ביאור בדברי רבא "חייב איניש לבסומי" ... ובמעשה שאח"כ ברבה ור' זירא,
מדברי רבי משה טולידאנו זצוק"ל בעל "מלאכת הקודש" על התורה, מכתב ידו [בניהו 306]
לתועלת המעיינים, ולמען יהיו שפתותיו דובבות.
... והראשונים ז"ל כתבו בשם רבינו אפרים ז"ל דמהאי עובדא דקם רבה ושחטיה לר' זירא אידחייא לה מהלכה הך מימרא דרבא דקאמר מיחייב אניש לבסומי וכו' ולאו שפיר דמי למיעבד הכי ע"ש.
והנה אין זה נכון דא"כ אמאי אישתמיט ר' זירא מלעבד סעודת פורים בהדי הדדי לשנה ואצטריך לומר לו דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, והרי כיון שראו שיצא מסיבת שכרותם קלקול גדול עון שפיכות דמים היה ראוי להם למנוע עצמם רק מלבסומי כולי האי ולהיות שותים אלא מעט יותר מכדי הרגלם של שאר הימים, אלא ודאי משמע דאף שאירע להם כן דקם ושחטיה אפילו הכי היו משתכרים יותר מדאי בשאר שנים אחרי כן ולהכי מייתי תלמודא האי עובדא לאשמועינן דמימרת רבא דאמר דמיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' היא כפשטה.
ומיהו ודאי עתה בזמנינו זה שהדורות מקולקלים ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז"ל שלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל לשתות בשאר ימים טובים ובזה יהיה יוצא ידי חובתו כיון שכוונתו במה שאינו משתכר יותר מדאי היא לשם שמים כדי שלא יכשל ח"ו בשום מקרה רע ח"ו ובזה ישא ברכה מאת ה'.
אלא שעדיין יש לנו לידע למה תלו חז"ל השכרות הזאת במה עד דלא בין וכו' והיו יכולים לתת סימן ולומר עד שתחטפנו שינה כמו שאמרו בליל פסח.
לכן איפשר לומר כי יובן זה במה שצריך אתה לדעת כי גדולת הנס הזה תגדל בשני צדדין, אם מצד המן וסיעתו, ואם מצד מרדכי הצדיק, כי נודע שהגורלות שהפיל המן האגגי היו סובבים על שני עניינים האחד שרצה לידע ולראות כפי מזל הכוכבים הזמן אשר יהיה מורה על שפלות והכנעת מרדכי כפי רוע מזלו, והשני זמן עליית כוכב מערכתו של המן ומצא היות אותו זמן של י"ג באדר הוא נכון ומזומן למלאות חפצו ורצונו בשני צדדים אלו, כי אז היה המן ברום המעלות ומרדכי הצדיק בשפל המדרגות, והיה מחסד השי"ת כגודל רחמיו לבטל כל ההוראות האלו ולשדד את המערכות ולגזור ההפך בשני הדברים כי ודאי דבר זה הוא עיקר מעיקרי הנס שראוי לפרסם ביום זה.
וזהו שרמז הכתוב במגילת אסתר שאמר [ג א] אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן וכו', כי הכוונה בו היא כי לפי מה שסיפר קודם מה שהגיד מרדכי על בגתן ותרש אשר ביקשו לשלוח יד במלך אחשורוש להשקותו סם המות להמיתו, אמר אח"כ כמתמיה ראה גריעות מזל מרדכי הצדיק ורוממות מזל המן האגגי כי אחר שהוא סמוך תכף ומיד שעברו דברים אלו שהציל מרדכי לאחשורוש מן המיתה, שמן הראוי היה למלך להגדיל את מרדכי על אשר הצילו ממות, ועם שויבוקש הדבר וימצא כדבריו, אפילו הכי לא עשה עמו דבר אלא לצד המרבה נכתב בספר דברי הימים ונשכח הדבר כאלו לא היה, ובה שעתא מיהא נהפך זה שבמקום גדולת מרדכי גידל את המן הרשע, ומזה תבין תגבורת מזל המן איך היה מחייב שפלות מרדכי ורוממות המן ועם כל זה הוא יתברך היכול על כל שינה העתים והחליף הזמנים בהריסת הטבע, וע"ז אנו מפרסמים ומגדילים נס זה לפי שהוא רב ועצום משני צדדיו אם מהשפלת המן שהיה נראה שהיא נמנעת כי כוכבי נשפו ואם ממעלת גדולת מרדכי שלא היה לה מקום לעמוד ובהשתנות הפלא משני צדדין לשדד שני המערכות כל אחד אל ההפך בהיות לאל ידו יתברך לעשות אחת מהנה, כי כבר היה אפשר להציל את ישראל ממיתה ולהגדיל את מרדכי במעלה וכבוד עם שישאר המן ג"כ חי בגדולתו, כי היה מספיק להם לישראל להנצל ממיתה שהיא מעותדת להם עם שלא ימות המן, או להפך שישדד מערכת המן וישפילנו עד עפר באופן שינצלו ישראל מידו כי אותה היו מבקשים, ולא שיצטרך ג"כ להגביה למעלה ראש מדרגת מרדכי הצדיק בהריסת הוראת הטבע בשני צדדיו, ומזה נמשך כי כאשר נעלה בכף מאזנים הבחנת שתי הקצוות הללו להכריע איזה מהם גובר על חבירו ובמה נתגדל הנס אם בגדולת מרדכי ואם במפלת המן, הנה ירבו כל כך הטענות לכל אחד מהצדדין הללו עד כי לא נוכל לידע ולהכריע איזה צד מהם גדול מחבירו.
וזאת היא עיקר שמחת היום הזה ועוצם פרסומי ניסא להגדיל הענין ולהשכיל להיטיב ולתת איכות לכל אחד מהם בגדולתו, ולפי שהם ז"ל בחכמתם ראו כי טבע האדם הוא לפרסם השמחה בריבוי המשתה וחששו פן האדם ירבה לשתות וישכח מחוקק לכן רוח מבינתם יענה באמרי נועם ואמרו מיחייב איניש לבסומי בפוריא וכו', ירצה החיוב האמיתי והנכון הוא שיתבסם האדם ויעמיק עיונו בענין יום פורים בעצם הנסים שנעשו בו וכל כך יתעצם במושכליו ויראה הטעמים של כל אחד מאלו הנסים עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן, רוצה לומר משום שיעמדו לפניו כמה צדדים לכל נס מאלו שלא יוכל להבחין ולתת איזה יתרון בין הנס הנעשה בברוך מרדכי ומעלת גדולתו בשידוד מערכתו ובין הנס שנעשה בארור המן אשר נתקלל והושפל עד עפר נגד הוראתו, וכאשר תהיה לו כוונה כזו אז ודאי קיים מצות פורים כהלכתו, וזהו הנרמז במאי דשחטיה רבה לר' זירא ונמצא נבוך בטענות לצדדים הרבה ולא ידע ר' זירא לפנות לכאן או לכאן, עד שליום האחר התפלל עליו והחייהו דהיינו ששב שכלו אצלו בידיעת דברים אמיתיים וחלילה לנו להכחיש פשוטן של דברים לענין הדין אשר בלי ספק שהשתייה יותר מהנהוג היא מצוה פרטית אבל לא למשוך ביין את בשרו עד שלא ידע להבחין בין ימינו לשמאלו ודוק. עכת"ד ז"ל.