מעט דבש כתב:משולש כתב:בליל פורים אומרים פעמיים קדיש תתקבל, הלבוש מעיר על זה שלדעתו יש לומר בסיום י"ח רק חצי קדיש ולשמור את התתקבל אחרי המגילה. אבל האליה רבא מסביר שהסיבה לומר פעמיים היא בגלל המבואר במהרי"ל ומטה משה שמתפללים ערבית כרגיל מבע"י וממתינים עם המגילה עד הלילה, ולכן המגילה נהפכת לתפילה בפני עצמה, שנאמרת בזמן שונה, ולכן הקדיש תתקבל שאומרים בלילה לא יועיל לערבית של המבע"י.
ויש לעיין בימינו שרוב בתי כנסיות אין מתפללים ערבית בפורים מבעוד יום וממילא אין צריכים להמתין אחרי ערבית עד הלילה, אם כן יש לומר אחרי ערבית חצי קדיש ואחרי המגילה תתקבל כדינו.
אליה רבה (תרצג, ד):
וא"כ מאי שנא בערבית וכו'. י"ל דבשחרית נוהגין בלאו הכי להפסיק בקריאת התורה, אבל בערבית שאין הדרך בהכי הוי כהפסקה.
עוד י"ל לפי מנהגנו שמתפללין מעריב ביום וממתינין בקריאת מגילה עד הלילה כמ"ש מטה משה [סי' תתרא], א"כ הוי הפסק גמור. אלא דלפ"ז קשה כשחל במוצאי שבת דאז קורין מיד אחר מעריב, וצ"ל דלא פלוג:
הרי שכתב שני הסברים. והמנהג כיום יכול להתיישב כהסברו הראשון, שכיון שאין הדרך להפסיק בערבית, המגילה נחשבת הפסקה, ולכן אומרים 'תתקבל' לפניה.
לענ"ד יש כאן שגיאה רבתא, יש שני נידונים, נידון אחד הוא לשיטות שאומרים קדיש תתקבל אחד היכן אומרים אותו, וע"ז הולך דברי הלבוש שאינו מבין איך אפשר לומר אותו מיד אחרי מעריב לפני המגילה, וע"ז באו שני תירוצים של האליה רבה בסק"ד. והאליה רבה שם
לא כתב שהוא משום שהמגילה נהפכת לתפילה בפנ"ע, לא מיניה ולא מקצתיה, רק כתב שכיון שממתינים יש הפסק גדול, ולכן צריך לומר קדיש על מעריב שמתפללים מבעוד יום, אבל לא דן כהוא זה על המגילה עצמה אם לומר קדיש אחריה.
זה הכל שנוגע לסק"ד.
והנה בזה הדין אי"צ למעשה לא לתירוץ הראשון של הא"ר, ולא לתירוצו השני, כי סו"ס יש הרבה הרבה ראשונים שסוברים שאומרים קדיש תתקבל אחרי מעריב ודלא כהלבוש, עי' מג"א ועוד, וזה מספיק לתרץ מנהגינו על קדיש תתקבל מיד אחרי מעריב.
אח"כ בסק"ה מתחיל נידון חדש, האם ניתן לומר שוב קדיש תתקבל, וע"ז כתב האליה רבה שאפשר לומר פעם שני, והטעם משום שהקדיש תתקבל השני ילך על קדושה דסידרא שאומר עם המגילה. וכאן
להדיא לא כתב דקאי על המגילה שהיא תפילה בפנ"ע, אלא כתב דהקדיש עולה על קדושא דסידרא, ותו לא. וכ"ז ברור למעיין היטב.
ואמנם עכשיו נשאלת שאלה חדשה, דמה"ת שנאמר קדיש אחרי קידושא דסידרא של ליל פורים, מה שאין עושים כן בשום תפילה אחרת, הרי בשחרית כל יום, ובמוצ"ש כל שבוע אומרים קדושה דסידרא ואחריו הקדיש תתקבל, ומעולם לא עלה על הדעת לומר שני פעמים קדושה דסידרא. ואין לומר דבאמת כל קדושה דסדרא היא סיבה לקדיש תתקבל, אלא דבכל מקום כיון שהוא יחד עם התפילה ממתינים עם הקידש תתקבל עד אחרי קדושה דסידרא, ואומרים שם הקדיש וקאי על שניהם, משא"כ בפורים יש הפסק מחמת קריאת המגילה [היינו המגילה עצמה היא הפסק, ודלא כא"ר דס"ל דרק אם שוהה]. כ"ז ליתא וליתא, דהא בבוקרו של פורים אחרי שמו"ע קוראים את המגילה ואומרים קדושה דסידרא, ואומרים קדיש תתקבל
אחד, ומה קרה להא דהמגילה הוי הפסק.
והנראה בזה, דודאי קדושה דסידרא בכל התפילות שבכל השנה אין בהם כדי לחייב קדיש תתקבל היות הם חלק מסדר התפילה, כמו בשחרית כל יום, או לחילופין אינם מסדר התפילה כלל, וגם לא בא כתפילה, כמו במוצ"ש שהוא רק משמש להאריך אפוקי שבתא. אבל בפורים הקדושה דסידרא היא תפילה מחודשת ומחוייבת, וכמש"כ הפוסקים דנלמד מהפסוק אלוקי אקרא יומם וסמיך ליה ואתה קדוש, וכמש"כ הגר"א, הרי שאנו אומרים תפילה זו כעין תפילת אסתר באותם הימים, וכמו שהיא הביאה את התפילה בתפילתה בתהלים פרק כב, ולכן כיון שהיא כתפילה בפנ"ע ואינו מחלקי התפילה דתפילת ערבית לכן שפיר אומרים על קדושה דסדרא דפורים בלילה קדיש בפנ"ע. וזה אינו שייך לקדושה דסדרא דפורים בבוקר דאף אם יש בו ג"כ רמז לתפילת אסתר, הא אומרים אותו גם משום הדין לומר קדושה דסדרא בכל יום.
אני משער שהרב משולש ראה את ההסבר הזה שהמגילה נחשבת כתפילה בפנ"ע באיזה ספר לבאר המנהג של שני קדישים, היינו שלקח דברי הא"ר והרחיבם ופשט צורה ולבש צורה ויצא העגל הזה, ואדרבה זה מהלך מעניין, אם כי קשה משחרית וכנ"ל, אבל בכ"ז אם הרב משולש זוכר מלפני שנתיים מה ראה על ככה ומהיכן הגיע, אבקש שישתפנו, לדעת אם מדיליה אם מספר אחר, כי אם מאיזה ספר הייתי רוצה לראות שאר דבריו שם