הערות בעניין עמלק ומחייתו

[עקביה]

א. לאחר שהכה שאול את עמלק הוא אומר לשמואל בשמחה: בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה' (שמואל א' טו יג), והכתוב אכן מעיד עליו כי מלבד אגג אֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב (פסוק ח).

השאלה היא, הלא פחות משלש שנים לאחר מכן אנו פוגשים בגדוד עמלקים המונה לכל הפחות כמה אלפים: וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵש. וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם (שם ל א-ב).

הידיעה על מספרם של אותם עמלקים מקורה בהמשך (פסוק יז), לאחר שדוד משיג אותם, נאמר: וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ. מכאן משמע שארבע מאות איש הם אחוז קטן מהמספר המקורי.

אם כן כיצד אומר שאול 'הקימותי את דבר ה'' כאשר נשארו אלפי עמלקים חיים, נושמים ובועטים?

ב. ישנה שמועה האומרת שכל המשכו של עמלק נובע מחמלתו של שאול על אגג, שבאותו לילה שנשאר לו לחיות הספיק לעשות למען המשך משפחתו. אך אין בזה צורך, שהרי נשארו כל אותם עמלקים. (בפיוט 'אשר הניא' כתוב: 'ולא זכר רחמי שאול, כי בחמלתו על אגג נולד אויב'. ולא הבנתי, שמא היו מבניו של אגג בין העמלקים הנותרים ומהם יצא המן?).

ג. הגמ' (סנהדרין כ:)אומרת: 'שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה'. וצ"ע א"כ מדוע נזקק שאול לציווי מיוחד שהגיע בנבואה מיוחדת לשמואל.

ומה שבעיקר קשה, מדוע כל המלכים שעמדו אחרי שאול לא עשו כלום בעניין מחיית עמלק, אע"פ שעמלק היה קיים בימיהם.

דוד אמנם הכה את עמלק כנזכר לעיל, אך לא משום מצוות מחיית עמלק, אלא כדי להציל את שבויו.

הגמ' (ב"ב כא.:) מזכירה את הכאת אדום ע"י דוד ומקשרת את זה למחיית עמלק, אך לא היה זה עמלק אלא אדום, כפי שמבאר המהרש"א (כא. חידו"א).

ד. בדורות האחרונים מקובל לייחס את כל המיצר לישראל לעמלק (הצאר ניקולאי, הנאצים ואחרים כיוצא בהם, ימחה שמם וזכרם). איני יודע מה המקור לכך, אבל מעניין לראות שעמלק עצמו, בזמן שהיה גלוי וידוע מיהו, לא תפס מקום ראשי על במת המציקים לישראל.

מאז שנכנסו ישראל לארץ ועד שאול אנו מוצאים את עמלק פעמיים בלבד בין המריעים לישראל, ולא כיוזם אלא כנטפל לעוברי עבירה.

האחת: וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיְחַזֵּק ה' אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל עַל כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה'. וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים (שופטים ג יב-יג).

והשניה: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים. וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת. וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו (שם ו א-ג).
גם כאן וגם בהמשך בולט שמדין הם העיקר ועמלק טפלים להם.

אפשר להבין את היסוסיו של שאול לפני המלחמה (יומא כב:) - זה מאות שנים שלא היה לישראל כלום עם עמלק.

[עקביה]

ה. כתב הרמב"ם (מלכים פ"ה ה"ה):

וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.

אבל בהמשך (פ"ו ה"ד) כתב:

ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים, במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה, וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק, ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו.

והרי הדברים נראים כסותרים; אם יש מצוה לאבד זכר עמלק מדוע פותחים להם בשלום?
ואם כל החובה למחות זכר עמלק אינה אלא רק אם לא השלימו, מדוע צריך לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, ולמה לעורר איבתו, הלא אם ישלימו ויקבלו 7 מצוות ב"נ יניחו אותם בחיים, ואם לא ישלימו, יעשו להם מה שעושים לכל מי שלא השלים, אלא שמוסיפים עליהם נשים וטף. האם רק לשם כך אסור לשכוח איבתו ושנאתו?

איך שיהיה, הרמב"ם בהלכה השניה לא מדבר על 'מלחמת עמלק', דהיינו מלחמה שתכליתה מחיית עמלק, אלא מלחמה סתם, שבמהלכה במקרה צרו על עיר של עמלק. ונראה שסבר שאין חובה לדאוג תמיד להשמדת עמלק, ומה שעשה שאול היה ע"פ הוראת מיוחדת משמואל שקיבל נבואה על כך. ויש בזה יישוב להערה ג' דלעיל.

[אביגדור]

א. יש בזכרוני שמדברים בזה האחרונים ומהם המפרשים על המשנה בידים (ד ד) אך ל"מ כעת.
ב. נכב"ב.
ג. ג"כ דברו בזה וימחול מר לטרוח לחפש בעצמו, אך מ"ש ברמב"ם נראה כטעות גמור.
ד. לא ברור מה אתה רוצה.

[עקביה]

א. יש בזכרוני שמדברים בזה האחרונים ומהם המפרשים על המשנה בידים (ד ד) אך ל"מ כעת.
ב. נכב"ב.
ג. ג"כ דברו בזה וימחול מר לטרוח לחפש בעצמו, אך מ"ש ברמב"ם נראה כטעות גמור.
ד. לא ברור מה אתה רוצה.

ייש"כ.
א. אם תדע משהו אשמח להיוודע.
ב. כל שמצאתי כאן הוא קובץ מתוך הספר אלפא ביתא של ר' שמואל אשכנזי. הוא מאריך להביא את אלו שאמרו שמאותו לילה שנותר אגג בחיים בא המשכו של עמלק. אבל אינו מתייחס להערתי. אם דברו בזה בפורום אודה למי שישלח קישור.
ג. מדוע טעות? אנא העמידני בקרן אורה (בחיפושיי כאן לא מצאתי שמדברים על זה).
ד. חבל (מה לא ברור?).

[עקביה]

מצאתי את האשכול הזה https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=8543
הרב נוטר הכרמים עשה שם עבודה יפה מאד, אבל לכלל פשיטות לא בא. והדברים צריכים עיון.

[עקביה]

בפיוט 'אשר הניא' כתוב: 'ולא זכר רחמי שאול, כי בחמלתו על אגג נולד אויב'.

העירוני שאלה דברי הגמ' (מגילה יג.): ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה שאול לאגג, דאיתיליד מיניה המן, דמצער לישראל.

[יזל מדליו]

חידושי הגרי"ז סימן קס
שמואל א' (ט"ו א') - הפטרת פרשת זכור - ויאמר שמואל אל שאול וגו' עתה לך והכיתה את עמלק וגו'. ונראה מוכרח מזה, שאעפ"י שמלחמת עמלק הוא אחד מג' מצות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ אין מחויבין רק בנבואה שילחמו אתם, דאל"כ למה נצטרכו כאן לצווי מיוחד, ומבואר זה בקרא דכתיב (בשלח י"ז ט"ז) "מלחמה לה' בעמלק", דמלחמה ע"פ ה' היא. ומתבאר בזה מש"כ הרמב"ם בפ"ה מהלכות מלכים ה"ד, מצות עשה להחרים ז' עממין וכו', ובמצות מחיית עמלק (שם בה"ח) - לא כתב דמחויב כל שבא לידו עמלק להרגו, כמוש"כ במצות דמחיית ז' עממין, והמוכרח דאין חיוב, רק ע"פ ה' בנבואה, שילחמו בעמלק ולמחותם, ועי' בסה"מ בסוף מ"ע, דמנה מחיית עמלק בין המצות המוטלות על הצבור, ומבואר עם מש"כ ודו"ק.

ועי' סנהדרין דף כ' ע"ב שמבואר שרק ע"י מלך וארץ ישראל יש מצווה למחות זכר עמלק. ואם אין מלך אין דין למחות זכר עמלק. ובעומק הדברים עי"ש במהרש"א ד"ה "ואין כסא אלא מלך".

והנה ידוע בשם רבינו הגר"ח הלוי שעמלק אינו חייב להיות דווקא מזרע עמלק אלא כל מי שכופר נחשב לעמלק.

וצ"ע דאיתא במכילתא סוף פרשת בשלח: בשעה שבא המבשר ממיתת שאול ואמר גר עמלקי אנכי באותה שעה נזכר לדוד מה שנאמר למשה רבנו אם יבוא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו ומביתו [היינו מבית עמלק] שלא יקבלוהו [וכן הוא בפרקי דר"א שנשבע הקדוש ברוך הוא בכסאו שאין מקבלין גרים מזרע עמלק] והרגו.
הנה שאף גרים גמורים אין מקבלין מזרע עמלק, כל שכן קבלת ז' מצות לבד. [ועי' שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן ע"א]
וצ"ע הרי בשעה שבא להתגייר ודאי שאין במחשבתו שום כפירה וממילא פקע ממנו שם עמלק ואמאי אינו יכול להתגייר.

ועי' צפנת פענח [על התורה] במדבר פרק כ"ד פרשת בלק על הפסוק "ראשית גוים עמלק" ולפי הנראה מדבריו שיש שני גדרים יש "עמלק" ויש "זכר עמלק" ואריסטו ודומיו שכופרים ואינם מאמינים אינם נחשבים עמלק אלא רק נחשבים "זכר עמלק" כמו בהמת עמלק שצריך להשמיד.
והשתא מבואר שפיר מש"כ שאין מקבלים גרים מעמלק שהכוונה לזרע עמלק ממש.

[ואפשר שלצאת במלחמה כנגד עמלק צריך את התנאים הנ"ל של הגרי"ז הלוי, אבל על "זכר עמלק" לא צריך כלל את כל התנאים הנ"ל ואפילו יחיד יכול ומצווה להרוג. וזה עמוק.]

"מומלץ לעיין בצפנת פענח הנ"ל בדבריו העמוקים" [הבאתי רק חלק קטן].

[עוד יש להוסיף שישנם שני מלכויות יש מזרע רחל שהם מיועדים לכרות זרע עמלק כגון יהושע, שאול, מרדכי, ולעתיד לבא משיח בן יוסף. ויש מלכות בית דוד [זרע לאה], שהם כנגד שאר אומות העולם שבעיקרון אינם ניתנים להשמדה כמו שנאמר על עמלק "ואחריתו עדי אובד", אלא התכלית שיהיו עבדים לעם ישראל ועם ישראל יוכל לשבת בנחת ללמוד תורה. הדברים מהמהר"ל, ור"י אייבשיץ. ועי' מלבי"ם תורה אור דברים פרק ל"ג פסוק י"ג בביאור שני הממלכות מלכות יוסף זרע רחל, ומלכות בית דוד זרע לאה]165

[עקביה]

יישר כח!
אכתוב הנלע"ד לדקדק בדברים.

חידושי הגרי"ז סימן קס
שמואל א' (ט"ו א') - הפטרת פרשת זכור - ויאמר שמואל אל שאול וגו' עתה לך והכיתה את עמלק וגו'. ונראה מוכרח מזה, שאעפ"י שמלחמת עמלק הוא אחד מג' מצות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ אין מחויבין רק בנבואה שילחמו אתם, דאל"כ למה נצטרכו כאן לצווי מיוחד, ומבואר זה בקרא דכתיב (בשלח י"ז ט"ז) "מלחמה לה' בעמלק", דמלחמה ע"פ ה' היא.

צ"ע, הרי בבשלח לא נצטוו על מחיית עמלק, רק בכי-תצא. וכיצד אפשר להוכיח על עיקר המצווה ממה שנאמר בבשלח ולא נאמר בכי-תצא.

ומתבאר בזה מש"כ הרמב"ם בפ"ה מהלכות מלכים ה"ד, מצות עשה להחרים ז' עממין וכו', ובמצות מחיית עמלק (שם בה"ח) - לא כתב דמחויב כל שבא לידו עמלק להרגו, כמוש"כ במצות דמחיית ז' עממין, והמוכרח דאין חיוב, רק ע"פ ה' בנבואה, שילחמו בעמלק ולמחותם, ועי' בסה"מ בסוף מ"ע, דמנה מחיית עמלק בין המצות המוטלות על הצבור, ומבואר עם מש"כ ודו"ק.

כיצד מוכח מחילוק דברי הרמב"ם שיציאה למלחמת עמלק אינה אלא על פי נבואה? בפשטות אפ"ל שמחיית עמלק צריכה להיות ע"י מלך דווקא, משא"כ השמדת ז' עממים.

והנה ידוע בשם רבינו הגר"ח הלוי שעמלק אינו חייב להיות דווקא מזרע עמלק אלא כל מי שכופר נחשב לעמלק.

זה כנראה דרוש. לא על דרך הפשט ולא להלכה. וראה בקישור שהבאתי לעיל.

וצ"ע דאיתא במכילתא סוף פרשת בשלח: בשעה שבא המבשר ממיתת שאול ואמר גר עמלקי אנכי באותה שעה נזכר לדוד מה שנאמר למשה רבנו אם יבוא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו ומביתו [היינו מבית עמלק] שלא יקבלוהו [וכן הוא בפרקי דר"א שנשבע הקדוש ברוך הוא בכסאו שאין מקבלין גרים מזרע עמלק] והרגו.
הנה שאף גרים גמורים אין מקבלין מזרע עמלק, כל שכן קבלת ז' מצות לבד. [ועי' שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן ע"א]
וצ"ע הרי בשעה שבא להתגייר ודאי שאין במחשבתו שום כפירה וממילא פקע ממנו שם עמלק ואמאי אינו יכול להתגייר.

ועי' צפנת פענח [על התורה] במדבר פרק כ"ד פרשת בלק על הפסוק "ראשית גוים עמלק" ולפי הנראה מדבריו שיש שני גדרים יש "עמלק" ויש "זכר עמלק" ואריסטו ודומיו שכופרים ואינם מאמינים אינם נחשבים עמלק אלא רק נחשבים "זכר עמלק" כמו בהמת עמלק שצריך להשמיד.
והשתא מבואר שפיר מש"כ שאין מקבלים גרים מעמלק שהכוונה לזרע עמלק ממש.

ראה מש"ח סוף בשלח שהסביר שדהע"ה הרג גר זה מצד שהרג את שאול. והשאלה היא, הרי לא היו עדים על כך כי אם הודאת בע"ד ולא ממיתים על פיה, ומכך שבכל זאת הרגו מוכח שלא היה באמת גר, כי אין מקבלים גרים מעמלק, וגוי כן נהרג ע"פ הודאת בע"ד.

[עקביה]

קיבלתי מאחד החברים שליט"א.
תשובות ר' חיים קניבסקי הנוגעות לנושא הנדון.

[עושה חדשות]

דרך אגב, מה הביאור בזה -

חפץ חיים על התורה.png (62.52 KiB) נצפה 5796 פעמים

[דרומי]

אכן חידוש מקורי ומפתיע מאוד.

אולי יש להעיר מזה שבשבעה אומות נאמר "לא תחיה כל נשמה", שיש התייחסות לכל פרט בפני עצמו, משא"כ בעמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק" ככלל, ואין מצוה פרטית על כל אחד בפני עצמו.

האם דיברו בפוסקים על ברכה שיש לעשות כאשר הורגים עמלקי? או שאכן אין ברכה כזאת, כי כל עוד לא השמדנו את כולם אין בכך כל טעם. וע"ד מי שמבער רק חלק מהחמץ שלו.

[עקביה]

דרך אגב, מה הביאור בזה -

חפץ חיים על התורה.png

לענ"ד אלו דברים תמוהים מאד.

ולגוף השאלה, לשון הפסוק הוא וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה': כלומר ה' ייחס לשאול את 'ותעט אל השלל' ועל זה אמר 'ותעש הרע בעיני ה'.

[מיני ומינך]

א. לאחר שהכה שאול את עמלק הוא אומר לשמואל בשמחה: בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה' (שמואל א' טו יג), והכתוב אכן מעיד עליו כי מלבד אגג אֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב (פסוק ח).
השאלה היא, הלא פחות משלש שנים לאחר מכן אנו פוגשים בגדוד עמלקים המונה לכל הפחות כמה אלפים: וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵש. וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם (שם ל א-ב).
הידיעה על מספרם של אותם עמלקים מקורה בהמשך (פסוק יז), לאחר שדוד משיג אותם, נאמר: וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ. מכאן משמע שארבע מאות איש הם אחוז קטן מהמספר המקורי.
אם כן כיצד אומר שאול 'הקימותי את דבר ה'' כאשר נשארו אלפי עמלקים חיים, נושמים ובועטים?

דף על הדף שבת דף פח עמוד א
שמעתי מכ"ק אדמו"ר מסדיגורה (שליט"א) [זצוק"ל] על השיחה שהיתה בין הרה"ק מרוזין זצ"ל והרה"ק בעל החדושי הרי"ם זצ"ל, כאשר היה החדושי הרי"ם זצ"ל אצל הרה"ק מרוזין זצ"ל בסדיגורה, ובתוך הסעודה שאל הרה"ק מרוזין זצ"ל: דלכאורה קשה מה שאמרו חז"ל (יומא כ"ב ב) שבמלכות שאול לא הי' דופי, והי' כבן שלש בלא חטא, וקשה, איך אמר שאול המלך (שמואל א' ט"ו, י"ג): הקימותי את דבר ה', איך יתכן שיאמר שקיים את דבר ה' בשעה שלא הרג את אגג כפי שציווה אותו שמואל בשם ה', ואפי' אי נימא שלא השגיח בדברי הנבואה, אך הרי יש בדבריו שקר ממש והי' בזה איסור דמדבר שקר תרחק ואיך אפשר לומר עליו שהי' בלא דופי ובלא חטא? כששמע החדושי הרי"ם זצ"ל את השאלה נענה ואמר: באתי לשמוע ולא לומר...
ענה הרה"ק מרוזין זצ"ל: כך היתה כוונתו של שאול המלך, דהנה עי"ז שחמלתי על אגג ולא הרגתיו יצא ממנו המן, כמו שאמרו חז"ל (מגילה י"ג א) אלמלי קטליה שאול לאגג לא היה נולד המן, וע"י המן נגרמה מפלתו, שבנ"י קבלו עליהם לקיים את התורה, כמו שאיתא בדבריהם ז"ל (שבת פ"ח א) עה"פ קיימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כ"ז) קיימו מה שקבלו כבר, וזהו שהדגיש שאול: הקימותי את דבר ה', אני הוא הגורם שלבסוף יקיימו את דבר ה' ע"כ.

קיבלתי מאחד החברים שליט"א.
תשובות ר' חיים קניבסקי הנוגעות לנושא הנדון.

בענין שאלה רנ"ה עי' מקור למעשה דאגג

[עקביה]

ענה הרה"ק מרוזין זצ"ל: כך היתה כוונתו של שאול המלך, דהנה עי"ז שחמלתי על אגג ולא הרגתיו יצא ממנו המן, כמו שאמרו חז"ל (מגילה י"ג א) אלמלי קטליה שאול לאגג לא היה נולד המן, וע"י המן נגרמה מפלתו, שבנ"י קבלו עליהם לקיים את התורה, כמו שאיתא בדבריהם ז"ל (שבת פ"ח א) עה"פ קיימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כ"ז) קיימו מה שקבלו כבר, וזהו שהדגיש שאול: הקימותי את דבר ה', אני הוא הגורם שלבסוף יקיימו את דבר ה' ע"כ.

משונה.

שמא י"ל שאגג לא היה עמלקי, כשם שמצאנו במלכי אדום (סוף פ' וישלח) כאלה שלא היו אדומיים (אין זה מסתדר לשיטת רשב"ם ורמב"ן על 'וירום מאגג מלכו'). גם על בלק יש אומרים שלא היה מואבי. גם בעת החדשה היו לעתים מייבאים מלך מעם אחר.

[עקביה]

אפשר להבין את היסוסיו של שאול לפני המלחמה (יומא כב:) - זה מאות שנים שלא היה לישראל כלום עם עמלק.

ברם דברים שאמרתי טעות הם בידי, שהרי לא הרבה לפני סיפור מלחמת עמלק נאמר על שאול:
שמואל א פרק יד, מח
וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ:

בין אם נפרש כדברי המפרשים שהכאת עמלק האמורה בזה קודמת למלחמה המתוארת בסמוך (כך נראה מפשטי המקראות), ובין אם נפרש כדברי המפרשים שהיא היא -
לכו"ע עמלק היו שוסים את ישראל. כלומר בהחלט היה לישראל עסק עם עמלק קודם למחייתם ע"י שאול.