פורום אוצר החכמה

לאו מדילי הוא. כתבתי ששמעתיו.

חרסון כתב:

.השוחט כתב:שמעתי דבר נחמד.
יודע כל שער עמינו שכל השביעיות שבתורה כמובן לא מקרה הוא, כמו ימי השבוע, שבע שבתות, וכהנה וכהנה, ומקורן בספירות עליונות כידוע ליודעי חן.
והנה יש לנו ה' מועדים מן התורה, ג' רגלים ר"ה ויוהכ"פ. חז"ל הוסיפו פורים וחנוכה והרי לנו שבעה. (וכבר טרחו לכוונם נגד חגת נהים אלא שאי"ז המקום).
בפוריא יומא דמשקין הוא. ויש לנו שבעה משקין. יד שחט דם.
והנה הנם מכוונים באופן נפלא נגד שבעת המועדים.
יין בפורים. דבש בר"ה. שמן בחנוכה. חלב בעצרת. טל בפסח. דם ביוהכ"פ, [מיעוט חלב ודם על ידי התענית]. מים בסוכות.
ומי שיד ה' טובה עליו יוכל כמובן להרחיב בזה הרבה.

מדרש שוח"ט!!

היכן בדיוק? לא הצלחתי למוצאו

יהודי אחד פגשני בשבת ושמח לחלוק עמי את מה שהתחדש לו. אמרתי אשתף בזה את ציבור החכמים.

להבין ההבדל בין 'צדקה לעניים' לבין 'מתנות לאביונים' - מה בין 'עני' ל'אביון'.

ויובן ע"פ מה שנאמר 'עני ואביון מגוזלו', והיינו, שההבדל בין עני לאביון יתבאר ע"פ 'גוזלו'. דהנה, ההבדל בין גזלן לגנב הוא, שגנב אין לו עזות פנים לגנוב בפרהסיא ועושה מעשיו בסתר, וגזלן מעיז פניו ואין לו בושה.

וזהו ההבדל בין עני ואביון, כעין ההבדל בין גזלן לגנב:

עני סתם אין לו בושה, והוא בא ותובע בפה ואף מוציא מהכיס. והמצוה כל השנה היא ליתן 'צדקה לעניים'. אמנם בפורים החידוש הוא שצריך לחפש את ה'אביונים', אלו שצנועים ואינם מבקשים בעצמם וצריך להתחכם עמם עד שמצליחים להביא להם.

ובזה מדוייק כפל הלשון ב'אשת חיל' - "כפה פרשה לעני וידה שלחה לאביון":

העני לא מחכה להרבה הקדמות, אלא מיד כשהוא רואה ש"כפה פרשה" הוא בא וחוטף את שלו (ואף מה שלא שלו) מתוך הכף הפרושה;

ואילו האביון אינו בא לבד אלא הוא צנוע בביתו וצריך לשלוח לו במיוחד עד ביתו כדי שיסכים לקבל - "וידה שלחה לאביון", שליחות מיוחדת. ודפח"ח.

יאיר כתב:

חרסון כתב:

.השוחט כתב:שמעתי דבר נחמד.
יודע כל שער עמינו שכל השביעיות שבתורה כמובן לא מקרה הוא, כמו ימי השבוע, שבע שבתות, וכהנה וכהנה, ומקורן בספירות עליונות כידוע ליודעי חן.
והנה יש לנו ה' מועדים מן התורה, ג' רגלים ר"ה ויוהכ"פ. חז"ל הוסיפו פורים וחנוכה והרי לנו שבעה. (וכבר טרחו לכוונם נגד חגת נהים אלא שאי"ז המקום).
בפוריא יומא דמשקין הוא. ויש לנו שבעה משקין. יד שחט דם.
והנה הנם מכוונים באופן נפלא נגד שבעת המועדים.
יין בפורים. דבש בר"ה. שמן בחנוכה. חלב בעצרת. טל בפסח. דם ביוהכ"פ, [מיעוט חלב ודם על ידי התענית]. מים בסוכות.
ומי שיד ה' טובה עליו יוכל כמובן להרחיב בזה הרבה.

מדרש שוח"ט!!

היכן בדיוק? לא הצלחתי למוצאו

יאיר היקר, הוא לא התכוון למדרש שוחר טוב, זה היה פאראפראזה על הכינוי שלי כאן. (לכן כתבתי שזה לא משלי ולא אני דרשתיו).
מקוה שהעמל שטרחת בחיפוש הניב איזו ידיעה מעניינת וייחשב לך לתלמוד תורה.

דרומי כתב:יהודי אחד פגשני בשבת ושמח לחלוק עמי את מה שהתחדש לו. אמרתי אשתף בזה את ציבור החכמים.

להבין ההבדל בין 'צדקה לעניים' לבין 'מתנות לאביונים' - מה בין 'עני' ל'אביון'.

ויובן ע"פ מה שנאמר 'עני ואביון מגוזלו', והיינו, שההבדל בין עני לאביון יתבאר ע"פ 'גוזלו'. דהנה, ההבדל בין גזלן לגנב הוא, שגנב אין לו עזות פנים לגנוב בפרהסיא ועושה מעשיו בסתר, וגזלן מעיז פניו ואין לו בושה.

וזהו ההבדל בין עני ואביון, כעין ההבדל בין גזלן לגנב:

עני סתם אין לו בושה, והוא בא ותובע בפה ואף מוציא מהכיס. והמצוה כל השנה היא ליתן 'צדקה לעניים'. אמנם בפורים החידוש הוא שצריך לחפש את ה'אביונים', אלו שצנועים ואינם מבקשים בעצמם וצריך להתחכם עמם עד שמצליחים להביא להם.

ובזה מדוייק כפל הלשון ב'אשת חיל' - "כפה פרשה לעני וידה שלחה לאביון":

העני לא מחכה להרבה הקדמות, אלא מיד כשהוא רואה ש"כפה פרשה" הוא בא וחוטף את שלו (ואף מה שלא שלו) מתוך הכף הפרושה;

ואילו האביון אינו בא לבד אלא הוא צנוע בביתו וצריך לשלוח לו במיוחד עד ביתו כדי שיסכים לקבל - "וידה שלחה לאביון", שליחות מיוחדת. ודפח"ח.

רק בעיה קטנה בדרוש זה, שהוא נגד גמרא מפורשת בב"מ קיא: עיי"ש.

.השוחט כתב:

יאיר כתב:

חרסון כתב:

.השוחט כתב:שמעתי דבר נחמד.
יודע כל שער עמינו שכל השביעיות שבתורה כמובן לא מקרה הוא, כמו ימי השבוע, שבע שבתות, וכהנה וכהנה, ומקורן בספירות עליונות כידוע ליודעי חן.
והנה יש לנו ה' מועדים מן התורה, ג' רגלים ר"ה ויוהכ"פ. חז"ל הוסיפו פורים וחנוכה והרי לנו שבעה. (וכבר טרחו לכוונם נגד חגת נהים אלא שאי"ז המקום).
בפוריא יומא דמשקין הוא. ויש לנו שבעה משקין. יד שחט דם.
והנה הנם מכוונים באופן נפלא נגד שבעת המועדים.
יין בפורים. דבש בר"ה. שמן בחנוכה. חלב בעצרת. טל בפסח. דם ביוהכ"פ, [מיעוט חלב ודם על ידי התענית]. מים בסוכות.
ומי שיד ה' טובה עליו יוכל כמובן להרחיב בזה הרבה.

מדרש שוח"ט!!

היכן בדיוק? לא הצלחתי למוצאו

יאיר היקר, הוא לא התכוון למדרש שוחר טוב, זה היה פאראפראזה על הכינוי שלי כאן. (לכן כתבתי שזה לא משלי ולא אני דרשתיו).
מקוה שהעמל שטרחת בחיפוש הניב איזו ידיעה מעניינת וייחשב לך לתלמוד תורה.

בדיוק כעת כשנכנסתי שוב שמתי לב לזה (לפני שראיתי הודעתך)...

'אִם גָּנֹב יִגָּנֵב'. אֵין לִי אֶלָּא גְּנֵבָה, אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר 'אִם גָּנֹב יִגָּנֵב' מִכָּל מָקוֹם. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא אָמְרִינַן דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

בחנתי פעם ילד בפרק השואל, וכה הסביר במתק שפתים:
לפי זה שסובר שאין התורה מדברת כבן־אדם, ולפעמים היא מתכוונת לומר דבר אחד ואומרת דבר אחר - ניחא שהתורה אומרת 'יגנב' במקום 'יאבד'; אבל לפי זה שסובר שהתורה מדברת כבן־אדם, ומה שהיא מתכוונת לומר זאת היא אומרת – איך יתכן לומר שהתורה אומרת 'יגנב' ומתכוונת בעצם לומר 'יאבד'?
'אַזוֹי הָאט דֶער רֶעבֶּע גִיזוּגְט' – אמר הילד.
הפניתי אותו בשאלה אל הרעבע: 'או' לרבות את השבויה. האם זה נקרא לדבר כבן־אדם?!

ביקורת תהיה כתב:

'אִם גָּנֹב יִגָּנֵב'. אֵין לִי אֶלָּא גְּנֵבָה, אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר 'אִם גָּנֹב יִגָּנֵב' מִכָּל מָקוֹם. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא אָמְרִינַן דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

בחנתי פעם ילד בפרק השואל, וכה הסביר במתק שפתים:
לפי זה שסובר שאין התורה מדברת כבן־אדם, ולפעמים היא מתכוונת לומר דבר אחד ואומרת דבר אחר - ניחא שהתורה אומרת 'יגנב' במקום 'יאבד'; אבל לפי זה שסובר שהתורה מדברת כבן־אדם, ומה שהיא מתכוונת לומר זאת היא אומרת – איך יתכן לומר שהתורה אומרת 'יגנב' ומתכוונת בעצם לומר 'יאבד'?
'אַזוֹי הָאט דֶער רֶעבֶּע גִיזוּגְט' – אמר הילד.
הפניתי אותו בשאלה אל הרעבע: 'או' לרבות את השבויה. האם זה נקרא לדבר כבן־אדם?!

אני חושב שהילד סובר כמאן דאמר שאין צורך לדבר כבני אדם, ואומר שגנב את הפירוש מהרבע, אבל כוונתו שמצא אותו בעצמו.

בני שיחיה שאל אותי היום על סתירה בפס' "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו"

...

ליצנות ממיכי אברהם
https://mikyab.net/posts/65628

עכשיו אני חוזר מסעודת פורים כשאני בגילופין למחצה לא אמנע טוב מהירושלמים ומשאר מוקפים,
התארחתי אצל חבר ששתה קצת וכשהגיע כדורי בשר ברוטב עגבניות טבל בידו ומרח על אורח שישב לצידו, ואמרתי שעכשיו הבנתי את הסיפור בגמרא קם רבה ושחטיה לרב זירא שלא באמת שחטו אלא מרח עליו קטשופ ונראה כמי ששחטו והיה שם בהלה, בכל אופן לשנה אחרת לא רצה לבוא מפני זה ולכן אמרתי לבע"ב המארח שלא יעשה זאת כי לשנה אחרת לא נבוא,
עוד אמרתי שהמעשה עם בני פפופניא ורב מתנה בחולין קלט ע"ב היה בפורים ושאלו שאילה שלא יתכן מה דין קן צי-פורים בראשו של אדם, וע"כ המשיכו שאלות המן צ=מן התורה אסתר ומרדכי, ושאלו גם על משה כי כל נס פורים מתחיל במשה שנולד ומת באדר וע"כ המן שמח בפור הזה

איש צר ואויב המן הרע הזה
וצע"ג, הלא קיי"ל דאין אומרים שבחו של אדם בפניו?
ודוחק לומר דהוא רק מקצת, דהא דדא ביה כולא ביה?

ושמעתי לבאר,
דהלא כבר הק' מאי "רוב בניו" דממ"נ אם היו רק עשרה הוי כל בניו, ואם היו 208 לא הוי רוב בניו.
ומבארים עפ"י תוס' ביומא שכתבו דניתלו קטועי ראש, וא"כ הוי רוב מבניו שניתלו אך לא כל כיון דראשם לא ניתלה.

ומעתה,
הלא ידוע לכל דיפה כח הבן מכח האב, ואם בני המן ניתלו קטועים דין הוא שאף המן נתלה בלי ראש, וכיון שגדולים בחייהם הרשעים יותר ממיתתן, הלא שאף בחייו היה ללא ראש, ומעתה א"ש כמין חומר, דהא לא ק"מ מה ששאלנו דאיך אפשר לומר שבחו בפניו, דכיון דלא היו "פניו" דהא היה חסר ראש לא שייך "בפניו".

ודברים עמוקים אלו הם על דרך הדרש,
ומה שיש להוסיף בזה על פי הסוד אין בידי רשות לגלותם

ואני הולך רכיל אגלה סוד, שלכאורה קשה שהרי מיד אחר כך נאמר "ופני המן חפו", הרי שהיה לו פנים. אלא על כרחך אין לקושיא זו תירוץ אלא על על פי סוד, ואין רשות לגלותו.

כדכד כתב:"אשר שלח ידו ביהודים" והרי לא קרה כלום ליהודים ותנן "החושב לשלוח יד... ב"}ש מחיבים וב"ה פוטרים" והרי הלכה כב"ה ולמה נקרא שולח יד ביהודים?

תמיהני עליך.
אם כבר הוקשה לך קושיא זו, מדוע המתנת עד להמן, הרי כבר יש לתמוה מדוע נהרגו בגתן ותרש אשר 'בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש'.

ואפשר ליישב בדרך פרד"ס

א. פשט - לא מובן, וכי לא 'שלח יד'? הלא עשה מעשה, ושלח ספרים וכו'. ומצדו כבר עשה כל מה שבידו, זה שהקב"ה הציל את עמו, והוה כמי שעצר החץ לאחר שיצא מיד המזיק. (ואף שבדיני אדם לא מחייבים כיון שלא עלה בידו, אבל אין לתמוה על הבטוי 'שלח ידו', כיון שבאמת עשה כן).


ב. רמז - נקטו בלשון זה במגילת אסתר כמה פעמים, לעורר זכותו של אברהם אבינו, אשר 'שלח ידו' ליקח את המאכלת. ובזכותו עקידת יצחק המלוה אותנו, זכו להנצל.

ג. דרוש - הלא בכל המקרים מדובר במרידה במלכות (בקשו להרוג את המלך, המן ביקש להרוג את המלכה היהודית), ונחשב כמו 'עבודה זרה', אשר גם היא מרידה במלכות. ובעבודה זרה מחשבה רעה מצרפת למעשה.


ד. סוד כידוע ממקובלים דלעת"ל יהיה הלכה כב"ש. וכיון דאסתר 'אילת השחר', סוף הניסים - עד לגאולה העתידה, האיר בו אור דגאולה העתידה לפסוק כב"ש.

הק' עתניאל...

עתניאל בן קנז כתב:

כדכד כתב:"אשר שלח ידו ביהודים" והרי לא קרה כלום ליהודים ותנן "החושב לשלוח יד... ב"}ש מחיבים וב"ה פוטרים" והרי הלכה כב"ה ולמה נקרא שולח יד ביהודים?

ג. דרוש - הלא בכל המקרים מדובר במרידה במלכות (בקשו להרוג את המלך, המן ביקש להרוג את המלכה היהודית), ונחשב כמו 'עבודה זרה', אשר גם היא מרידה במלכות. ובעבודה זרה מחשבה רעה מצרפת למעשה.

הק' עתניאל...

א"צ לע"ז, תיפו"ל שכן הוא בגויים בכלל. אלא דכבר יש איזה נידון על יהדותו של המן מצד ע"כ. ויל"ע אי מחשבת עבירה דע"כ מצטרפת.
ויל"פ דנקטו והדגישו כמה פעמים מחשבת המן, ואת מחשבתו ועוד. ואכמ"ל.

ע"מ לזכות את הרבים אביא כאן מראה מקום לכמה פירורים דנתחדשו אצלי בימים טרופים אלו http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=26&t=49627&p=606386#p606386

עיי"ש בקושיא אלימתא דנתקשיתי בה איזה זמן אך לא עמדה לי השעה כדי להעלותה על כתב כאן ואמתין לפירוקא דהני גבאי דאתרא קדישא הדין.

עתניאל בן קנז כתב:

כדכד כתב:"אשר שלח ידו ביהודים" והרי לא קרה כלום ליהודים ותנן "החושב לשלוח יד... ב"}ש מחיבים וב"ה פוטרים" והרי הלכה כב"ה ולמה נקרא שולח יד ביהודים?

תמיהני עליך.
אם כבר הוקשה לך קושיא זו, מדוע המתנת עד להמן, הרי כבר יש לתמוה מדוע נהרגו בגתן ותרש אשר 'בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש'.

ואפשר ליישב בדרך פרד"ס

א. פשט - לא מובן, וכי לא 'שלח יד'? הלא עשה מעשה, ושלח ספרים וכו'. ומצדו כבר עשה כל מה שבידו, זה שהקב"ה הציל את עמו, והוה כמי שעצר החץ לאחר שיצא מיד המזיק. (ואף שבדיני אדם לא מחייבים כיון שלא עלה בידו, אבל אין לתמוה על הבטוי 'שלח ידו', כיון שבאמת עשה כן).


ב. רמז - נקטו בלשון זה במגילת אסתר כמה פעמים, לעורר זכותו של אברהם אבינו, אשר 'שלח ידו' ליקח את המאכלת. ובזכותו עקידת יצחק המלוה אותנו, זכו להנצל.

ג. דרוש - הלא בכל המקרים מדובר במרידה במלכות (בקשו להרוג את המלך, המן ביקש להרוג את המלכה היהודית), ונחשב כמו 'עבודה זרה', אשר גם היא מרידה במלכות. ובעבודה זרה מחשבה רעה מצרפת למעשה.


ד. סוד כידוע ממקובלים דלעת"ל יהיה הלכה כב"ש. וכיון דאסתר 'אילת השחר', סוף הניסים - עד לגאולה העתידה, האיר בו אור דגאולה העתידה לפסוק כב"ש.

הק' עתניאל...

אשריך שזכית להחזיר אחת מג' מאות ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה שבהם אנו קיימים.
לתמיהת מר על מה שלא שאלתי על בגתן ותרש - זה משום שקושייתי לא היתה למה נענש המן אלא מדוע נזכר ששלח יד בעוד שלפי המשנה זה רק לב"ש ואילו על בגתן ותרש באמת לא נאמר ששלחו יד אלא שבקשו לשלוח יד וזה אין קשה אם זה רק במחשבה ולא בדבור גם לב"ה.

.השוחט כתב:ב

עכשיו יל"ע בזה כמה דברים. לכ' ארבעס לא היה להם, רק היו יכולים לטעום במן, ויש לחקור אם יש "חלות" של שלום זכר על טעם ארבעס ללא ממשו.

אולי תליא בפלוגתא אי טעם כעיקר או לא
עוד י"ל דתליא בטעם אכילת הארבע'ס שאם הוא לנחמה ולכן עגול הרי המן כזרע גד שהוא עגול אך המן אינו עגול
אך אם הוא מטעם אחר י"ל דמהני

ענין אחר:
הגמרא אומר ש"כל מילי דמר (רבה) עביד כרב" וחשבתי שיש לבסס את זה על המגילה שנאמר "ונשמע פתגם המלך בכל מלכותו כי רבה היא" משמע שנהגו כדעת רבה ולפני כן כתוב "כי כן יסד המלך על כל רב ביתו" משמע שיסד לנהוג בכל דבר בביתו כרב

תמהו המפרשים מדוע סרבה ושתי להזמנת אחשורוש ונראה לומר שאחשורוש קרא לה לבוא לפני המלך בכתר דהיינו קורונה ועל כן לא הסכימה לבוא כי היתה צריכה בידוד

כדכד כתב:תמהו המפרשים מדוע סרבה ושתי להזמנת אחשורוש ונראה לומר שאחשורוש קרא לה לבוא לפני המלך בכתר דהיינו קורונה ועל כן לא הסכימה לבוא כי היתה צריכה בידוד

ממי הייתה צריכה בידוד? אם זה מבית המלוכה אזי אמור להיות סגר...

היה שם הרי משתה, כלומר חילקו טשולנט וקולה מטעם עיריית שושן, ומוכח שכולם שם התחסנו והיו מחוסנים. אבל ושתי היתה ממתנגדי החיסונים, וטענה שגדל לה קרן, ויש אומרים זנב ויש אומרים צרעת וכו'. אבל כל השאר היו פטורים מבידוד.

ובזה מיושב הקרא "והשתיה כדת אין אונס" וכי סלקא דעתך שיכופו אנשים לשתות ולאכול, אלא שהשתיה באה בתמורה לחיסון, ואף על פי כן "אין אונס", וזהו חידוש גדול.

מקדש מלך כתב:טשולנט וקולה

ולחמניה!

תא שמע כתב:

כדכד כתב:תמהו המפרשים מדוע סרבה ושתי להזמנת אחשורוש ונראה לומר שאחשורוש קרא לה לבוא לפני המלך בכתר דהיינו קורונה ועל כן לא הסכימה לבוא כי היתה צריכה בידוד

ממי הייתה צריכה בידוד? אם זה מבית המלוכה אזי אמור להיות סגר...

כוונתי שכיוון שאמר לה לבוא בכתר אז היתה צריכה בידוד
כיוון שלא הסכימה לבידוד לא הסכימה לכתר ולא הסכימה לבוא

תא שמע כתב:

כדכד כתב:תמהו המפרשים מדוע סרבה ושתי להזמנת אחשורוש ונראה לומר שאחשורוש קרא לה לבוא לפני המלך בכתר דהיינו קורונה ועל כן לא הסכימה לבוא כי היתה צריכה בידוד

ממי הייתה צריכה בידוד? אם זה מבית המלוכה אזי אמור להיות סגר...

היה זה בשעת עריכת השולחן של אחשורוש וקיימ"ל
שבשעת עריכת שולה"ט אי"צ כלל לא בידוד ולא מסיכה ...

אני תמה על הנהלת הפורום שמאפשרים לדבר בחופשיות על נושא כה טעון.

זהו חלק מהנהגת ימי־הפורים...

"בכל מלכותו כי רבה היא, ויל"ע הלא אחשורוש הי' מלך פרס ואיך התרבתה מלכותו הא קיי"ל אין בית הפרס עושה בית הפרס ועוד שבית הפרס תופס רק מאה אמה
ויש ליישב דלכן בכל המגילה כתיב "פרס ומדי" או "מדי ופרס" שבשביל זה עשו את ההסכם דאיתא בגמ' מינן מלכי מינייכו איפרכי וכו'
שיוכלו להתרבות דרך מדי
אולם גם זה קשה שהרי "מדו שתהא כמדתו" וגם למדי ש מידה וגבול ואיך התפשטו למעלה מהמדה?

בענין אכילת אזנ המן
ראיתי שהקשו לעיל מדוע אוכלים דוקא אזני המן
ולענ"ד נראה פשוט שהרי המן היה מזרע עמלק ועל עמלק נאמר "תמחה את זכר עמלק" וקיי"ל פ' חזקת הבתים שמחאה היא דווקא כשמגיעה לאזני המחזיק

יפה מאוד למרות שיש הבדל בין מחאה למחייה אך כבר נאמר שאין מקשין על הדרשן

כתוב במגילה שאחשורוש עשה את המשתה שלו "בחצר גנת ביתן המלך". וכ"כ למה? מובן שזה היה לפי הנחיות הקורונה.

אבל ושתי עשתה את המשתה שלה ב"בית המלכות". והקושיא; איך היא עשתה בתוך מבנה סגור? ונראה לומר בזה, כי היא התחסנה ולכן יכלה. וראיה מפורשת שהיא התחסנה, הלא היא כתובה מפורש במדרש שגדל לה זנב.

בפסחים ר"פ מי שהיה נחלקו תנאים אם שני רגל בפ"ע הוא או תשלומין דראשון או תקנתא דראשון
חשבתי שזה היה מח' במשתאות אסתר ששם כיוון שהזמינה מראש את המלך והמן ש"מ ששניהם היו פסח שנאכל למנוייו.
אחשורוש סבר שהשני תשלומין דראשון ובשני שלים אסתר מה שלא הגידה לו
המן סבר שהשני הוא בפ"ע ולכן היו לו תכניות להציע הצעה חדשה ועוד שהוא אומר "וגם למחר" משמע תוספת
ואסתר סברה שהשני הוא תקנתא דראשון ובו תתקן כל מה שרצתה מתחילה

שמעתי בהא דיש שמכנים לתלמיד חכם בשם 'עמלק', ולכאו' צ"ע.
אלא שאם לומדים גמרא בשטחיות חושבים שכל מקום שכתוב 'את' היינו לרבות ת"ח.
וכתיב תמחה 'את' זכר עמלק, את לרבות ת"ח...

ב"ה
תסלחו לי על הרצינות.
יש דברים שנכתבו באשכול זה, שלא נראה שהכותבים יקבלו על כך גן עדן. עם כל הכבוד.
נכון שנהגו בפורים לשמוח 'ברצינות', אבל אין צורך לשעבד לשם כך את גדולי ישראל ובודאי לא דברי תורה ויש דברים שכמעט בגדר מג.. וכו' ר"ל.
כבר כתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כמה איבדו עולמם בפורים.

אם יש לכת"ר בעיה אם תגובה מסויימת או מגיב מסויים אנא יתמודד אתו/ה ענינית ואל יכתוב דברים מגומגמים ש"יש באשכול זה".

מקדש מלך כתב:היה שם הרי משתה, כלומר חילקו טשולנט וקולה מטעם עיריית שושן, ומוכח שכולם שם התחסנו והיו מחוסנים. אבל ושתי היתה ממתנגדי החיסונים, וטענה שגדל לה קרן, ויש אומרים זנב ויש אומרים צרעת וכו'. אבל כל השאר היו פטורים מבידוד.

ובזה מיושב הקרא "והשתיה כדת אין אונס" וכי סלקא דעתך שיכופו אנשים לשתות ולאכול, אלא שהשתיה באה בתמורה לחיסון, ואף על פי כן "אין אונס", וזהו חידוש גדול.

ולכאורה קשה, הרי כתוב שהיה לה, ולא שטענה?
ויש ליישב, שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ועוד שברית כרותה לשפתיים וכאשר אמרה כן נהיה לה.
אבל קשה, איך עשתה את המשתה בבית המלכות? וצ"ע.

היום שמתי לב לסתירה גדולה מאוד בן הנאמר במגילה ששם אביו של המן הוא המדתא, ואילו על פי התוספות בעירובין (דף סג:) לחמן בר ריסתק. ר''ח גריס המן: ואת"ל שבעירובין זה שם אמו ובמגילה זה שם אביו, הרי יש גמרא מפורשת (ב"ב צא ע"א)אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי, ואולי מפני זה כתב רש"י בעירובין לחמן בר ריסתק. כך שמו:, ומצד שני נראה שאכן בהמן עסקינן דהרי כתב שם בגמרא אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר {מיכה ב-ט} נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר רב יוסף אפי' באשתו נדה רבא אמר אם אשתו נדה היא תבא עליו ברכה ולא היא דעד האידנא מאן נטריה ההוא מבואה דהוה דייר בה לחמן בר ריסתק אמרו ליה אוגר לן רשותך לא אוגר להו וכו', והרי זה דברי אחשורוש להמן הגם לכבוש, והרי הייתה נידה כנאמר ותתחלחל וצע"ג ויש ליישב

אהרן תאומים כתב:היום שמתי לב לסתירה גדולה מאוד בן הנאמר במגילה ששם אביו של המן הוא המדתא, ואילו על פי התוספות בעירובין (דף סג:) לחמן בר ריסתק. ר''ח גריס המן: ואת"ל שבעירובין זה שם אמו ובמגילה זה שם אביו, הרי יש גמרא מפורשת (ב"ב צא ע"א)אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי, ואולי מפני זה כתב רש"י בעירובין לחמן בר ריסתק. כך שמו:, ומצד שני נראה שאכן בהמן עסקינן דהרי כתב שם בגמרא אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר {מיכה ב-ט} נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר רב יוסף אפי' באשתו נדה רבא אמר אם אשתו נדה היא תבא עליו ברכה ולא היא דעד האידנא מאן נטריה ההוא מבואה דהוה דייר בה לחמן בר ריסתק אמרו ליה אוגר לן רשותך לא אוגר להו וכו', והרי זה דברי אחשורוש להמן הגם לכבוש, והרי הייתה נידה כנאמר ותתחלחל וצע"ג ויש ליישב

ברוך שכיוונתי למקצת דבריך, אבל הוספתי, ש"המן אמתלא (ל)רבא" בגמטריא ריסתק.... (כי כ"ז רק לדעת רבא עי' שם בגמ')

כרצון איש ואיש זה מרדכי והמן.

הסתפקתי א"כ באיזה איש צריך לדפוק כי מחד גיסא מרדכי הוא החשוב וא"כ הוא הראשון ומצד שני זה דברי אחשורוש ואיך נדע למי כוונתו
ואולי זה טעם המנהג שלא דופקים כי מחמת הספק לא ידעו היכן לדפוק.

וכן בממוכן לא דופקים כי חוששים למ"ד שזה דניאל.