המן נמכר למרדכי בשטר?

[תחכמוני]

בילקוט שמעוני [אסתר רמז תתרנו] מובא שאמר המן למרדכי הלויני ממון, וא"ל מרדכי אין אני מלוך אא"כ תמכור נפשך, קבל על נפשו והלוהו, 'וכתב לו' הרי המן עבדו של מרדכי.
ומבואר להדי' דהיה זה ע"י שטר, וכן האריכו המפרשים שהיה זה בשטר, ובעיקר במנות הלוי.
ותמהני, דהרי מבואר בתוס' [קידושין יד: ד"ה הואיל] דאין קנין לשטר בעכו"ם.
[וידעתי ד' השו"ע יו"ד סי' רסז, כג - וכבר הק' שם הגר"א, - אך קושיתי ממעשה דהמן דוקא.

[חיים]

הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספר פתשגן הכתב (שיח השדה עמ' 227 מעמודי האוצר) האריך בנוגע לאיסור "כתובת קעקע" בכתיבת שטר זה (לפי מדרשים אחרים שהשטר נכתב על רגלו של המן), ובין הדברים כתב:

[תחכמוני]

תודה רבה,
אבל למעשה אין זה מתרץ כמובן.

[חכם באשי]

בילקוט שמעוני [אסתר רמז תתרנו] מובא שאמר המן למרדכי הלויני ממון, וא"ל מרדכי אין אני מלוך אא"כ תמכור נפשך, קבל על נפשו והלוהו, 'וכתב לו' הרי המן עבדו של מרדכי.
ומבואר להדי' דהיה זה ע"י שטר, וכן האריכו המפרשים שהיה זה בשטר, ובעיקר במנות הלוי.
ותמהני, דהרי מבואר בתוס' [קידושין יד: ד"ה הואיל] דאין קנין לשטר בעכו"ם.
[וידעתי ד' השו"ע יו"ד סי' רסז, כג - וכבר הק' שם הגר"א, - אך קושיתי ממעשה דהמן דוקא.

מהלשון המודגשת ניתן להבין, שהמן מכר את עצמו בממון, והשטר היה רק לראייה.

[מבקש חכמה]

במחכ"ת השואל לא זכיתי להבין הרי ישראל קונה מגוי בשטר, כבר תוספות עצמו המצויין בשאלה מפנה לגמ' ב"ב נד. שישראל לא קנה "עד דמטא שטרא לידיה", וכן הוא פשוט במשנה קידושין כב. שעבד כנעני נקנה בשטר ונפסקה המשנה להלכה ברמב"ם ובשו"ע המצויין בשאלה וכן בחו"מ קצו,א ולא השיג על כך הגר"א דבר (וראה גם במאירי שם שהמשנה כוללת גם קנייה מגוי).
שמא לא הבנתי את השאלה ואשמח להבין את הדברים.
ושמא הוטעה על ידי נתיבות המשפט חידושים קצו, ב שכתב: "עיין ביאורים דדוקא בלוקח מישראל, אבל בלוקח מעכו"ם לא מהני שטר." והנה הדברים כפשטם תמוהים וגם אין בביאורים דבר על כך, ובפרוייקט השו"ת תוקן בסוף להיפך: "לא מהני [אלא ב]שטר" וכן הוא באמת בסימן קצד ,א בשו"ע חו"מ שגוי קונה מישראל קרקע בשטר וכן הישראל אינו קונה ממנו אלא בשטר. וראה בביאור הגר"א שם ס"ק א ששיטת הרמב"ם שקנין הגוי הוא בשטר וכלן כותבים אונו בשבת. ולעומת זאת שיטת רשב"ם שונה עיי"ש.

[תחכמוני]

במחכ"ת השואל לא זכיתי להבין הרי ישראל קונה מגוי בשטר, כבר תוספות עצמו המצויין בשאלה מפנה לגמ' ב"ב נד. שישראל לא קנה "עד דמטא שטרא לידיה", וכן הוא פשוט במשנה קידושין כב. שעבד כנעני נקנה בשטר ונפסקה המשנה להלכה ברמב"ם ובשו"ע המצויין בשאלה וכן בחו"מ קצו,א ולא השיג על כך הגר"א דבר (וראה גם במאירי שם שהמשנה כוללת גם קנייה מגוי).

תמהני, מה שייך קנית גוי, לקניה מגוי.
ומהמשנה בקידושין ע"ז לא מבואר ממי קנה, אלא אדרבה בשו"ע [יו"ד סי' רסז, כג] פירש המש' דה"ה ישראל קונה עבד כנעני מגוי בקנין שטר. וע"ז כתב בהגה' רעק"א [סק"ז] להקשות דזהו נגד התוס' הנ"ל. וכן הקשה המקנה [כב: ד"ה תנא אף בחליפין]. - ומהמאירי משמע כהשו"ע, אבל ודאי דהתוס' פליג ע"ז.
ובחו"מ שציינת לא הוזכר ממי קונה את העבד וע"כ לא העיר הגר"א.
ואכן הבוקר מצאתי בספר קניין פירות [מס' עבדים פא] שכתב דכל מה שלדעתם שטר לא מועיל בגוי, הוא רק שהגוי יקנה מאדם אחר, אבל ישראל יכול לקנות מגוי בשטר, משום שהישראל כן בר קניין שטר, וממילא פוקעת בעלות הגוי, כיוון שגמר בדעתו להקנות לישראל דלא גרע מאבידת גוי שישראל יכול לקנותה.

[מבקש חכמה]

אכן הגרעק"א בהגהותיו וכן בנו המהרש"א איגר בהגהותיו העירו שתוספות בכורות יג. ד"ה מה סובר שבעכו"ם לא מועיל קנין שטר וכוונתו גם ישראל שקונה מגוי וגם גוי שקונה מישראל וחולק על דברי הרמב"ם בזה, וכן ציין רעק"א למקנה שסובר כך ולפי הבנתם בתוספות נשארת הקושיא שלך על שיטת התוספות.
ויתכן ששיטתם היא גם שיטת נתיבות המשפט שכתב "ע"ב..." וכונתו הייתה עיין בכורות, ולא עיין ביאורים כפי שפתחו המדפיסים.
ומה שמצאת בספר קנין פרות הוא הבנה אחרת בתוספות וכפי שגם אני הבנתי בתחילה לחלק בין גוי שקונה מישראל לישראל שקונה מגוי, ואין זה מיישב את שיטתם של כל גדולי האחרונים הנ"ל.

[תחכמוני]

אכן צדק בפיך,
ומקוה שדברי הקנין פירות יהיו לרפואותו.