כך כתב בהקדמת "קדמת העמק" להעמק דבר, אות ב:
וכך הוא לדורות: אין הבנת כל האדם שוה במקראי קדש — אפילו מי שלא הגיע לעמוד על דיוק הלשון, אלא על שטחיות הפרשה וצורתה החיצונה, וכמו שהיתה מועתקת ללשון אחר, שאז לא שייך דיוק אותיות, וכן היה באמת עיקר הבנת המקרא באומות הקדם, שצוה הקב"ה להעתיק בשבעים לשון, כדאיתא בסוטה דף ל"ו — מכל מקום, אינו דומה קורא אותה בפעם הראשונה לחוזר ושונה אותה.
וכדאיתא במגילה דף ד: "כמאן דאמר 'אעבור פרשתא דא ואתנייה'". ובא הגמרא שם לבאר הא דאמר ר' יהושע בן לוי: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום". סבור מינה למיתני מתניתין דידה ביום. אמר ר' ירמיה: "לדידי מיפרשא מיניה דרבי חייא בר אבא, כגון דאמר: 'אעבור' וכו'". וכבר ידוע הפלא שבזה, דאם כן מאי קא משמע לן ריב"ל, הרי משנתנו היא: "אין קורין את המגילה אלא ביום" (מגילה פרק ב משנה ד)?
ונראה, דבא ריב"ל עצמו לבאר דבריו במה שאמר: "ולשנותה ביום" ולא אמר "לקרות את המגילה בלילה וביום", אלא להא לא אצטריך, דמשנתנו היא, ולא העלה ריב"ל אלא דמצוה לשנותה ביום, והיינו כגון דאמרי: "אעבור פרשתא דא ואתנייה", דמשמעו כדי להתבונן בה יותר, כך מצוה לקרות המגילה ביום בשום לב יותר ממה שקורא בלילה.