לקונטרס תורת המגילה
(הוא השאלה הידועה מה הפירוש 'מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה' הלא מגילה עצמה תלמוד תורה היא)
אחר המחילה ובהשקפה ראשונה,
הרי התירוצים הבאים: (ציינתי הכותרות)
ה' 'כל היכא שקורא פסוקים מחמת איזה חיוב אחר לא יוצא ידי חובת ת"ת
ו' 'שנחשב כאילו מתכוון להדיא שלא לצאת ידי חובה' [חובת ת"ת]
ז' 'קרייתא זו הלילא וא"כ קריאת המגילה הוא מדין הלל ושירה ואי"ז תלמוד תורה
ח' 'החפצא של מגילה הוא מטעם פרסומי ניסא ולכן אין בזה ת"ת'
ט' 'ידוע בשם החזו"א שא"א בקיום של מעשה אחד לקיים שני מצוות' [הנוסח הזה לא נכון וכמו שהעירו שם בפנים]
כולם תירוץ אחד בעצם.
אלא שיש בו עיקר ותוספת: העיקר הוא מה שצריך להגדיר (מה שידוע בשם החזו"א) שכשיש מצווה כללית ומצווה פרטית שכל עיקרה נאמר באופן שמתקיימת המצווה הכללית, אז כשקבעו את המצווה הפרטית נאמר שכשמקיימים אותה
לא מקיימים את המצווה הכללית. וכן בעבירה.
הדוגמאות הידועות: אחר שיש עבירה פרטית של לה"ר לא עוברים גם על ביטול תורה או איסור דברים בטלים (ופליג על הח"ח הידוע במניין הלאווין), שמכיוון שתמיד בלה"ר יש דברים בטלים ע"כ כשהתורה קבעה כך היא קבעה שיהיה כאן לאו דלה"ר ולא לאו דדברים בטלים
ובמצווה, הדוגמא הידועה היא כאן בקריאת המגילה, שמכיוון שתיקנו לקרוא את המגילה ותמיד כשקוראין מגילה יש גם מ"ע דת"ת, ממילא המשמעות של המצווה דקריאת המגילה היא שמקיימים מצוות קריאת המגילה ולא מצוות ת"ת (יש עוד דוגמאות ואיני זוכר כרגע)
אלא שכאן היה מקום לדון, שאולי קריאת המגילה היא כמו ק"ש ששם נראה מחז"ל כל המצווה של ק"ש היא לקרוא את הדברי תורה של ק"ש ולקיים מצוות תלמוד תורה דק"ש, וכמו קריה"ת, וא"כ פשוט שבזה לא שייך את הכלל של החזו"א אלא אדרבא.
וכאן אומרים שלא כך, אלא קריאת המגילה אין בה שייכות למצוות תלמוד תורה, אלא היא פרסומי ניסא או הלל או שירה בפני עצמם ואין בזה שייכות לתלמוד תורה, ושוב חוזר הכלל של החזו"א.
(אם נאמר את התוספת בלי העיקר, עדיין יהיה קשה שסו"ס הוא לומד תורה, ומה זה משנה אם מקיים עוד מצווה נפרדת של מגילה. וכי קס"ד שמי שמלמד לאחרים ומקיים בנפשו 'תורת חסד' אז אין בלימודו משום ת"ת מכיוון שמתכוון לחסד? או הלומד למבחן? או מאימת רבו? וכו').
אגב, בכל הסוגיא הזו כמדומה שיש ירושלמי ערוך לגבי ק"ש, פעם עיינתי בו ואבדוק אם נמצא אצלי מה שכתבתי)