טעם מצוות זכירת מעשה עמלק

[עושה חדשות]

אי' בפרקי דר"א (ובזה הדרך במדרשים בעוד מקומות)

ר' פנחס אומ' אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל ואומר להם זכורים אתם שאמרתם במדבר הזה היש ה' בקרבנו אם אין, אלא אמ' משה אם אני אומ' להם כך הרי אני מגלה את פניהם, והמגלה פנים לחבירו אין לו חלק לעה"ב, אלא אני אומ' להם כך מעשה עמלק מעשה עמלק והם מבינים מה שכתוב לפניו, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס אחד וכלב קשור בפתח הפרדס והמלך יושב בעליותיו צופה ומביט כל מה שבפרדס נכנס אוהבו של מלך לגנוב מן הפרדס ושיסה בו את הכלב וקרע את בגדיו, אמ' המלך אם אני אומ' לאוהבי למה נכנסת לתוך הפרדס הרי אני מגלה את פניו, אלא הריני אומ' לו הראית אותו כלב שוטה איך קרע את בגדיך ולא היה מבין שאתה אוהבי, כך אמ' משה הרי אני אומ' להם לישראל מעשה עמלק ומיד הם מבינים מה שכתוב לעיל, לפי' אמ' להם משה זכור את אשר עשה לך עמלק

נראה מד' חז"ל שטעם מצוות הזכירה הוא לזכור את החטא שהביא למלחמת עמלק...
האמנם?

[עושה חדשות]

בילקוט מעם לועז הביא ממועד לכל חי שכתב - ובשבת פרשת זכור עלינו לזכור כל הדברים שגרמו לעמלק שיבוא וכו'.
ועכ"פ תמה אקרא בעיקר הענין, האם חז"ל ביארו כאן את עצם ענין הזכירה בשונה לגמרי מהתפיסה הרגילה, או שיש מפגש וחיבור בין ההבנות השונות לכאו'.

[ישיבה בחור]

נראה מד' חז"ל שטעם מצוות הזכירה הוא לזכור את החטא שהביא למלחמת עמלק...
האמנם?

לכאורה הוא חידוש, ולא הוזכר טעם זה בראשונים יעו' רמב"ם סה"מ עשה קפ"ט וכן בפ"ה מהל' מלכים, דטעם הזכירה הוא כדי לעורר איבתו - כדי להלחם בעמלק, וכן מפו' הוא בס' החינוך דהוא לתועלת המלחמה, ומטעם זה כ' דנשים פטורים ממצוה זו, וכן הוא ברמב"ן עה"ת, ופלא שלא הביאו טעם זה, וביותר יל"ע על החינוך דהא מטעם זה כ' דנשים פטורות, והא לפי הטעם של המדרש הרי שפיר שייך זכירה בנשים,

[ישיבה בחור]

נראה מד' חז"ל שטעם מצוות הזכירה הוא לזכור את החטא שהביא למלחמת עמלק...
האמנם?

מה שנתעורר אצלי כעת כי יתכן וזה תלוי במחלוקת האחרונים, לגבי אחד שיכול להתפלל במנין רק פעם אחד, או פרשת זכור בשבת, או קריאת המגילה ופרשת ויבוא עמלק, מה עדיף, ולכאו' אפשר דהמחלוקת הנ"ל תלוי בטעמים אלו, אך אין לי זמן כעת בזה, בל"נ למחר אעיין בזה, ומראה מקום אני לך,

[אנא עבדא]

קראתי עכשיו ב'עלים לתרופה' של השבוע דיון בנושא, ולפי הטעמים יש נפק"מ אי נשים חייבות בזכירת או מחיית עמלק, עיין שם ותמצא נחת

[בקרו טלה]

קראתי עכשיו ב'עלים לתרופה' של השבוע דיון בנושא, ולפי הטעמים יש נפק"מ אי נשים חייבות בזכירת או מחיית עמלק, עיין שם ותמצא נחת

[אהרון 37]

כידוע החינוך מחדש שנשים פטורות מזכירת מעשה עמלק כיוון שלא שייכות במחייה, ומבואר מדבריו שענין הזכירה כדי שנמחה, ומה שיש לשאול על זה, שמהחינוך גופיה כשכותב טעם המצווה של זכירת מעשה עמלק, נראה שענינו שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו, עד כמה שנאוי לפניו מי שפתח עם ישראל במלחמה, ונראה א"כ מדבריו שאין הטעם בגלל שיזכרו למחות, וצ"ע.

[בן פורת]

נראה מד' חז"ל שטעם מצוות הזכירה הוא לזכור את החטא שהביא למלחמת עמלק...
האמנם?

עוד למדנו מדברי חז"ל שהחטא שקדם למעשה עמלק הוא מה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין, פרשת מסה ומריבה הסמוכה לפרשת עמלק, וכך הוא לפי פשט המקרא, ולא כדרשת חז"ל שעמלק בא על 'רפידים' שרפו ידיהם מן התורה.

[מתון]

בוודאי עיקר המצוה הוא שנזכור מעשי עמלק שעשה לנו כדי שנשמור איבתו.

אמנם מה זה שייך בכל זמן ולכל יחיד? על זה כנראה אמרו רז"ל שהוא כדי שנזכור למה בא עמלק, וזהו מסיבת חטאינו. איזה חטא? כמה חטאים, או משום שאמרו היש ה' בקרבינו, או שרפו ידיהם מתורה, או כמ"ש רש"י בתצא (כ"ה י"ז) בשם המדרש על הפסוק זכור את אשר עשה לך עמלק: "אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון". כלומר שתכלית הזכירה "לך" לכל אחד ואחד, הוא כדי שנדע מה גורם לגירוי האויב.

וכבר האריך בעניך זה בספר חן טוב על התורה בפרשת בשלח הו"ד במלאכת שלמה מס' מגילה פ"ג מ"ד

[עושה חדשות]

ראיתי היום בפסיקתא רבתי פ' יב -

זכור אמר ר' ברכיה בי ר' למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והיה לו כלב אחד יושב ומשמר את הפרדס, בא בנו של אוהבו של מלך לגנוב מתוך הפרדס עמד אותו הכלב ונושכו, כשהיה המלך מבקש לבנו שלא להזכיר לבנו של אוהבו שרצה לגנוב מתוך הפרדס שלו, היה אומר לו זכור מה שעשה לך אותו הכלב, כך ישראל חטאו ברפידים ואמרו היש ה' בקרבנו (שם /שמות/ י"ז ז'), ומיד בא הכלב ונשכו זה היה עמלק שנאמר ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שם שם /שמות י"ז/ ח'), וכשהיה הקדוש ברוך הוא מבקש להזכיר ישראל החטא שחטאו ברפידים היה אומר זכורים אתם לאותו עמלק שבא עליכם זכור את אשר עשה לך עמלק

וכן להלן פ' יג -

כך ישראל היו טעונים על ענני כבוד ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו (שם /דברים א'/) והם אומרים היש ה' בקרבנו מיד ויבא עמלק, והואיל ומפני חטייא של עונותיהם בא עמלק אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק, לא היה לו לומר כן, אלא זכרו מה שעשיתם ברפידים, ולמה אמר להם זכור [וגו'], אלא א"ר אחא לאחד שנכנס בלילה לגנוב ענבים מן הכרם, והיה השומר אוהבו, כיון שצפה אותו השומר ראה שאוהבו היה, מה עשה גירה בו הכלב שהיה עומד שם, עמד ופשרו הימנו, וכשהיה השומר מבקש להזכיר לאותו אוהבו שבא לגנוב ענבים, היה אומר לו, זכור אתה היאך פישרתי הימך את הכלב, כך היה צריך לומר זכרו מה עשיתם ברפידים, מהו זכור [וגו'], משמיעם מן הצד, אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי שהכעסתם (אותו) [אותי] ובא הרשע להתגרות (לכם) [בכם] אלא עלי לשרש ביצתו מן העולם מני אפרים שרשם בעמלק

[עושה חדשות]

אי' בפרקי דר"א (ובזה הדרך במדרשים בעוד מקומות)

ר' פנחס אומ' אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל ואומר להם זכורים אתם שאמרתם במדבר הזה היש ה' בקרבנו אם אין, אלא אמ' משה אם אני אומ' להם כך הרי אני מגלה את פניהם, והמגלה פנים לחבירו אין לו חלק לעה"ב, אלא אני אומ' להם כך מעשה עמלק מעשה עמלק והם מבינים מה שכתוב לפניו, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס אחד וכלב קשור בפתח הפרדס והמלך יושב בעליותיו צופה ומביט כל מה שבפרדס נכנס אוהבו של מלך לגנוב מן הפרדס ושיסה בו את הכלב וקרע את בגדיו, אמ' המלך אם אני אומ' לאוהבי למה נכנסת לתוך הפרדס הרי אני מגלה את פניו, אלא הריני אומ' לו הראית אותו כלב שוטה איך קרע את בגדיך ולא היה מבין שאתה אוהבי, כך אמ' משה הרי אני אומ' להם לישראל מעשה עמלק ומיד הם מבינים מה שכתוב לעיל, לפי' אמ' להם משה זכור את אשר עשה לך עמלק

נראה מד' חז"ל שטעם מצוות הזכירה הוא לזכור את החטא שהביא למלחמת עמלק...
האמנם?

האריך בזה הגר"ח אלפנדרי בספרו אש-דת פרשת כי תצא.