לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ג' פברואר 24, 2015 2:25 pm

במ"ב ס' תר"צ סקי"ג הביא די"א שהשומע מגילה מאחר יכול לקרות עמו בפיו מתוך חומש, ויש חולקים משום שלא יתן לבו לשמוע. וצ"ע איך יוצא בשמיעה תוך כדי שקורא בפיו, הרי אם לא יהיה באותו קצב ממש של החזן נמצא שהוא אומר ב' תיבות שונות בעת ובעונה אחת?
ולכאורה מוכח, שמועיל שומע כעונה גם אם באותו זמן הוא אומר דבר אחר, וצ"ע.
האם יש מקורות וראיות לנידון זה?

יאיר
הודעות: 9266
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יאיר » ג' פברואר 24, 2015 2:29 pm

ומענין לענין באותו ענין, גם אני הסתפקתי בשאלה דומה דכשלא שמע תיבה או שתיים מהבעל קורא יאמר אותה בפיו ולכאורה הרי הבעל קורא ממשיך לקרוא וכיצד זה מועיל בקריאה כזו שהתיבות נקראות למפרע?

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ג' פברואר 24, 2015 3:29 pm

ראה בגמ' ראש השנה כ"ז שהצליחו לשמוע גם שמור וגם זכור אידי דחביבי ליה, תרי קלא משתמעי.
ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע יעויי"ש.

ולגופו של דבר, אם ניתן לצאת תוך כדי האמירה כבר האריך בזה הגר"ח קנייבסקי שליט"א ולמסקנא שם ניתן לשמוע קריאת התורה תוך כדי אמירת תפלת י"ח.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ג' פברואר 24, 2015 4:28 pm

יאיר כתב:ומענין לענין באותו ענין, גם אני הסתפקתי בשאלה דומה דכשלא שמע תיבה או שתיים מהבעל קורא יאמר אותה בפיו ולכאורה הרי הבעל קורא ממשיך לקרוא וכיצד זה מועיל בקריאה כזו שהתיבות נקראות למפרע?

לכאורה פשוט שאינו מועיל, וצריך לקרוא בפיו עד שיעבור את הבעל קורא. וכ"כ במ"ב דרשו [ס' תר"צ ס"ק 57] בשם הגרשז"א ז"ל.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ג' פברואר 24, 2015 4:32 pm

לומד_בישיבה כתב: ולגופו של דבר, אם ניתן לצאת תוך כדי האמירה כבר האריך בזה הגר"ח קנייבסקי שליט"א ולמסקנא שם ניתן לשמוע קריאת התורה תוך כדי אמירת תפלת י"ח.

איפה האריך הגרח"ק שליט"א?
לכאורה קריאת התורה שאני, דהציבור אינו יוצא בשומע כעונה, אלא הוא דין שמיעה גרידא. וכי בקריאה של 'זכור' גם נאמר כן?

יאיר
הודעות: 9266
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יאיר » ג' פברואר 24, 2015 4:56 pm

אישי כתב:
יאיר כתב:ומענין לענין באותו ענין, גם אני הסתפקתי בשאלה דומה דכשלא שמע תיבה או שתיים מהבעל קורא יאמר אותה בפיו ולכאורה הרי הבעל קורא ממשיך לקרוא וכיצד זה מועיל בקריאה כזו שהתיבות נקראות למפרע?

לכאורה פשוט שאינו מועיל, וצריך לקרוא בפיו עד שיעבור את הבעל קורא. וכ"כ במ"ב דרשו [ס' תר"צ ס"ק 57] בשם הגרשז"א ז"ל.

אכן. נזכרתי שכך הדין.

אפרקסתא דעניא
הודעות: 2035
הצטרף: ש' אוקטובר 23, 2010 8:36 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אפרקסתא דעניא » ג' פברואר 24, 2015 8:45 pm

ברכות מו. עד היכן ברכת הזימון רב ששת אמר עד הזן. ותוס' כתב דקיי"ל כוותיה, וכ"פ רמ"א.

ולפ"ז השומע זימון צריך להקשיב מפי המברך עד הזן, ואף שגם הוא מברך, צריך לכוון לשמוע הברכה מפי המברך, ואף שאינו יוצא בברכתו, מועיל שומע כעונה להיחשב שמזדמן עמו. החזו"א.

אמנם דעת הגריש"א שצריך גם לכוון לצאת יד"ח על ידי המברך, וגם לברך עמו בעצמו מילה במילה, ואף שמזדרז לסיים קודם, ואינו אומר ממש עמו, אם מקשיב לו יוצא יד"ח, וזהו חידוש גדול שאדם גם יוצא בעצמו חובת הברכה, וגם מחברו חובת הזימון.

[ומצינו בדומה לכך ברעק"א לעניין אשה השומעת קידוש מנער בר מצווה, שתאמר יחד עמו אף שהכוס בידו, ומהשמיעה ממנו יוצאת ידי כוס, ומעצמה יוצאת ידי קידוש דאורייתא. הערות הרב"צ קוק על הגריש"א].

וכן מה שיוצאים מהש"ץ בה' אלקיכם אמת, תוך כדי שעוסקים עדיין בק"ש, הוא עד"ז.

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ג' פברואר 24, 2015 9:52 pm

אישי כתב:ולכאורה מוכח, שמועיל שומע כעונה גם אם באותו זמן הוא אומר דבר אחר, וצ"ע.
האם יש מקורות וראיות לנידון זה?

השער הציון (קסז, מג) שולל זאת במפורש, גבי המברך ענט"י תוך כדי ששומע ברכת המוציא מהמברך ומתכוין לצאת בברכתו, וכתב על כך השעה"צ דלא יצא בברכת המוציא, "כיון דמה שיוצא בשמיעה הוא רק מפני דשומע כעונה, וזה שייך דוקא כששותק, אבל אם אז דיבר לא עדיף מהמברך בעצמו ברכת המוציא כשהפסיק באמצע בדברים אחרים דלא יצא".

ואין לומר שאני מגילה שסוף סוף הכל ענין אחד ולא אכפת לן כ"כ בתערובת התיבות של אמירתו עם התיבות דשומע כעונה, שכן יעו"ש במשנ"ב (קסז, מה) דאם לאחר שיצא בברכת המוציא של חבירו נטל ידיו ובירך ענט"י, לא הוי הפסק ויצא בדיעבד דכל זה צורך סעודה, ואעפ"כ כאמור בשעה"צ שם קפיד על תערובת תיבות אמירתו עם תיבות דשומע כעונה, ומבואר דאף באותו ענין לא יצא בכה"ג.

וצריך לומר דבסי' תר"צ איירי כשאומר התיבות מילה במילה עם הקורא דוקא, באין מקדים ומאחר.

ברזילי
הודעות: 3175
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 7:23 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי ברזילי » ג' פברואר 24, 2015 9:55 pm

מודים דרבנן

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ג' פברואר 24, 2015 10:06 pm

לכ' אינה ראיה, דמה נפשך אם בקי כבר יצא בתפלתו, ואם אינו בקי קשה לומר דכל התפלה אינו יודע ודוקא מודים דרבנן יודע. ואפילו תמצי לומר רק זה יודע, מ"מ מסתברא אין לו לענות משום הפסק הנ"ל. ויעויין קכד ס"א ומשנ"ב ס"ק ג, דמשמע קצת אף מודים דרבנן אינו עונה, מלבד אמן על כל ברכה וברכה.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ג' פברואר 24, 2015 10:10 pm

עיין ספר דעת נוטה חלק א' ישנו באוצר עמודים שמ"ב שמ"ג שד"מ ובהערות שם ושם כותב לדון לגבי אם נחשב להפסק כאשר שומע הבדלה בעודו עומד שמו"ע אך לכאו' יש להביא ראיה ממה שאמרו בר"ה והבאתי לעיל אידי דחביבי ליה תרי קלי משתמעי ולפי"ז מותר לכתחילה גם לשמוע מהחזן וגם לומר בעצמו. וכן נפסק לגבי תקיעת שופר שאם יש כמה שופרות יוצא ידי חובתו וצ"ב בכל זה.

כתבתי בחפזי ובעזרת השם עוד חזון למועד.

ברזילי
הודעות: 3175
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 7:23 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי ברזילי » ג' פברואר 24, 2015 10:19 pm

יעקובי כתב:לכ' אינה ראיה, דמה נפשך אם בקי כבר יצא בתפלתו, ואם אינו בקי קשה לומר דכל התפלה אינו יודע ודוקא מודים דרבנן יודע. ואפילו תמצי לומר רק זה יודע, מ"מ מסתברא אין לו לענות משום הפסק הנ"ל. ויעויין קכד ס"א ומשנ"ב ס"ק ג, דמשמע קצת אף מודים דרבנן אינו עונה, מלבד אמן על כל ברכה וברכה.

גם כשהכל בקיאים, אם אין מי ששומע את החזן יש לשאול איך מתקיימת תקנת חכמים של חזרת הש"ץ (לפחות בהבנה הפשוטה שלה). כתב המשנ"ב שציינת - "וצריך לאמר על כל פנים קצת בקול שיוכלו לשמוע עשרה בנ״א שעומדים סביבו" ואין כוונתו שמספיק שיהיה ראוי לשמיעה אף שאותם עשרה עסוקים במודים דרבנן, אלא שאותם העשרה שומעים ואומרים כאחת (וזה חידוש טפי, כי אומרים נוסח שונה ממה ששומעים)

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ג' פברואר 24, 2015 10:42 pm

אכן. ועדיין י"ל שאני התם שכבר התפללו פ"א בלחש והם מכונים עתה רק בשביל תקנת חז"ל, משא"כ במקום שצריך מדינא ממש לכוין ע"מ לצאת עיקר חובתו, דהוי הפסק, וכדברי שעה"צ שהבאתי לעיל.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ג' פברואר 24, 2015 10:53 pm

יעקובי כתב:וצריך לומר דבסי' תר"צ איירי כשאומר התיבות מילה במילה עם הקורא דוקא, באין מקדים ומאחר.

עיין במ"ב ס' תר"צ סקי"ז דאם שח השומע ולא שמע עי"ז הקריאה אפילו תיבה אחת לא יצא, משמע דאם שמע, שפיר יצא, אע"פ ששח תוך כדי השמיעה. וכעי"ז במ"ב ס' תרצ"ב סק"ט. ועיין בשעה"צ ס' תר"צ סקנ"ז שכתב דאין ראוי לומר שם רשעים ירקב כשמזכירים המן שמא יחסיר מלשמוע איזה תיבות. משמע דאם שומע שפיר יצא אע"פ שאמר דבר אחר.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ג' פברואר 24, 2015 11:25 pm

במ"ב ס' קכ"ד סקכ"א כתב: אם שמע ברכה שחייב בו והוא מתכוין לצאת ע"י המברך כברכת שופר ומגילה וקידוש וכה"ג אין לענות ב"ה וב"ש דשומע כעונה וכמאן דאמר בעצמו הברכה דמיא והוי הפסק בברכה ועיין בח"א שנשאר בצ"ע לענין דיעבד ונ"ל דבדיעבד אין להחמיר. עכ"ל.
וצ"ע מה הנידון להחמיר לענין דיעבד, אי משום דחשיב כמפסיק בשיחה באמצע הברכה, הא לכאורה פשוט דב"ה וב"ש הוי מענין הברכה, ואי משום דהוסיף מילים על מטבע הברכה, הא ה"נ הוסיף מענין הברכה ומהיכי תיתי לפסול אותה לגמרי. אך מ"מ משמע, שדיבור בפיו באמצע הברכה, נחשב כמו שמפסיק את הברכה עצמה, ולא אמרינן דהשמיעה נחשבת יחידה עצמית שאינה קשורה לדיבורו, וא"כ ה"נ לא יתכן שיועיל שומע כעונה אם הוא מדבר באותו זמן דברים אחרים, וכמו שהביאו לעיל מדברי השעה"צ ס' קס"ז סקמ"ג.
אך קשה דמלשון השו"ע ס' קפ"ג ס"ו והמ"ב שם, משמע דהשומע ברה"מ ושח באמצע לא הפסיד הברכה אלא אם לא שמע את המברך, וצ"ע.

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ג' פברואר 24, 2015 11:36 pm

אישי כתב:
יעקובי כתב:וצריך לומר דבסי' תר"צ איירי כשאומר התיבות מילה במילה עם הקורא דוקא, באין מקדים ומאחר.

עיין במ"ב ס' תר"צ סקי"ז דאם שח השומע ולא שמע עי"ז הקריאה אפילו תיבה אחת לא יצא, משמע דאם שמע, שפיר יצא, אע"פ ששח תוך כדי השמיעה. וכעי"ז במ"ב ס' תרצ"ב סק"ט. ועיין בשעה"צ ס' תר"צ סקנ"ז שכתב דאין ראוי לומר שם רשעים ירקב כשמזכירים המן שמא יחסיר מלשמוע איזה תיבות. משמע דאם שומע שפיר יצא אע"פ שאמר דבר אחר.

צודק.
וצריך לומר תירוץ אחר (שלא יסתור לשעה"צ שהבאתי לעיל), דפרסומי ניסא שאני, וכמו שאמרו במגילה (יח ע"א) "אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן, אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא...", ועפ"ז קי"ל דהלועז ששמעה בלה"ק אע"פ שלא מבין מה אומרים יצא (תרצ, ח), משום דמה שעיקרו פרסומי ניסא אין מדקדקים כ"כ על ההבנה. וא"כ ה"ה דלא קפדינן בזה על תערובת תיבות, דהעיקר פרסומי ניסא. משא"כ במקום חיוב ממש כברכת הנהנין, הרוצה לצאת מדין שומע כעונה לא יצא אם עירב עם שמיעתו אמירת ברכת ענט"י.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ד' פברואר 25, 2015 12:15 am

יעקובי כתב:צודק.
וצריך לומר תירוץ אחר (שלא יסתור לשעה"צ שהבאתי לעיל), דפרסומי ניסא שאני, וכמו שאמרו במגילה (יח ע"א) "אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן, אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא...", ועפ"ז קי"ל דהלועז ששמעה בלה"ק אע"פ שלא מבין מה אומרים יצא (תרצ, ח), משום דמה שעיקרו פרסומי ניסא אין מדקדקים כ"כ על ההבנה. וא"כ ה"ה דלא קפדינן בזה על תערובת תיבות, דהעיקר פרסומי ניסא. משא"כ במקום חיוב ממש כברכת הנהנין, הרוצה לצאת מדין שומע כעונה לא יצא אם עירב עם שמיעתו אמירת ברכת ענט"י.

לכאורה אי"צ להגיע לסברא של פרסומי ניסא, מה גם שאין לה מקור כלפי נידון זה, אלא החילוק הוא, שהשומע ומדבר בבת אחת הר"ז נחשב כמו שמפסיק בדיבור באמצע השמיעה, וממילא, לענין ברכה לא יצא, כמו שכל המברך ומפסיק בענין אחר לא יצא, ואילו לענין מגילה יצא, כמו שכל המפסיק באמצע מגילה בענין אחר יצא בדיעבד.

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ד' פברואר 25, 2015 12:19 am

היא גופא מה טעם החילוק בין ברכה למגילה?

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ד' פברואר 25, 2015 12:23 am

אישי כתב:במ"ב ס' קכ"ד סקכ"א כתב: אם שמע ברכה שחייב בו והוא מתכוין לצאת ע"י המברך כברכת שופר ומגילה וקידוש וכה"ג אין לענות ב"ה וב"ש דשומע כעונה וכמאן דאמר בעצמו הברכה דמיא והוי הפסק בברכה ועיין בח"א שנשאר בצ"ע לענין דיעבד ונ"ל דבדיעבד אין להחמיר. עכ"ל.
וצ"ע מה הנידון להחמיר לענין דיעבד, אי משום דחשיב כמפסיק בשיחה באמצע הברכה, הא לכאורה פשוט דב"ה וב"ש הוי מענין הברכה, ואי משום דהוסיף מילים על מטבע הברכה, הא ה"נ הוסיף מענין הברכה ומהיכי תיתי לפסול אותה לגמרי. אך מ"מ משמע, שדיבור בפיו באמצע הברכה, נחשב כמו שמפסיק את הברכה עצמה, ולא אמרינן דהשמיעה נחשבת יחידה עצמית שאינה קשורה לדיבורו, וא"כ ה"נ לא יתכן שיועיל שומע כעונה אם הוא מדבר באותו זמן דברים אחרים, וכמו שהביאו לעיל מדברי השעה"צ ס' קס"ז סקמ"ג.
אך קשה דמלשון השו"ע ס' קפ"ג ס"ו והמ"ב שם, משמע דהשומע ברה"מ ושח באמצע לא הפסיד הברכה אלא אם לא שמע את המברך, וצ"ע.

שוב ראיתי בחיי אדם כלל ה' סי"ג, שכתב שיש חילוק בין הפסיק בשיחה באמצע ברכה ארוכה שאינו נחשב הפסק בדיעבד, לבין הפסק באמצע ברכה קצרה שפוסל גם בדיעבד. ולפ"ז את"ש, שלענין בהמ"ז לא הפסיד הברכה אלא אם לא שמע את המברך, אבל לענין ברכה קצרה כברכת שופר וכיו"ב, שפיר דנו לפסול בדיעבד.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ד' פברואר 25, 2015 12:33 am

יעקובי כתב:היא גופא מה טעם החילוק בין ברכה למגילה?

הטעם ששיחה באמצע מגילה אינה הפסק בדיעבד, מבואר בתשובת הרשב"א המובאת בב"י ס' תרצ"ב, כיון דחשיב כמפסיק באמצע מצוה שאינו נחשב הפסק. [וכמו המפסיק באמצע תקיעות ובאמצע בדיקת חמץ, דכל הני מדמינן לשיחה באמצע סעודה שאינה הפסק]. אבל הפסק באמצע ברכה גרע, וכמו שביאר הח"א [כ' ה'], שע"י ההפסק ניתק את סוף הברכה מתחילתה. ונראה דר"ל שכל צורת הברכה נפסדת ע"י השיחה באמצע.

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ד' פברואר 25, 2015 12:55 am

הרשב"א שם איירי לענין הפסק בין הברכה לתחילת המצוה, ולזה הביא ראיה מסעודה שכל שבירך המוציא וטעם, שוב דיבורו לא הוי הפסק בין הברכה לאכילה הבאה, כי הכל נמשך אחר אכילה ראשונה, וה"ה לענין הפסק בין ברכה לאחר תחילת המצוה. אבל אנחנו דנים כאן על הפסק בתוך המצוה עצמה גופה, כגון מגילה, מדוע ע"י דיבורו לא חשיב הפסק ע"י תוספת מילים שאינם מן הענין.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ד' פברואר 25, 2015 10:16 am

נא לעיין שוב בתשובת הרשב"א שם

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ד' פברואר 25, 2015 7:14 pm

כאשר אמרתי בס"ד.

עומק כונת הרשב"א שם, שמא הדיבור בתוך המצוה יחשב הפסק בין הברכה למעשה המצוה המתמשך והולך. ומייתי ראיה כשם שבאכילת פת אין קפידא אלא שלא לדבר בין הברכה לתחילת האכילה, אבל אחר שהתחיל לאכול תו לא חשיב הדיבור שבתוך הסעודה הפסק בין הברכה להמשך אכילתו, ה"ה לכל מצוה שלא שייך הפסק רק בין הברכה לתחילת המצוה, אך משהתחיל תו ליכא הפסק בין הברכה להמשך המצוה.

עפ"ז מסכם הרשב"א שדיבור תוך כדי בדיקת חמץ, תקיעת שופר, קריאת מגילה וכד' אינו הפסק. טוב ויפה. אנחנו מוסיפים ושואלים, התינח בדיקת חמץ ותקיעת שופר שהפסק בין הברכה לכל מעשה המצוה ליכא, כדהוכיח לן הרשב"א מפת, והדיבור עצמו בתוך המצוה אינו מתערבב עם המצוה, כי מה הקשר בין מילים לבין קול תקיעה, או בין מילים לבין מעשה בדיקת חמץ, אין קשר בין הדברים ואינם מפריעים זל"ז. אך אכתי קשיא לן, מצוה שכולה אמירת מילים כקריאת המגילה, נהי דשיחה בתוך הקריאה לא חשיבא הפסק בין הברכה למצוה המתמשכת, כדביאר הרשב"א, מ"מ קשה שיהיה כאן הפסק מסוג אחר בתוך המצוה עצמה של תערובת מילים זב"ז, היינו קריאת המגילה עם השיחה בטילה שלו.

על קושיא זו אין פתרון ואין מענה בדברי רבינו הרשב"א זיע"א, אשר כאמור לא נדרש לזה.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ד' פברואר 25, 2015 8:43 pm

אישי כתב:במ"ב ס' תר"צ סקי"ג הביא די"א שהשומע מגילה מאחר יכול לקרות עמו בפיו מתוך חומש, ויש חולקים משום שלא יתן לבו לשמוע. וצ"ע איך יוצא בשמיעה תוך כדי שקורא בפיו, הרי אם לא יהיה באותו קצב ממש של החזן נמצא שהוא אומר ב' תיבות שונות בעת ובעונה אחת?

הענין הוא שדעתו לשמוע מהחזן, ואומר מתוך החומש רק במידה והפסיד (ויפסיד) תיבה אחת מהחזן, וכיון שכך אין כאן כל קושיא, שהרי על זה אמרו בראש השנה (כ"ז) תרי קלי משתמעי. וכך נפסק להדיא בשו"ע סי' תקפח סעיף ג - ואם שנים תקעו כאחד כל הסדר, ואפילו אחד תקע בחצוצרות, יצא דיהיב דעתיה על השופר. ובמ"ב שם ס"ק י"א כתב. בזה"ל. יצא וכו' - ואע"ג דבכ"מ אמרינן דתרי קלי לא משתמעי (עיין לעיל סימן קמ"א) שאני הכא שהוא מצוה הבאה לזמן וחביבא ליה ויהיב דעתיה לשמוע יפה.
ואדרבא מכאן קשיא על המ"ב שכתב בסי' תרפט ס"ק י"ח וז"ל: - ועכשיו בעו"ה נהפוך הוא שלבד שאינם שומעים אלא הם מבלבלים שגם הגדולים אינם יכולים לשמוע וכל ביאתם הוא רק להכות את המן ובזה אין האב מקיים מצות חינוך כלל ובאמת מצד מצות חינוך צריך כל אב להחזיק בניו הקטנים אצלו ולהשגיח עליהם שישמעו הקריאה וכשיגיע הקורא לזכור שם המן האגגי רשאי הקטן להכותו כמנהגו אבל לא שיהיה זה עיקר הבאת הקטן לביה"מ:
והרי תרי קלי משתמעי ומה איכפת לי אם התינוקות עושים רעש.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ד' פברואר 25, 2015 9:17 pm

יעקובי כתב:אך אכתי קשיא לן, מצוה שכולה אמירת מילים כקריאת המגילה, נהי דשיחה בתוך הקריאה לא חשיבא הפסק בין הברכה למצוה המתמשכת, כדביאר הרשב"א, מ"מ קשה שיהיה כאן הפסק מסוג אחר בתוך המצוה עצמה של תערובת מילים זב"ז, היינו קריאת המגילה עם השיחה בטילה שלו.

על קושיא זו אין פתרון ואין מענה בדברי רבינו הרשב"א זיע"א, אשר כאמור לא נדרש לזה.

הרשב"א מוכיח דינו ממה שיכול להפסיק באמצע הלל, והרי משם שפיר מוכח שגם הפסק של תערובת מילים לא חשיב הפסק. ואמנם נכון, אין זה עיקר הנידון של הרשב"א, כי הוא דן מצד הפסד של הברכה, אבל זה משום שהרשב"א לא ראה כאן הפסק מסוג אחר מלבד ההפסק שעליו הוא דן. דאף שהמפסיק באמצע ברכה קצרה, נתבאר שהוא מקלקל את הברכה, זה משום שהברכה היא יחידה אחת, וכל הפסק באמצעה מקלקל את צורתה לגמרי, אבל בקריאה ארוכה כגון הלל ומגילה, אין השיחה שבינתים מקלקלת את הקריאה, אלא הר"ז כקורא מעט ושוהה וחוזר ומשלים קריאתו.
אולם אני מסכים שעדין יש להקשות, דאותו הקורא בפיו יחד עם הש"צ [ולא ממש באותו קצב], הרי מערבב תיבה אחרת בכל תיבה ותיבה, וזה ודאי מקלקל את הקריאה. ולכן היה נראה לתרץ, שכיון שקורא את אותה קריאה שהוא שומע, אין מתייחסים לקריאתו כקריאה נפרדת המתערבת בקריאה ששומע, אלא כחוזר על מה ששומע, ועדין צ"ע.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ד' פברואר 25, 2015 9:23 pm

לומד_בישיבה כתב:הענין הוא שדעתו לשמוע מהחזן, ואומר מתוך החומש רק במידה והפסיד (ויפסיד) תיבה אחת מהחזן, וכיון שכך אין כאן כל קושיא, שהרי על זה אמרו בראש השנה (כ"ז) תרי קלי משתמעי.

אין זה שייך לנידון. שם הוא יוצא בשמיעה אחת מתוך מה ששומע, אבל כאן הרי מלבד מה שנחשב כעונה את מה ששומע, הוא גם אומר בפיו דבר אחר, והרי זה מערב דיבור בדיבור, וכבר הביא פה הרב 'יעקבי' את דברי השעה"צ שא"א לצאת ידי ברכה בזמן שמברך ברכה אחרת.
לעצם הדין דבחביב יהיב דעתיה ושמע, מפורש בפוסקים שהוא דוקא כשבאמת שומע, ולא באופן שמפריעים לו לשמוע, ולכן לא קשה כלל על דברי המ"ב לגבי הבאת תינוקות לבהכ"נ.

מה שנכון נכון
הודעות: 7412
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ד' פברואר 25, 2015 9:41 pm

עיקר הענין לכאורה תלוי בחקירה אם בשומע כעונה יוצאים יד"ח ע"י השמיעה מצד עצמה, שנתחדש שמועילה במקום שצריך דבור, או שגם בשומע כעונה יוצא יד"ח בדבור, והיינו בדבור של חבירו שמועיל להתיחס גם אליו ע"י שומע כעונה. דלצד האחרון כשמדבר בעצמו מקלקל את הדבור השני ששומע מחבירו, משא"כ לצד הראשון דיוצאים יד"ח בשמיעה עצמה.
[ויש לבדוק בפוסקים דלעיל היאך מוכח דס"ל בחקירה הנ"ל].

לענין ה"א אמת שהוזכר לעיל, לכאורה אינו מדין שומ"כ ממש, כי מי איכא מידי שהוא עצמו אינו יכול לאומרו וע"י אחרים מהני, [ובכמה מקומות נזכר דין שליחות ביחס להוצאה בשומ"כ], אלא שהוא ענין מיוחד באמירת הש"ץ שמועילה להוציא הצבור. וכן מוכח מהא דקי"ל בסימן נג סעיף י דאין למחות במקומות שמורידים קטן לתפלת ערבית, מאחר ואינו מוציא את הצבור יד"ח.
[ולענין אם מהני שמיעת ה"א אמת כשהשומע נמצא עדיין באמצע ק"ש ראה עוד בבא"ח ש"ר וארא ס"א. ומשכ"ש סודן של דברים כמדומה שאי"ז טעם מיוחד לפי הסוד, אלא משום שכל יסוד הענין כאן הוא סוד ורמז].

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ד' פברואר 25, 2015 9:46 pm

אישי כתב:
לומד_בישיבה כתב:הענין הוא שדעתו לשמוע מהחזן, ואומר מתוך החומש רק במידה והפסיד (ויפסיד) תיבה אחת מהחזן, וכיון שכך אין כאן כל קושיא, שהרי על זה אמרו בראש השנה (כ"ז) תרי קלי משתמעי.

אין זה שייך לנידון. שם הוא יוצא בשמיעה אחת מתוך מה ששומע, אבל כאן הרי מלבד מה שנחשב כעונה את מה ששומע, הוא גם אומר בפיו דבר אחר, והרי זה מערב דיבור בדיבור, וכבר הביא פה הרב 'יעקבי' את דברי השעה"צ שא"א לצאת ידי ברכה בזמן שמברך ברכה אחרת.
לעצם הדין דבחביב יהיב דעתיה ושמע, מפורש בפוסקים שהוא דוקא כשבאמת שומע, ולא באופן שמפריעים לו לשמוע, ולכן לא קשה כלל על דברי המ"ב לגבי הבאת תינוקות לבהכ"נ.

זה נכון שכך משמע פשטות הלשון בשער הציון (קסז, מג) שהרי זה כאחד המפסיק באמצע הברכה, אך מאידך יש כמה וכמה ראיות שאין זה מפריע לצאת מן המברך, וראה בספר דעת נוטה שהבאתי לעיל שיכול לצאת מדין שומע כעונה גם אם משוחח באמצע (אגב, דברי השעה"צ צריכים ביאור קצת. מדוע אינו אומר פשוט שאינו יוצא ידי חובתו היות והפסיד חלק מן הברכה).
ולגבי מה שכתבת לתרץ שצודק המ"ב שאומר לא להביא את התינוקות, איני יודע מנין לו. עובדה היא שיש הרבה שיכולים להתרכז ולשמוע היטב את החזן למרות כל הרעש שעושים התינוקות.
(אם יש למישהו כאן גישה לאוצר המקוון כדאי שיוריד מספר דעת נוטה חלק א את העמודים שציינתי להם אתמול ונחכים יותר).
--
כתבתי טרם ראיתי את התגובה של הרב משנ"נ ואאל"ט בדעת נוטה שם מביא לתלות בסברא כפי שכותב הוא.

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ד' פברואר 25, 2015 10:01 pm

לומד_בישיבה כתב:אגב, דברי השעה"צ צריכים ביאור קצת. מדוע אינו אומר פשוט שאינו יוצא ידי חובתו היות והפסיד חלק מן הברכה

לק"מ, דהא איירי ב"אפילו אם יאמר שכוונתי אז בלבי לברכת המברך" כלשונו שם, והיינו שמצד השמיעה והכונה לא הפסיד מאומה.

מה שנכון נכון
הודעות: 7412
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ד' פברואר 25, 2015 10:39 pm

הפוסקים דנו בענית ברוך הוא וברוך שמו בשמיעת ברכה שיוצאים בה יד"ח, והשוללים הוסיפו דלפעמים המברך ממשיך בברכתו בעוד השומע אומר בהוב"ש, ונמצא שהתיבות אמ"ה שמעכבות בברכה נשמטות מאוזן השומע. ומשמע מלשונם שאם היה רמי אנפשיה ושמע היה מועיל לצאת יד"ח.
ראה למשל בשושנים לדוד, ובמטה יהודה, ובפקודת אלעזר. [הובאו בחזו"ע].

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ד' פברואר 25, 2015 11:35 pm

מסתמא כונת כת"ר לומר דיהיה הדבר שנוי במחלוקת האחרונים הנ"ל עם השעה"צ. אך כד דייקת שפיר מבואר דהשעה"צ מתכוין ללמוד דין זה מלשון השו"ע שהוא לשון הארחות חיים כמובא בב"י שם. ולא ציינתי זאת בתחילת דברי כפי שהיה ראוי, ועתה יבואר בע"ה.

יעו"ש בלשון השו"ע: "יעקב היה מברך המוציא ונתכוין להוציא השומעים, ואח"כ ניגב ראובן ידיו ובירך ענט"י לא הוי הפסק". הרי מדוייק דדוקא באופן שבירך אח"כ, ולא בד בבד עם ברכת המוציא של יעקב, וכדכתב המ"ב שם דנקטו לשון זה להורות דכשבירך עמו ביחד לא יצא. והטעם דלא יצא, תחילה ביאר המ"ב משום דצריך להבין ולשמוע מה שאומר המברך, ואל"ה הלא הפסיד תיבות מן הברכה. שוב הוסיף בשעה"צ שם: "ומסתברא דאפילו אם יאמר שכיוונתי אז בלבי לצאת בברכת המברך ג"כ לא יצא" וכו' (ומשום תערובת המילים של אמירתו עם השומע כעונה). ומסתברא דמאי דקאמר מסתברא לאו למימרא סברא דנפשיה אתא, אלא ה"ק, ומסתברא דאפילו בכה"ג שכיון בליבו ג"כ נתכוונו הארחות חיים והשו"ע לשלול דלא יצא, מדסתמו דרק באופן שבירך אח"כ יצא, ומשמע דכל שבירך עמו ביחד לא יצא מכל וכל, אפילו כיון, והטעם משום תערובת המילים.

כללו של דבר, נראה ביותר דדין שומע כעונה דוקא בשותק ולא בתערובת דברים אחרים ע"י אמירתו, מקורו בארחות חיים ושו"ע הנ"ל, ולזה כיון השעה"צ שם.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ה' פברואר 26, 2015 12:16 am

הרב יעקובי - אם כדבריך שכל ראייתו של המ"ב הוא מהדיוק וכפי שכתבת, יש מקום לדחות. כלומר, יתכן, שאינו יוצא היות ותרי קלי לא משתמעי ולא יתכן ששמע את חברו בשעה שהוא עצמו בירך, ונמצא חסר לו חלק מהברכה, ולא משום שהוסיף עוד תיבות. ומנין למ"ב לחדש דבר זה.

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ה' פברואר 26, 2015 12:19 am

כבודו הניח משום מה בחזקה דאיירי שמברך בקול רם. אבל מסתימת הדברים מוכח שאפילו כשבירך בלחש, רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע, לא יצא, ומכאן לדיוק השעה"צ וביאורו.

מה שנכון נכון
הודעות: 7412
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ה' פברואר 26, 2015 12:33 am

כשאדם מדבר בעצמו מצוי שאינו נותן דעתו על מה ששומע, ואין נ"מ אם דבורו בקול או בלחש.

את הדיוק מהשו"ע אפשר לדחות עוד דקמ"ל שאין כאן הפסק בין ברכת המוציא לאכילה דהוי כטול ברוך, וחידוש זה הוא רק כשברך לאחר ברכת המוציא ולא יחד עמה.
נערך לאחרונה על ידי מה שנכון נכון ב ה' פברואר 26, 2015 12:36 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ה' פברואר 26, 2015 12:35 am

התכוונתי לשלול טענת תרי קלי לא משתמעי.

מה שנכון נכון
הודעות: 7412
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ה' פברואר 26, 2015 12:41 am

תרי קלי לא משתמעי היינו מטעם אי נתינת הדעת, ולא משום שא"א לשמוע. והראיה מהיכא דחביב דמהני. [וכמדומני שגם הרב לומד כיון לזה].
וא"כ שפיר י"ל דמה"ט אינו יוצא יד"ח כשמברך ענט"י בזמן ברכת המוציא, ואין הבדל אם בירך ענט"י בקול או בלחש, אך לא משום שא"א לצאת יד"ח שומ"כ כשמדבר בפיו. וע"כ מהשו"ע אין ראיה, והא קמן האחרונים הנ"ל דמשמע מדבריהם דמהני.

יעקובי
הודעות: 760
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי יעקובי » ה' פברואר 26, 2015 1:01 am

מה שנכון נכון כתב:את הדיוק מהשו"ע אפשר לדחות עוד דקמ"ל שאין כאן הפסק בין ברכת המוציא לאכילה דהוי כטול ברוך, וחידוש זה הוא רק כשברך לאחר ברכת המוציא ולא יחד עמה.

אי רק מצד להשמיענו דהוי כטול ברוך, הוי ליה לאשמועינן רבותא טפי, דאפילו שכל מעשיו היו אחר ברכת המוציא, דהיינו נטילת ידיו והניגוב והברכה, אפ"ה יצא משום טול ברוך. אבל הארחות חיים (ובעקבותיו השו"ע) דקדקו בלשונם, שמעשה הנטילה היה תוך כדי ברכת המוציא: "ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה ויעקב היה מברך המוציא...", ובזה הוסיפו ללמדנו שמה שיכול להעשות תוך כדי ברכת המוציא ולא להחשב הפסק, זהו רק מעשה נטילת ידיו, אך הברכה עצמה אי אפשר כלל. ומזה מוכח שאפילו אם יכוין לבו כראוי לצאת בברכת המוציא, וכמו שכתב כת"ר שיש אפשרות לכוין לבו כגון בחביב, וא"כ גם כאן אפילו ינהג כחביב ויכוין היטב, אעפ"כ לא יצא כלל משום דא"א לצאת בשומ"כ כשמדבר בפיו.

כל זה מבואר היטב בדברי המ"ב שם.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ה' פברואר 26, 2015 7:50 am

יעקובי כתב:
מה שנכון נכון כתב:את הדיוק מהשו"ע אפשר לדחות עוד דקמ"ל שאין כאן הפסק בין ברכת המוציא לאכילה דהוי כטול ברוך, וחידוש זה הוא רק כשברך לאחר ברכת המוציא ולא יחד עמה.

אי רק מצד להשמיענו דהוי כטול ברוך, הוי ליה לאשמועינן רבותא טפי, דאפילו שכל מעשיו היו אחר ברכת המוציא, דהיינו נטילת ידיו והניגוב והברכה, אפ"ה יצא משום טול ברוך. אבל הארחות חיים (ובעקבותיו השו"ע) דקדקו בלשונם, שמעשה הנטילה היה תוך כדי ברכת המוציא: "ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה ויעקב היה מברך המוציא...", ובזה הוסיפו ללמדנו שמה שיכול להעשות תוך כדי ברכת המוציא ולא להחשב הפסק, זהו רק מעשה נטילת ידיו, אך הברכה עצמה אי אפשר כלל. ומזה מוכח שאפילו אם יכוין לבו כראוי לצאת בברכת המוציא, וכמו שכתב כת"ר שיש אפשרות לכוין לבו כגון בחביב, וא"כ גם כאן אפילו ינהג כחביב ויכוין היטב, אעפ"כ לא יצא כלל משום דא"א לצאת בשומ"כ כשמדבר בפיו.

כל זה מבואר היטב בדברי המ"ב שם.

אין בכוחינו לקבוע דברים חדשים, שגם בהם נאמר תרי קלי משתמעי, מעבר למה שקבעו לנו חז"ל - שופר ומגילה. ואצל ברכת המוציא לאו כל כמיניה לומר ששמע שתי קולות ויהיב דעתיה. ומשום כך, לא ניתן לפרש שהשער הציון דייק כן מלשון המחבר, בשעה שאין כל הכרח וניתן לפרש משום תרי קלי לא משתמעי.
--
לדאבוני מצאתי רק מקצת מהאחרונים שהאריכו בגדר שומע כעונה ואב לכולם הוא הקהלות יעקב http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?28043&&page=39 http://www.otzar.org/wotzar/getimg.aspx ... 00-0-1-256
וממה שהספקתי לעיין הוא עומד על מה שכתבת להקשות.

אישי
הודעות: 189
הצטרף: ב' ינואר 12, 2015 10:38 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי אישי » ה' פברואר 26, 2015 10:51 am

מה שנכון נכון כתב:תרי קלי לא משתמעי היינו מטעם אי נתינת הדעת, ולא משום שא"א לשמוע. והראיה מהיכא דחביב דמהני. [וכמדומני שגם הרב לומד כיון לזה].
וא"כ שפיר י"ל דמה"ט אינו יוצא יד"ח כשמברך ענט"י בזמן ברכת המוציא, ואין הבדל אם בירך ענט"י בקול או בלחש, אך לא משום שא"א לצאת יד"ח שומ"כ כשמדבר בפיו. וע"כ מהשו"ע אין ראיה, והא קמן האחרונים הנ"ל דמשמע מדבריהם דמהני.

טעות. תרי קלי לא משתמעי היינו משום שא"א לשמוע. כן מפורש בסוגיא בר"ה כ"ז דבחביב יהיב דעתיה ושמע.
ולפיכך, כשהוא אומר בלחש ושומע את השני בקול רם, אין חיסרון של תרי קלי, אלא אם התכוין לשמוע גם את עצמו. וזה מוכח להדיא מדברי השעה"צ הנ"ל, שהרי לא החמיר בנידונו אלא מצד הפסק בברכה ולא מצד תרי קלי.

מה שנכון נכון
הודעות: 7412
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: לצאת ע"י שומע כעונה בזמן שקורא בפיו

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ה' פברואר 26, 2015 1:07 pm

חביב אינו נותן לאדם אפשרות שמיעה יותר טובה, אלא מועיל לנתינת דעת על מה ששומע, וזו הכונה בר"ה.
מש"כ בשעה"צ מצד הפסק, הוא תוספת על מש"כ במ"ב מצד שצריך להבין ולשמוע וכו', דאפילו יאמר שברור לו ששמע לא יוצא.
ובכלל הנדון כאן אינו בדעת השעה"צ, אלא באיך יפרשו החולקים עליו את השו"ע.
[החלוק המבואר בסימן קמא ס"ב בין קו"ר לנחת, הוא כלפי השומעים את שני הקוראים].

יעקובי כתב: וא"כ גם כאן אפילו ינהג כחביב ויכוין היטב, אעפ"כ לא יצא כלל משום דא"א לצאת בשומ"כ כשמדבר בפיו.

בדבר שאינו חביב נאמר בסתמא שלא יוצא, ולא ברור שיהני אם יאמר קים לי ששמעתי. ואפילו אם כן אין לדקדק כלום מדברי השו"ע שדבר כפי שהוא הדין הרגיל [בפרט כשהנדון על מה שאולי רמוז בו]. ועוד שגם בדבר חביב נחלקו הפוסקים אם מהני לצאת יד"ח בשני הקולות או רק באחד מהם וכמובא במ"ב תקפח,יא ובבה"ל, והכא צריך לכתחילה להשמיע לאוזניו את מה שמוציא בפיו, ומסתמא כן עשה. [בין אם נאמר שזהו שיעור בגובה הקול ובין אם משום שצריך לשמוע ממש].
וגם ראה בשה"צ תקפח ס"ק כא, ויסוד הדבר מר"ה שם.
ובכל אופן לעניננו אי"צ לדין תרי קלי ממש, וסגי בו כדוגמא בעלמא לעקרון. וכשם שהזהירו הפוסקים שלא לענות בהוב"ש מכיון שעי"ז מצוי שאין נותנים דעת לדברי המברך. והחולקים על דין השעה"צ הנ"ל יעמידו את הדיוק מלשון השו"ע כסתמא דמלתא על המצוי והרגיל, ואין הכרח שמה שנרמז מדקדוק הלשון בעלמא יהיה בכל אופן.


חזור אל “פורים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים