הודעהעל ידי יוצא פוניבז' » ג' מרץ 19, 2019 1:05 am
מה שעומד מאחורי השאלה הוא שלכאורה בעצם כל מי שנמצא בדרך צריך להיות בגדר נתעכב, שהרי אין לו שום ענין ורצון במקום בו הוא שוהה כעת, ולכאורה לא גרע מנתעכב בעיר שקורא כמקומו בט"ו. וליישב דברי הרמ"א (אם לא נעמיד שמדובר דווקא שנמצא בדרך מהכרך לעיר, ולא בחזור מהעיר לכרך, מה שלא נתפרש בדבריו), לכאורה צ"ל שגם להמצאות בדרך יש מושג של קביעות, וכיון שהיה בדעתו להיות בדרך בימים אלו, לא חשיב כנתעכב לאונסו. וא"כ יש מקום לדון באופן שההתעכבות היתה בעיר, וגרמה איחור לימים שנקבעו להמצאות בדרך, שמצד אחד היה דעתו לחזור בימים אלו לכרכו ורק מחמת עיכוב הוא עדיין בדרך, ומאידך הימים ששוהה בדרך הם קצובים מראש ומלכתחילה היה דעתו לעשות ימים אלו מחוץ לכרכו, ולא שייך בזה לומר שהוא מעוכב באונס (בדומה לזה מי שיצא מכרכו לעשות עסקיו בב' ערים, וכשיצא היה דעתו לחזור לכרכו קודם פורים, ועקב אונס נתעכב בעיר א' ומחמת כן בימי הפורים שוהה בעיר ב' לצורך עסקיו שם, שנראה פשוט שקורא בי"ד כיון שההמצאות בעיר אינה מאונס אלא מרצון, אע"פ שלפי התכנון הראשון היה אמור להיות בימי הפורים בכרך).