פורים שפיל 1946!

[תמיד בשמחה]

המאמר הראשון מהשניים הוא מהאתר "איש": http://www.aish.co.il/h/pur/t/48858472.html.
המאמר השני הוא ממהבלוג "פרויקט פרשת השבוע : מאמרים בענייני יהדות, הלכה, פרשת השבוע ומשפט עיברי" ב"בלוגיה" של "תפוז" עם ציטוטים מהעתונות אז והערות ומקורות: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEnt ... 446&skip=1.


עשרת בני המן
מדוע בקשה אסתר המלכה לתלות את בני המן לאחר תלייתם? האם יש קשר בין בקשה זו לבין משפטי נירנברג שקרו כ-2000 שנה לאחר מכן?

דוד מאיר

מה כבר יש לספר על עשרת בני המן? הכל ידוע. הם היו הבנים של המן, ובסוף תלו אותם. אבל מסתבר שזה לא כל הספור.
במגילה מוזכר שהיהודים שנאספו להכות באויביהם, הרגו בשושן הבירה את עשרת בני המן המופיעים שם בשמותיהם. מדוע אם כן, מתחננת אסתר לפני המלך אחשורוש לאחר מכן שיתלו את עשרת בני המן?
מדוע צריך היה להרוג אותם פעמיים?
שאלה נוספת - במשך כל ההיסטוריה הופיעו במגילת אסתר, בין השמות של עשרת בני המן שלוש אותיות זעירות:

ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש: ואת
פרשנדתא ואת
דלפון ואת
אספתא ואת
פורתא ואת
אדליא ואת
ארידתא ואת
פרמשתא ואת
אריסי ואת
ארידי ואת
ויזתא עשרת
בני המן בן המדתא צורר היהודים הרגו?

שלוש האותיות ת ש ז היו קטנות מן האחרות, ואיש לא ידע מדוע.
במשך דורות היו הסברים שונים לענין, אולם את ההסבר המודרני של הדור האחרון, שעונה על שתי השאלות יחד, אי אפשר היה להמציא: כשנתלו עשרת בני המן בפעם השניה, זה קרה ב-1946.
לא, זו אינה טעות. תש"ז זו השנה על פי הלוח העברי שבה הוצאו להורג עשרת בני המן בפעם השניה.
משפט נירנברג
בשנת תש"ז, נשפטו והוצאו להורג עשרה מבכירי צמרת הפושעים הנאציים שנתפסו על ידי בעלות הברית (ארה"ב, בריטניה, צרפת ורוסיה). המשפט שפורסם אז בכל העולם, ידוע עד היום בשם משפט נירנברג על שם העיר בה נערך. בית המשפט הורכב על ידי בעלות הברית שקיימו בגרמניה הכבושה שלטון צבאי זמני וישבו בראשו שמונה שופטים אמריקאים, בריטים, צרפתים ורוסים.
למעשה נלכדו עשרות פושעי מלחמה נאציים, אך לא העמידו את כולם לדין. משפט נירנברג נועד להיות משפט ראווה שבו רצו בעלות הברית לפרסם בעולם שהצדק חזר לנצח את כוחות הרשע. לכן בחרו רק את הפושעים הגדולים ביותר.
כל הפולטיקאים הדיפלומטים ואנשי הצבא המובילים שנתפסו על ידי בנות הברית לאחר המלחמה, נכלאו במחנה שנקרא בשם "עשן" (Ashcan) ומתוכם נבחרו אחר-כך 15 פושעים עיקריים למשפט נירנברג. אלו שנתפסו על ידי הרוסים, זכו לטפול הרבה פחות נעים עם חקירות בסגנון הרוסי הידוע, ואחר כך הוסגרו לבית המשפט הצבאי הבינלאומי בנירנברג, שהוקם במיוחד לצורך משפט זה.
עם הגשת כתב האישום פרץ הנס פרנק בבכי. הפושע שהיה אחראי על שילוח ורציחת היהודים בכל רחבי פולין ועוד פשעים, ראה את עצמו זכאי.
רשימת הנאשמים פורסמה באוגוסט 1945 וכללה 24 שמות (מתוכם שניים שלא בפניהם). ישיבת הטריבונל הראשונה נערכה ב-18 לאוקטובר 1945 ובה הוכרז תאריך תחילת המשפט ה-20 בנובמבר 1945. ב-19 באוקטובר הוגש לנאשמים כתב האישום ורשימת עורכי דין. כתב האישום הוגש על ידי משלחת שלמה שכללה את מפקד בית הסוהר, הפסיכיאטר שליווה את הנאשמים הכומר ומתורגמן.
עם הגשת כתב האישום פרץ הנס פרנק בבכי. הפושע שהיה אחראי על שילוח ורציחת היהודים בכל רחבי פולין ועוד פשעים, ראה את עצמו זכאי. כמוהו הצהירו גרינג, ריבנטרופ, רוזנברג, שירארך זאוקל יודל, שכט, ופריטשה לא אשמים. פפן אף הוסיף - בשום אופן אינני אשם. הס צרח - 'לא' בגרמנית בקול גדול. והיו שנשבעו בשמיים שאינם אשמים.
למרות נסיונות לעיכוב, המשפט נפתח כמתוכנן וארך עשרה חדשים. לפני פתיחתו ולאורך כל המשפט ליוו את הנאשמים פסיכולוגים שבדקו את שפיותם כדי לדעת אם הם ראויים להישפט. לאחר שמיעת העדויות שכללו הצגת סרטים מקוריים שצולמו במחנות הריכוז, נשאו הנאשמים ב-31 באוגוסט 1946 את נאומיהם האחרונים.
מעשרים ושתים יוצא אחד
הנאשמים היו ממנהיגי הרייך הנאצי שנותרו בחיים:
אנשי הכלכלה: וולטר פונק והלמר שכט.
אנשי הצבא: האדמירל אריך רדר, והאדמירל קרל דוניץ. ווילהלם קייטל ואלפרד יודל בפקוד העליון.
המדינאים: רודולף הס - ממלא מקום היטלר. הרמן גרינג - המשנה להיטלר. אלברט שפר- שר החימוש. אלפרד רוזנברג - האידאולוג של תורת הגזע.
יואכים פון ריבנטרופ, והברון קונסטנטין נויראת - שרי חוץ נאציים. פרנץ פון פפן - סגן הקנצלר ושגריר. הנס פרנק וארתור סייס - אינקווארט - מושלים במדינות הכבושות. וילהלם פריק - שר הפנים. אחראי לחקיקה האנטישמית ותכנון המתת החסד לחולים ומשוגעים בגרמניה.
אנשי התעמולה: יוליוס שטרייכר והנס פריטשה.
מלבדם:
ד"ר ארנסט קלטנברונר- מראשי הגסטפו. בלדור פון שיראך - מנהיג קבוצות הנוער ההיטלראי. פריץ זאוקל - מנהל עבודות הכפייה וד"ר רוברט ליי - מארגן ארגוני העובדים הגרמנים.
מיד עם הגיעם לכלא, התאבד ד"ר רוברט ליי. נותרו 21 נאשמים.
יומו האחרון של המשפט
ב-30 בספטמבר 1946 הגיעו מכוניות ממוגנות ובהן שוטרים צבאיים אמריקאים והתפרשו סביב ארמון הצדק. כל העיר היתה מוקפת ברכבים צבאיים, הדרכים היו חסומות והנכנסים לעיר נעצרו ונבדקו.
רק אלו שקבלו אישורים מיוחדים הורשו להכנס לאולם המשפט. ביום זה עמדו הנאשמים במשפט נירנברג, לקבל פסק דין מבית המשפט הצבאי הבינלאומי.
בתום מתן פסק דין שהכריז על שלושה מתוך שבעה ארגונים נאציים כארגונים פושעים, הגיעו השופטים לידי פסק דין לגבי 21 הנאשמים:
שלושה זוכו: שאכט, פון פפן ופריטשה.
שבעה נידונו למאסר לתקופות שונות: הס, רדר ופונק נדונו למאסר עולם. דוניץ נידון לעשר שנים. פון נויראת נידון לחמש עשרה שנים, פון שיראך ושפר נידונו לעשרים שנים.
נותרו אחד עשר פושעים נאציים שעמדו לקבל את עונשם במוות בתלייה.
מאחד עשר יוצא אחד
בלילה שלפני התליה, נשמעו קולות פטישים ומסורים מאולם ההתעמלות של הכלא.
לאסירים לא נמסר שהם עומדים למות לאחר חצות. שפר, שנידון למאסר, חשב שעורכים תיקונים, ורק אחר כך תפס למה מיועדת עבודת הנגרות הזאת.
ברבע לאחד עשרה בלילה נשמעו צעקות מסוף המסדרון. השומר הציץ לתא של גרינג, ומצא אותו בשלבי גסיסה. ממכתבים שהשאיר אחריו המתאבד נודע שהיו ברשותו גלולות ציאניד אותן החביא. גם הוא שמע את קול הקמת הגרדום, והסיק את מסקנותיו.
עוד אחד מהנידונים למוות ירד מהחשבון. "כמה אופיני," אמרו האנשים ברחוב כששמעו, "הוא תפס את מרכז הבמה לעצמו לבד כמו תמיד."
נותרו עשרה נידונים.
סוף פושעים לתלייה
ברבע לחצות, העירו את עשרת הנידונים והגישו להם סעודה אחרונה. לאחריה, נאמר להם שהם עומדים למות, וציוו עליהם להתלבש. כולם צייתו מלבד שטרייכר, שהיה צורך להכריח אותו להתלבש.
משעה אחת בלילה, הובלו הנידונים בסדר קבלת פסק הדין לתליה. כשהגיע תורו של שטרייכר, הוא צעק: "הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלוקים. משתה פורים 1946!"
אם היה ספק למישהו שהנאצים הם בני המן המודרנים, בא שטרייכר האנטישמי הגדול והודה שגם הפושעים ראו את עצמם כבני המן.
נשים לב גם לשתי העובדות:
א. העשרה הומתו בתליה, כפי שבקשה אסתר המלכה לאחר הריגת בני המן הראשונים על-ידי היהודים בני תקופתה.
ב. עשרת הפושעים הנאצים הומתו בשנת תש"ז, כמרומז במגילת אסתר, שהיא שנת 1946 הלועזית.
יהי רצון שכן יאבדו כל אויביך ישראל.
ואלו השלש האותיות ת ש ז המה קטנות מן האחרות, ואיש לא ידע מדוע.

לאחרונה נתבאר הסוד הטמון בה, שבשנת תש"ז הוצאו להורג עשרת בני המן בפעם השניה.

במשפט נירנברג בשנת תש"ז, נשפטו והוצאו להורג עשרה מבכירי צמרת הפושעים הנאציים שנתפסו על ידי בעלות הברית (ארה"ב, בריטניה, צרפת ורוסיה). המשפט שפורסם אז בכל העולם, ידוע עד היום בשם "משפט נירנברג" על שם העיר בה נערך. בית המשפט הורכב על ידי בעלות הברית שקיימו בגרמניה הכבושה שלטון צבאי זמני וישבו בראשו שמונה שופטים אמריקאים, בריטים, צרפתים ורוסים.

למעשה בחרו רק את הפושעים הגדולים ביותר, ונידונו לתלייה.

בין הפושעים היה גם הנאצי בשם "שטרייכר", בעת התליה צעק: "הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלוקים. משתה פורים 1946!"

אם היה ספק למישהו שהנאצים הם בני המן, בא שטרייכר האנטישמי הגדול והודה שגם הפושעים ראו את עצמם כבני המן.


יוליוס שטרייכר :"פורים שפיל 1946"
יוליוס שטרייכר עורכו האנטישמי של העיתון הנאצי הנודע לשימצה Der” Sturmer" היה בין 22 הנשפטים במשפטי נירנברג . סוף דבר נגזר על 11 מבין הנשפטים עונש מות, העיתונאי האמריקאי Joseph Kingsbury Smith תיאר את המעמד תוך שהוא מדגיש שמילותיו האחרונות של שטרייכר היו "חגיגת פורים 1946" ואלו דבריו [1]–
"This is Purim Fest 1946!" was Julius Streicher`s apt comment before he was sucked down into death via a gallows trap-door in the Nuremberg Prison gymnasium on 16 October 1946. He was the seventh of ten International Military Tribunal defendants hanged that day in fulfillment of the sentences imposed. (Hermann Göring had cheated the hangman the night before with a cyanide capsule, a final gesture of contempt.) It was certainly a travesty that any of the 22 original defendants should have been put on "trial" before, let alone condemned by, such a collection of raving Western idiots and cynical Soviet criminals as constituted the IMT. But the case of Julius Streicher, former National Socialist Gauleiter of Franconia, editor and publisher of Der Stürmer, was especially ludicrous. He was unique among the convicted defendants in that he was tried not for anything he was alleged to have done, or ordered, or acquiesced in, but for what he had thought and written.

אישוש לדברים המפורטים לעיל מצאתי גם באתר האינטרנט הנאצי והאנטישמי http://www.stormfront.org/truth_at_last ... julius.htm המבהיר כי שטרייכר אמר את הדברים על מנת להזהיר את העולם "מרצח העם" שמתכננים היהודים לגויים "כפי שמסופר במגילת אסתר" -

Purim Feast, October 16, 1946: Early that morning, the condemned were told to change into their court suits for execution. Streicher refused and guards forcibly dressed him. On the upper floors, Hess heard the commotion and shouted, "Bravo, Streicher!"…

…A Final Warning To The Gentiles: Streicher is said to have entered the room in "blazing defiance." When asked his name, he refused to answer. While climbing the stairs, he was the only martyr to shout "Heil Hitler!"

Upon reaching the platform, he spat in Woods face and said, "The Bolsheviks will hang you one day." He was the only one not given time for a final statement - they wanted to begin the slow strangulation of Streicher as quickly as possible. He shouted "Purim festival, 1946!" a reference to the Jewish celebration of their slaughter of 70,000 Gentiles in the Book of Esther. As Woods pulled the hood over his head, Streicher`s last earthly words were "I am now by God my father! Adele, my dear wife." Streicher died after a long 14 minute strangulation...’


מעט על תורתו של שטרייכר האנטישמי ניתן ללמוד מדברים שאמר במהלך משפטו –
Yes, I believe I had a part in it insofar as for years I have written that any further mixture of German blood with Jewish blood must be avoided. I have written such articles again and again; and in my articles I have repeatedly emphasized the fact that the Jews should serve as an example to every race, for they created the racial law for themselves- the law of Moses, which says, "If you come into a foreign land you shall not take unto yourself foreign women." And that, Gentlemen, is of tremendous importance in judging the Nuremberg Laws.. These laws of the Jews were taken as a model for these laws. When after centuries, the Jewish lawgiver Ezra demonstrated that notwithstanding many Jews had married non-Jewish women, these marriages were dissolved. That was the beginning of Jewry which, because it introduced these racial laws, has survived throughout the centuries, while all other races and civilizations have perished.[2]

מדוע מזכיר שטרייכר במילותיו האחרונות "חגיגת פורים 1946"? מה פשר הדברים? ובכן הדברים נרמזים בדברי חבריו האנטישמיים שהבאתי לעיל , במאמרים רבים, פרי עטו נוטף השינאה, האשים שטרייכר את היהודים ברצונם להשתלט על העולם תוך הריגת הגויים והפיכתם לעבדיהם כראיה לדבר הביא את מגילת אסתר המתארת את ה"טבח" שלכאורה ביצעו היהודים בעמי הארץ לאחר שקיבלו היתר לעשות זאת, המטורף הנאצי "שכח" ככל הנראה כי המפלצת הנאצית היא זו שביקשה להרוס לאבד ולהשמיד את כל היהודים ולא להיפך .
ואולם דומני כי בלא שנתן על כך את דעתו יצר שטייכר קשר בין העם הגרמני לעם העמלקי, ואבהיר –
אחת המצוות "הקשות" הנזכרות בתורה הינה מצוות "זכירת ומחית עמלק" המקרא אומר כי מלחמה לו לקב"ה בעמלק מדור לדור[3] " וכל כך למה? - ידוע המדרש התולה בעמלק את הנחשוניות במלחמה בישראל, מיד עת יצאו ממצרים שאומות העולם האחרות חששו ליקרב אליהם נוכח הניסים הגדולים שאירעו לעם ישראל בא עמלק והצן את ה"אמבטי הרותחת"[4] בכך שהראה שניתן לזנב ולהלחם בישראל ללא מורא, העמלק ניסה להטיל ספק [5] בהנהגה הניסית של עם ישראל וניסה להראות בבוטות כי הכל הוא יד המקרה "אשר קרך בדרך" .
אני סבור שיש לומר יותר מכך – העמלק תמיד מתעורר ומופיע כאשר עם ישראל מתקדם שלב בתחייתו הלאומית ! שימו לב – מיד ביציאה ממצרים עת העם עושה דרכו לארץ ישראל הוא מותקף ע"י עמלק, שאול המלך הישראלי הראשון בעודו מסה לבסס את מלכות ישראל נדרש למלחמה בעמלק וכושל בה במיכשלה יהודית ידועה – הרחמנות, שאול מרחם על הצאן והטף ואף על אגג מלך עמלק עד אשר שמואל הנביא מבהיר לו כי בכל הקשור לעמלק יש לחרוג מההנהגה היהודית הרגילה והוא משסף באיווחת חרב אחת את ראשו של המלך העמלקי. לאחרי כן מגיע המן העמלקי בתקופתו של אחשוורוש, אחר תקופתו של כורש ואחר שהחלה עליה יהודית לארץ ישראל בהרשאתו לצורך בנינו וכינונו מחדש של בית המקדש, ומנסה גם הוא לפתוח בהליך השמדתו של עמינו, לבסוף החיה הנאצית מתחילה ברדיפתה אחר העם היהודי באשר הוא , כאשר ברחבי אירופה עולים ניצני חיבת ציון, והעליה לארץ מתחילה טיפין טיפין . תנו דעתכם - כל ההתנפלויות העמלקיות על עם ישראל נעשות ללא סיבה נראית לעין, אין מריבה על טריטוריה, אין מריבה על אינטרס כלכלי או אוצרות קרקע וכיוצ"ב, סתם התנפלות חסרת רסן וחסרת סיבה ממשית . מול הצורר כזה יש לו לקב"ה מלחמה מדור לדור וגם אנו צריכים לשכוח ממידותינו הידועות והיהודיות ולנהוג באויב זה ללא פשרה ללא מחילה וללא רחמים .

סוף דבר, 11 מנשפטי משפט נירנברג נשפטו למוות, ולמרבה הפלא לא נשפטו למוות ביריה או בכיסא חשמל אלא למוות בתליה ![6] לא זו אף זו לבסוף ניתלו רק עשרה, כעשרת בני המן, שכן הרמן גרינג התאבד בכילאו שעות מספר קודם הוצאתו להורג . התליה עצמה נעשתה ב- 16 באוקטובר 1946,תש"ז באותו יום יום הושענא רבה היה, היום בו נאמר בתלמוד שנגזר הדין של בן האנוש ! יתר על כן המעיין במגילה יוכל להבחין כי יש באותיות שמות בני המן שניתלו 3 אותיות שנכתבו באות קטנה, האותיות ת – ש – ז , כן, כן, אותה שנה בה נתלו נאשמי משפט נירנברג! [7]


[1] "ניו-יורק ג`ורנל אמריקן", 16 באוקטובר 1946,וכן ב- The Journal of Historical Review, vol. 5, no. 1, p. 106-119. ראה כתבתו באתר http://www.vho.org/GB/Journals/JHR/5/1/ ... 6-119.html וכן ראו באתר האנטישמי http://www.liesexposed.net/nfp/issue0108/streich.htm.

יש לציין כי יש מקורות אשר משמיטים אמירה זו כך לדוגמא באתר –http://www.holocaustchronicle.org/StaticPages/635.html וכך גם באתר http://www.spartacus.schoolnet.co.uk/GERstreicher.htm נאמר מפיו – "Julius Streicher was found guilty of crimes against humanity at Nuremberg War Crimes Trial. His last words before execution on 16th October, 1946, was "Heil Hitler".

מאידך באתר http://www.geocities.com/Athens/Acropol ... real-n.htm. המפרסם את מילותיהם האחרונות של אנשים מפורסמים מצוטטים גם נאשמי משפט נירנברג וכך מצוטט מפיו של שטרייכר -

02:12 a.m. Julius Streicher - "Heil Hitler!" ("Ask the man his name.") "You know my name well. Julius Streicher! . . . Now it goes with God. . . . Purim Fest 1946! . . . The Bolsheviks will hang you one day! . . . I am with God. Adele, my dear wife."

אדל, אגב היתה מזכירתו הצמודה והוא נישא לה לאחר שמתה אשתו הראשונה .

אני מוסיף כאן קישור לאחד מספרי הילדים האנטישמיים שפירסם יוליוס שטרייכר – לקרוא ולא להאמין (אזהרה – החומר ממש מזעזע) – http://www.calvin.edu/academic/cas/gpa/fuchs.htm

[2] -Julius Streicher, (Trial of The Major War Criminals Before the International Military Tribunal, Nuremberg, 1945, Vol. 12)

[3] "כי יד על כס י-ה מלחמה לה` בעמלק מדור לדור" (שמות יז`, טז`). ועוד נאמר – "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ... מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". (דברים כה`, יז`-יט`).

[4] ראה רש"י דברים פרק כה` פס` יח` " היו כל האומות יראים להלחם בכם,ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אע"פ שנכווה הקרה אותה בפני אחרים "

[5] עמלק= ספק בגימטריא

[6] את דעתו החולקת של אפרים רובין לדברי הסיום שכתבתי ראה באתר - http://www.talkreason.org/articles/Purim.cfm

[7] ועוד מספר פרטים מדהימים מצאתי באתר http://www.jewishmediaresources.com/article/338

Something even more striking was noted by the late Belzer Rebbe. In scrolls of the Book of Esther, the names of the ten sons of Haman are unusually prominent; they are written in two parallel columns, a highly unusual configuration. Odder still is the fact that three letters in the list, following an unexplained halachic tradition, are written very small, and one very large. The large letter is the Hebrew character for the number six (Hebrew letters all have numeric values); the small letters, added together, yield the number 707. If the large letter is taken to refer to the millennium and 707 to the year in the millennium, something fascinating emerges. According to Jewish reckoning, the present year is 5762. The year 5707 – the 707th year in the sixth millennium – was the year we know as 1946, when ten sworn enemies of the Jewish people were hanged in Nuremberg, just as ten others had been in Shushan more than two thousand years earlier.

The Book of Esther, (9:13), moreover, refers to the hanging of Haman’s sons in the future tense, after the event had been recounted, presaging, it might seem, some hanging yet to happen.

To believing Jews, the Holocaust was the tip of an unimaginable iceberg of evil, stretching far and deep into the past even as one of its ugly tips punctured the relative peace of the modern world.

And so, as we prepare to celebrate Purim and the downfall of the Amalekite Haman, especially these days, when Jew-hatred has once again made itself manifest in the world, we would do well to ponder that the evil he represents may have been defeated at times throughout history but it has not yet been vanquished

[שברי לוחות]

עשרת בני המן - קובץ אור ישראל כט.JPG (115.43 KiB) נצפה 5821 פעמים