בעל קורא כתב:בכתיבה באופן כזה בעצם יוצא שאין קשר בין טור אחד לחבירו, וממילא ההמשך של "איש" אינו "ואת" שכתוב מולו במרחק ניכר, אלא השורה שתחתיו, והיינו שנראה כאילו ישנם שני עמודים צרים, שבאחד מהם כתוב "איש פרשנדתא דלפון אספתא פורתא אדליא ארידתא פרמשתא אריסי ארדי ויזתא" ובעמוד הבא כתוב "ואת ואת ואת ואת ואת ואת ואת ואת ואת ואת עשרת", שאין מה שמקשר בין שני העמודים שיהיו אחד המשך של חבירו ויחשבו כעמוד אחד של המגילה.
עזריאל ברגר כתב:זוהי סברתך, ונהוג עלמא שלא כמותה, וקשה להקשות מסברא על דבר שפשט מנהגו במקומות רבים.
ולגוף הסברא - השרטוטים שבימין ובשמאל העמוד מראים שזהו עמוד אחד ולא שניים. ועוד, שהדבר ניכר בהשוואה לשאר עמודי המגילה.
חשבונות רבים כתב:הרב בעל קורא, לכתוב שכל בעל סברא ישרה מסכים זה לא ראיה ולא הסבר.
ענו לך בצדק, שהעולם נוהג כך ולא חשים לסברתך הישרה אז במקום לנסות להכריע בסברתך את כל העולם נסה בבקשה להביא ראיה או לפחות להסביר למה זה כ"כ ברור לך.
רב טקסט כתב:מה שמרחיבים האותיות בעשרת בני המן הוא מצד דברי הר"ן שכתב להשוות שני הצדדין של שני העמודים, לפי זכרוני הבין כך בדבריו הרב בעל אור תורה בפ' האזינו. אולם כבר התקשה שם בדברי הר"ן שהזכיר שיש לעשות כך בעמוד הצר, ואין שני עמודים צרים.
כנראה התשובה על זה היא מפני שהיו כותבים שני שמות בכל שיטה, וכוונתו לשני עמודי ה-ואת. ודומני שכבר פי' כך בדבריו בעל מנחת יצחק.
בעל קורא כתב:האם כתיבת מגילה של י"א שורות היא חומרא דאתי לידי קולא?
כידוע, רבים מאד מחמירים לכתוב מגילה של י"א שורות בדווקא, וזאת מחמת שרוצים שלא להיכנס לפלוגתא אלא לצאת את דעת כל השיטות יחד. והיינו:
א. שיטת רוב האחרונים (סימן תרצ"א סעיף ד') שמה שאמרו בירושלמי שצריך לכתוב איש בראש דפא ועשרת בסוף דפא הכוונה בתחילת וסוף העמוד, ומחמת כן יש לכתוב עמוד זה של עשרת בני המן באותיות גדולות יותר כדי שלא יהיו שורות נוספות באותו עמוד ויוכלו להיות איש בראש העמוד ועשרת בסופו.
ב. שיטת הגר"א והחת"ס שאין הכוונה בתחילת וסוף העמוד אלא בתחילת וסוף שורה, ובאותו עמוד של עשרת בני המן אפשר לכתוב שורות נוספות מלמעלה ומלמטה, ואין לכתוב עמוד זה באותיות גדולות יותר כי אינן מאותיות רבתא שבמסורה.
וכיון שלכל אחת מהשיטות השיטה השניה אינה כדין, לכן העצה הידועה לצאת את שתי הדעות יחד היא בכתיבת מגילה של י"א שורות, וכך גם יהיו איש ועשרת בראש וסוף העמוד, וגם הכתב יהיה שווה לשאר המגילה.
אלא שהמהדרים מוסיפים על זה עוד כמה חומרות נוספות, והיינו:
ג. בגמרא (מגילה ט"ז ע"ב) כתוב שעשרת בני המן נכתבים אריח על גבי אריח ולבינה ע"ג לבינה, ושיטת רש"י שאריח ולבינה אין הכוונה הכתב הארוך והכתב הקצר כשיטת ר"ת ורוב הראשונים, אלא אריח הוא הכתב, ולבינה הוא החלק - הרווח שבין הכתב, וממילא החלק צריך להיות כפליים מן הכתב (והביא חומרא זו המשנה ברורה בסימן תרצ"א סקי"ז), ועל כן המהדרים משאירים רווח גדול בין ה'איש' לבין ה'ואת' וכן בכל השורות.
ד. בגמרא שם אמרינן שהטעם שכותבים אריח על גבי אריח ולבינה ע"ג לבינה הוא כדי שלא תהא תקומה למפלתן, וכתב שם הר"ן שכשהחומה שוה בשני ראשיה ואין בה בליטות אין להוסיף עליה כמו אם היו שם בליטות ושיני החומה שאז יוכלו להוסיף על הבנין, והיינו שיש חילוק נוסף בין עשרת בני המן לשירת הים, שלא רק שאריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה, אלא שאף ראשי השיטות כולן מתחילות בשווה שאין אפילו אפשרות להעמיד החומה אם ירצו להוסיף, כיון שהיא חלקה ואין לה בליטות כלל להוסיף עליה.
ומשום דברי הר"ן יש המקפידים ששמות עשרת בני המן יסיימו בשווה ולא יהיו בליטות וכניסות משורה לחברתה.
אלא שלהחמיר בכל השיטות יחד לפעמים היא חומרא דאתי לידי קולא גדולה, שבכתיבה באופן כזה בעצם יוצא שאין קשר בין טור אחד לחבירו, וממילא ההמשך של "איש" אינו "ואת" שכתוב מולו במרחק ניכר, אלא השורה שתחתיו, והיינו שנראה כאילו ישנם שני עמודים צרים, שבאחד מהם כתוב "איש פרשנדתא דלפון אספתא פורתא אדליא ארידתא פרמשתא אריסי ארדי ויזתא" ובעמוד הבא כתוב "ואת ואת ואת ואת ואת ואת ואת ואת ואת ואת עשרת", שאין מה שמקשר בין שני העמודים שיהיו אחד המשך של חבירו ויחשבו כעמוד אחד של המגילה.
ויותר מזה, שהר"ן עצמו סובר כר"ת וכותב להדיא שרק האריחים שהם ה"ואת" כתובים זה ע"ג זה בלי אפשרות להוסיף עליהם, אבל בשמות בני המן עצמן לא כתב מעולם שיש לסיימם בשווה, ומעולם לא כתבו כן מגילות (וכבר העיר זאת בשו"ת משיב דבר חלק א' סימן מ"ב), וממילא אם אין מסיימים שמות בני המן בשווה ובצד אחד יש בליטות של יותר מג' אותיות, זה עושה היכר שאין זה סוף העמוד, כיון שאין לתלות יותר מג' אותיות מקצה העמוד, אבל ל"מחמירים" לכתוב שמות בני המן ישר בשני הצדדים ועושים רווח ניכר בין הטורים וכותבים י"א שורות ואין שורות נוספות מעל ומתחת עשרת בני המן, לכאורה אין המגילה כתובה כהלכתה כלל.
וראוי לעורר על זה.
לענין כתב:אני רק מזכיר שגם מרן הגריש"א זצ"ל למרות שמתחילה היה אומר שאין צריך להשוות התבות (בשמות בני המן) מ"מ אח"ז חזר להורות שיש להשוות האותיות שיהיו כולם באורך של פרשנדתא (ולכן מה שנמצא אצל גדולי תלמידיו דלא כן הוא מההוראה שבהתחלה).
לענין כתב:באופן שבעשרת בני המן, צריך להרויח מעט בין השורות (ואין שם ברווח כדי שורה שלימה), ועדיין גודל האותיות זהה לגודל שאר האותיות שבמגילה.
באופן הנ"ל מסתלקת ממילא תמיהת פותח האשכול, וכמו שזה לא הוקשה לו על מגילה של מ"ח שיטין.
ספרים וועלט כתב:האם הבעיה שלך היא רק כאשר עמוד הימיני מסתיים הכל בשווה כמו שכתבת באות ד'? אם כאשר לא עושים כן, אין אותה בעיה בדיוק, רואים עמוד אחד שאכן תיבותיו לא מסתיימים בשווה ממש, ועמוד שני של ואת ואת ואת ואת!
בעל קורא כתב:לענין כתב:אני רק מזכיר שגם מרן הגריש"א זצ"ל למרות שמתחילה היה אומר שאין צריך להשוות התבות (בשמות בני המן) מ"מ אח"ז חזר להורות שיש להשוות האותיות שיהיו כולם באורך של פרשנדתא (ולכן מה שנמצא אצל גדולי תלמידיו דלא כן הוא מההוראה שבהתחלה).
אפשר מקור לדברי הגריש"א?
בעל קורא כתב:בר"ן לא כתב להדיא שיש לעשות כך בשני הצדדים.
ובשו"ת משיב דבר כתב להדיא שכוונת הר"ן רק ל"ואת" כי הם שווים בארכם, אך בשמות בני המן שאינם שווים ודאי שיש כניסות ובליטות.
בעל קורא כתב:ספרים וועלט כתב:האם הבעיה שלך היא רק כאשר עמוד הימיני מסתיים הכל בשווה כמו שכתבת באות ד'? אם כאשר לא עושים כן, אין אותה בעיה בדיוק, רואים עמוד אחד שאכן תיבותיו לא מסתיימים בשווה ממש, ועמוד שני של ואת ואת ואת ואת!
כיון שאין לכתוב חוץ לעמוד יותר משתי אותיות, הרי זה שיש שמות ארוכים וקצרים, ורואים שיש אותיות שבולטים יותר משתי אותיות מהכתב הקצר ביותר בעמוד, ממילא מוכח שאין זה סוף עמוד אלא התיבה שממול היא סוף העמוד.
רב טקסט כתב:א"כ תנוח דעתך מצד שאין כותבין בשיטה פחות משלש תיבות כמבואר בהלכות מזוזה
לענין כתב:בעל קורא כתב:לענין כתב:אני רק מזכיר שגם מרן הגריש"א זצ"ל למרות שמתחילה היה אומר שאין צריך להשוות התבות (בשמות בני המן) מ"מ אח"ז חזר להורות שיש להשוות האותיות שיהיו כולם באורך של פרשנדתא (ולכן מה שנמצא אצל גדולי תלמידיו דלא כן הוא מההוראה שבהתחלה).
אפשר מקור לדברי הגריש"א?
קבלתי מרבותי-תלמידיו (אם אכתוב את זה בעלון-קונטרס-חוברת זה יהיה יותר בר סמכא?)
בעל קורא כתב:רב טקסט כתב:א"כ תנוח דעתך מצד שאין כותבין בשיטה פחות משלש תיבות כמבואר בהלכות מזוזה
א. לא בהלכות מזוזה אלא בהלכות ספר תורה.
ב. הלא הטעם שלא לכתוב שורות קצרות הוא כדי שלא תהיה נראית כאגרת, אך במגילת אסתר גופיה שנקראת אגרת פשוט שאפשר לכותבה גם בשורות קצרות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים