מאז ומעולם תמהתי מה זאת עשה אלקים לנו, אשר בבוא עלינו ימי הפורים המסולאים בפז, ימים המיועדים לשתיה כדת ולהתרוממות מעל למגבלות הזמן והמקום, מתעוררים תלמידי חכמים המשוטטים כל השנה בשמים להתכופף אל האדמה ולעסוק בחפירות ארכיאולוגיות.
ואוי לעיניים שכך רואות, חסידים ואנשי מעשה הנזקקים לתגליות של פורקי עול, ומשתמשים בכלי המודרני הנקרא מצלמה, ויש שאף מתייעצים עם הרב הגוגל ומחפשים במפותיו לדייק היטב, והתמיהה זועקת איך זה דוקא ביום נעלה וקדוש זה נדרשים להתעסק עם ענינים נחותים אלו, ואיפוא היא ההשוואה של פורים ליום הכפורים אשר בו כמלאכי השמים נדמינו, ובפורים את חול הארץ מיששנו וספרנו.
ונראה שיש ליישב בקל, ובהקדים עצם התמיהה על חובת השכרות, דבמגילה נאמר 'משתה ושמחה', ואיך למדו מזה להגיע לשכרות של ממש 'עד דלא ידע', געוואלד, איך יהודי מאמץ הנהגות של רוסים ואוקראינים.
והביאור פשוט, דכיון ש'נוח בארבעה עשר בו' או 'בחמשה עשר בו', הרי יומא קגרים ללמוד מזקננו הק' נח איש צדיק תמים, ומה הוא יצא מן התיבה ושתה יין והשתכר, אף אנו כשיוצאים אנו מתיבות המגילה מוזגים יין ומשתכרים.
ומעתה יובן היטב היותו של פורים חג ארכיאולוגי, שהרי הכתוב זועק ואומר 'ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וגו'', ואם כן יש לנו מקור מפורש לקשר שכרותו של נח עם 'האדמה' דוקא, ולכן גם לדורות נקבע שביום אשר 'נוח' בו נעשים 'אנשי אדמה'.
ועוד יש להאריך בזה, ואכ"מ.