מגילה כ, א: רבי יהודה מכשיר בקטן דתניא אמר רבי יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי טרפון וזקנים בלוד אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן. תניא אמר רבי קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי יהודה אמרו לו אין מביאין ראיה מן המתיר ולימרו ליה אין מביאין ראיה מן הקטן חדא ועוד קאמרו ליה חדא דקטן היית ועוד אפילו גדול היית אין מביאין ראיה מן המתיר.
ויש להבין: וכי ר"י סבר שמביאים ראיה מהקטנים?
י"ל דר"י ס"ל שאע"פ שכלפי אחרים אין מביאים ראיה מהקטנים, מ"מ כלפי עצמו, כיון שטוען ברי לי שכך היה, כן צריך לנהוג בעצמו, כלפי עצמו.
והנה רבי הביא ראיה שקרא המגילה בפני ר"י, וטענו לו שאין מביאין ראיה מקטן ואין מביאין ראיה מן המתיר. וצ"ב, וכי לא ידע שר"י עצמו הוא המתיר. א"כ מה הביא ראיה מהא דקרא קמיה ר"י?
אלא שרבי רצה להוכיח שר"י נהג כן למעשה, ע"פ מה שראה בעצמו בקטנותו, ונהג כן גם כלפי אחרים, אע"פ שראייתו (או עדותו, כדברי הירושלמי בנדה בכעי"ז) לא התקבלה משום דהוי עדות דקטן.
עוד י"ל בזה דהנה התורי"ד הקשה דהא קי"ל בכתובות (כח א) דבדרבנן נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנן. ותירץ דמגילה שאני, כיון דתיקנוה כעין דאורייתא. ועי' מהרש"ם (חלק ח' סי' רכ"ט) כעי"ז, ובדומה לזה בשו"ת יהודה יעלה, שלא בכל דבר דרבנן מקבלים עדות קטן, אלא רק מה שמבואר במשנה בכתובות שם.
לפי"ז י"ל דשפיר נחלקו בזה ת"ק ור"י, האם לדמות מגילה לשאר דינים דרבנן, או מגילה שאני דכעין דאורייתא תיקון.
שב"ג.