ארים את הכפפה ואתחיל ראשון...

איתא בפע"ח שער הפורים פרק ה':
והש"י רוצה להטיב עמנו, ולהאיר לנו בכל זמן וזמן, ובכל שנה ושנה בימי הפורים האלה, שאז נעשה הנס, ושתמיד בימים האלה יתגלה אותו הארה של מרדכי... והנה הארה הזאת לא היתה, לא בשבת ולא בי"ט, אלא בפורים לבד... כי תמיד נשאר הארה זו בזמן הזה של ימי הפורים, ולא תתבטל... כי היא הארה אשר מעולם לא נהייתה כמוהו.

אין לי כמובן עסק בנסתרות, אך כ"ק אדמו"ר שליט"א מסלונים, מביא זאת כמעט כל שנה בשיחתו בעת עריכת השולחן ביום הפורים לעת ערב.

לומד_בישיבה כתב:האם מישהו מכיר את המעשה שאחד מתלמידי החוזה זי"ע שלח לראות איך החסידים משתכרים בפורים - איני יודע אם נכון הדבר אך מקורו טהור ואפשר שגם הרב הלחמי מספר על כך באחד מהספרים שלו.
הרי לנו מקבילה נוספת שגם ביום כיפור היו בגילופין.

לומד_בישיבה כתב:האם מישהו מכיר את המעשה שאחד מתלמידי החוזה זי"ע שלח לראות איך החסידים משתכרים בפורים - איני יודע אם נכון הדבר אך מקורו טהור ואפשר שגם הרב הלחמי מספר על כך באחד מהספרים שלו.
הרי לנו מקבילה נוספת שגם ביום כיפור היו בגילופין.

הפשוט בפשטותו כתב:תודה.
עיין כאן [עמ' י']: http://www.col.org.il/pics/inbox/7260553_6431957.pdf שמביא כן האדמו"ר מחב"ד בשם התיקוני זוהר

מבואר בתו"א דפורים ויום הכפורים שייכים זל"ז. פירוש יום כפורים הוא כמו פורים... [ראה גם תקו"ז תכ"א (נז, ב) "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים". ולכאורה, פירוש התקו"ז ופירוש התו"א ש"כפורים" הוא כמו פורים, הם שני פירושים הפכיים. דלפירוש התקו"ז שפורים נקרא על שם יום הכפורים – יוהכ"פ הוא למעלה מפורים, ולפירוש התו"א שיום הכפורים הוא כפורים (בכ"ף הדמיון בלבד) – פורים הוא למעלה מיוהכ"פ].

דודי צח כתב:בתיקוני זוהר מבואר להיפך - שפורים נקרא 'על שם' יום הכפורים. ממש היפך ממה שאומרים העולם.
תיקון כא, נז:
ואולי הכוונה ששם ביאר שעתידים להתענג בו ביוהכ"פ במקום להתענות בו. הרי משמע שיוהכ"פ יהפוך לפורים. והרוז'ינר רק נתן מליצה לשונית לעניין זה.

קאצ'קלה כתב:נזדמן לי ללמד בפני קבוצה של כשלשים ילדים חסידיים סמוך ליום הכפורים. הילדים היו משמונה או תשעה 'חיידרים' שונים. ילדים אחדים מכל חיידר, כולם בגיל 11-13.
שאלתי אותם: מהו פירושו הפשוט של יום הכפורים?
ענו כמעט כולם ואמרו בקול: יום כמו פורים! וידעו להסביר שמעלת יום הפורים עולה על מעלתו של יום הכפורים.

המלמדים פשוט שכחו - או לא ראו צורך - להסביר להם שאין כאן אלא 'וורט' חסידי ולא פשט.
או לאידך גיסא: המלמדים הסבירו גם את הפשט הפשוט, אלא שהילדים זכרו יותר את הוורט. אם כן, כדאי שלא ללמד להם חסידות בגיל זה.

בני התאונן בפני, על שלא ידע משך שנים רבות את הפשט הפשוט של 'ומותר האדם מן הבהמה אין' - מפני שהמלמד שלו בכיתה ה' או ו' לימד להם את ה'פשט' כך: מהו מותר האדם מן הבהמה? 'אין' - שהוא יודע לומר 'לא'.