בגמ' הידועה מגילה ז: שקם רבה ושחטיה לר' זירא כתב המהרש"א "דבר תמוה הוא לפרשו כפשטיה ונראה דר"ל כעין שחטיה דאגבריה חמרא וכפייה לשתות יותר מדאי עד שחלה ונטה למות וכו'"
וכן בחת"ס נדה כג. דר' זירא לא גחיך כ' לבאר דר' זירא לפי חסידותו כל המביאו לידי גיחוך כאילו הרגילו לערוה ומפרש גם גמ' דמגילה דשחטיה היינו שהביאו לידי גיחוך והוי כאילו היה משוחטי הילדים וכו' יעו"ש.
וראיתי במעשה איש (תולדות החזו"א) ח"א עמ' צב שלא רצה לקבל פירושים האומרים שלא היו דברים כפשוטן ואם כתוב שחטיה אז כך הוי.
האם מצינו בראשונים שמיאנו לפרש כפשוטו מחמת תמהון הדבר?