אוצר החכמה כתב:איש-אחד כתב:http://www.responsafortoday.com/vol4/11.pdf
אני מבין שהבאת את הדברים כשעשוע לפורים, ובאמת יש להתפלא אחר שמנה בין האוסרים את אחד מגדולי הפוסקים של התנועה הריפורמית בארה"ב, מדוע לא מנה בין המתירים את המן שהלך אחרי פסק הדין של זרש אשתו.
ברזילי כתב: שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה
ברזילי כתב: ומאידך,גבי אחשוורוש
איש רגיל כתב:ברזילי כתב: שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה
לכאו' צ"ל שתולה.
ברזילי כתב:באשכול אחר כתב הרב אוצה"חאוצר החכמה כתב:איש-אחד כתב:http://www.responsafortoday.com/vol4/11.pdf
אני מבין שהבאת את הדברים כשעשוע לפורים, ובאמת יש להתפלא אחר שמנה בין האוסרים את אחד מגדולי הפוסקים של התנועה הריפורמית בארה"ב, מדוע לא מנה בין המתירים את המן שהלך אחרי פסק הדין של זרש אשתו.
והזכירני בזה מש"כ בחידושי זה זמן כביר:
איתא במגילה ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר רב יהודה אורה זו תורה וכו' ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש.
ויש להבין לפי זה מקרא שכתוב "ויאמר לו המלך מה-לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני" - בשלמא אחשוורוש נתכוון למרדכי ואתי שפיר הא דרצה לתת למרדכי יקר היינו תפילין, אבל יש לתמוה על המן - מדוע חשב שאחשוורוש רוצה לתת לו תפילין.
והנראה בזה, דהנה המן הלך במצוות אשתו זרש שצוותה אותו לבנות העץ, ותומ"י ללכת למלך ולבוא אל המשתה, ומעשה כל אותם דברים התחיל בלילה כמבואר בקרא. נמצא שאותו היום היה המן עסוק במצוותה של זרש מן הלילה ועד בואו אל המשתה, ולפי מה דקיי"ל העוסק במצווה פטור מן המצווה היה המן פטור ממצוות ק"ש של שחרית מתחילת זמנה, ולא היה יכול לקרוא ק"ש אלא בזמן שיגיע אל המשתה אחר שיסיים מצוה ראשונה של זרש שהחל לעסוק בה עוד בלילה.
ובברכות יד: שנינו הקורא ק"ש בלא תפילין כמביא זבח בלא נסכים, ועוד אמרו ביומא עא. שהממלא גרונם של תלמידי חכמים יין כאילו נִסך יין על גבי המזבח וא"כ אחר שהמן היה עוסק במצוה עד בואו אל המשתה, והיה מוכרח לקרוא ק"ש בבית משתה היין שהוא בבחינת ניסוך על המזבח, ממילא היה עליו להניח תפילין שלא לעבור על דברי ריו"ח שהקורא ק"ש בלא תפילין כמביא זבח בלא נסכים.
אלא שיש להקשות ע"ז טובא, שהלא בגמרא מבואר יקר אלו תפילין שבראש. א"כ המן חשב שאחשוורוש ייתן לו תש"ר, ולכאורה היה צ"ל ויאמר המן בראשו למי יחפוץ המלך וכו' ולא ויאמר המן בלבו שהוא כנגד תש"י המכוונים כנגד הלב.
וצ"ל שהמן ס"ל כשיטת ר' יוסי שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה, ורצה המן שייתן לו אחשוורוש שני בתים של ראש, ויניח אחד מהם כנגד לבו (וסרס הפסוק ודרשהו, כאילו כתוב ויאמר המן למי יחפוץ המלך לעשות יקר בלבו יותר ממני). אמנם, מבואר שם בגמרא דבעלמא אין להוריד תפילין מקדושה חמורה של ראש לקדושת של יד, ומיירי כאן אך ורק בתפילין חדשות ולמ"ד הזמנה לאו מילתא, אבל למ"ד הזמנה מילתא אין להניח תש"ר על היד אלא אם אתני מעיקרא. ואחר שלא היה ידוע להמן אם אחשוורוש התנה על התפילין, ע"כ צ"ל דס"ל להמן הזמנה לאו מילתא.
ולפ"ז יתבאר כמין חומר כל המשא ומתן במשתה היין וכמ"ש. דהנה נאמר במגילה אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם-על-המלך טוב תנתן-לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי-זה הוא אשר-מלאו לבו לעשות כן. ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל-גנת הביתן והמן עמד לבקש על-נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי-כלתה אליו הרעה מאת המלך. והמלך שב מגנת הביתן אל-בית משתה היין והמן נפל על-המטה אשר אסתר עליה ויאמר המלך הגם לכבוש את-המלכה עמי בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו. ויאמר חרבונה אחד מן-הסריסים לפני המלך גם הנה-העץ אשר-עשה המן למרדכי אשר דבר-טוב על-המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו והדברים מופלאים מתחילה ועד סוף. מה מחדשת אסתר למלך, הלא הוא עצמו הסכים לזה. ועוד, אם כבר הסכים להרוג את כל ישראל ואסתר בתוכם מה הקצף הגדול על המן שנפל על המטה, הלא אמרה תורה על כעין זה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, ומי נתלה במי הוה אומר קטן בגדול, וא"כ בכלל מאתיים מנה. וכעי"ז צ"ב מה הוסיף המלך לקצוף על זה שבנה המן עץ לתלות את מרדכי, הלא בלא"ה הסכים אחשוורוש להרוג את מרדכי בכלל שאר ישראל, וזריזים מקדימים למצוות.
אמנם לפי מה שנתבאר, הדברים מאירים. דהנה כבר הוכחנו במישור דהמן ס"ל הזמנה לאו מילתא. ומאידך,גבי אחשוורוש הלא מפורש בקרא דקצף על ושתי על שהזמין אותה למשתה ולא באה, וש"מ דס"ל הזמנה מילתא.
אשר כל כן, אחר שהסכימו המן ואחשורוש להרוג את כל היהודים והזמינו אותם למיתה, סרב אחשוורוש לקחת דמיהם, כי אחר שהיהודים הוזמנו למיתה והזמנה מילתא, ממילא חל בהו איסור הנאה מן המת, ואיסורי הנאה אינם ממון, וזה מש"כ הכסף נתון לך.
וממילא באה אסתר להבאיש את ריחו של המן בעיני אחשוורוש ולומר "כי נמכרנו אני ועמי" היינו שהמן נהג כשיטתו שהזמנה לאו מילתא ומכר את היהודים כי לשיטתו אינם נאסרים בהנאה בהזמנה גרידא, וכל זה כנגד הוראה מפורשת של אחשוורוש וכנ"ל (ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, כי אז לא נאסרו בהנאה) ועל זה קצף עליו המלך שהורה הוראה כנגד רבו בתוך תלתא פרסי.
ועוד זאת הוסיף המן שנפל על המטה, ומן הסתם אחר שהיו תפילין בזרועו (כמ"ש לעיל) לא נפל על שמאלו, אל היטה על זרוע ימין מפני התפילין. שוב הבין המלך אחשוורוש מזה שהמן מניח תש"ר על היד, וכמ"ד הזמנה לאו מילתא וכנ"ל, וע"ז אומר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית (ורמז לו בזה לדברי ר' יוסי בפסחים ק) - לא די שאתה נוהג שלא כשיטתי בתוך תלתא פרסי, אלא אף בפני ממש אתה מורה הוראה דלא כוותי. וממילא גזר המלך את דינו להתלות על העץ אשר הכין המן, שאף שכבר הוזמן העץ למרדכי והיה ראוי שלא לתלות עליו שום אדם אחר לפי דהזמנה מילתא, אך הורה אחשוורוש בהוראת שעה לגזור על המן מידה כנגד מידה - כיוון שהורה בפני רבו אחשוורוש הזמנה לאו מילתא ייתלה על העץ כמ"ד הזמנה לאו מילתא וק"ל
לומד_בישיבה כתב:בפסוק יא ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו - כאן נפל לה לזרש הפיוז - ואנוכי לא ידעתי על רוב בניך אמרה לו.
ועל כן שידלה אותו להתבזות ולשלוח יד במרדכי לבדו למרות שהיה זה פחיתות כבוד להמן וכנ"ל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים