שיר של יום בפורים <לאוקמי גירסא>

[אליהוא]

בתוס' מגילה דף ד' ע"א "ואומר [למנצח על אילת השחר] משום דכתיב ביה מפלה לעובדי כוכבים", וכתב שם בהגה על הגליון דבאותו המזמור לא נמצא מפלה לשום אומה, ובאמת בא"ר סי' תרצ"ג סק"ט כ' "ובתוס' מגילה כתבו לו' שיר מזמור לאסף משום דיש בה מפלת עמלק" עכ"ל וע"כ דכן הי' לפניו בהתוס'.
אמנם בספר המנהיג סי' ע"ז ובאבודרהם סדר פורים ובטור סי' קל"ג כתב כמ"ש לפנינו דבפורים אומרים אילת השחר וכ"ד רבינו הגר"א כמובא בספר מעשה רב. ולכאו' גרסו בהתוס' כהגירסא שלפנינו וצ"ע דלכאו' א"א לומר כן וכקושיית הגליון.
ונראה דודאי הגירסא הנכונה היא כגרסת הא"ר אבל אי"ז שייך כלל לעניננו, והיינו משום דכונת התוס' אינה כלל על שיר של יום אלא הוא ענין אחר, והוא שהיו נוהגים בזמנם לומר כל יום אחר התפילה שיר מזמור לאסף [עי' פי' התפילה לר"י בר יקר עמ' ע"ז, ספר המחכים, ארחות חיים דין התחינות, מחזור ויטרי סדר שחרית אות י"ב ע"ש, סדר טרויש סי' ז', עץ חיים לונדון ע' קכד, מנהגי וורמיזא קריכום ור"י שמש, וכ"כ בסידור רש"ס ע' 231 בשם סדור ישן נושן כתוב בקלף ושכן נוהגין בק"ק פראג ע"פ הגאון מוה"ר ליב עי"ש ובסידור הגרי"ע], וע"ז קאי התוס' דיש שלא היו אומרים אותו בפורים כמו שא"א למנצח יענך, וע"ז קאמר התוס' דכן אומרים אותו משום דיש בו מפלת רשעים. והמגיה טעה וסבר דקאי אשיר של יום וע"כ הגיה אילת השחר וטעות הוא כמש"נ.
ומצאתי שכדברינו מבואר להדיא במחזור ויטרי סי' רנד [בנד"מ סדר פורים י'], שכ' וז"ל: "ואין לומר למנצח מזמור לדוד משום דכת' יענך י"י ביום צרה. וצרה בפורים לא מדכרינן לפי שנא' בו יום משתה ושמחה. וגם אין לומר שיר מזמור לאסף. תוס': ונראה שאומרי' שיר מזמור לאסף, כדי לסמוך שיר ממפלתן של רשעים למגילה שהיא מפלתן של רשעים". עכ"ל [ובכל כ"י חוץ מכ"י לונדון ליכא כלל הך תוס' שנוסף כנראה ע"פ התוס' למגילה שלפנינו], והרי מפורש כדברינו.
[וע"ע בסדר טרויש סי' י' כתב לומר גם בפורים שיר מזמור וכן בחנוכה עי"ש בס' ז' מש"כ בזה].

[שבטיישראל]

מענין לענין באותו ענין
מנהג מקהלות החסידים בעיה"ק ירושלם (ע"פ מנהג הספרדים וע"פ תקנת מוהרמ"מ מוויטעפסק זיע"א) לומר בכל ערב לפני עלינו לשבח "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים", ובפסח אומרים "בצאת ישראל ממצרים", ובשבועות "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים", ובסוכות "שמחתי באומרים לי", ובחנוכה אומרים "מזמור שיר חנוכת", ואח"כ ק"י וברכו ועלינו לשבח.

אך תמוה ביותר למה בפורים משום מה לא נתקבל המנהג לומר "למנצח על אילת השחר" ?

[אברהם צבי]

ראה כאן

http://bhol-forums.co.il/topic.asp?topi ... m_id=19616

[נוטר הכרמים]

הנה במס' סופרים (יח,ב) איתא: בפורים שגיון לדוד. ובהגהות רבינו הגר"א שם: וי"א אלקים אל דמי לך (תהילים פג), ועי' תוס' מגילה דף ד. סוף ד"ה פסק ובגליון שם. הרי נראה כי רבינו הגר"א הסכים עם הבנת הגליון בדברי תוס', ואין כאן שגיאה ולא טעות, ומ"מ סבר הגר"א לומר למנצח על אילת השחר יען כי בגמ' יומא כט,א ומגילה טו,א מזמור זה נדרש על מרדכי ואסתר, ועי' פרישה שם סק"ו.

ואגב גררא אעתיק כאן דבר נחמד שכתב בפי' מקרא סופרים (מר' יצחק אליהו לאנדא, סובאלק תרכ"ב) שם, וז"ל: לפי שנאמר בו ישוב עמלו בראשו. והוא ע"ד מה שאומרים בעל הניסים והשבות לו גמולו בראשו. ויתכן ע"ד מה ששמעתי בשם הגר"א ז"ל מוילנא על מה דאיתא במס' מגילה טז,א: על העץ אשר הכין לו, תנא לו הכין, דלכאורה לא נתחדש מאמר חדש ממה שאמר קודם אשר הכין לו, ומה מחדש לנו התנא לו הכין. [א"ה, ועי' מהרש"א ח"א].

ומגיה הגר"א ז"ל תנא 'לו הכין וגו', וכוונתו דתנא אתי לאשמועינן דעל המן נאמר בתהילים לו הכין כלי מות, שתלו אותו על העץ שהכין לעצמו להיות לו כלי מות, ודפח"ח. ולכן אומרים בפורים מזמור שגיון לדוד שנאמר בו ולו הכין כלי מות, עכ"ד המקרא סופרים. (העתקתיו מה'מעשה רב' החדש, שי"ל ע"י ידידי הגר"י זלושינסקי שליט"א, ירושלים תשס"ט).

ואמנם בפי' 'יד יוסף' על עין יעקב כבר הביא שבמדרש תהילים מסיים: ועליו נאמר ולו הכין כלי מות וגו', ודבר ה' היה ביד אליהו.

[אליהוא]

כנראה שלא הבנת את דברי. אני לא נכנסתי כלל לנושא מנין להגרא והראשונים הא דאילת השחר, אלא רק הסברתי כיצד נפלה הטעות בדברי התוס' [כמו שהעיר הגליון שזה טעות], שמתחילה היה כתוב שיר מזמור לאסף כגי' הא"ר והגליון, והמגיה חשב שמדובר על שיר של יום, ולכן הגיה ששיר של יום הוא אילת השחר, אך באמת שדברי התוס' לא מוסבים על שש"י אלא על אמירת שיר מזמור לאסף הנהוג בכל יום.
הדברים מדברים בעד עצמם, ומוכרחים מעצמם, ואין כאן ספק כלל.

[איש_ספר]

אליהוא. חכם עדיף מנביא !
כ"ה בתוס' בדפוס שונצינו, וכך הוא גם בדפוס וונציה: ואומר שיר מזמור
לא בדקתי באיזה דפוס השתנה.

[נוטר הכרמים]

יאושר חילך, אליהוא, על דברותיך הראשונות והשניות. ניכרת בך חביבות יתירה לדברי אא"ז רבינו הגר"א זי"ע, אי"ה בהמשך אעלה עוד כמה דיונים במשנתו הגדולה מעניני דיומא.

[היא שיחתי]

יפה מאוד

יעוי' בהגהות עוז והדר על אתר שהביאו ש"בדפו"ר איתא ואומר שיר מזמור" וציינו למסכת סופרים פי"ח הלכה ב' שהביא קודם נוה"כ

אך רבותי
יש לפניכם כהיום הגהות עוז והדר
איך אתם לא הולכים לבדוק שם דבר ראשון???
עם כזו בקיאות וידע בספרים הלא זהו הצעד הראשון שנדרש!!!

(במחשבה שניה ברור שמי שמציין לכ"י לונדון במ"ו או לדפוס שונצינו וונציה ראה את הגהות עו"ה אולם היה מן הראוי לציין זאת לטובת מי שאינו מעיין בהנ"ל)

[היא שיחתי]

עי' עוד

מחזור ויטרי סימן צג

"מצאתי אין אומ' והוא רחום. למנצח. ושיר מזמור. ואין נופלין על פניהם. בימים טובים. וראשי חדשים. וחנוכה. ופורים. ויום שבוע הבן ובבית משתה חתנים. אלא שבפורים נהגו לומר שיר מזמור. מפני שלא זיכה להלל. ואע"ג דקיימא לן קריית' זו הלילא אבל לא למנצח. דצרה בפורים לא מדכרינן".

סידור רש"י סימן שלא

"בפורים אין אומרים למנצח, משום דכתיב ביה יענך ה' ביום צרה (תהלים כ' ב'), וצרה בפורים לא מדכרינן לפי שנאמר ימי משתה ושמחה (אסתר ט' כ"ב), וכן למחר אינן אומרים למנצח, ואין נופלים על פניהם בתחנונים בשניהם, משום דכתיב להיות עושים את שני הימים האלה (שם שם כ"ז), ערים המוקפים בט"ו וכפרים בי"ד, ואמר מר אסורין זה בזה, ואינו אומר שיר מזמור לאסף"

וכן הובא לעיל כבר סדר טרוייש סימן ז

"שיר מזמור אין אומר' בכל יום שיש בו מוסף ועל כן אומ' אותו בפורים שאין בו מוסף גם כדי להזכיר מחיית עמלק"
אך דו"ק שגם הביא טעם התוס'

ובספר המחכים גם הזכיר טעם זה שיום שאין בו מוסף אומרים

"חנוכה ופורים ויו' י"ד וט"ו באדר הראשון שהם אסורים בהספד ובתעני(ו)ת אבל במנחה של י"ד אין למנוע, הכי מוכיח שיטת ההלכה בפ"ק דמגילה ואין אומרי' למנצח, ושיר מזמור לאסף מנהג אין אומרי' אותו אך שמעתי מר' ה"ר ריב"ט כלל זה כל יום שאין בו מוסף או' בו שיר מזמור לאסף".

ויעוי' בכלבו סימן מה

"ואין אומר למנצח ולא שיר מזמור ואין נופלין על פניהם בשני הימים בלבד לפי ששניהם כאחד טובים וי"א מזמור אלי אלי למה עזבתני במקום שיר מזמור"
ויש להבין מהו במקום הלא הוא השיר של יום

[איש_ספר]

(במחשבה שניה ברור שמי שמציין לכ"י לונדון במ"ו או לדפוס שונצינו וונציה ראה את הגהות עו"ה אולם היה מן הראוי לציין זאת לטובת מי שאינו מעיין בהנ"ל)

לפעמים דוקא המושכל ראשון הוא הנכון...
את שונצינו וונציה מצאתילא בהגהות עוז והדר, אלא בצאתי לחפשי בגמרות ישנות שבאוצר. (אחרי שהבנתי שהאליה רבה בודאי לא מתכון לכתבי יד...). מה באמת כתוב בגהות עו"ה?

[לבי במערב]

. . מה באמת כתוב ב[ה]גהות עו"ה?

הע' כ: "ואכן בדפו"ר איתא 'ואומר שיר מזמור', ועי' מסכת סופרים פי"ח ה"ב".

[הוגה]

אליהוא. חכם עדיף מנביא !
כך הוא גם בתוספות דפוס וונציה: ואומר שיר מזמור
לא בדקתי באיזה דפוס השתנה.

מצאתי העתקה של תוספות זה בכ"י משנת קנ"ג כדלהלן ותמהתי על הגהה זו בסוגריים בתוספות הנדפסים, וביקשתי מידי"נ ש"ב מלך כל הדפוסים החכם המופלא ושא נס נר"ו עד שפתח בפני אוצרותיו ברוב טובו:

1 - פיזארו, דפוסי ויניציאה, יושטי', קושטא שמ"ג-שנ"ה, קראקא א': "ואומר שיר מזמור משום דכתיב ביה מפלה לאומות".
2 - בסיליאה, פפד"א, ברלין ופפד"א א', ברלין תפ"ד (קטן): "ואומר שיר מזמור משום דכתיב ביה מפלה לאומות עע"א".
3 - לובלין, אמ"ד א', זולצבאך בספק, זולצבאך ת"ס לערך, אמ"ד תס"ט, האלי תע"ד לערך, אמ"ד תפ"א (קטן), אמ"ד תפ"ט (קטן): "ואומר שיר מזמור משום דכתיב ביה מפלה לאומות עע"ז".
4 - אמ"ד ב', פפד"מ, ברלין ופפד"א ב': "ואומר [למנצח על אילת השחר] משום דכתיב ביה מפלה לאומות עע"א". התוספת בסוגריים רבועים היא כמובן בדפוס אמ"ד עצמו, ונאמנים לדרכם הנלוזה במקומות בהם הגיהו הנוסח הישן העלימוהו לחלוטין, ועשו "טובה" ששמו לפחות הנוסח המתוקן בסוגריים רבועים לרמוז שנעשתה איזו הגהה, והמעיין ה"נבון" ינדוד וימצא עותקים קדומים להבין להם מה בדיוק הגיהו. ודומני בהנהגה זו נהגו גם מדפיסי אמ"ד ג'.
5 - ווילהרמרש דארף תפ"ה: "ואומר שיר מזמור משום דכתיב ביה מפלה לעובדי כוכבי' ומזלות".
6 - דעסויא תק"ב (קטן): "ואומ' שיר מזמור משום דכתיב ביה מפל' לאומות עע"ז".
7 - פראג א' מחקו לחלוטין כל הפיסקא הנ"ל.
8 - בספר אליה רבה סימן תרצג אות ט דף ריח ע"א: "ובתו' מגילה דף ד' כתב לאמרו מזמור לאסף משום דיש בה מפלת עמלק". והביאו ר' ישעיה ברלין בגליון דיהרנפורט א', וסיים: "וע"כ שכך הי' לפניו הנוסח' בתוס'".

הרי שגירסה זו השתנתה לראשונה בדפוס אמשטרדם השני בשנת תע"ו.
וכן ב"הגהות מרדכי קטן" על מסכת מגילה בכתב יד משנת קנ"ג העתיק את הדיבור הזה מהתוספות מגילה דף ד' ע"א כמו דפו"ר: ואומרי' שיר מזמור.

הגהות מרדכי קטן מגילה.jpg (21.55 KiB) נצפה 3171 פעמים

וכן כתב החיד"א ז"ל בספר פתח עינים בשם רבינו בצלאל אשכנזי (מגילה דף ד ע"א): "תוס' ד"ה פסק בסופו. ה"ג ואומר שיר מזמור משום דכתיב ביה מפלה לאומות. נ"ל דהוא שיר מזמור לאסף תהלים סי' פ"ג. לקוטי רבינו בצלאל אשכנזי למכילתין כתיבת יד".

נמצא שהגירסה הישנה בתוספות לפחות משנת קנ"ג עד שנת תע"ו, היתה מזמור פ"ג "שיר מזמור לאסף".
רק בדפוס תע"ו ואילך השתנתה הגירסה בתוספות לומר מזמור כ"ב "על אילת השחר".

והנה רבי עקיבא איגר בגיליון הש"ס שם כתב: "משום דכתיב ביה מפלה לעובדי כוכבים. עיין לקמן דף טו ע"ב וביומא דף כט ע"א וצ"ע". וצריך להבין הכוונה. ובס"ד מצאתי בזה דברים יפים בספר יפה ללב אורח חיים חלק ח (סי' תרצג אות ב דף ח ע"ג וע"ד) שכיוון וביאר עומק הדברים, וסיים "והאיש הירא... יאמרם בינו לבין עצמו שלש אלה":

‏(ב) סעיף ג. הגה. ואין אומרים למנצח. היינו מזמור ך', למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה, וכמש"ל בסי' תרצ"ז יע"ש. וכאשר כתבו התוספות במגילה דף ד' ע"א ד"ה בסוד"ה פסק וז"ל, וא"א למנצח משום דכתי' ביה ביום צרה, וצרה בפורים לא מזכרינן, וכו', ואומר מזמור כ"ב למנצח על אילת השחר, משום דכתיב ביה מפלה לאומות עע"א. ועל זה נכתב בצדו (הגהות הגרי"ב שם), וז"ל: באותו מז' לא נמצא מפלה לשום אומה, אבל בא"ר סי' תרצ"ג סק"ט כ' בזה"ל ובתוס' מגילה ד"ד כ' לו' מז' פ"ג שיר מזמור לאסף משום דיש בו מפלת עמלק עכ"ל וע"כ שכן היה לפניו הנוסחא בתוס' ע"כ. ומנהגינו לומר למנצח על אילת השחר, כאשר הוא בנוסחא שלפנינו, ולא מטעמייהו, דליתא להא, כי אם משום דאמרינן בגמרא שם דף ט"ו ע"ב: אמר ר"ל כיון שהגיעה אסתר לבית הצלמים, נסתלקה הימנה שכינה, אמרה אלי אלי למה עזבתני, שמא וכו', או שמא שקראתיו כלב, שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, חזר וקראתו אריה, שנאמר הושיעני מפי אריה, שכ"ז אמרה אסתר במזמור זה. וע"א ביומא דף כ"ט ע"א למנצח על אילת השחר, אר"ז למה נמשלה אסתר לאילה, לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אמר ר"א למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים, ופירש רש"י למה נמשלה אסתר כאילת במסכת מגילה דף ט"ו אמרי' דאסתר אמרה מזמור זה וכו' ע"ש, על כן אף אנו נמי אמרינן ליה מזמור זה בפורים לזכר אסתר לילה ויום וכמ"ש בכל הסידורים, ואף גם זאת נכון לומר המזמור פ"ג שיר מזמור לאסף, אי מטעם דיש בו מפלת עמלק כענין הפרשה שקורין ב"ב ומפלת שאר אומות כנזכר שם, דעתידין לבא עם עמלק כדאיתא בפסיקתא סו"ף כי תצא יע"ש, הילכך נימרינהו לתרווייהו לצאת ידי כל הנוסחאות.
האמנם מרן בבית יוסף כתב משם ארחות חיים שהשיר שהיו הלוים אומרים בפורים היה מזמור ז' שגיון לדוד, וכתב מו"ה כנה"ג בשיירי בהגהב"י או"ג שכ"מ בקצת מאה ברכות, ונתן טעם לומר מזמור זה בפורים, משום דכתיב ביה על דברי כוש בן ימיני, שהוא שאול, וכתוב בו גם כן ולו הכין כלי מות – רמז על העץ שהכין המן למרדכי ויתלה בו, וכתוב בו בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד, שכל זה הוא רמז למה שחשב המן על היאודים ושב עמלו בראשו. וכך נהג בק"ק פורטוגאל לומר מזמור שיר שגיון לדוד אחר שאומרים מז' למנצח על אילת השחר, דלומר ב' מזמורים אין שום פסידא דיוצאים ידי חובת כולם עי"ע.
ועוד טעם בזה שכתוב בו ירדוף אויב נפשי וישג - דס"ת גימ' המן. ועיין נמי בספר אורה ושמחה ק"ק דף ט"ל ע"א עוד טעם אחר לומר מזמור שגיון לדוד. והאיש הירא אפילו במקום שלא נהגו הקהל לומר כי אם מזמור ח' למנצח על אילת השחר, הוא יאמרם בינו לבין עצמו שלש אלה, כי ירא אלהים יצא ידי כולם. ואשרי הנמצא בידו ספר אורה ושמחה מסדר הלימוד ליום פורים. וכן ספר יעקב בעזרו שהוא כמעשהו ממנו בתוספת נופך שבהם נמצא כל השייך לקרות ביום בזה שניתן לרחמים: