פנינים בפרשת זכור

[ההוא דאמר]

עמלק נטל עצה מבלעם הרשע
זכור, ויבא עמלק וילחם עם ישראל.
במדרש [אסת"ר ז, יג] מובא, מי יעץ כן לעמלק.
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים, וּמֵהֵיכָן בָּא עֲמָלֵק, אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁבָּא מֵאֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁבָּא לִטֹּל עֵצָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּעַל עֵצָה אַתָּה וְגַם בַּעַל מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, וְכָל הַנּוֹטֵל עֵצָה מִמְךָ אֵינוֹ נִכְשָׁל וכו'".

[ההוא דאמר]

עיקר שנאתו של עמלק על בנין בית המקדש
זכור, ויבוא עמלק
כתב בילקוט מעם לועז [אסתר ע' ו'], "שכל השנאה שלו [עמלק] לישראל, היתה על שיצאו ממצרים, שהיו בדרכם לא"י כדי לבנות שם את בית הבחירה, כמו שנאמר בשירה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידך".

[ההוא דאמר]

בגדר איבוד נכסי עמלק
זכור, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח
פירש רש"י, "תמחה את זכר עמלק - מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (שמואל א' טו ג). שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה".
וכבר נודע להקשות, דרש"י בפירושו לשמואל [א, טו-ג] נתן טעם אחר בציוויו שאול במלחמת אגג להכרית משור ועד שה – "משור ועד שה - שהיו בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה".
ותמוה, מדוע לא פירש שיש דין לאבד את נכסי עמלק שלא ישאר שמו עליהם.
ונראה לבאר על פי מה שכתב המשך חכמה [דברים כה, יט], שהוכיח מדברי הגאון כי דין איבוד נכסי עמלק הינו רק כאשר המלחמה הינה מלחמת ציבור בעמלק, ולא על יחיד הנלחם מלחמת חורמה בעמלק.
ולעיל [שם, יח] כתב המשך חכמה, דכל זמן שלא הניח הקב"ה לישראל מכל צריהם מסביב, אזי אין חיוב מלחמה על הציבור בעמלק, עיי"ש.
ומעתה בזמן שאול שעדיין היו צרי ישראל מעיקים להם בגבולותיהם סביב , נמצא כי בזמן שאול לא היה חיוב על הציבור להלחם, ובאמת הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ כתב, שמלחמת שאול היתה בגדר הוראת שעה שנצטווה שאול להלחם בעמלק .
ומעתה אתי שפיר באופן נפלא, דהיות ומלחמת שאול היתה מלחמה של יחיד בהוראת שעה וכאמור לעיל, ממילא במלחמה זו לא נאמר הדין להכרית את ממון עמלק, שחיוב זה נאמר רק במלחמת ציבור.
ומכל מקום נצטוה שאול להכרית מנכסי עמלק משור ועד שה, ומשום כך פירש"י טעם מיוחד שהיו בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה, אמנם לולי טעם זה לא היה כל סיבה להכרית את ממון עמלק, והבן.

[ההוא דאמר]

מדוע עמלק נופל רק בידי בניה של רחל
זכור, כתב המשך חכמה [דברים כט, ג], "ויתכן פירושו, דאמרו פרק יש נוחלין (בבא בתרא קכג, ב) אין זרעו של עשו נופל אלא בידי זרעו של רחל ומביא קראי דעמלק, נמצא דעמלק אינו נופל אלא בזרעו של רחל, והטעם אולי דבמכילתא (בשלח יז, ח) על פסוק ויבא עמלק אמר יבא כפוי טובה ויפרע מכפויי טובה, א"כ מי הוא שעשה ושלם טובה עבור רעה יותר מיוסף ששלם טובה עבור רעה, לכן בניו המה המנצחים את הכפוי טובה מי ששלם רעה בעד טובה, ומלחמתו הראשונה שאמר משה ליהושע (ס"פ בשלח) צא הלחם בעמלק יוכיח, לפי שהוא מזרעו של רחל, וכן שאול שלחו ד' להלחם בעמלק".
ובאמת המן אף הוא היה כפוי טובה, דהלא מרדכי הוא זה שהצילו ממוות בעת המלחמה, ונתן לו את ככרות הלחם [עי' מגילה טז, א ובמדרשות].

[ההוא דאמר]

מחיית עמלק העתידית הרמוזה במקראות
פרשת זכור, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח.
הגמ' במסכת ב"ב [כא, א-ב] מספרת על טעותו של יואב שר צבא דוד, במלחמתו עם עמלק, "כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה, מאי טעמא עבדת הכי, [היינו, ששאלו דוד מדוע הרג רק את הזכרים של עמלק ולא מחה את כל זכרם כולל הנשים], אמר ליה דכתיב [דברים כה, יט] תמחה את זכר עמלק [פי' זָכָר], אמר ליה, והא אנן זכר קרינן [שאלו דוד, דהלא אנו קוראים זֵכֶר] א"ל אנא זכר אקריון, אזל שייליה לרביה אמר ליה היאך אקריתן? אמר ליה זכר, שקל ספסירא למיקטליה אמר ליה אמאי א"ל דכתיב [ירמיה מח, י] ארור עושה מלאכת ה' רמיה".
מבואר, כי טעה יואב ודרש שמחיית עמלק דורשת רק את זכרים עמלק, ודרש זאת מן הכתוב 'תמחה את זכר עמלק' בקמץ.
ויש להבין, מדוע כתבה התורה את מחיית עמלק, בלשון שיש במשמעותה אפשרות לטעות ולדרוש כי נדרש למחות רק זָכָר מעמלק.
ונראה דבמדרש [אסת"ר י, יג] דרשו, "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מָחֹה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶמְחֶה לָעוֹלָם הַבָּא. אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק זֶה הָמָן, קְרִי בֵיהּ זָכָר עֲמָלֵק".
הרי לפנינו, שדרשת מחיית זכר עמלק נדרשת על המן, ולכך נכתב בתורה במחיית עמלק לשון 'זָכָר', להורות כי יש עניין מיוחד במחיית המן מזרעו של עמלק.

[דרומי]

רמזים בפרשת זכור

[ומלאה הארץ דעה את ה]

מצאתי רמז יפה לסדר ארבע פרשיות וחודש אדר במשנה הראשונה של שקלים.

באחד באדר משמיעין על השקלים (שקלים) ועל הכלאיים (זכור, היפרדות מהרע. יש הרבה מקורות בעניין) בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין (פורים) ומתקנין את הדרכים וכו' (חודש. מתחדשים לקראת ניסן וחג הפסח) ומציינין את הקברות וגם שמחדשין את מקוואות המים (פרה. טהרה.)

מה אומרים על זה הרבנים?

את החלק הראשון מצאתי כתוב אך את הסוף לא...