מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

נפק"מ בין ב' הטעמים למשלוח מנות

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
אברכון
הודעות: 92
הצטרף: ג' מאי 08, 2012 10:40 pm

נפק"מ בין ב' הטעמים למשלוח מנות

הודעהעל ידי אברכון » ד' פברואר 21, 2018 10:00 pm

בפורים אשתקד אספתי י"ג נפק"מ בין ב' הטעמים למשלוח מנות. אשמח אם הת"ח דכאן יוסיפו עוד לנידון זה.

הנה מצינו ב' טעמים בחיוב וגדר משלוח מנות ביום הפורים. דבתרומת הדשן בסי' קי"א כתב דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא, וכדשמע במגילה ז' ע"ב דאביי ורב חנינא היו מחליפים את סעודתם זע"ז, וא"כ חזינן שטעם המשלוח מנות הוא משום הסעודה.
וכן משמע מהרמב"ם שכתב בפ"ב מהל' מגילה הט"ו, כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר וכו' וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר וכו'. וחזינן שכלל את חיובא דמשלוח מנות יחד עם החיוב סעודה.
אולם בס' מנות הלוי על המגילה (חיברו ר' שלמה אלקבץ בעל ה"לכה דודי") כתב טעם אחר ביסוד חיוב משלוח מנות, שהוא כדי להרבות אהבה אחוה וריעות היפך מה שאמר המן שעם ישראל מפוזר ומפורד.
ויש כמה וכמה נפק"מ שציינו בפוסקים באו"ח סי' תרצ"ה על פי חילוקי הטעמים הנ"ל. ונבוא לפרטם בעזהי"ת.
א'. בבאר היטב בסי' תרצ"ה הביא מס' יד אהרן שאם שולח לחבירו שבמדינת הים משלוח מנות קודם הפורים וחבירו יקבל את המנות ביום הפורים דמהני ומקיים בזה חובת משלוח מנות. אולם הערוך השולחן שם האריך לחלוק וכתב שחייבים ליתן ביום הפורים עצמו. ולכאו' נחלקו האם אזלינן בתר הנותן או בתר המקבל. ואפ"ל שזה תלוי בב' הטעמים הנ"ל, דלפי דברי התה"ד שהטעם הוא משום הסעודה, א"כ תלוי במקבל וכיון שקיבל ביום הפורים יוצא ידי חובה, אולם לדברי מנות הלוי שהענין הוא כדי להרבות אהבה ואחוה אפ"ל דבעינן שיתן ביום הפורים שע"י נתינתו יאהב את חבירו וצריך שיהא דווקא בפורים עצמו. וע"ע בתשובות והנהגות ח"ב סי' ת"ז.
ב'. הרמ"א כתב שאם נתן לחבירו משלוח מנות והלה לא רצה לקבלם או שמחל לו יצא בזה ידי חובת משלוח מנות. ובפר"ח תמה עליו דמנין לו זה. ובשו"ת חתם סופר בסי' קצ"ו כתב שזה תלוי בב' הטעמים הנ"ל, דלדברי התה"ד לא מהני כיון שסו"ס אין לחבירו אוכל לסעודתו, אולם לדברי מנות הלוי אפ"ל דכיון שהראה לחבירו דברי חיבה וריעות מהי ויוצא בזה ידי חובה.
ג'. בתרומת הדשן בתשובה הנ"ל כתב לדון האם יוצאים ידי חובת משלוח מנות אף במתנות שאינם מיני אוכלין, וכגון בספרים וסדינים וכדו'. וכתב שם התה"ד שעיקר המשלוח מנות הוא משום סעודת פורים, ולכן א"א לצאת אלא רק במאכל ובמשתה. אולם בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חאגיז בח"ב סי' קס"ג כתב דמהני. וזה כסברת המנות הלוי שעיקר הטעם הוא כדי להראבות אהבה ואחוה וא"כ לא בעינן דוקא בדברי אכילה. וכ"כ בשו"ת מהר"י אסאד בס"ס ר"ו לשואל "ויקבל נא פרו"מ ני' ממני גרגיר זה במקום משלוח מנות איש לרעהו". וכן ידוע שבעל מנות הלוי שלח ספר זה לחמיו בפורים כדי לקים בזה שמלוח מנות. וכן הרמ"א שלח לחמיו בפורים את ספרו מחיר יין.
ד'. הטורי אבן במגילה כתב לדון האם אפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות ומתנות לאביונים בחדא מחתא באדם אחד שהוא אביון. ובשו"ת שבט סופר בסי' כ"ח כתב דנידון זה תלוי בב' הטעמים הנ"ל, דלדברי התה"ד אפ"ל דיוצא כיון שסו"ס יש לחבירו מה לאכול בסעודה ולא איכפת לן שיוצא בזה אף ידי מתנות לאביונים. אולם לדברי מנות הלוי יש מקום לומר דאינו יוצא כיון שאינו מוכח מהנתינה שנותן בשביל אהבה ואחוה אלא רק מחמת עניותו.
ה'. המג"א בסי' תרצ"ה סקי"א כתב על הא דאיתא בשו"ע שם שיתן לחבירו שתי מנות בשר, דבעינן דוקא בשר מבושל ולא חי. אולם יש פוסקים שכתבו דמהני ועיי"ש במ"ב. ולכאו' תלוי בפלוגתא הנ"ל, דלדברי התה"ד בעינן דוקא בשר מבושל שיהא ראוי לסעודה. אולם לדברי מנות הלוי שהענין הוא כדי להראות אהבתו א"כ לא בעינן דוקא דבר הראוי לאכילה מיד.
ו'. הערוך השולחן כתב לדון היכא ששלח מנות ע"י חבירו ונגנבו לו בדרך האם יוצא בזה ידי חובה, ופסק שם דלא יצא. אולם הא"א (בוטשאטש) כתב דמהני. ולכאו' תלוי בפלוגתא הנ"ל, דלדברי התה"ד לא יצא כיון שסו"ס לא הגיעו ליד חבירו. אולם לדברי מנות הלוי היכא שחבירו יודע שנגנבו בדרך אפ"ל דיוצא בזה ידי חובה כיון שהתרבה ביניהם האהבה.
ז'. הריטב"א כתב במגילה דצריך לשלוח מנות לפי ערך המקבל, ואם הוא אדם עשיר אין די לשלוח לו דבר הפחות. והביאו הביאור הלכה בסי' תרצ"ה. ולכאו' לפי דברי תה"ד אין צורך בכך אלא בכל דבר שהוא לצורך הסעודה יוצא יד"ח. אולם לדברי מנות הלוי אפ"ל דכיון דהענין הוא להרבות אהבה ואחוה וא"כ במתנה פחותה אין בזה משום אהבה בשביל המקבל ולכן צריך לתן לו מתנה גדולה לפי עשירותו.
ח'. בשו"ת כתב סופר בסי' קמ"א כתב לדון היכא ששולח לחבירו משלוח מנות וחבירו אינו יודע מי שלחם, האם יוצא בזה ידי חובה. וכתב שם שזה תלוי בב' הטעמים הנ"ל, דלדברי התה"ד יוצא בזה ידי חובה כיון שסו"ס יש לו מה לאכול בסעודה, אולם לדברי מנות הלוי שהענין הוא להרבות אהבה וריעות, א"כ במקום שאינו יודע מי שלחם אינו יוצא בזה ידי חובה.
ט'. השפת אמת במגילה ז' ע"ב כתב דבמשלוח מנות הגדול צריך לשלוח לקטן תחילה. אולם בס' לקט יושר לתלמיד תה"ד כתב במנהגי פורים שצריך לשלוח מנות לחבירו וכ"ש לרבו. וחזינן שלא צריך להקדים את רבו תחילה. ועי' בשו"ת מהר"י אסאד בסי' ר"ד שכתב לדון האם יוצאים ידי חובת משלוח מנות כששולח לרבו דאולי לא נקרא רעהו. ואפ"ל שנידון זה תלוי בב' הטעמים הנ"ל. דלדברי מנות הלוי שבעיקר הוא כדי להרבות אבה ואחוה א"כ כהגדול שלוח תחילה א"כ מתרבה יותר האהבה שמתכבד בזה ביותר, אולם אי הוי משום הסעודה, א"כ אין נפק"מ מי שולח תחילה.
י'. החכמת שלמה כתב לדון באדם ששולח לחבירו חולה דבר האסור מדרבנן וכדו' שלמקבל מותר לאכול אולם לשולח אסור האם יוצא בזה יד"ח וכתב שם לחדש דאיתא בקרא משלוח מנות איש לרעהו, והמילה איש מיותרת וילפינן מהכי דצריך שיהא ראוי אף לנותן ולא רק למקבל. (ועיי"ש שפלפל היכא דשניהם חולים האם יש דין של חייך קודמין). ולכאו' אין דבריו מובנים אלא לפי דברי מנות הלוי דכיון דבעינן שיוסיף אהבה ואחוה א"כ אפ"ל דהיכא דאין הדבר ראוי לאכילה אצל הנותן א"כ חסר לו בכח נתינתו ובאהבתו לחבירו. אולם לפי דברי התרומת הדשן לכאו' אין קפידא אלא שיהא ראוי לאכילה אצל המקבל.
י"א. בשו"ת ארץ צבי סי' קכ"א כתב לדון על מנהג העולם ששולחים משלוח מנות לאחר השקיעה היאך יוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות. וכתב שתלוי בב' הטעמים הנ"ל, דלדברי התה"ד שהענין הוא משום הסעודה שיהא לחבירו מה לאכול, א"כ כיון שהעולם ממשיכים בסעודתם לאחר השקיעה א"כ אפ"ל דיוצאים בזמן זה אף ידי משלוח מנות, אולם לדברי מנות הלוי שהעיקר הוא כדי להרבות אהבה ואחוה וא"כ יש לומר שבעינן להרבות אהבה דווקא בפורים עצמו.
אולם בהמשך דבריו כתב לדון לענין תשלומין במשלוח מנות לפרוז שלא קיים ביום י"ד האם יכול לשלוח מנות בט"ו, וכתב שם שתליא בפלוגתא זו לאידך גיסא, דאי נימא שעיקר הטעם הוא כדי שיהא לחבירו מה לאכול בסעודה, ומכיון שאין חובת סעודה ביום ט"ו א"כ כמו"כ לא שייך לשלוח מנות בט"ו. אולם לדברי מנות הלוי שהטעם הוא משום להרבות אהבה ואחוה א"כ אפ"ל דכמו שמצינו שלענין קריאת המגילה כל החודש כשר בדיעבד, א"כ אולי אף במשלוח מנות הדין כן.
י"ב. הרמ"א כתב שאשה חייבת במשלוח מנות ותשלח לאשה. ובמשנה ברורה שם כתב שדוקא אלמנה צריכה להביא לבד אולם נשואה בעלה משלח בשבילה. ומסיים דמ"מ יש להחמיר. ולכאו' יש לומר דלפי דברי התה"ד דהנתינה היא לצורך סעודה א"כ יותר מובן שאשה יוצאת במשלוח מנות של בעלה כיון שהחיוב יותר קרוב לומר דהוי ממשפחה למשפחה. אולם אי נימא כדברי מנות הלוי דהענין הוא להראות חיבה ואהבה א"כ אשה גם צריכה לשלוח בעצמה.
י"ג. בטעם דאין מברכין על משלוח מנות כתב בס' מקראי קודש דהוי תלוי בב' הטעמים הנ"ל, דיש מקום לתרץ עפ"י דברי הרשב"א בשו"ת סי' ט"ו דהיכא דהמצוה תלויה באחרים אין מברכין עליה, וא"כ אף במשלוח מנות יתכן שחבירו לא ירצה לקבל ולכן אין לברך. אולם לפי שיטת הרמ"א דגם היכא שאינו רוצה לקבל יוצא יד"ח וע"כ שסבר כמנות הלוי שהענין הוא כדי להרבות אהבה ואחוה ואף אם לא קיבל יוצא יד"ח א"כ לא שייך לתרץ תי' זה. ולכן צ"ל לרמ"א בטעם דאין מברכין על משלוח מנות הוא משום שאין מברכין אלא על מצוות שבין אדם למקום ולא על מצוות שבין אדם לחבירו וכמש"כ הרמב"ם בפי"א מהל' ברכות ה"ב.

חזור אל “פורים וארבע פרשיות”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים